Letters to the Jews, Inviting them to an Amicable Discussion of the Evidence of Christianity… by Joseph Priestley. כרוך (במקור) עם: Letters to Dr. Priestley, in Answer to Those he Addressed to the Jews… by David Levi. ניו-יורק, J. Harrison for B. Gomez, [תקנ"ד] 1794. אנגלית. מהדורה אמריקנית ראשונה.
שני חיבורים כרוכים יחד (שער נפרד לכל חיבור):

· "מכתבים ליהודים, המזמינים לדיון ידידותי בנושא עדויות הנצרות", מאת ג'וזף פריסטלי (Joseph Priestley, 1733-1804) – כומר, פילוסוף ומדען אנגלי.

· "מכתבים לד"ר פריסטלי, בתשובה למכתבים שהפנה ליהודים", מאת המלומד היהודי דוד לוי (1740-1799). חיבור אשר נכתב להגנת הדת היהודית, בתגובה לשניים מן המכתבים של פריסטלי.

שני החיבורים ראו אור יחד, לראשונה בארה"ב, בשנת 1794 בהוצאת סוחר הספרים היהודי בנימין גומז. הספר הינו מן הספרים היהודיים המוקדמים ביותר שנדפסו בארצות הברית; בזמן פרסומו היה לספר יחיד במינו בכך שעסק ישירות בהגנת הדת היהודית וכן נכתב והוצא לאור בידי יהודים.

131 עמ'. 16 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכת עור ישנה, מנותקת חלקית ומשוקמת שיקום בלתי מקצועי באמצעות חוט תפירה. דפי בטנה חדשים.

סינגרמן 0080, 0082.

The works of Lord Byron [כתבי לורד ביירון], כרך ובו המחזור "מנגינות עבריות" ושירים נוספים (נדפס כחלק חמישי מתוך מהדורה בת חמישה כרכים). לונדון, John Murray, [תקפ"ג] 1823. אנגלית.
כרך עם יצירתם המשותפת של הלורד בירון והמלחין היהודי אייזיק נייתן "Hebrew Melodies" – שירים למנגינות יהודיות עתיקות, שמקורן, כביכול, בבית המקדש בירושלים.
בדופן הספר איור ייחודי של מראה ירושלים: האיור מצוייר בקצות שולי הדפים, ואינו נראה כאשר הספר סגור לגמרי; עם כיפוף הדפים לצורת "מניפה", מתגלית פנורמה צבעונית של ירושלים, מצויירת לפרטי פרטים, הנעלמת בחזרה כאשר הדפים נמצאים שוב "במנוחה".

"איורים נעלמים" מהסוג שלפנינו, המכונים Fore-edge painting, היו נהוגים כאורנמנטים יוקרתיים לספרים לאורך המאות ה-17-19. האיורים צוירו על גבי דופן הספר הסגור ("עובי הספר"), באמצעות כלים מיוחדים ובידי ציירים מומחים שמרביתם לא חתמו את שמם. על פי רוב, לא נראה האיור כאשר היה הספר סגור לגמרי, והתגלה רק עם כיפוף הדפים (המצאת הטכניקה מיוחסת לעיתים לצייר החצר של צ'ארלס השני, מלך אנגליה, שהתבקש להוסיף סימן היכר נסתר לספרים שהושאלו מספריית המלך). מרביתם הגדולה של ציורים אלה הציגו קישוטים וסמלי משפחה, ורק לעיתים נדירות תמונות נוף פנורמיות. מבין תמונות אלה, נדירות במיוחד התמונות המתארות את נושא הספר, כדוגמת זו שלפנינו.
מחזור השירים "מנגינות עבריות" נדפס כעבודתם המשותפת של המלחין היהודי אייזיק נייתן (Isaac Nathan) והמשורר האנגלי ג'ורג' גורדון ביירון ("לורד ביירון"), וכלל שלושים שירים שחיבר ביירון עבור מנגינות יהודיות עתיקות (חלקן, לטענתו של נייתן, נוגנו עוד לפני גלות ישראל בבית המקדש). רבים משירי המחזור הוקדשו לדמויות מן המקרא והמסורת היהודית – שאול, בת יפתח, איוב, קהלת – ובחלקם הופיעו אזכורים לשיבת היהודים לארץ ישראל. הפנורמה שבעותק שלפנינו נוצרה, כנראה, בעקבות הצייר והארכיטקט האנגלי Thomas Allom, שביקר במזרח הקרוב ובארץ ישראל בשנת 1834.

VIII, 284 עמ'. 16.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. חיתוך דפים מוזהב. כריכת עור נאה, בלויה מעט. דפי הבטנה והכריכה האחורית מנותקים מגוף הספר. סימני שיקום בקו החיבור שבין לוחות הכריכה לשדרה ולדפי הבטנה. נתון בקופסה מחופת בד בצבע תואם לכריכה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל-אביב, NHB.324.

Libellus de Judaica confessione sive sabbato afflictionis, מאת יוהאנס פפרקורן. נירנברג, Joann Weyssenburger, [1508]. לטינית.
קונטרס אנטישמי מאויר מאת היהודי המומר יוהנס פפרקורן, השואף לקעקע את היהדות, להגחיך את היהודים, ולהביא להמרת דתם או לגירושם. בקונטרס תיאור של מנהגי היהודים בראש השנה וביום הכיפורים, ובפרט התפילה "אבינו מלכנו", הנאמרת בעשרת ימי תשובה ובתעניות, החושפת, כביכול, את שנאת היהודים כלפי הנוצרים: "...אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ / אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְתֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵנוּ וּמְקַטְרְגֵנוּ...".
בספר ארבעה חיתוכי עץ שונים (אחד מהם מופיע פעמיים, בדף השער ובגוף הקונטרס), הנחשבים לאיורים הראשונים אי פעם של מנהגי היהודים בספר מודפס ("איקונוגרפיה יהודית", עמ' XIII; ראו מטה). לחיתוכי עץ מאוחרים יותר המתארים את מנהגי היהודים, ראו פריט 110 במכירה זו (ספר מנהגים מאויר).

האיורים מציגים את בית הכנסת בראש השנה עם תקיעת שופר; מנהג תשליך; ערב יום הכיפורים עם מנהג תרנגול כפרות, טבילה ואכילה; בית הכנסת ביום הכיפורים עם מלקות וברכת כהנים. בתחתית האיורים של בית הכנסת מופיעה עזרת הנשים. עיניהם של היהודים באיורים מכוסות, על-פי מוטיב ה"אקלזיה וסינגוגה" – ייצוגה של היהדות כאישה קשורת עיניים לצד הנצרות, שעיניה פקוחות, מוטיב נפוץ באמנות הנוצרית של ימי הביניים. בהשראת חיתוכי עץ אלה נוצרו האיורים לספרו הידוע של אנטוניוס מרגריטה "Der gantz Jüdisch Glaub" (אאוגסבורג, 1530).
החיבור נכתב במקור בגרמנית (ונקרא בשם "Ich heyß ain büchlein der iudenpeicht") ופורסם בשנת 1508 בשלוש מהדורות – מהדורה גרמנית ושתי מהדורות לטיניות (אחת בקלן והשנייה בנירנברג). בכל אחת מן המהדורות – המהדורה הגרמנית ושתי המהדורות הלטיניות – הופיעו חיתוכי עץ זהים מבחינת תוכנם אך שונים מעט בצורתם; המהדורה שלפנינו הנה הנדירה מבין השלוש.

