דוד בן-גוריון, מכתב מודפס, חתום בכתב-ידו, על נייר-מכתבים רשמי של מדינת ישראל. נשלח את הרב הראשי, יצחק הלוי הרצוג, ואל הראשון לציון, הרב יצחק נסים. 18 באפריל 1955.
תגובתו על מכתב, אשר קבל מאמהות שילדיהן נעצרו: "...עלי להעמיד אתכם מיד על אי-אמת אחת שבמכתב החתום ע"י האמהות (ויש לשער כי נכתב ונערך ע"י עו"ד או אחד ממקורבי הארגון הטרוריסטי, שהנידונים שייכים אליו) [...] במכתב נאמר כי האסירים נדונו לפי תקנות שעת חירום מימי הבריטים. אין זאת אמת. הם נידונו על פי חוק שנחקק במדינת ישראל על ידי מועצת המדינה הזמנית...".
אפשר כי בן-גוריון מתכוון למחתרת "צריפין" ("מלכות ישראל"), אשר פעלה על רקע דתי ולאומי בראשית שנות ה-50. אנשי "צריפין", נערים ברובם, הציתו חנויות לא כשרות, זרקו רימון על שגרירות צ'כוסלובקיה והטמינו פצצה בקונסוליה הרוסית. בשנת 1953 הכריזה הממשלה שמחתרת "צריפין" היא ארגון טרור, מונח הטבוע ב"פקודה למניעת הטרור, התש"ח 1948". חברי המחתרת נתפסו בידי השב"כ, ומנהיגיה נידונו למאסר ממושך. באפריל 1955 הם שוחררו בהמלצת ראש השב"כ וראש הממשלה. עורך הדין "האלמוני" שמזכיר בן-גוריון הוא ככל הנראה עו"ד שמואל תמיר, בעברו לוחם אצ"ל, שהיה למגנם של ארגונים אנטי-ממסדיים רבים באותה תקופה והגן, בין היתר, על אנשי מחתרת "צריפין".
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב.