מכירה מקוונת 027 - מכירה מיוחדת לכבוד יום ההילולא של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש
מזוודה של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש.
מזוודה מחופת עור, מחולקת לארבעה תאים - תא גדול במרכזה ושלושה תאים קטנים קבועים בחלקה העליון (באחד מהם תא קטן נוסף). חותמת החברה במישיגן שבארה"ב "Pandora Product Co. Birmingham Mich." מוטבעת בתחתית.
המזוודה שמשה את האדמו"ר הריי"ץ בשנות ה-30 ובנסיעותיו לבתי המרפא בווינה ופריז.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית) מנכדו בערי גורארי': "אני מעניק בזאת... את המזוודה של סבי, שהשתמש בה בשנות ה-30 כאשר ביקר את ד"ר מקס גרסון בווינה ומאוחר יותר בפריז. כשהיה בפריז, הוא שהה במלון "מודרנה" (Moderne). במלון זה התאכסנו גם סבא רבא שלי – הרש"ב, וסבא רבא רבא שלי – המהר"ש. לסבי אף היו מדבקות של מלון זה על מזוודתו. לעיתים קרובות אמרתי לסבי שזהו המלון היפה ביותר שראיתי מעודי. סבי היה מחייך ואומר לי שכשהוא נסע עם אביו, הוא גם התרשם מאוד מהמלון היפה הזה".
האישור חתום (בעברית) בידי שלום בער (בערי) גורארי' (תרפ"ג-תשס"ה), נכד האדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' - הרש"ג), ומתוארך – 29 בינואר 1989.
המזוודה שלפנינו נרכשה כנראה במהלך ביקורו של האדמו"ר הריי"ץ בארה"ב (אלול תרפ"ט עד תמוז תר"ץ). לאחר שובו של האדמו"ר מארה"ב חלה התרופפות כללית בבריאותו והוא החל לחוות קשיים בהליכה ובדיבור. בחורף תרצ"ה פגש האדמו"ר את ד"ר מקס גרסון (Max Gerson, 1881-1959), רופא יהודי-גרמני שפיתח שיטת טיפול ייחודית המבוססת על תזונה צמחונית ודיאטה קפדנית, שקבע שמחלתו של האדמו"ר נובעת מ"רוב צער ויסורים פנימיים". ד"ר גרסון התקין לאדמו"ר דיאטה מחמירה והורה לו להרבות במנוחה ולהמעיט בדיבור. בשנים תרצ"ה-תרצ"ו שהה האדמו"ר בבתי המרפא של ד"ר גרסון (שנעשה בינתיים לרופאו הראשי) בפרברי וינה ופריז. בחודשים כסלו-ניסן תרצ"ה ובחודש שבט תרצ"ו שהה האדמו"ר ב"סנטוריום וסט-אנד" (Sanatorium Westend) של ד"ר גרסון בפורקרסדורף (Purkersdorf) הסמוכה לווינה (הסנטוריום שכן במבנה מהודר שנבנה בשנת 1904 על ידי הארכיטקט הנודע Josef Hoffmann), ולאחר שהלה העתיק את מקום מושבו לפריז, נסע האדמו"ר בקיץ תרצ"ו (תמוז עד אלול) לבית המרפא החדש שלו בוויל־ד'אווריי (Ville-d'Avray) שבפרברי בפריז. בנסיעות אלו התלווה אל האדמו"ר אחד ממזכיריו או אחד מבני משפחתו. לפרקים שהו אצלו בתו הרבנית חיה מושקא וחתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש, וסייעו לו בעבודתו (וכנראה ממכתבו, באחד הפעמים התלווה אליו גם נכדו בערי גורארי').
על כך מספר האדמו"ר הריי"ץ באריכות (אגרות קודש הריי"ץ. כרך ד', אגרת א'מב): "בבואי מארה"ב קיץ תר"ץ – הייתי חלוש ונסעתי למאריענבאד, ובבואי על ר"ה לריגא הכירו בי כי מרץ דיבורי נשתנה מכמו שהי'... בחורף תרצ"ה נסעתי לוויען ובקרוני הרופאים הכי מפורסמים... בעת ההיא הי' שם רופא יהודי מפליטי אשכנז – גערזאן שמו – והוא בעל שיטה חדשה בסדרי האכילה – דיעט – ונכנסתי להסענאטאריום שלו אצל וויען... מפני סיבות שונות נסע הד"ר גערזאן מוויען לפאריז ובקיץ תרצ"ו נסעתי אליו לפאריז בהסענאטאריום שלו על משך כשמונה שבועות...".