יוהאנס פפרקורן (Johannes Pfefferkorn, 1469-1521 בקירוב), יהודי מומר, קצב או מלווה בריבית במקצועו. ייתכן שנכלא באשמת גניבה, ועם שחרורו נטבל לנצרות יחד עם בני משפחתו בעיר קלן. פעל תחת המסדר הדומיניקני בעיר, שימש יועצו של התאולוג הפלמי Jacob van Hoogstraaten ברדיפותיו את היהודים, והיה תומך קולני בשריפת כל הספרים היהודיים למעט התנ"ך. בין השנים 1507-1510 פרסם פפרקורן מספר עלונים חריפים, שיצאו במתקפה חסרת תקדים נגד הספרים היהודיים. העלונים ביקשו לזהות את הספרים היהודיים, ובעיקר את התלמוד, בתור "שורש כל רע", וקראו להפקיעם ולהחרימם לאלתר. בעקבותיהם, פרסם קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מקסימיליאן הראשון, צו הקורא להחרמת ספרי היהודים, ופפרקורן עצמו עמד בראש מבצע החרמה בעיר פרנקפורט. ההחרמה עוררה את מחאתם של מספר מלומדים גרמנים, שניסו להגן על ספרי היהודים בטענה שצפונות בהם אמיתות נוצריות, בהם יוהאנס רויכלין, עמו התפלמס. בעקבות מחאת המלומדים, הופסקה לבסוף החרמת הספרים.

[10] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קלים. נקבי תילוע משוקמים שיקום מקצועי עם השלמות נייר (נזק קל להדפסה). כריכה חדשה.

תערוכות:
· Europas Juden im Mittelalter, Speyer, Historischen Museum der Pfalz, 2004-2005.
· Only on Paper: Six Centuries of Judaica from the Gross Family Collection, Chicago, Columbia College, 2005.
· The Book of Books: Biblical Canon, Dissemination and its People, Jerusalem, Bible Lands Museum, 2013.
· Questions of Faith: Chatrooms at the Dawn of the Modern Era, Ulm, Museum of the Bible, 2016, p. 106 (illustrated).

לקריאה נוספת:

· Alfred Rubens, "A Jewish Iconography", London: Nonpareil, 1981, p. XIII.

· Diane Wolfthal, "Imaging the Self: Representations of Jewish Ritual in Yiddish Books of Customs", in: Eva Frojmovic, ed., "Imagining the Self, Imagining the Other". Leiden, Boston, and Cologne: Brill, 2002, pp. 189-211.

· Jonathan Adams and Cordelia Heß, eds., "Revealing the Secrets of the Jews: Johannes Pfefferkorn and Christian Writings about Jewish Life and Literature in Early Modern Europe". Berlin and Boston: De Gruyter, 2017 (a detailed bibliography appears at the end of the volume).

· Diarmaid MacCulloch, The Reformation: A History.New York: Penguin, 2004.

הפריט מתואר גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), מס' 40671.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, NHB.330.

Écrit par le quel on montre évidemment que dans peu de temps le Commerce sera entièrement detruit dans Avignon, & dans le Comtat, si on n'a recours à à des remedes prompts & efficaces [חיבור שבו אנו מראים בבירור שבתוך זמן קצר ייהרס לחלוטין המסחר באביניון ובקומטט, אם לא ננקוט צעדים מהירים ויעילים]. ללא שם המדפיס ומקום ההוצאה. 1736. צרפתית. נדיר.

חיבור אנטישמי המציג את השפעתם השלילית, כביכול, של היהודים על כלכלת העיר אביניון ורוזנות ונסן (le Comtat Venaissin, מובלעת באזור פרובנס שנמצאה בשליטת האפיפיור). החיבור פורסם בשנת 1736, לאחר גירוש יהודי צרפת במאות ה-14-16, במאמץ לשכנע את האפיפיור קלמנס השנים-עשר לגרש את היהודים שתחת חסותו משטחי הכס הקדוש בפרובנס (אחרונת הקהילות שלא גורשה מצרפת).
"יהודי האפיפיור" (צרפתית: "Juifs du Pape") היה כינוין של קהילות יהודית קטנות באזור פרובנס, שנמצאו תחת חסותו ושליטתו של האפיפיור במשך מאות שנים. הקהילות התקיימו במובלעת של "הכס הקדוש" באזור רוזנות ונסן (המקביל למחוז ווקלוז של ימינו, בדרום-מזרח צרפת), והיו מוגנות מפני צווים שפרסמו מלכי ושליטי צרפת – בהם גם צווי גירוש וגזירות. לאחר גירוש יהודי צפון צרפת (1394), גירוש ספרד (1492) וגירוש היהודים מפרובנס (1501) – הפכה המובלעת לאזור היחיד בשטחי צרפת בה הייתה נוכחות יהודית כלשהי, למשך מאות שנים.
"יהודי האפיפיור" התקיימו במנותק מיתר העולם היהודי, ושימרו מנהגים, נוסחי תפילה ולשון ייחודיים להם. לאורך השנים רוכזו היהודים בארבע גטאות – בערים אביניון, קאוויון, קרפנטרה ולישלוא – שנודעו בשם "ארבע קהילות", או "קהילות קל"א". לאחר המהפכה הצרפתית והרפורמות הנפוליאוניות, עם הענקת חופש התנועה ושוויון הזכויות ליהודי צרפת, הלכו קהילות קל"א ונעלמו, עד שנכחדו כליל בימי השואה.

