מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove הונגריה filter הונגריה
- (-) Remove hungarian filter hungarian
- (-) Remove rabbi filter rabbi
- גאוני (3) Apply גאוני filter
- וחתימות (3) Apply וחתימות filter
- ומורביה (3) Apply ומורביה filter
- יד (3) Apply יד filter
- יד, (3) Apply יד, filter
- כתבי (3) Apply כתבי filter
- מכתבים (3) Apply מכתבים filter
- letter (3) Apply letter filter
- manuscript (3) Apply manuscript filter
- manuscripts, (3) Apply manuscripts, filter
- moravian (3) Apply moravian filter
- signatur (3) Apply signatur filter
מציג 1 - 3 of 3
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $3,000
הערכה: $8,000 - $12,000
נמכר ב: $35,000
כולל עמלת קונה
כרך גדול בכתב-יד - ספר שמן רקח, חידושים על מסכת ביצה, ועל סוגיות ועניינים שונים, מהדורא קמא של הספר הנדפס, בכתיבת ידו וחתימתו של הגאון המחבר רבי אלעזר לעוו אב"ד טרישט (טריטש, Trietsch, מורביה). טריטש, תקס"א-תקס"ג [1803-1801].
רובו של כתה"י (כ-70 דף) כולל חידושים על כל מסכת ביצה. בסוף כתב-היד חידושים על כמה סוגיות במסכת פסחים, בבא מציעא ושבועות. רובו הגדול של כתב היד בכתיבת יד המחבר, רק עמודים בודדים (כשבעה עמודים) בכתיבת יד סופר. כתב-היד עשיר במחיקות ותיקונים, ובשילוב משפטי הוספה בין השורות.
את חיבורו זה כתב המחבר במשך שנתיים, תוך כדי שהוא לומד בישיבתו עם תלמידיו את מסכת ביצה בעומק העיון. דבר זה ניתן ללמוד מדברי המחבר ברישומים שבתחילתו וסופו של החיבור שבכתב היד שלפנינו. בדפי המגן הקדמיים רישומי בעלות רבים, בהם כיתוב של דברי פתיחה בכתב ידו וחתימתו של המחבר: "בס"ד פ"ק טרישט יום ג' ר"ח אייר תקס"א, חידושי הלכות מס' ביצה אשר חנן ה' את עבדו הצעיר אלעזר בעהמ"ס שו"ת שמן רקח וס' סמא דחיי וס' תורת חסד וס' זר זהב, חופק"ק טרישט". בדף ע/1, בסוף חידושיו על מסכת ביצה, כותב המחבר: "בעזה"י סילקו חידושי מס' ביצה אשר למדתי בישיבה פ"ק טרישט, וגמרתי הסיום בז' אדר תקס"ג. כה יזכני השי"ת לסדר על שאר מס[כתות], ודברי תורה לא ימושו מפינו ע"ע א"ס" [עד עולם אמן סלה].
החידושים על מסכתות ביצה ופסחים נדפסו בחיי המחבר בספר "שמן רקח" (פראג תקע"ב), וחלקם בספריו, שו"ת "שמן רקח", חלק שני (פראג תקס"ב), "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). כתב-היד שלפנינו הוא "מהדורא קמא", כפי שהמחבר בעצמו קורא לו בספר הנדפס [ראה בספרו "שמן רקח" על מסכת ביצה (פראג תקע"ב, דף ז/1), בו כותב המחבר לפני אחד מחידושיו: "...העתקתי הדברים ככתבן אשר כתבתי במהדורא קמא... עכ"ל בישוב קושי' זו במהדורא קמא שלי...". הדברים שמעתיק שם המחבר מה"מהדורא קמא" שלו, נמצאים כלשונם בכתב-היד שלפנינו בדף יד/2].
בספר הנדפס הנ"ל הוסיף המחבר עוד עשרות קטעים ומשפטים שאינם מופיעים בכתב היד שלפנינו, אך מאידך בכתב היד שלפנינו ישנם עשרות קטעים (מעל 22 עמודים - כשמינית מהחידושים שבכתב-היד) שלמיטב ידיעתנו טרם נדפסו (למשל: בדפים עט-פד, מערכות שלא נדפסו בסוגיא "קתא דמגלא" ממסכתות שבועות ובבא מציעא. בדפים פה-[פו] מערכה על תחילת מסכת יומא, שלא נדפסה – רשימה מפורטת של העמודים עם החידושים שלא נדפסו, תשלח לכל דורש).
