מכתב בכתב-ידו וחתימתו של דוד פוגל. מראנו (איטליה), 28 בפברואר 1925.
המכתב שלפנינו נשלח לידידו הקרוב של המשורר, שמעון פולק, כאשר שהה פוגל בבית המרפא Asyl für Mittellose Juden [מקלט של יהודים מעוטי אמצעים], והוא מבטא את מיאוסו הגדול מהחיים בעיר וינה ואת רצונו הגובר לצאת למסע נדודים: "הלא כל השנים האחרונות הריני יושב בוינה כתרנגולת זו על ביציה ורעב אותו הרעב הישן נושן, מוקצה מחמת מיאוס, וסובל אותן הצרות והייסורים, המשעממים ממש עד לגועל נפש [...] אני זקוק פשוט לשינוי אויר וסביבה מפרק לפרק ואם לאו הריני הולך ומתנונה[!]. עלי לראות את העולם ומלואו –זה דרוש ליצירה!".
אחת הפסקאות המעניינות במכתב מתייחסת לרעייתו הראשונה של פוגל, אילקה, ולמחלת השחפת שלה: "מה לעשות? מזלה הרע גרם לה להתקשר עם שלומיאל כמוני, הסובל כל ימיו רעב ומחסור. היא, האומללה, זקוקה לבעל כיס [...], מחלת הריאה היא בכל עניין בשביל בעלי הון – קבצנים אינם מתרפאים".
פוגל חותם את המכתב בברכה פיוטית, המרמזת פעם נוספת על יצר הנדודים הבלתי מרוסן שלו: "רוצה אנכי לשמוע מפיך בקרוב, ששבוי רצון הנך בחייך, שמאושר הנך, לפחות אתה! בידי לא יעלה דבר כזה לעולם – צועני נולדתי וצועני אמות" (פוגל בילה את מרבית ימיו בנדודים ובחוסר כל).
[3] עמ' (כתובים על גבי דף מקופל לשניים), 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קמטים. קרעים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול, מרביתם מחוזקים בנייר דבק. רישום קטן בעט בשוליים העליונים של העמ' הראשון.
ראו "אהבה עד כלות", דוד פוגל ועדה נדלר-פוגל. הוצאת כנרת-זמורה דביר, 2019.
ראו הפריט הקודם.

כאלף מכתבים ששלח העורך ומבקר הספרות נחמן מייזל לבני משפחתו. ניו-יורק ומקומות נוספים, שנות ה-30 עד שנות ה-60. יידיש ומעט עברית.
נחמן מייזל (1887-1966) היה עורך ומבקר ספרותי משפיע, ממייסדי קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית דרכו פרסם סיפורים ורשימות בעברית, אולם בשנת 1909 החליט לעבור לשפה שבה קנה מרבית את פרסומו – יידיש. במרוצת העשורים הבאים ערך את כתבי העת "ביכער וועלט", "די יידישע וולט" ו-"ליטערארישע בלעטער", ניהל את הוצאת הספרים "קונסט פארלאג" והיה ממייסדי הקבוצה החשובה "קולטור-ליגע". בשנת 1936 החליט לעקור מאירופה לארה"ב, ובדרך ערך ביקור בן כמה חודשים בארץ ישראל. את רשמיו מביקור זה תיעד בספר "טעג און נעכט אין עמק" (ימים ולילות בעמק; 1937). במקביל לתפקידיו הרבים, פרסם מייזל עשרות של חיבורים ביקורתיים על מיטב הסופרים העבריים והידיים של ימיו: חיים נחמן ביאליק, י. ל. פרץ, שלום אש ורבים אחרים. מייזל הספיק לעלות לארץ ישראל שנתיים לפני מותו ולהשתקע בקיבוץ שייסד בנו – אלונים. נפטר בשנת 1966.
לפנינו כאלף מכתבים, מרביתם מודפסים במכונת כתיבה ומקצתם כתובים בכתב-יד, ששלח מייזל לבני משפחתו לאורך למעלה משלושה עשורים. מרבית המכתבים נשלחו אל בנו דב ומקצתם נשלחו אל אשתו – כיענע, ואל אחותו הקטנה – גיטל מייזל (שהייתה מבקרת ספרות בעצמה).
מצורפים: כמה עשרות מכתבים שנשלחו מאת אנשים אחרים.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני.

מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, ממוען אל "דובקין יקירי" [ככל הנראה אליהו דובקין, אחד מראשי תנועת "החלוץ" בפולין]. כתוב על נייר מכתבים רשמי של "בלוק ארץ ישראל העובדת לקונגרס השמונה-עשר – הלשכה המרכזית בפולין". פולין, 1933.
המכתב עוסק במחלוקת שהתפתחה בין "החלוץ" למפלגת מפא"י בנושא מתן סרטיפיקט עלייה לארץ ישראל: "כידוע לך, שמואל זרביה [?] אושר בשנת 1926 לעליה על ידי החלוץ... בינתיים באו עכובים... עכשיו הוא צריך לעלות, ויש מחלוקת בין החלוץ ובין המפלגה: מי יתן לו סרטיפיקט". בן-גוריון מפנה את שאלת מתן הסרטיפיקט לדובקין ולבנקובר [ככל הנראה, יוסף בנקובר, מאנשי "החלוץ" ומפא"י] ומבקש מהם להכריע בנידון: "דעתי היא שהחלוץ צריך לתת לו סרטיפיקטים, אבל מפני שאיני בקי בענינים אלה וגם מפני שהחלטתי לא להתערב בשום מקרה בחלוקת סרטיפיקטים החלטתי שאתם שניכם תחוו דעתכם. אם אחד מכם יצטרף לדעתי – יתן לו החלוץ סרטיפיקט. אם שניכם חושבים שהמפלגה צריכה לתת לו – תתן לו המפלגה".
את המכתב שלח בן-גוריון במהלך מסע ההסברה הנרחב שערך ברחבי פולין לקראת הבחירות לקונגרס הציוני השמונה עשר בשנת 1933 (רשימתו של בן-גוריון, "הליגה למען ארץ ישראל העובדת", זכתה בבחירות אלו בקרוב למחצית ממספר הקולות).
[1] דף, 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נקבי תיוק. סימני קיפול וקמטים. כתמים. קרעים קלים (חלקם משוקמים). חותמת-דיו מ-1933 ורישום בעפרון צבעוני.

המרד, מאת מנחם בגין. "מהדורה מיוחדת מוקדשת לשיקום לוחמי חופש (של"ח)", הוצאת אחיאסף, ירושלים, 1950.
"המרד", ספר זכרונותיו של מנחם בגין, במהדורה מהודרת. על הכריכה הקדמית מוטבעת לוחית מתכת – סמל האצ"ל. צילום של מכתב הקדשה מאת בגין משנת תש"י מודבק לדף הבטנה הקדמי.
חתימה בכתב-ידו של בגין בעמוד השער: "בברכת התחיה, מ. בגין".
514, [6], עמ' + [7] לוחות תצלומים, 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. קרעים בשוליים של דפים בודדים. פגמים קלים בשולי הכריכה ובשדרה.

אוסף אוטוגרפים – מכתבים, פתקאות ותצלומים חתומים בידי אישים בכירים בצה"ל.
באוסף: * אוטוגרפים של שלושה עשר מרמטכ"לי צה"ל הראשונים: יעקב דורי (חתימה על מכתב מודפס מ-1951), יגאל ידין, מרדכי מקלף, משה דיין (שני אוטוגרפים – חתימה על מכתב רשמי של לשכת ראש המטה הכללי, וחתימה באנגלית על גבי עלון מודפס), חיים לסקוב (מכתב בכתב-ידו), צבי צור, יצחק רבין, חיים בר-לב (תצלום חתום), דוד אלעזר, מרדכי (מוטה) גור, רפאל איתן (רפול), משה לוי ואהוד ברק. * אוטוגרפים של האלופים אברהם אדן, יגאל אלון ועוזי נרקיס (שני אוטוגרפים).
האוטוגרפים מסודרים בקלסר לצד דפי מידע באנגלית (עם ביוגרפיות קצרות, תרגומים של המכתבים הכתובים בעברית ומידע נוסף לגבי האוטוגרפים) ותמונות של החותמים.
סה"כ 18 אוטוגרפים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. כתמים. נקבי תיוק בחלק מהפריטים. מעט קמטים וקרעים קלים.
מקור: אוסף האוטוגרפים של Michael Hecht.