27X44 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קילופים, שריטות ופגמים קלים. קרעים קלים בידיות העור.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [=של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
"און פארניצן געזונטערהייט" - "להשתמש בבריאות"
בספר "בכל ביתי נאמן הוא" (עמ' 539-542), הפורס את מסכת חייו ופועלו של הגה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה - הגביר החב"די המפורסם, מאנשי סודו של הרבי מליובאוויטש, מסופר: "תחביב יוצא דופן היה לו לר' זלמן... באוצרותיו אסף ושימר... חפצים ופריטי לבוש של הרביים. הון רב ומאמצים בלתי נלאים השקיע ר' זלמן בתחביב נדיר זה... כל אימת שהזדמן לידיו חפץ נוסף מאוצרות הנשיאים היה קורן מאושר משל רשם זה עתה רווח אגדי בעסקיו". בפרט השקיע ר' זלמן באספנות של פריטי לבוש של האדמו"ר הריי"ץ שקיבל במשך השנים מהרבנית נחמה דינה.
בשנת תשמ"ה, כשאירעה "פרשת הספרים" הידועה, במהלכה נגנבו ספרים מספריית ליובאוויטש השייכים לבית הרבי ונמכרו ברחבי העולם, נשא הרבי מליובאוויטש מספר שיחות נרגשות בהם אמר שכל מי שמחזיק מן הספרים הגנובים, שידע שהוא מחזיק "פצצה מתקתקת" בביתו. ועל כך מסופר: "חשש רב מילא את ר' זלמן למשמע השיחה, היות וחלקים מהאוסף של חפצי רבותינו נשיאנו נרכשו על ידו ממשפחת בית רבי, שנהגו למכור לו חפצים שונים של הרבי הקודם [=הריי"ץ]. ר' זלמן כתב לרבי בפרטיות את רשימת החפצים שברשותו וממי וכיצד קיבל כל אחד מהם. רק כשהגיע אליו המענה, שבה אליו רוחו. הרבי השיב כי הוא רשאי להחזיק בכל הדברים המצויים תחת ידו, און פארניצן געזונטערהייט" (ולהשתמש בבריאות).
מתשובה זו מובן, בפשטות, כי זעקתו של הרבי הייתה רק אודות הספרים הגנובים, שנלקחו באופן של גניבה ורמייה, ולא על פריטים שהושגו בדרכים ישרות וכשרות.
קופסת כסף לבשמים של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש.
קופסת בשמים להבדלה ששימשה את האדמו"ר הריי"ץ בנסיעותיו בשנות ה-30 (קופסת כסף נאה שנועדה במקור לאחסון תכשיטים. עם חותמת יצרן: ברמינגהם, אנגליה, 1920).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית) מבתו הרבנית חנה גורארי': "אני מעניקה בזאת במתנה... את קופסת הבשמים מכסף לנסיעות שאבי השתמש בה ב-1932-39. הוא העניק לי אותה במתנה ב-1949".
האישור חתום (בעברית) בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו של הרב שמריהו גוראריה (הרש"ג), ומתוארך – 26 במרץ 1989.
קוטר: 6 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כיפופים. תחתית מתכת כבדה, מנותקת חלקית, ללא ריפוד הבד המקורי.
קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"
הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [=של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).
"און פארניצן געזונטערהייט" - "להשתמש בבריאות"
בספר "בכל ביתי נאמן הוא" (עמ' 539-542), הפורס את מסכת חייו ופועלו של הגה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה - הגביר החב"די המפורסם, מאנשי סודו של הרבי מליובאוויטש, מסופר: "תחביב יוצא דופן היה לו לר' זלמן... באוצרותיו אסף ושימר... חפצים ופריטי לבוש של הרביים. הון רב ומאמצים בלתי נלאים השקיע ר' זלמן בתחביב נדיר זה... כל אימת שהזדמן לידיו חפץ נוסף מאוצרות הנשיאים היה קורן מאושר משל רשם זה עתה רווח אגדי בעסקיו". בפרט השקיע ר' זלמן באספנות של פריטי לבוש של האדמו"ר הריי"ץ שקיבל במשך השנים מהרבנית נחמה דינה.