מתחילת כתיבת הספר על מסכת ביצה ועד להדפסתו עברו 11 שנים, במהלכן הדפיס המחבר שניים מספריו, את ספרו שו"ת "שמן רוקח" חלק שני (פראג תקס"ב), ואת ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). בספרים אלו הדפיס דפים שלמים מתוך כתב היד שלפנינו, ולא חזר להדפיסם בספרו על מסכת ביצה שהדפיס אח"כ בשנת תקע"ב (ראה ברשימה מצורפת).
בדף כז/1 מעתיק המחבר כשני עמודים, מדברי בנו הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה": "ואעתיק בזה דברי בני הרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה בנימין וואלף שי' אב"ד ראיפשע [רושפיצה] ...עכ"ד בני הרב החריף שי'". על הדף בו הוא מעתיק מדברי בנו, הוא מעביר קוי מחיקה לאורך ולרוחב. בצד הגליון הוא כותב: "מ"ש בני שי'... ודאי דבאמת כן הוא הפירוש...". דף זה נדפס בספרו שו"ת "שמן רקח", חלק שני, בסימן יח.
בדף יד/2 הוסיף המחבר הערה בין השורות: "ובהיותי בק' פראג שמעתי מהרב החריף מו"ה איסריל ליסא, שקדמני בזה המנוח הגאון מו"ה ליב האב"ד דק' העלשויא, וסתר דבריו, דהר"ן פוסק... ונסתרו דברינו, ואמנם...". הערה זו נמצאת בספר הנדפס, דף ז/1, ושם הוא מוסיף, שביקורו בפראג היה "בשנת תקס"א, למסור בדפוס את חלק שני מספרי שו"ת שמן רקח".
בארבעת העמודים האחרונים רשימות שונות, מעין טיוטות, בעניינים שונים בש"ס. על חלק גדול מהם הועברו קוים למחיקה. באחד העמודים בסוף הספר (דף [2/ב]) הוא כותב: "ושמעתי מהרבני המופלג מו"ה יוסף מפאקש" [מתלמידי ה"חתם סופר"].
הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז) מגאוני דורו המפורסמים. כיהן רוב שנותיו כאב"ד בשש קהילות חשובות בגלילות מורביה, בוהמיה והונגריה. כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. הגיגיו היו בסוגיות התלמוד אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושי תורה רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר, שבמוצאי יום כיפור לא היה טועם מאומה, וכל הלילה התמיד בתלמודו, ובאותו לילה של מוצאי יום כיפור, היה זוכה כל שנה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כח תפילתו שהייתה נשמעת. לפני פטירתו מן העולם, ציוה ואמר שיוכלו להתפלל על קברו כבר לאחר שלושים יום מפטירתו. בשנת תקצ"ג ניזוק מפגיעת ברק שפגע בכח ראייתו, ומאז התעוור. מאז ועד לפטירתו ישב ולמד בעל פה, ובשנותיו אלו ראו את זכרונו האדיר איך כל התורה סדורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בגודל התפעלותו: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם - "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.
