ספר מכתב מאליהו, על הלכות גיטין, מאת רבי אליהו אלפנדרי. קושטא, דפוס יונה בן יעקב [אשכנזי], [תפ"ג 1723]. מהדורה יחידה.

העותק של האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה, עם רישומי בעלות שלו וחותמות. בראש דף השער שתיים מחותמותיו (מעט מטושטשות): חותמת אחת עם שמו, "נחום דובער פרידמאן", וסמל האריה במרכזה, וחותמת נוספת, "קנין כספי".

כריכת עור מקורית מספריית האדמו"ר. בבטנת הכריכה הקדמית תו-ספר מודפס (באותיות מוזהבות על רקע אדום): "אוצר הספרים של מו"ה נחום דוב פרידמאן בסאדאגורא". רישום בכתב-יד בדף השער: "קנין כספי נחום דובער פרידמאן", ורישום נוסף בדף המגן, בכתב-ידו:
"זה הספר שייך לנחום דובער פרידמאן".

האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג, אוצר הרבנים 15912). נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. לרבי נחום דובער הייתה ספרייה גדולה, בספריתו היו ארבעה סוגי חותמות. ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי" (כמו בספר שלפנינו), וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי". בנוסף, היה לו אוסף ספרים קטן של מתנות מגרים שהגיעו לחמיו האדמו"ר לבקש תיקון לנשמתם ועליהם חתם "מנחת גר".

חתימה מחוקה בדף השער.

ריד; [2], טו דף. 31 ס"מ. נייר איכותי. דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני, מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. סימני עש רבים בדפים הראשונים והאחרונים, עם פגיעות בטקסט ובמסגרת השער. הדבקות נייר בשולי מספר דפים. כריכת עור מקורית, עם עיטורים מוזהבים, מנותקת, ללא מרבית השדרה (במקומה הודבקה הכריכה בנייר-דבק). פגמים וסימני עש בכריכה.

ספר שבחי הר"נ – עם שיחות הר"נ, וסדר נסיעתו לארץ הקדושה. תולדות וליקוטי שיחות מהרה"ק רבי נחמן מברסלב בעל "ליקוטי מוהר"ן". לבוב (למברג), דפוס E. Salat, [תרס"ט] 1909. מעבר לשער ובדף ב: "תפלה נוראה לימי אלול".

העותק של האדמו"ר רבי אברהם אביש הורוויץ אב"ד קרולי, חתן בעל ה"חקל יצחק" מספינקא. בדף המגן חתימתו: "הק' אברהם אביש הורויץ אב"ד דק"ק קראלי יע"א", וחותמתו: "אברהם אביש הורוויץ אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א".

רישומים נוספים, וכן חותמת וחתימה של "משה צבי כהנא"; חתימה בבטנת הכריכה: "שלום האלמין מארקאוויטש".

הרה"צ רבי אברהם אביש (אביש'ל) הורוויץ אב"ד קרולי (תרנ"ז-נספה בשואה תש"ד), בנו של האדמו"ר רבי נפתלי הורוויץ ממעליץ (תר"ה-תשרי תרע"ו) וחתנו של האדמו"ר מספינקא בעל ה"חקל יצחק" – רבי יצחק אייזיק ווייס (תרל"ה-תש"ד, אנצי' לחסידות עמ' שעט-שפ).

בזמן מלחמת העולם הראשונה מילא את מקום חמיו כאב"ד ספינקא. בשנת תרצ"ד נבחר לרב בעיירה קראהלי (Carei , Careii Mari), בה כיהן לפניו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר (מינוי זה גרר אחריו פולמוס בין חסידי סאטמר לחסידי ספינקא). רבי אביש'ל הקים ישיבה גדולה שמנתה כמאה בחורי ישיבה, רובם מאזור מרמורש. בנו הרה"צ רבי שמואל צבי הורוויץ (תרפ"א-תשנ"ז) כיהן באדמו"רות ספינקא בארה"ב ונודע בשם "ר' הערש'ילי מספינקא", וחתנו הרה"צ רבי יעקב יוסף ווייס (תרע"ו-תשמ"ח) כיהן באדמו"רות ספינקא בעיר בני ברק.

[1], ב-פח דף. 16 ס"מ בקירוב. נייר יבש. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. דפים מנותקים. כריכה ישנה, בלויה ומנותקת.