בשנת תשמ"ה, כשאירעה "פרשת הספרים" הידועה, במהלכה נגנבו ספרים מספריית ליובאוויטש השייכים לבית הרבי ונמכרו ברחבי העולם, נשא הרבי מליובאוויטש מספר שיחות נרגשות בהם אמר שכל מי שמחזיק מן הספרים הגנובים, שידע שהוא מחזיק "פצצה מתקתקת" בביתו. ועל כך מסופר: "חשש רב מילא את ר' זלמן למשמע השיחה, היות וחלקים מהאוסף של חפצי רבותינו נשיאנו נרכשו על ידו ממשפחת בית רבי, שנהגו למכור לו חפצים שונים של הרבי הקודם [=הריי"ץ]. ר' זלמן כתב לרבי בפרטיות את רשימת החפצים שברשותו וממי וכיצד קיבל כל אחד מהם. רק כשהגיע אליו המענה, שבה אליו רוחו. הרבי השיב כי הוא רשאי להחזיק בכל הדברים המצויים תחת ידו, און פארניצן געזונטערהייט" (ולהשתמש בבריאות).
מתשובה זו מובן, בפשטות, כי זעקתו של הרבי הייתה רק אודות הספרים הגנובים, שנלקחו באופן של גניבה ורמייה, ולא על פריטים שהושגו בדרכים ישרות וכשרות.
שלוש-עשרה הזמנות שונות כתב האדמו"ר הריי"ץ לרגל חתונת בתו הרבנית חיה מושקא עם החתן הרב מנחם מנדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש. ההזמנות נבדלו זו מזו בצורתן, בסגנונן ובתוכנן – בהתאם לאופי המוזמנים השונים. הזמנה נוספת נשלחה על ידי הורי החתן, רבי לוי יצחק שניאורסון ואשתו הרבנית חנה, שנבצר מהם להגיע לוורשה לחתונת בנם, וחגגו את השמחה במקום מגוריהם יקטרינוסלב בחגיגה גדולה נפרדת.
לפנינו הזמנה נדירה שנדפסה על ידי אם הכלה, הרבנית נחמה דינה שניאורסון, ונשלחה לידידותיה ומכריה הקרובים בלבד. בהזמנה זו באה הרבנית נחמה דינה בלבד על החתום (בדפוס).
בהזמנה נכתב: "הנני מתכבדת להזמין את כבודם לחג חתונת בתי חי' מושקא תחי' עם החתן הרב מ' מנחם מענדל יחי'". כן מצוינים מקום החתונה ("בעיר ווארשא בחצר הישיבה תומכי-תמימים"), התאריך, היום והשעה ("ביום השלישי ארבעה-עשר ימים לחדש כסלו הבא בשעה החמישית") והתאריך הלועזי (27 בנובמבר. התאריך הלועזי נדפס רק בנוסח זה של ההזמנה). בשולי ההזמנה נדפסה כתובת למשלוח טלגרמות (לאישור ההגעה).
14.5X8.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קו קפל אופקי. קמטים וכתמים קלים. רישום בעט. משוקם.
כובע קטיפה, מטפחת פרחונית, אפודה סרוגה, חצאית קפלים וכפפות עור מהמלתחה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, ושל אחותה הרבנית חנה גורארי', אשת הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) - בנותיו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, הריי"ץ מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: " אני מעניקה בזאת במתנה... את הבגדים שלבשנו אחותי ואני בשנות החמישים והשישים". האישור מתוארך – 12 בפברואר 1989.
מצב טוב.
מעיל פרווה חום ארוך (של חברת Eilers, Master Furriers of the Dakotas) מהמלתחה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, ושל אחותה הרבנית חנה גורארי', אשת הרב שמריהו גורארי' - בנותיו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, הריי"ץ מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי שלום בער (בערי) גורארי' (תרפ"ג–תשס"ה) ובידי אמו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ.
האישור כתוב בידי בערי גורארי', שכותב בראשיתו " אני מעניק בזאת במתנה... את הכובע ומעיל הפרווה של דודתי. מכיוון שאמי מתגוררת עמנו כאן אני מעדיף שהיא תספר לך את הפרטים", וממשיך וכותב את עדותה של אמו הרבנית חנה גורארי': " מוסיה קנתה אותם ב-1942 וכאחיות החלפנו בגדים לעיתים קרובות. היא לבשה אותם בשנים 1942-1948 ואז נתנה לי אותם. בשנת 1982 פיניתי ארון ומסרתי אותם לבני".
בידינו נמצא מעיל הפרווה בלבד, ללא הכובע.
מצב טוב.
מעיל צמר אפור ארוך (של חברת Pickfair Place) מהמלתחה של חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש, ושל אחותה הרבנית חנה גורארי', אשת הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) - בנותיו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, הריי"ץ מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: " אני מעניקה בזאת במתנה... את הבגד שאחותי ואני לבשנו בשנות ה-60". האישור מתוארך – 12 בפברואר 1989.