בעשרות מקומות בכתב-היד שלפנינו מביא המחבר חידושים מהספר "עטרת פז" על סדר מועד, שהיה אצלו בכתב-יד, ירושה מזקנו ורבו הגאון המחבר רבי פנחס זליג אב"ד לאסק. ספר "עטרת פז", נדפס על סדר נשים (פרנקפורט דאודר, תקכ"ח). אך הספר על סדר מועד לא נדפס עד היום, ושרידים ממנו נותרו אך ורק בחיבור זה של נכדו ותלמידו, בכתב היד שלפנינו [להלן דוגמאות בודדות מני רבות - בדף י/1 כותב בין השורות: "וכמ"ש אדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף יא/2: "וראיתי לאדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף עד/1 כותב: "והנה אדמו"ז הגאון בעל עטרת פז תי' בזה בפלפול ארוך, ובדרכו נלך בעזה"י לתרץ דבר דבר על אופניו"]. המחבר בספרו "שמן רקח" (פראג תקע"ב), בחידושיו על מסכת ברכות (דך י/1) כותב: "ודכרנא כי ראיתי בכתבי קודש של אדמו"ז הגאון המפורס' מוה' פינחס זעליג זצ"ל בעל עטרת פז... והכתבי' הנ"ל המה ביד בני הגאון החריף מוה' בנימין וואלף נ"י אב"ד דק"ק אמשנוב במדינת פולין... ואם יזכני השי"ת להשיג כתבי הקודש של אדמו"ז קודם שיצא חיבורי זה לאור עולם, אקבעם בדפוס בקונטרס אחרון". נראה כי בשעה שכתב את חיבורו על מסכת ברכות, עדיין לא היה לפניו כתב היד של "עטרת פז" על סדר מועד, ואילו כשכתב את חיבוריו על מסכתות פסחים וביצה, כבר היה לפניו כתב היד, שכאמור מזכירו פעמים רבות בכתב היד שלפנינו.
בדף המגן הראשון רישום בעלות של אחד מבניו: "שייך לי לשמי הק' יחיאל מיכל בהגאון מו' אלעזר נ"י", וכן רישום בעלות של אחת מבנותיו: "אסתר בת הרב הגאון הגדול... אלעזר נ"י". בעמוד שמאחורי השער, שני רישומי בעלות, אחד מהם של אחד מאחייניו: "זה הספר שייך לדודי הרב הגאון הגדול המפורסם החריף והבקי, משנת רב אליעזר קב ונקי, החסיד ועניו, מו"ה אלעזר נ"י אב"ד דק"ק טרישט, בע"מ ספר שו"ת שמן רקח ח"ר וח"ש...". בדפי המגן מספר רישומי בעלות בלועזית: אייזיק לעוו זינגר; מאיר הלר; עזריאל; אברהם ושמות נוספים.
[1], טז, טו, טז-פה, [4] דף. דף קטן כרוך בין הדפים מג-מד. מהם 179 עמודים כתובים. 35 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב. כתמי רטיבות ובלאי בדפים האחרונים. קרעים בשני דפי המגן הקדמיים ובשולי ארבעת הדפים האחרונים, חלקם עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
רובו של כתה"י (כ-70 דף) כולל חידושים על כל מסכת ביצה. בסוף כתב-היד חידושים על כמה סוגיות במסכת פסחים, בבא מציעא ושבועות. רובו הגדול של כתב היד בכתיבת יד המחבר, רק עמודים בודדים (כשבעה עמודים) בכתיבת יד סופר. כתב-היד עשיר במחיקות ותיקונים, ובשילוב משפטי הוספה בין השורות.
את חיבורו זה כתב המחבר במשך שנתיים, תוך כדי שהוא לומד בישיבתו עם תלמידיו את מסכת ביצה בעומק העיון. דבר זה ניתן ללמוד מדברי המחבר ברישומים שבתחילתו וסופו של החיבור שבכתב היד שלפנינו. בדפי המגן הקדמיים רישומי בעלות רבים, בהם כיתוב של דברי פתיחה בכתב ידו וחתימתו של המחבר: "בס"ד פ"ק טרישט יום ג' ר"ח אייר תקס"א, חידושי הלכות מס' ביצה אשר חנן ה' את עבדו הצעיר אלעזר בעהמ"ס שו"ת שמן רקח וס' סמא דחיי וס' תורת חסד וס' זר זהב, חופק"ק טרישט". בדף ע/1, בסוף חידושיו על מסכת ביצה, כותב המחבר: "בעזה"י סילקו חידושי מס' ביצה אשר למדתי בישיבה פ"ק טרישט, וגמרתי הסיום בז' אדר תקס"ג. כה יזכני השי"ת לסדר על שאר מס[כתות], ודברי תורה לא ימושו מפינו ע"ע א"ס" [עד עולם אמן סלה].
החידושים על מסכתות ביצה ופסחים נדפסו בחיי המחבר בספר "שמן רקח" (פראג תקע"ב), וחלקם בספריו, שו"ת "שמן רקח", חלק שני (פראג תקס"ב), "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). כתב-היד שלפנינו הוא "מהדורא קמא", כפי שהמחבר בעצמו קורא לו בספר הנדפס [ראה בספרו "שמן רקח" על מסכת ביצה (פראג תקע"ב, דף ז/1), בו כותב המחבר לפני אחד מחידושיו: "...העתקתי הדברים ככתבן אשר כתבתי במהדורא קמא... עכ"ל בישוב קושי' זו במהדורא קמא שלי...". הדברים שמעתיק שם המחבר מה"מהדורא קמא" שלו, נמצאים כלשונם בכתב-היד שלפנינו בדף יד/2].
בספר הנדפס הנ"ל הוסיף המחבר עוד עשרות קטעים ומשפטים שאינם מופיעים בכתב היד שלפנינו, אך מאידך בכתב היד שלפנינו ישנם עשרות קטעים (מעל 22 עמודים - כשמינית מהחידושים שבכתב-היד) שלמיטב ידיעתנו טרם נדפסו (למשל: בדפים עט-פד, מערכות שלא נדפסו בסוגיא "קתא דמגלא" ממסכתות שבועות ובבא מציעא. בדפים פה-[פו] מערכה על תחילת מסכת יומא, שלא נדפסה – רשימה מפורטת של העמודים עם החידושים שלא נדפסו, תשלח לכל דורש).
מתחילת כתיבת הספר על מסכת ביצה ועד להדפסתו עברו 11 שנים, במהלכן הדפיס המחבר שניים מספריו, את ספרו שו"ת "שמן רוקח" חלק שני (פראג תקס"ב), ואת ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). בספרים אלו הדפיס דפים שלמים מתוך כתב היד שלפנינו, ולא חזר להדפיסם בספרו על מסכת ביצה שהדפיס אח"כ בשנת תקע"ב (ראה ברשימה מצורפת).
בדף כז/1 מעתיק המחבר כשני עמודים, מדברי בנו הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה": "ואעתיק בזה דברי בני הרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה בנימין וואלף שי' אב"ד ראיפשע [רושפיצה] ...עכ"ד בני הרב החריף שי'". על הדף בו הוא מעתיק מדברי בנו, הוא מעביר קוי מחיקה לאורך ולרוחב. בצד הגליון הוא כותב: "מ"ש בני שי'... ודאי דבאמת כן הוא הפירוש...". דף זה נדפס בספרו שו"ת "שמן רקח", חלק שני, בסימן יח.
בדף יד/2 הוסיף המחבר הערה בין השורות: "ובהיותי בק' פראג שמעתי מהרב החריף מו"ה איסריל ליסא, שקדמני בזה המנוח הגאון מו"ה ליב האב"ד דק' העלשויא, וסתר דבריו, דהר"ן פוסק... ונסתרו דברינו, ואמנם...". הערה זו נמצאת בספר הנדפס, דף ז/1, ושם הוא מוסיף, שביקורו בפראג היה "בשנת תקס"א, למסור בדפוס את חלק שני מספרי שו"ת שמן רקח".
בארבעת העמודים האחרונים רשימות שונות, מעין טיוטות, בעניינים שונים בש"ס. על חלק גדול מהם הועברו קוים למחיקה. באחד העמודים בסוף הספר (דף [2/ב]) הוא כותב: "ושמעתי מהרבני המופלג מו"ה יוסף מפאקש" [מתלמידי ה"חתם סופר"].
הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז) מגאוני דורו המפורסמים. כיהן רוב שנותיו כאב"ד בשש קהילות חשובות בגלילות מורביה, בוהמיה והונגריה. כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. הגיגיו היו בסוגיות התלמוד אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושי תורה רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר, שבמוצאי יום כיפור לא היה טועם מאומה, וכל הלילה התמיד בתלמודו, ובאותו לילה של מוצאי יום כיפור, היה זוכה כל שנה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כח תפילתו שהייתה נשמעת. לפני פטירתו מן העולם, ציוה ואמר שיוכלו להתפלל על קברו כבר לאחר שלושים יום מפטירתו. בשנת תקצ"ג ניזוק מפגיעת ברק שפגע בכח ראייתו, ומאז התעוור. מאז ועד לפטירתו ישב ולמד בעל פה, ובשנותיו אלו ראו את זכרונו האדיר איך כל התורה סדורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בגודל התפעלותו: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם - "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.