שלחן ערוך אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא, אוסף גדול מתוך מהדורות טשרנוביץ, שטעטטין, ווארשא, ברודי, יוזעפאף, ווילנא, תר"ט-תרצ"ו [1849-1936].

• [טשערנאוויץ, דפוס Johann Eckhart und Sohn, תר"ט 1849]. כרך אחד – יורה דעה חלק חמישי עם שו"ת. דף השער ושני הדפים לאחריו חסרים. רישומי בעלות: "שייך להנגיד החסיד המפורסם מו"ה מענדיל שיפע--"; שייך—קלויז אין טשערנאוויטץ". חותמות רבות של הקלויז החסידי של וויזניץ בטשרנוביץ: "וויזניצער קלויז – טשערניוויץ".

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, יג, עמ' 102-103.

• שטעטטין, דפוס רא. גראססמאן, תרכ"ב-תרכ"ג [1862-1863]. סט בשישה כרכים (ללא חלק ב של אורח חיים). בחלק א, חותמות, חתימות ורישומים שונים, ובהם (בדף המגן האחורי) רישום על פטירת הבחור ר' לוי יצחק קאליש מאוטבוצק (בן האדמו״ר רבי מרדכי מנחם קאליש מאוטבוצק-סקרנוביץ, חתן האדמו״ר רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין-ליאדי, חתן האדמו״ר רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון מליאדי, בנו הרביעי של ה"צמח צדק" מליובאוויטש). ר' לוי יצחק נפטר בחיי אביו האדמו"ר, ביום כ״א סיון תרפ״ח. בחלק ג, חתימות ורישומי בעלות של רבי "מנחם מענדל אדלר"; בחלק ד, חותמות רבי "בנימן גרשון מארגאלין"; בחלק ה, חתימות רבי "ישעי' שיינברגר", ורישום בעלות: "שייך להרבני מו"ה יהושע—שעדליץ". בחלק ו, רישומי בעלות: "זה השלחן ערוך שייך לר' אלחנן ב"ר יהודא ליב שו"ב פה בדענעבורג – מקחו עם הכריכה א' רו"כ"; "...זלמן ב"ר יהודא ליב שו"ב בדענעבורג".

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, טו, עמ' 106-109.

• שטעטטין, דפוס רא. גראססמאן, תרכ"ד [1864]. סט שלם בשישה כרכים (חלק ו כרוך עם: "השלמה מן שולחן ערוך רז"ל", ווארשא תרל"ט).

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, טז, עמ' 110.

• [ווארשא], תרכ"ז [1867]. המילה "בשטעטטין" הובלטה בדפי השער. שני חלקים בכרך אחד – חלק ה יורה דעה חלק חמישי וחלק ו חושן משפט, עם שו"ת.

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, יח, עמ' 112-113.

• בראדי, דפוס משה ליב הארמעלין, תרל"ד-תרל"ה 1874. שני חלקים בכרך אחד – יורה דעה, חושן משפט ושו"ת. חותמת האדמו"ר מנדבורנא-ירושלים רבי "משה מאיר לייפער", ורישומי בעלות: "זה השלחן ערוך שייך להקלאז דפה פאלטישען".

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, כב, עמ' 122-123.

• יוזעפאף, דפוס שלמה ואחיו ברוך זעצר ושותפם יחזקאל רענר, תרל"ה 1875. סט שלם בחמישה כרכים. בכרך א, חותמות רבי "בנימן גרשון מארגאלין"; בכרך ב, רישומים בעט בדפי השער, וחותמת: "סקלאד ספרים דוד יארמאלינסקיע בקשיניב בשוק חדש"; בכרך ג, חותמת רבי "חיים דוד כ"ץ זילבערבערג" מווארשא; בכרך ה, חותמת רבי "זאב ידידיה Wolf Gottleieb".

– כרך ה כרוך עם ח דף "דברי נחמיה, השלמה לשו"ע רז"ל" (ווארשא, תרל"ט).

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, כג, עמ' 124.

• ווארשא, דפוס וו' כהן ואודרפלד (В. Конъ и Одерфелдъ), תרל"ה 1875. סט שלם בשישה כרכים. חותמות בכרך ד של ר' "שמעון ב"ר נתנאל דארן – ווארשא".

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, כד/כה, עמ' 124-125.

– בסוף החלק האחרון נכרך: "השלמה מן שולחן ערוך רז"ל, כוללת הסימנים קנה, קנו, תקעג, תקפא, תרנא, ותרע, שנחסרו בההוצאות הישנות...". ווארשא, דפוס פ. י. לבנסון וד. פרידמן (П. Ю. Лебенсон и Д. Фридман), תרל"ט 1879.

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, כו, עמ' 126.

• ווארשא, דפוס י. אלאפין, תרנ"ה 1895. סט שלם בשישה כרכים. חותמות בחלק א: רבי "בן ציון היילפרין אב"ד דק"ק ה. נאנאש" (רבי בן ציון הלפרין-הלפרט, תרכ"ב-תרע"ט. חתן רבי ישראל אפרים סופר אב"ד נאנאש בעל "אפסי ארץ"); "הרב שלום רוזנטל – צפת". הקדשה בדף המגן: "ד"ד [דורון דרשה] לבן גיסי הב' כארזים... מוה"ר מאיר אייזיק דייטש, מאיתי דודו מוה"ר סענדיר ראטה". רישום בעלות בחלק ב: "שייך להאברך החסיד וכו' אברהם צבי –". בחלק ג רישום הקדשה של ר' יעקב פורמנסקי ווארשא, על בנו משה פורמנסקי שנפל במלחמת השחרור. בחלקים ד, ה: חותמות של ישיבת לפלגות ראובן בירושלים, וחותמת משרד הדתות: "ספרי קודש משרידי יהדות פולין שנצלו בע"ה מהשמדה בשנות השואה..."; בחלק ה חותמת "בית עקד ישיבת חכמי לובלין".

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, כט-ל, עמ' 127-130.

• ווילנא, דפוס ה' פראדעל מ"ץ, תרס"ה 1904. סט שלם בשבעה כרכים. בכרך ג, חותמות "חברה ש"ס משניות דביהמ"ד כנסת ישראל בראמען". כרך ד כרוך יחד עם דפים נד-קמג של אורח חיים חלק ג.

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, לא, עמ' 130-132.

• ווארשא, הוצאת "שניאור" Zalman Szmotkin, תרצ"ו [1936]. חלק אחד. אורח חיים חלק רביעי (הלכות פסח). ללא דף שער ראשון.

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, לו, עמ' 134-135.

סה"כ 39 כרכים. גודל ומצב משתנים. רישומים, חתימות וחותמות. כריכות חדשות. חלקים אחדים חסרים דפי שער או מספר דפים; האוסף לא נבדק בעיון, והוא מוצע למכירה כמות שהוא.

ספר אמרי בינה, על מצות אחדות השם, מאת רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. חלק ראשון על קריאת שמע וחלק שני על ציצית ותפילין. לבוב, דפוס Ab. Nis. Suess und B. L. Necheles, [תרכ"ב 1862]. המילה "בקאפוסט" הובלטה בשער.

עותק מיוחס שהיה בבעלות רבי אברהם דוד לבוט אב"ד ניקולייב – בדף השער חותמתו:
"אברהם דוד לאוואוט מ"צ דק' ניקאלאייעב". העותק היה גם בבעלות רבי משה נחום ירושלימסקי אב"ד קיעלץ – חותמתו בדף השער:
"משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קיעלץ והגליל".

הגאון החסיד רבי אברהם דוד לאוואוט (לבוט) אב"ד ניקולייב (תקע"ה-תר"נ), זקנו מצד אמו של הרבי מליובאוויטש (אמו של הרבי, הרבנית חנה, בת ר' מאיר שלמה ינובסקי, בן הרבנית בילא רבקה, בת רבי אברהם דוד לאוואט). "הצטיין בשכלו החד, כשרונותיו הנעלים וידיעתו הרחבה בים התלמוד. גם בצדקתו וטוב לבו קנה לו מעריצים רבים אשר רחשו לו אהבה רבה כל ימיו" ("ראשי פרקים מתולדות המחבר", בתוך מהדורת "קב נקי" תשי"א). היה מחסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" ובנו אדמו"ר המהר"ש, ומחשובי רבני חב"ד ברוסיה. היה מקורב לרבי הלל מפאריטש ולרבי אליהו יוסף ריבלין מדריבין.

כיהן בתחילה כרב המושבה רומנובקה, ועמד בראש כולל לאברכים שייסד ה"צמח צדק" במקום. בשנת תר"י לערך נתמנה למו"צ ובהמשך לרבה של העיר ניקולייב ושל כארבעים מושבות הסמוכות לה. כיהן בתפקיד זה במשך כארבעים שנים, עד יומו האחרון. "הודות להשפעתו הטובה נעשה כל הגליל דפלח חרסון למקום תורה ומצוה" מחבר ספר "קב נקי" על הלכות גיטין – חיבור יסודי המהווה מורה דרך שימושי לרבנים מסדרי גטין עד לימינו, ספר "בית אהרן והוספת" – מראי מקומות לתלמוד, ספרות חז"ל וקבלה, וסידור "תורה אור" עם "שער הכולל" ו"נתיב החיים".

הגאון החסיד רבי משה נחום ירושלימסקי (תרט"ו-תרע"ו). מגדולי המשיבים בדורו. עוד בצעירותו התכתב עם גדולי הדור שלפניו, ותשובות אליו נמצאות בספרי השו"ת "שואל ומשיב" להגרי"ש נטנזון, "שם אריה" להגרא"ל בלחובר, "שערי דעה" להגרחי"ל סאסניצר ובספרי שו"ת נוספים. תשובותיו עוסקות גם בשאלות חמורות של עגונות ואיסור והיתר. [בהיותו בן שבע עשרה בלבד צירפו ה"שואל ומשיב" ל"היתר מאה רבנים"]. בצעירותו נסע לצאנז ובעל ה"דברי חיים" קירבו מאד. בשנת תר"מ בהיותו כבן כ"ה נתמנה לרבה של קהילת קאמינקא שבפלך קיוב ברוסיה. שם כיהן יותר מכ"ה שנים ושמו נודע בכל תפוצות ישראל, עד שנחשב לאחד מגדולי המשיבים בדורו ובפרט בעניני שמות גיטין ובהלכות טריפות. עסק הרבה בשאלות שהסעירו את העולם התורני כגון אתרוגי קורפו ("באר משה" ח"ב סוף קונטרס "ברכת חכמים") ומצות מכונה ("השיב משה" סי' כ"ז). בשנת תרנ"ט החל לכהן גם כרבה של קהילת אוסטרלנקה שבפולין (פלך לומז'ה), תוך כדי כהונתו ברבנות קאמינקא. לאחר כמה שנים עבר לכהן ברבנות קיעלץ בפולין והיה ממנהיגי יהדות פולין. בין השאר כיהן כנשיא כבוד של מוסדות בארה"ק בירושלים צפת וטבריה. מספריו: "מנחת משה", "לשד השמן", "ברכת משה", ועוד.

הספר אמרי בינה הוא החיבור העמוק ביותר מהספרים שחיבר והדפיס אדמו"ר האמצעי ומיוסד על תורת אביו אדמו"ר הזקן בעל התניא. הספר מחולק לארבעה מדורים: פתח השער, שער הקריאת שמע, שער הציצית ושער התפילין, והוא עוסק ברובו בביאור המושגים "יחודא עילאה" ו"יחודא תתאה".

האדמו"ר האמצעי הדפיס בחייו עשרה חיבורים, ואמר שכל אחד מהם מיועד לסוג שונה של חסידים. על הספר "אמרי בינה" אמר שאותו הוא מייעד למעמיקים ביותר, ופעם אף אמר שייעד אותו לתלמידו רבי יקותיאל ליעפליער. נכדו אדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש סיפר שפעם התקשה בהבנתם של פרקים לב ו-לז שבספר, ונכנס לשאול את אביו האדמו"ר ה"צמח צדק" את פירושם, והשיב לו אביו שישאל את ר' יקותיאל (האדמו"ר הריי"ץ, לימוד החסידות, עמ' 30).

מסופר על בעל ה"דברי חיים" מצאנז שהיה מעיין בכל לילה לפני קריאת שמע שעל המיטה בספר "אמרי בינה" של האדמו"ר האמצעי (שלשת הרואים, ברוקלין תשס"ד, עמ' שכ). ה"דברי חיים" אף מביא מדבריו בספרו "דברי חיים" על התורה בפרשת ויקהל (כח/2): "מבואר בספרים וביותר ביאור בספר אמרי בינה בכוונת יחודא עילאה דשמע".

[2], פב; כה דף. דפים רבים כרוכים שלא כסדרם. 25 ס"מ בקירוב. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים ובלאי. הדבקת נייר בדף האחרון. דף השער והדף לאחריו במצב בינוני-גרוע: כתמים כהים; קרעים חסרים בשולי הדפים, עם פגיעה במסגרת השער, משוקמים בהדבקת נייר; רישומים וחותמות. קרעים בדפי הבטנה. כריכה ישנה ובלויה.