מצב טוב.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעפרון): "מיד כ"ק אדמו"ר שליט"א לרגל עריכת ספר הזכרונות חלק ג'".
בשנים תשנ"א-תשנ"ג ערך הרב שאול שמעון דויטש את רשימותיו של הסופר והעורך דוד לייב מקלר בעתון "דער מארגען זשורנאל" - "פון ליובאוויטשער רבי'ןס הויף" (מחצר הרבי מליובאוויטש), משנת תר"ץ, והוציאם לאור בשם "ספר הזכרונות חלק ג'" (קה"ת תשנ"ד).
מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי קל.
שטר של 50 דולר שהתקבל מהאדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): "מכ"ק אדמו"ר שליט"א - Research on the history of the Rambam".
מצורף מכתב-אישור (אנגלית) מאת הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מתאר מחקר שעשה עבור הרבי על מקורם של הכינויים "יד החזקה" ו"משנה תורה" לספרו של הרמב"ם, שתמורתו קיבל את השטר שלפנינו.
מצב טוב. כתמים קלים.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): " מכ"ק אדמו"ר שליט"א השתתפות בהוצאת הכנסת אורחים אלול תש"נ".
מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי קל.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): " מכ"ק אדמו"ר שליט"א בעד טבילת כלים במקוה שלנו".
מצורף מכתב-אישור (אנגלית) מאת הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מספר שהרבי היה נוהג לטבול כלים חדשים במקווה שבביתו, ובתמורה היה הרבי מעניק לו שטר של 20 דולר באמצעות מזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חודוקוב.
מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי קל.
השטר הוענק לרב שאול שמעון דויטש, שכתב בשוליו (בעט): " מכ"ק אדמו"ר שליט"א בעד טבילת כלים בהמקוה שלנו".
מצורף מכתב-אישור (אנגלית) מאת הרב שאול שמעון דויטש, בו הוא מספר שהרבי היה נוהג לטבול כלים חדשים במקווה שבביתו, ובתמורה היה הרבי מעניק לו שטר של 20 דולר באמצעות מזכירו הרב חיים מרדכי אייזיק חודוקוב.
מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי קל.
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבנית נחמה דינה שניאורסון, עם חתימת-ידה, ובחתימות ידם של שני חתניה "חדב"נ" [חתנא דבי נשיאה].
נכתב בשלהי שנת תש"י, בתוך שנת האבל להסתלקותו של בעלה האדמו"ר הריי"ץ בי' שבט תש"י, ונשלח אל הרה"ח יוסף שמוטקין (תרנ"ב-תשל"ט). במהלך שנה זו שלחה הרבנית מספר מכתבים אל חסידי חב"ד, כשתחת חתימתה באים על החתום שני חתניה: מימין חתנה המבוגר – הרב שמריהו גוראריה, ומשמאל חתנה הצעיר – רבי מנחם מנדל שניאורסון הרבי מליובאוויטש (שהוכתר רשמית לאדמו"ר עם תום שנת האבל בי' שבט תשי"א).
הרבנית נחמה דינה שניאורסון (תרמ"ב-תשל"א), אשת-חבר להאדמו"ר הריי"ץ. בתו של רבי אברהם שניאורסון מקישינב, בנו של האדמו"ר רבי ישראל נח מניעז'ין, בנו של ה"צמח צדק" מליובאוויטש. נישואיה נערכו באלול תרנ"ז. הייתה מסורה ומעורה במפעליו הגדולים של בעלה. כשבעלה האדמו"ר נאסר בשנת תרפ"ז ע"י הקומוניסטים, ניהלה בתבונה את המהלכים שהביאו לשחרורו, פעילות שהייתה כרוכה בפקחות ובאומץ, תוך סיכון חייה.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – "הרבי מליובאוויטש" (תרס"ב-תשנ"ד), האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד-ליובאוויטש. בן רבי לוי יצחק אב"ד יקטרינסלאוו, דור שישי בן אחר בן לבעל ה"צמח צדק".
הרב שמריהו גוראריה (הרש"ג; תרנ"ח-תשמ"ט), מהתלמידים המקורבים לאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שבחר בו כחתן לנכדתו חנה, בתו של בנו האדמו"ר הריי"ץ; ולאחר מכן יד ימינו של הריי"ץ.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים וקרעים קלים בשוליים. כתמים קלים.