בעשרות מקומות בכתב-היד שלפנינו מביא המחבר חידושים מהספר "עטרת פז" על סדר מועד, שהיה אצלו בכתב-יד, ירושה מזקנו ורבו הגאון המחבר רבי פנחס זליג אב"ד לאסק. ספר "עטרת פז", נדפס על סדר נשים (פרנקפורט דאודר, תקכ"ח). אך הספר על סדר מועד לא נדפס עד היום, ושרידים ממנו נותרו אך ורק בחיבור זה של נכדו ותלמידו, בכתב היד שלפנינו [להלן דוגמאות בודדות מני רבות - בדף י/1 כותב בין השורות: "וכמ"ש אדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף יא/2: "וראיתי לאדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף עד/1 כותב: "והנה אדמו"ז הגאון בעל עטרת פז תי' בזה בפלפול ארוך, ובדרכו נלך בעזה"י לתרץ דבר דבר על אופניו"]. המחבר בספרו "שמן רקח" (פראג תקע"ב), בחידושיו על מסכת ברכות (דך י/1) כותב: "ודכרנא כי ראיתי בכתבי קודש של אדמו"ז הגאון המפורס' מוה' פינחס זעליג זצ"ל בעל עטרת פז... והכתבי' הנ"ל המה ביד בני הגאון החריף מוה' בנימין וואלף נ"י אב"ד דק"ק אמשנוב במדינת פולין... ואם יזכני השי"ת להשיג כתבי הקודש של אדמו"ז קודם שיצא חיבורי זה לאור עולם, אקבעם בדפוס בקונטרס אחרון". נראה כי בשעה שכתב את חיבורו על מסכת ברכות, עדיין לא היה לפניו כתב היד של "עטרת פז" על סדר מועד, ואילו כשכתב את חיבוריו על מסכתות פסחים וביצה, כבר היה לפניו כתב היד, שכאמור מזכירו פעמים רבות בכתב היד שלפנינו.
בדף המגן הראשון רישום בעלות של אחד מבניו: "שייך לי לשמי הק' יחיאל מיכל בהגאון מו' אלעזר נ"י", וכן רישום בעלות של אחת מבנותיו: "אסתר בת הרב הגאון הגדול... אלעזר נ"י". בעמוד שמאחורי השער, שני רישומי בעלות, אחד מהם של אחד מאחייניו: "זה הספר שייך לדודי הרב הגאון הגדול המפורסם החריף והבקי, משנת רב אליעזר קב ונקי, החסיד ועניו, מו"ה אלעזר נ"י אב"ד דק"ק טרישט, בע"מ ספר שו"ת שמן רקח ח"ר וח"ש...". בדפי המגן מספר רישומי בעלות בלועזית: אייזיק לעוו זינגר; מאיר הלר; עזריאל; אברהם ושמות נוספים.
[1], טז, טו, טז-פה, [4] דף. דף קטן כרוך בין הדפים מג-מד. מהם 179 עמודים כתובים. 35 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב. כתמי רטיבות ובלאי בדפים האחרונים. קרעים בשני דפי המגן הקדמיים ובשולי ארבעת הדפים האחרונים, חלקם עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
קטגוריה
גאוני הונגריה ומורביה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $5,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $10,000
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (3 עמ') בדברי תורה, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי בצלאל רנשבורג בעל 'הורה גבר', אל ידידו הגאון רבי שמואל ליב קוידער בעל 'עולת שמואל'. פראג, תקס"ה [1805].
המכתב נכתב בחצות לילה "אור ליום ד' בטו"ב [=י"ט] אדר שני תקס"ה", וכפי שכותב רבי בצלאל בפתח מכתבו: "כחצות הלילה אשר רעיוני שטו ולקטו באמתחת ספרי קודש אשר לי בנדון השאלה אשר נשאל כבודו...". בהמשך מפלפל בדברי תורה ומפנה לספרים רבים, כנראה מספרייתו [שיטה מקובצת, שו"ת מהריב"ל, כנסת הגדולה, שו"ת מהר"מ אלשיך, שו"ת המבי"ט, שו"ת מהראנ"ח, שו"ת מהרי"ט].