כתב-יד, רשימות של ליקוטי רעיונות ודרשות, מעשיות ו"הלצות" ששמע הכותב ממגידים שונים. הפנקס כולל דברים ששמע הכותב "מאדמו"ר" – מורו ורבו הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן לאדיער בעל ה"תורת חסד". [ארץ ישראל, שלהי שנות התר"נ בקירוב].

מחברת (פנקס) בפורמט כיס. כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות והוספות של הכותב. הפנקס כולל סיפורים ומימרות שונות בשם "בעל התניא", הרב מנשחיז, המגיד ממזריטש, רבי משה מקוברין, רבי אייזיק בהר"ד מוויטפסק, רבי יצחק מווארקא, רבי נחום מטשרנוביל ונכדו המגיד מטריסק, רבי שמואל אבא סלאוויטער, החתם סופר, רבי חיים [מוולוז'ין] תלמיד הגר"א, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי מאיר מפרימלשאן, בעל ההפלאה, רבי ישראל סאלאנטער, רבי הירש ליב וואלעזענער [הנצי"ב מוולוז'ין], רבי שלום שרעבי, החיד"א, ועוד.

בעמוד האחרון בפנקס רישום (מחוק) בעט:
"שניאור זלמן לאדיער אב"ד דק"ק לובלין"; בעמוד הראשון רישום באותיות לטיניות, הכולל את המילה "Chabad" (חב"ד).

המחברת שלפנינו נכתבה כנראה ע"י אברך צעיר, שהסתופף בצילו של הגאון מלובלין בארץ ישראל. בתוך הדברים מביא הכותב דברים ששאל את "אדמו"ר" – מורו ורבו הרב מלובלין בעל ה"תורת חסד". במחברת מובאים גם כמה סיפורים שאירעו בפולוצק ובלובלין – מקומות רבנותו של בעל ה"תורת חסד", קודם שעלה לירושלים.

הפנקס נכתב כנראה לפני שנת תרס"ב, מכיון שה"אדמו"ר" מוזכר בו בברכת החיים, והרב מלובלין נפטר בניסן תרס"ב. מאידך, בעמ' 31 מובאת 'הלצה' על מקרה אמיתי שאירע בירושלים בשנת תרנ"ז, ומכאן שהפנקס נכתב לאחר שנה זו.

בתחילת הפנקס מובא סיפור לא מוכר על בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש עם בעל ה"תורת חסד" מלובלין, בילדותו: "...כשהיה [בעל ה"תורת חסד"] בן ג' שנים וחצי [תקצ"ד בערך] כל מיני חשב[ו]נות ומדידה היה יודע, וצ"צ נתן לו תוספ[ו]ת בביצה, תיכף אמר בחריפות, עד שנשקו ולקחו על זרועותיו ואמר, אני לא היה ילד כמותו, אבי זקני איני יודע [האדמו"ר הזקן מליאדי בעל התניא], ונתן לו רבע רובל הנקרא פערטעל, השיב להצ"צ, החילוק הוא שאצל שאול היה שנתן לשמואל הנביא איש אלקים רבע כסף, וכאן להיפך איש אלקים נותן לי".

בהמשך הפנקס (עמ' 22) הוא מביא: "מה שדרש אדמו"ר הי"ו בשבת שובה בלובלין, מוסר על קפיטל מזמור שיר ליום השבת...". לאחר מכן (עמ' 27) הוא מביא קטעים מהדרשה בלובלין בשבת תשובה. בעמ' 60-61 הוא מספר מעשה מופת ש"שמעתי מאדמו"ר נ"י" על רבי חיים מטשרנוביץ בעל "סדורו של שבת" והמגיד מזלוטשוב שנסעו יחד בספינה "והמגיד הנז' היה נוטר ברית", וכאשר נעשתה רוח סערה "גילה המגיד מילתו ונשקוט [הסערה] ונח מזעפו".

הכותב מביא סיפורים ששמע ממקורות שונים, בהם סיפורים חסידיים מעניינים: בעמ' 29-30 הוא מספר על פגישת רבי שמואל אבא מסלאוויטא, עם האדמו"ר רבי בער [מליאובה] בנו של רבי ישראל מרוז'ין, "בעת שהיה גוטער-איד [=אדמו"ר] קודם שנשתמד...". הרה"צ רבי שמואל אבא אמר כבר אז כי הוא חושש שהוא ישתמד, ו"אמר להחסידים צריך שתבכו שמא תפלו ביד משומד", "ואומרים מופת שכן היה שנשתמד, עשה רושם ההקפדה שלו...". בעמ' 77-78 הוא מביא מסורת מעניינת על סיפור מאסרו השני של "בעל התניא" בשנת תקס"א. "הקיסר פאוויל" הסתובב מחופש בגן העיר ופגש יהודי "סוחר אחד שחייזער חסיד" [חסיד הרבי מנעשחיז]. שאל אותו הקיסר, "מי אתה? השיב לו יהודי אני, שאל לו חסיד או מתנגד? אמר לו שחייזער חסיד, שאל לו הקיסר עוד גוטער-איד [=צדיק] לא יש? אמר לו יש אבל אני איני הולך אצלו, שאל לו מי הוא? השיב לו פה בעיר פעטערבורג הוא ושמו שניאור זלמן... הקיסר חזר לביתו ושלח איש חיל תיכף להביאו, ובא לפני המלך, ניתפחד הרב, שאל לו הקיסר מה עסקך פה, האם לשחד המיניסטעריע [הממשלה] שלי באת? תפס אותו תכף בבית אסורים...". בעמ' 88 הוא מספר: "מעשה באלטען רעבין ר' זלמן [=אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי] עם ר' אברהם קליסקער שנסעו לשקלאב בימי הגר"א לעשות חסידים. כיון שראו אותם המתנגדים תפסו אותם והשליכ[ו]ם לתוך גומא גד[ו]לה עמוקה ועמדו עליהם שומרים מתנגדים כדי שלא יוכלו לברוח עד שיגמור משפטם מה לעשות בהם. התחיל ר' אברהם הנז' לאמר צוים אלטין רעבין [=לומר לאדמו"ר הזקן] למה שוקטים הלא יוכל כבודו לכוון שם ונברח להינצל, אמר הרב אין אני רוצה מהר להשתמש בשמות, נמתין מעט אולי יש עצה אחרת. התחיל לדבר עם השומרים בדברים רכים עד שריכה [ריכך] לבבם ופיתה אותם ונעשו חסידים וברחו יחד עמהם...".

הגאון מלובלין – רבי שניאור זלמן לאדיער [פראדקין], בעל ה"תורת חסד" (תק"צ-תרס"ב), מגדולי חסידי ה"צמח צדק" ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם. נולד בעיר ליאדי, ונודע מגיל צעיר כ"עילוי" וגאון מופלג. כיהן משנת תרכ"ח כאב"ד לובלין והיה אחד מגאוני דורו המפורסמים. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים והוכר כאחד מגדולי התורה בירושלים (יחד עם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט). בשנת תרנ"ט עבר לגור בחברון (עפ"י בקשת האדמו"ר הרש"ב), אך לאחר תקופה קצרה חזר לירושלים. בשנת תרס"א חיפש רבי שמואל סלנט ממלא-מקום לרבנות לצידו בתקופת זקנתו, ולשם כך הביא את הגאון האדר"ת שכיהן כרבה של מיר בליטא, אך בירושלים סערו הרוחות בקהילות החסידים שחפצו כי הגאון מלובלין ימונה למשרה זו. יש לציין כי למרות הפולמוס הסוער, נותרו שני הרבנים בקשרי ידידות והערכה רבה. נפטר בשנת תרס"ב ועל מצבתו נכתב "רבן של כל ישראל".

כאמור, הפנקס נכתב על ידי אחד מתלמידי בעל ה"תורת חסד" מלובלין. הדברים נכתבו בעברית, מעורבת במשפטים ביידיש ומילים בערבית-ארץ-ישראלית. לא ידוע לנו מיהו הכותב, מתוך הדברים ניכר כי היה לו ידע תורני, אך הוא מצטט גם הלצות ובדיחות עממיות. עיקר חשיבותה של המחברת היא בשמועות ובסיפורים ששמע הכותב בעצמו מפי הרב מלובלין בעל ה"תורת חסד" ומרבנים אחרים.

פנקס, 13.5 ס"מ. כ-93 עמ' כתובים. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים גזורים בדף הראשון ובשני הדפים האחרונים. דפים וקונטרסים מנותקים. ללא כריכה. בעמוד הראשון והאחרון רישומי חשבונות ורישומים שונים (בהם הכיתוב "שפירא").