128 עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. קרעים ונקבים בשולי הדפים, פגיעה קלה במספרי העמודים. כריכת עור חדשה.

לקריאה נוספת, ראו: זושא שייקובסקי, "יהודים בארבע הקהילות של הפרובינציה האפיפיורית בדרום צרפת: ביבליוגרפיה של ספרים, חוברות ומסמכים מודפסים מהמאה ה-17 עד תחילת המאה ה-19", "קרית ספר", ל"ב, תשי"ז, 1957, עמ' 206, רשומה 5-6.

"התנועה השבתאית, שרשיה, נפתוליה וספיחיה", טיוטה בכתב-ידו של גרשם שלום. [1942-1945].
טיוטה ארוכה; כתב-היד להקדמה שחיבר גרשם שלום לספרו "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו", הנחשב לספרו החשוב ביותר. אחד עשר עמודים בכתב-יד, עם תיקונים, עריכות ומחיקות רבות (בהם עמוד שלם שנמחק בקו דק). בשולי הדף הראשון הערה: "נכתב בין 1942-1945 ונאבד ממני כמה שנים, ועל כן לא היה בידי להשתמש בו כהקדמה לספרי".
בין היתר, מציגה ההקדמה סקירה נרחבת של תולדות התנועה השבתאית, ייחודה, נסיבות הופעתה ודעיכתה, מזווית המכונה בהקדמה עצמה "חוק הדיאלקטיקה ההיסטורית". בסגנון צלול ובעמקות יתרה, כותב שלום:
"אין לך טעות גדולה מזו שהאמת פשוטה [...] אמת הנאבקת על אמתותה, אמת שיש בה כדי להעיר ולעורר את הישן במעמקינו ואף להאיר את מחשכינו, במלה אחת: אמת של חיים ואמת הנועדת לצאת לבין החיים – לא לימים רבים תשמור על פשטותה הנאצלת. החיוניות שבה עתידה לפוצץ את פשטותה, ומה שהיה עוד אתמול ושלשום בחינת כדור חלק ואטום, בידוע שיתגלה היום כפקעת של בעיות וסתירות הנוקבות עד התהום. צד הסתר שבאמת הוא גילוי סתירותיה מבפנים ו"לסוד" היסודי והגדול הזה אנו קוראים בלשון חכמי העיון בשם "דיאלקטיקה של האמת" (עמ' 1) (ה"אמת הפשוטה" אותה יוצא שלום לחקור היא "חזון הגאולה והשחרור שחזו נביאי ישראל", כפי שהשתקף בדרכה של התנועה השבתאית מתחילתה במאה ה-17 ועד לגוויעתה הסופית במאה ה-19).

הספר "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו" ראה אור בשנת 1957, בשני כרכים, ונחשב לתרומתו הגדולה ביותר של גרשם שלום לחקר היהדות. ההקדמה שלפנינו אבדה לשלום בעת הדפסת הספר ולא ראתה אור במשך שנים ארוכות; שלום מצא את ההקדמה שנדפסה רק כעבור שלושים שנים, בשינויים מסוימים, במהדורת 1987.

[10] דף (11 עמודים כתובים, 9 מהם ממוספרים). מצב טוב. פגמים קלים.