לקראת סוף מכתבו כותב: "ולכן נראה לענ"ד לדינא להלכה ולמעשה שהדין עם השואל, וחיי ראשי לא לקפח ולא לנצח באתי, כי אם לברר האמת, ואין משוא פנים בדבר, והנני משביעו שאם ישיב שולחו דבר שישלח לו גם דברי אלה...".
בסיום המכתב, לאחר חתימת ידו ["הק' בצלאל ר"ב"], מבקש רבי בצלאל: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל".
למיטב בדיקתנו מכתב זה לא נדפס.
הגאון רבי בצלאל ר"ב [=רנשבורג] (תקכ"ב-תקפ"א), מגדולי דורו ומחכמי פראג. תלמידו המובהק של הגאון בעל "נודע ביהודה". בהקדמה לספרו 'הורה גבר' כותב רבי בצלאל על מורו ורבו: "מדי שבת בשבתו... לא מנעתי לשמוע תורה מפיהו". היה גם תלמידו של רבי ליב פישלס בפראג ולאחר מכן למד אצל רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" מקעלין. ספרו "הורה גבר" הוא היחיד שזכה להדפיס בחייו. רבים מחיבוריו וחידושיו אבדו ברבות הימים, ובדור האחרון נדפס חיבורו "חכמת בצלאל - פתחי נדה", וקובץ מתשובותיו וחידושיו (ראה להלן). הגהותיו על הש"ס נדפסו במהדורת התלמוד שנדפסה בפראג, ולאחר מכן במהדורת ש"ס ווילנא, תחת השם "הגהות ר"ב רנשבורג". גם פירושו על הרא"ש - "שדה צופים" - נדפס במהדורות הש"ס.
הגאון רבי שמואל ליב קוידר בעל "עולת שמואל", אליו מופנה המכתב, היה אף הוא מגדולי התורה בפראג. רבי שמואל ליב היה רעו הקרוב וידיד נפשו של רבי בצלאל רנשבורג. רבות מן התשובות ששרדו מרבי בצלאל מופנות אליו. בפתח המכתב שלפנינו מכנהו: "ארי שבחבורה, שר התורה... עמיתי ורעי, גבר חכם בעוז זו תורה, הרב החריף והבקי מוהר"ר שמואל ליב נ"י".
רבי בצלאל קיבץ את תשובותיו יחד, ורק חלק קטן מתשובותיו שרדו. קובץ מתשובותיו נדפס בספר 'שו"ת וחידושי רבינו בצלאל רנשבורג' (הוצאת מכון ירושלים, תש"מ; וראה שם מבוא נרחב לתולדותיו מאת הרב יוסף בוקסבוים). רבות מהתשובות בקובץ הנדפס הן כאלה שנשלחו לידידו רבי שמואל ליב קוידר. באחת התשובות (שם, סימן כא) כותב רבי בצלאל לרבי שמואל ליב: "ואם נכון הוא קבעם על ספרך אחרי שאין דעתי לקבץ תשובות". גם בתשובה שלפנינו (שלא נדפסה בספר הנ"ל) מבקש רבי בצלאל מרבי שמואל ליב: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל". ואכן, בחיבורו "עולת שמואל" מביא רש"ל קוידר פעמים רבות דברי תורה והלכה בשם חברו רבי בצלאל רנשבורג, וכן מכתבים ממנו ואליו.
דף מקופל, [3] עמ' כתובים. 22.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
המכתב נכתב בחצות לילה "אור ליום ד' בטו"ב [=י"ט] אדר שני תקס"ה", וכפי שכותב רבי בצלאל בפתח מכתבו: "כחצות הלילה אשר רעיוני שטו ולקטו באמתחת ספרי קודש אשר לי בנדון השאלה אשר נשאל כבודו...". בהמשך מפלפל בדברי תורה ומפנה לספרים רבים, כנראה מספרייתו [שיטה מקובצת, שו"ת מהריב"ל, כנסת הגדולה, שו"ת מהר"מ אלשיך, שו"ת המבי"ט, שו"ת מהראנ"ח, שו"ת מהרי"ט].
לקראת סוף מכתבו כותב: "ולכן נראה לענ"ד לדינא להלכה ולמעשה שהדין עם השואל, וחיי ראשי לא לקפח ולא לנצח באתי, כי אם לברר האמת, ואין משוא פנים בדבר, והנני משביעו שאם ישיב שולחו דבר שישלח לו גם דברי אלה...".
בסיום המכתב, לאחר חתימת ידו ["הק' בצלאל ר"ב"], מבקש רבי בצלאל: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל".
למיטב בדיקתנו מכתב זה לא נדפס.
הגאון רבי בצלאל ר"ב [=רנשבורג] (תקכ"ב-תקפ"א), מגדולי דורו ומחכמי פראג. תלמידו המובהק של הגאון בעל "נודע ביהודה". בהקדמה לספרו 'הורה גבר' כותב רבי בצלאל על מורו ורבו: "מדי שבת בשבתו... לא מנעתי לשמוע תורה מפיהו". היה גם תלמידו של רבי ליב פישלס בפראג ולאחר מכן למד אצל רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" מקעלין. ספרו "הורה גבר" הוא היחיד שזכה להדפיס בחייו. רבים מחיבוריו וחידושיו אבדו ברבות הימים, ובדור האחרון נדפס חיבורו "חכמת בצלאל - פתחי נדה", וקובץ מתשובותיו וחידושיו (ראה להלן). הגהותיו על הש"ס נדפסו במהדורת התלמוד שנדפסה בפראג, ולאחר מכן במהדורת ש"ס ווילנא, תחת השם "הגהות ר"ב רנשבורג". גם פירושו על הרא"ש - "שדה צופים" - נדפס במהדורות הש"ס.
הגאון רבי שמואל ליב קוידר בעל "עולת שמואל", אליו מופנה המכתב, היה אף הוא מגדולי התורה בפראג. רבי שמואל ליב היה רעו הקרוב וידיד נפשו של רבי בצלאל רנשבורג. רבות מן התשובות ששרדו מרבי בצלאל מופנות אליו. בפתח המכתב שלפנינו מכנהו: "ארי שבחבורה, שר התורה... עמיתי ורעי, גבר חכם בעוז זו תורה, הרב החריף והבקי מוהר"ר שמואל ליב נ"י".
רבי בצלאל קיבץ את תשובותיו יחד, ורק חלק קטן מתשובותיו שרדו. קובץ מתשובותיו נדפס בספר 'שו"ת וחידושי רבינו בצלאל רנשבורג' (הוצאת מכון ירושלים, תש"מ; וראה שם מבוא נרחב לתולדותיו מאת הרב יוסף בוקסבוים). רבות מהתשובות בקובץ הנדפס הן כאלה שנשלחו לידידו רבי שמואל ליב קוידר. באחת התשובות (שם, סימן כא) כותב רבי בצלאל לרבי שמואל ליב: "ואם נכון הוא קבעם על ספרך אחרי שאין דעתי לקבץ תשובות". גם בתשובה שלפנינו (שלא נדפסה בספר הנ"ל) מבקש רבי בצלאל מרבי שמואל ליב: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל". ואכן, בחיבורו "עולת שמואל" מביא רש"ל קוידר פעמים רבות דברי תורה והלכה בשם חברו רבי בצלאל רנשבורג, וכן מכתבים ממנו ואליו.
דף מקופל, [3] עמ' כתובים. 22.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
קטגוריה
גאוני הונגריה ומורביה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $4,000
נמכר ב: $5,500
כולל עמלת קונה
מכתב סמיכה בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר א"ש [אייזנשטטר]. אונגוואר, תמוז תר"ו [1846].
כתב סמיכה לרבנות שניתן לרבי יעקב צבי פלייסיג תלמיד ה"חתם סופר". בתחילת הדברים הוא מציין "כי כבר סמך מ"ו הגאון האמיתי בעל חתם סופר זצ"ל את ידיו עליו בעודו בבחרות, והעיד עליו כי כבר מצאה ידו בתלמוד ובפוסקים וידיו רב לו לשדד עמקים ולדלות מים עמוקים... ומאז עד עתה הוסיף אומץ... ולא נכזבה תוחלת רבינו הגאון ז"ל...".
הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ"ה כיהן כאב"ד העיר אונגוואר. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי"ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל "רוח הקודש". בשנת תקצ"א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת"ס, והיה לו חדר מיוחד בביתו, בו היה נסגר מדי יום ומתפלל כשעה שלימה על אריכות חיי רבו החת"ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי נתגלה לו ברוח הקודש שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו ונתגלה לו בהקיץ כדמות "ספר תורה לבוש שחורים" (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה"כתב סופר" בהספדו על מהר"ם א"ש כותב כי היה "גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות" באותו הספד מביא ה"כתב סופר" את הסיפור על התפעלות אביו ה"חתם סופר" מגודל בקיאותו, עד ש"אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו..." (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל"ב).
מקבל הסמיכה רבי יעקב צבי פלייסיג (תקע"ח-חשון תרס"א), תלמיד ה"חתם סופר". חתן רבי מאיר אלמאש אב"ד מטרסדורף, וגיסו של רבי אשר אנשיל יונגרייז אב"ד טשענגער. משנת תרט"ו כיהן כאב"ד פריישטאט (Freistadt, כיום: גאלגוץ Hlohovec-Galgoc, סלובקיה), ומשנת תרל"ב ראב"ד בית הדין בעיר וינה.
מכתב זה נדפס בקובץ כרם שלמה, שנה ו, קונטרס ז, עמ' נד; וקטעים ממנו נדפסו בספר החתם סופר ותלמידיו (בני ברק, תשס"ה, עמ' רלד).
דף כפול. 21 ס"מ. כ-17 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב בינוני-טוב. קרעים בקפלי הנייר ובלאי.
כתב סמיכה לרבנות שניתן לרבי יעקב צבי פלייסיג תלמיד ה"חתם סופר". בתחילת הדברים הוא מציין "כי כבר סמך מ"ו הגאון האמיתי בעל חתם סופר זצ"ל את ידיו עליו בעודו בבחרות, והעיד עליו כי כבר מצאה ידו בתלמוד ובפוסקים וידיו רב לו לשדד עמקים ולדלות מים עמוקים... ומאז עד עתה הוסיף אומץ... ולא נכזבה תוחלת רבינו הגאון ז"ל...".
הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ"ה כיהן כאב"ד העיר אונגוואר. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי"ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל "רוח הקודש". בשנת תקצ"א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת"ס, והיה לו חדר מיוחד בביתו, בו היה נסגר מדי יום ומתפלל כשעה שלימה על אריכות חיי רבו החת"ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי נתגלה לו ברוח הקודש שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו ונתגלה לו בהקיץ כדמות "ספר תורה לבוש שחורים" (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה"כתב סופר" בהספדו על מהר"ם א"ש כותב כי היה "גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות" באותו הספד מביא ה"כתב סופר" את הסיפור על התפעלות אביו ה"חתם סופר" מגודל בקיאותו, עד ש"אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו..." (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל"ב).
מקבל הסמיכה רבי יעקב צבי פלייסיג (תקע"ח-חשון תרס"א), תלמיד ה"חתם סופר". חתן רבי מאיר אלמאש אב"ד מטרסדורף, וגיסו של רבי אשר אנשיל יונגרייז אב"ד טשענגער. משנת תרט"ו כיהן כאב"ד פריישטאט (Freistadt, כיום: גאלגוץ Hlohovec-Galgoc, סלובקיה), ומשנת תרל"ב ראב"ד בית הדין בעיר וינה.
מכתב זה נדפס בקובץ כרם שלמה, שנה ו, קונטרס ז, עמ' נד; וקטעים ממנו נדפסו בספר החתם סופר ותלמידיו (בני ברק, תשס"ה, עמ' רלד).
דף כפול. 21 ס"מ. כ-17 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב בינוני-טוב. קרעים בקפלי הנייר ובלאי.
קטגוריה
גאוני הונגריה ומורביה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג