מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove מכתבים filter מכתבים
- (-) Remove וחתימות filter וחתימות
- (-) Remove המזרח filter המזרח
- חכמי (6) Apply חכמי filter
- יד (6) Apply יד filter
- יד, (6) Apply יד, filter
- כתבי (6) Apply כתבי filter
- letter (6) Apply letter filter
- manuscript (6) Apply manuscript filter
- manuscripts, (6) Apply manuscripts, filter
- orient (6) Apply orient filter
- rabbi (6) Apply rabbi filter
- signatur (6) Apply signatur filter
מציג 1 - 6 of 6
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $15,000 - $20,000
לא נמכר
כתב שד"רות, המופנה אל חכמי ונכבדי קהילת פאדובה שבאיטליה, ובו מינוי שליחותם של רבי אברהם ן' אשר ורבי יצחק זרחיה אזולאי - אבי החיד"א, היוצאים לשליחות מטעם קהילת ירושלים לערי איטליה ומערב אירופה, בחתימות ידיהם של גדולי חכמי ירושלים. ירושלים, [תק"א 1741].
כתיבת סופר נאה. חתימות מסולסלות של שמונה מגדולי ירושלים. בראש החותמים: הראשון-לציון רבי "אליעזר נחום" - בעל "חזון נחום" [תכ"ב-תק"ה, רב וראש ישיבה נודע בתורכיה, עלה לארץ ישראל ונתמנה לרבה של ירושלים לאחר פטירת רבי בנימין הכהן מעלי]. יחד עמו חותמים חברי בית דינו - גדולי החכמים בירושלים: רבי "נסים חיים משה מזרחי" - בעל "אדמת קודש" [ת"נ בערך-תק"ט, מילא את מקום רבי אליעזר נחום כ"הראשון לציון"], רבי "יאודה בכ"ר עמרם דיוואן" - בעל "חוט המשולש" [נפטר בסביבות שנת תקי"ב], רבי "ישראל מאיר בכמה"ר יוסף מזרחי" - בעל "פרי הארץ" [נפטר אחרי תק"ט. אחיו של רבי נסים חיים משה מזרחי. ראש ישיבת "בית יעקב"], רבי "דוד יקותיאל הכהן", רבי "יצחק ערוך", רבי "יעקב אשכנזי" ורבי "מיוחס בכר שמואל" בעל "פרי האדמה" ו"מזבח אדמה" [תנ"ה-תקל"א. כיהן בתפקיד "הראשון לציון" לאחר פטירת רבי יעקב ישראל אלגאזי].
המכתב מופנה אל "אחינו אנשי גאולתינו אשר בעיר פאדובה יע"א...", ומתאר בהרחבה את התלאות והיסורים שחווה קהילת ירושלים, "בני ציון היקרים אוכלי לחם העצבי"ם ממכות פרוצים שרים צוררים ובגד בוגדים... כל השערים ננעלו, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, וחימה שפוכה, ונשב בעמק הבכא...". חכמי ירושלים ממנים את רבי אברהם ן' אשר ורבי יצחק זרחיה אזולאי לגבות עבורם את כספי הצדקה והנדבה של יהודי פאדובה להחזקת היישוב היהודי בירושלים.
מעבר לדף רישום כתובת "לקראת חמדת עדת אבירים אשר בעיר פאדובה יע"א...".
הגאון רבי יצחק זרחיה אזולאי (תס"ב-תקכ"ה), שכתב השליחות שלפנינו נכתב לצורך שליחותו, היה מראשי החכמים והמקובלים בירושלים בדורו. חבר בית המדרש "בית יעקב", וראש ישיבת הגביר מרדכי טאלוק (שנקראה "גדולת מרדכי") לצד גיסו רבי יונה נבון. שימש כדיין בבתי דינם של גדולי ירושלים וחתום עמם על תקנות העיר. בנו הבכור היה החיד"א - המרבה להביא דברים בשמו בחיבוריו. רבי יצחק זרחיה היה הראשון בשושלת מפוארת של ארבעה דורות שיצאו לחו"ל כשלוחי ארץ ישראל. בנו החיד"א היה שליח מפורסם, גם נכדיו רבי אברהם אזולאי ורבי רפאל ישעיה אזולאי (בני החיד"א) יצאו לשליחות מטעם ארץ ישראל, ובהמשך עשה זאת נכדו של רבי רפאל ישעיה (בן בנו רבי משה) - רבי יהודה זרחיה אזולאי.
חברו למסע השליחות, רבי אברהם ן' אשר (נפטר תקל"ב), ראב"ד ירושלים, ראש ישיבת "יפאר ענוים". בשנת תקל"א (לאחר פטירת רבי מיוחס בכ"ר שמואל, החתום לפנינו) התמנה לכהונת "הראשון לציון" ורבה של ירושלים, אך נפטר כעבור כשנה ממגיפה. יצא בשליחות ירושלים כבר בשנת תצ"ד ואז הדפיס בקושטא את הספר "שערי קדושה" לרבי חיים ויטאל, על פי כתב יד שהעתיק במצרים. את השליחות המתועדת לפנינו המשיך לבדו לאחר שרבי יצחק זרחיה אזולאי חלה בהגיעם לקושטא ונאלץ לחזור לארץ ישראל.
על מסע שליחותם ראה: א. יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 389-391. יערי פרסם שם אגרת שליחות אחרת של השניים.
דף כפול. 33.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקב קטן במרכז הדף.
כתיבת סופר נאה. חתימות מסולסלות של שמונה מגדולי ירושלים. בראש החותמים: הראשון-לציון רבי "אליעזר נחום" - בעל "חזון נחום" [תכ"ב-תק"ה, רב וראש ישיבה נודע בתורכיה, עלה לארץ ישראל ונתמנה לרבה של ירושלים לאחר פטירת רבי בנימין הכהן מעלי]. יחד עמו חותמים חברי בית דינו - גדולי החכמים בירושלים: רבי "נסים חיים משה מזרחי" - בעל "אדמת קודש" [ת"נ בערך-תק"ט, מילא את מקום רבי אליעזר נחום כ"הראשון לציון"], רבי "יאודה בכ"ר עמרם דיוואן" - בעל "חוט המשולש" [נפטר בסביבות שנת תקי"ב], רבי "ישראל מאיר בכמה"ר יוסף מזרחי" - בעל "פרי הארץ" [נפטר אחרי תק"ט. אחיו של רבי נסים חיים משה מזרחי. ראש ישיבת "בית יעקב"], רבי "דוד יקותיאל הכהן", רבי "יצחק ערוך", רבי "יעקב אשכנזי" ורבי "מיוחס בכר שמואל" בעל "פרי האדמה" ו"מזבח אדמה" [תנ"ה-תקל"א. כיהן בתפקיד "הראשון לציון" לאחר פטירת רבי יעקב ישראל אלגאזי].
המכתב מופנה אל "אחינו אנשי גאולתינו אשר בעיר פאדובה יע"א...", ומתאר בהרחבה את התלאות והיסורים שחווה קהילת ירושלים, "בני ציון היקרים אוכלי לחם העצבי"ם ממכות פרוצים שרים צוררים ובגד בוגדים... כל השערים ננעלו, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, וחימה שפוכה, ונשב בעמק הבכא...". חכמי ירושלים ממנים את רבי אברהם ן' אשר ורבי יצחק זרחיה אזולאי לגבות עבורם את כספי הצדקה והנדבה של יהודי פאדובה להחזקת היישוב היהודי בירושלים.
מעבר לדף רישום כתובת "לקראת חמדת עדת אבירים אשר בעיר פאדובה יע"א...".
הגאון רבי יצחק זרחיה אזולאי (תס"ב-תקכ"ה), שכתב השליחות שלפנינו נכתב לצורך שליחותו, היה מראשי החכמים והמקובלים בירושלים בדורו. חבר בית המדרש "בית יעקב", וראש ישיבת הגביר מרדכי טאלוק (שנקראה "גדולת מרדכי") לצד גיסו רבי יונה נבון. שימש כדיין בבתי דינם של גדולי ירושלים וחתום עמם על תקנות העיר. בנו הבכור היה החיד"א - המרבה להביא דברים בשמו בחיבוריו. רבי יצחק זרחיה היה הראשון בשושלת מפוארת של ארבעה דורות שיצאו לחו"ל כשלוחי ארץ ישראל. בנו החיד"א היה שליח מפורסם, גם נכדיו רבי אברהם אזולאי ורבי רפאל ישעיה אזולאי (בני החיד"א) יצאו לשליחות מטעם ארץ ישראל, ובהמשך עשה זאת נכדו של רבי רפאל ישעיה (בן בנו רבי משה) - רבי יהודה זרחיה אזולאי.
חברו למסע השליחות, רבי אברהם ן' אשר (נפטר תקל"ב), ראב"ד ירושלים, ראש ישיבת "יפאר ענוים". בשנת תקל"א (לאחר פטירת רבי מיוחס בכ"ר שמואל, החתום לפנינו) התמנה לכהונת "הראשון לציון" ורבה של ירושלים, אך נפטר כעבור כשנה ממגיפה. יצא בשליחות ירושלים כבר בשנת תצ"ד ואז הדפיס בקושטא את הספר "שערי קדושה" לרבי חיים ויטאל, על פי כתב יד שהעתיק במצרים. את השליחות המתועדת לפנינו המשיך לבדו לאחר שרבי יצחק זרחיה אזולאי חלה בהגיעם לקושטא ונאלץ לחזור לארץ ישראל.
על מסע שליחותם ראה: א. יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 389-391. יערי פרסם שם אגרת שליחות אחרת של השניים.
דף כפול. 33.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקב קטן במרכז הדף.
קטגוריה
חכמי המזרח – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $25,000
נמכר ב: $20,000
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו החיד"א - רבי יוסף חיים דוד אזולאי, אל תלמידו "חיבת עין ימין חמיד לבא רצוף אהבה מהרש"ך יצ"ו". החותם "חדא"י נפשאי" ומברכו "לא תאונה אליך רעה ובריא אולם, שש ושמח שוקט ובוטח, כנפשך שבעך...". [ליוורנו, שנות התק"מ-תק"ס בקירוב, שלהי המאה ה-18].
4 שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו החיד"א.
לאחר שורת הפתיחה כותב החיד"א: "לש'[לום] אין קץ, לי הכס"ף אלף כס"ף לדעת מש' הידיד אעתיר אל אלוד' לא תאונה אליך רעה ובריא אולם שש ושמח שוקט ובוטח כנפשך שבעך ונפש שמח באהבתך חדא"י נפשאי".
מהרש"ך שאליו מופנה המכתב הוא ככל הנראה רבי שמואל ב"ר משה הכהן, מחכמי ליוורנו, שהחיד"א מכנהו (בספרו 'מחזיק ברכה', אורח חיים, סימן תקי"א, א): "ידידי המשכיל כמה"ר שמואל הכהן", והיה מפורסם כתלמידו של החיד"א [ראה: מאיר בניהו, רבי יוסף חיים דוד אזולאי, עמ' סז].
החיד"א נהג לעתים לחתום במליצה "חדא"י נפשאי" [בארמית: שמחה נפשי], שהמילה הראשונה בה היא ראשי תיבות שמו [ראה לדוגמה: אגרות החיד"א, ליוורנו תרכ"ז; אגרות לא, לז, מג, סד].
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, אשר כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה, בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
דף מקופל, 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי דיו, סימני קיפול ובלאי.
4 שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו החיד"א.
לאחר שורת הפתיחה כותב החיד"א: "לש'[לום] אין קץ, לי הכס"ף אלף כס"ף לדעת מש' הידיד אעתיר אל אלוד' לא תאונה אליך רעה ובריא אולם שש ושמח שוקט ובוטח כנפשך שבעך ונפש שמח באהבתך חדא"י נפשאי".
מהרש"ך שאליו מופנה המכתב הוא ככל הנראה רבי שמואל ב"ר משה הכהן, מחכמי ליוורנו, שהחיד"א מכנהו (בספרו 'מחזיק ברכה', אורח חיים, סימן תקי"א, א): "ידידי המשכיל כמה"ר שמואל הכהן", והיה מפורסם כתלמידו של החיד"א [ראה: מאיר בניהו, רבי יוסף חיים דוד אזולאי, עמ' סז].
החיד"א נהג לעתים לחתום במליצה "חדא"י נפשאי" [בארמית: שמחה נפשי], שהמילה הראשונה בה היא ראשי תיבות שמו [ראה לדוגמה: אגרות החיד"א, ליוורנו תרכ"ז; אגרות לא, לז, מג, סד].
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, אשר כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה, בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
דף מקופל, 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי דיו, סימני קיפול ובלאי.
קטגוריה
חכמי המזרח – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,500
הערכה: $3,000 - $5,000
לא נמכר
קונטרס (9 דף) בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי, בנו של החיד"א ואב"ד העיר אנקונה - דרוש לשבת הגדול. [אנקונה], תקמ"ט [1789].
כותרת בראש הדף הראשון: "שבת הגדול תקמ"ט". דרשה זו היא "דרשת שבת הגדול" הראשונה שנשא רבי ישעיה אזולאי באנקונה, שכן החל לכהן בפועל כרב העיר בחודש תמוז תקמ"ח. לפנינו טיוטת הדרשה, עם מחיקות, הוספות ותיקונים בכתב-ידו של רפאל ישעיה אזולאי.
הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי (ת"ק-תקפ"ג), נולד בירושלים, בן בכור לאביו הגדול רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א. גדול בתורה והשיב תשובות בהלכה, מתוך ספר תשובותיו "אמרי נועם" נדפסו כמה תשובות בספר של בנו "זכרון משה", וכן נדפסו תשובות ממנו בספרי אביו הגדול שהוקירו וכבדו ותמיד הזכירו בחיבוריו בחיבה יתירה ("הבן יקיר לי", "בני בכורי החכם השלם עצום ורב", "אור עיני", "ידיד נפשי" - ועוד לשונות של חיבה והערכה). יצא בשנת תק"מ בשליחות העיר טבריה לאיטליה ומערב אירופה. כפי הנראה עבר גם בגרמניה ועל תקופה זו כותב עליו אביו החיד"א (בהמלצתו לקהילת אנקונה): "מעיין גדול שלמד כמה וכמה עם גאוני אשכנז". את שליחותו סיים בעיר אמשטרדם בסוף שנת תקמ"ג או בראשית תקמ"ד, ואז התיישב בעיר ועסק במסחר ספרים. בשנת תקמ"ה נפטר רבי חיים אברהם ישראל רבה של אנקונה. כיסא הרבנות נותר ריק זמן מה, ובשנת תקמ"ז פנו ראשי הקהילה אל החיד"א בבקשה שימצא להם מועמד מתאים למלא את מקומו. החיד"א הציע להם שני מועמדים ורמז להם כי אף בנו רבי רפאל ישעיה מתאים לתפקיד זה. הקהילה הסכימה לקבלו ושלחה לו כתב רבנות בראשית שנת תקמ"ח, ואולם רק בחודש סיון תקמ"ח הגיע רבי ישעיה לאנקונה ובראשית חודש תמוז החל את כהונתו. שנים רבות שימש כרבה של אנקונה, עד עלותו לגנזי מרומים ביום ט' שבט תקפ"ג וימיו כימי אביו פ"ג שנה, כבוד גדול עשו לו במותו ובני קהילתו התאבלו עליו ימים רבים [ראה עוד אודותיו בספרו של מ' בניהו על החיד"א, עמ' תעו-תפז].
[9] דף, [14] עמ' כתובים. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מספר קרעים. כריכת עור חדשה (עם הטבעה מוטעית בשדרה: "כת"י רבינו החיד"א זי"ע").
מצורף אישור מומחה על זיהוי הכתב ככתיבת ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי.
כותרת בראש הדף הראשון: "שבת הגדול תקמ"ט". דרשה זו היא "דרשת שבת הגדול" הראשונה שנשא רבי ישעיה אזולאי באנקונה, שכן החל לכהן בפועל כרב העיר בחודש תמוז תקמ"ח. לפנינו טיוטת הדרשה, עם מחיקות, הוספות ותיקונים בכתב-ידו של רפאל ישעיה אזולאי.
הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי (ת"ק-תקפ"ג), נולד בירושלים, בן בכור לאביו הגדול רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א. גדול בתורה והשיב תשובות בהלכה, מתוך ספר תשובותיו "אמרי נועם" נדפסו כמה תשובות בספר של בנו "זכרון משה", וכן נדפסו תשובות ממנו בספרי אביו הגדול שהוקירו וכבדו ותמיד הזכירו בחיבוריו בחיבה יתירה ("הבן יקיר לי", "בני בכורי החכם השלם עצום ורב", "אור עיני", "ידיד נפשי" - ועוד לשונות של חיבה והערכה). יצא בשנת תק"מ בשליחות העיר טבריה לאיטליה ומערב אירופה. כפי הנראה עבר גם בגרמניה ועל תקופה זו כותב עליו אביו החיד"א (בהמלצתו לקהילת אנקונה): "מעיין גדול שלמד כמה וכמה עם גאוני אשכנז". את שליחותו סיים בעיר אמשטרדם בסוף שנת תקמ"ג או בראשית תקמ"ד, ואז התיישב בעיר ועסק במסחר ספרים. בשנת תקמ"ה נפטר רבי חיים אברהם ישראל רבה של אנקונה. כיסא הרבנות נותר ריק זמן מה, ובשנת תקמ"ז פנו ראשי הקהילה אל החיד"א בבקשה שימצא להם מועמד מתאים למלא את מקומו. החיד"א הציע להם שני מועמדים ורמז להם כי אף בנו רבי רפאל ישעיה מתאים לתפקיד זה. הקהילה הסכימה לקבלו ושלחה לו כתב רבנות בראשית שנת תקמ"ח, ואולם רק בחודש סיון תקמ"ח הגיע רבי ישעיה לאנקונה ובראשית חודש תמוז החל את כהונתו. שנים רבות שימש כרבה של אנקונה, עד עלותו לגנזי מרומים ביום ט' שבט תקפ"ג וימיו כימי אביו פ"ג שנה, כבוד גדול עשו לו במותו ובני קהילתו התאבלו עליו ימים רבים [ראה עוד אודותיו בספרו של מ' בניהו על החיד"א, עמ' תעו-תפז].
[9] דף, [14] עמ' כתובים. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מספר קרעים. כריכת עור חדשה (עם הטבעה מוטעית בשדרה: "כת"י רבינו החיד"א זי"ע").
מצורף אישור מומחה על זיהוי הכתב ככתיבת ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי.
קטגוריה
חכמי המזרח – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,500
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $3,500
כולל עמלת קונה
קונטרס בכתב-יד, חיבור הלכתי על שלחן ערוך ו"זכרונות", מאת רבי חיים אברהם בן דוד אב"ד שירון ומחכמי שאלוניקי, בעל ספר "תפארת אדם". [שאלוניקי, המאה ה-19].
קונטרס שלם שלא נדפס בספרו "תפארת אדם". כולל: חידושים על שלחן ערוך, חושן משפט, אבן העזר ואורח חיים; "זכרונות" – כללים ומערכות הלכתיות. כתיבה אוטוגרפית של המחבר עם מחיקות, תיקונים והוספות. כתב-יד זה היה מוכר בין חכמי טורקיה, וציטוטים ממנו מוזכרים בספרי רבי דוד פיפאנו "חושן האפוד" ו"אבני האפוד" בשם "הראב"ד ז"ל בע"ס תפארת אדם בתשובות כ"י" (ראה חושן האפוד, סימן קנג, א; סימן שיב, ט; אבני האפד, סימן קיב, ב). כל הציטוטים הללו נמצאים בכתב היד שלפנינו, שהיה לנגד עיניו של הרב פיפאנו.
הגאון רבי חיים אברהם בן דוד אב"ד שירון - המכונה "הראב"ד משאלוניקי" (נפטר בשנות הת"ר-התר"י בקירוב), מחכמי שאלוניקי, בה ישב בבתי מדרשותיה ועסק בתלמודו, כאשר אביו רבי דוד בן משה היה מחזיקו ומפרנסו [על שם ולכבוד אביו, קרא רבי אברהם את שם ספרו: תפארת אד"ם – אברהם דוד משה]. לאחר פטירת אביו נאלץ לקבל עליו עול רבנות בעיר שירון [סירוס Serres, הסמוכה לשאלוניקי - על מקומו של רבי חיים אברהם אישטרושה בעל "ירך אברהם" ו"בן אברהם", שכיהן שם ברבנות עד שנת תקע"ד]. לאחר תקופה בה כיהן שם ברבנות, נפטר רבי אברהם בעיר שירון ושם מנוחתו כבוד. היה מתלמידי רבי יהושע הכהן פרחיא (נפטר תק"ע), ומתלמידיו של רבי רפאל יעקב מנשה בעל "באר המים" (תקכ"ב-תקצ"ב. ספרו נדפס בשנת תקצ"ו). בכתב היד שלפנינו (חושן משפט סימן שיב) דן המחבר ומקשה על דברי מורו ורבו בעל באר המים. דבריו אלו הוזכרו בקיצור בספר חושן האפוד הנ"ל, הכותב: "והראב"ד ז"ל בע"ס [בעל ספר] תפארת אדם בכ"י [בכתב יד] הביא דברי רבו באה"מ הנז' [בעל באר המים הנזכר] במ"ש ע"ד מוהריט"ץ [במה שכתב על דברי מוהרי"ט צהלון], וכתב שדבריו תמוהים".
ספרו "תפארת אדם" נדפס לאחר פטירתו (שאלוניקי, שנת תרכ"ג 1863) ונערך מתוך כתבי היד שהותיר רבי חיים אברהם. חיבורו זה מובא בספרי הפוסקים עד ימינו אלו. בחיבור הנדפס מופיעים חידושים ותשובות על ארבעה חלקי שלחן ערוך, ובסופו רשימת "זכרונות" עפ"י סדר א-ב. כתב היד שלפנינו נעלם כנראה מעיני עורכי הספר, שהיו אמורים לשלב את דבריו בתוך הספר הנדפס.
כ-39 עמודים כתובים. 20 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים ובלאי, עם פגיעות קלות בטקסט.
קונטרס שלם שלא נדפס בספרו "תפארת אדם". כולל: חידושים על שלחן ערוך, חושן משפט, אבן העזר ואורח חיים; "זכרונות" – כללים ומערכות הלכתיות. כתיבה אוטוגרפית של המחבר עם מחיקות, תיקונים והוספות. כתב-יד זה היה מוכר בין חכמי טורקיה, וציטוטים ממנו מוזכרים בספרי רבי דוד פיפאנו "חושן האפוד" ו"אבני האפוד" בשם "הראב"ד ז"ל בע"ס תפארת אדם בתשובות כ"י" (ראה חושן האפוד, סימן קנג, א; סימן שיב, ט; אבני האפד, סימן קיב, ב). כל הציטוטים הללו נמצאים בכתב היד שלפנינו, שהיה לנגד עיניו של הרב פיפאנו.
הגאון רבי חיים אברהם בן דוד אב"ד שירון - המכונה "הראב"ד משאלוניקי" (נפטר בשנות הת"ר-התר"י בקירוב), מחכמי שאלוניקי, בה ישב בבתי מדרשותיה ועסק בתלמודו, כאשר אביו רבי דוד בן משה היה מחזיקו ומפרנסו [על שם ולכבוד אביו, קרא רבי אברהם את שם ספרו: תפארת אד"ם – אברהם דוד משה]. לאחר פטירת אביו נאלץ לקבל עליו עול רבנות בעיר שירון [סירוס Serres, הסמוכה לשאלוניקי - על מקומו של רבי חיים אברהם אישטרושה בעל "ירך אברהם" ו"בן אברהם", שכיהן שם ברבנות עד שנת תקע"ד]. לאחר תקופה בה כיהן שם ברבנות, נפטר רבי אברהם בעיר שירון ושם מנוחתו כבוד. היה מתלמידי רבי יהושע הכהן פרחיא (נפטר תק"ע), ומתלמידיו של רבי רפאל יעקב מנשה בעל "באר המים" (תקכ"ב-תקצ"ב. ספרו נדפס בשנת תקצ"ו). בכתב היד שלפנינו (חושן משפט סימן שיב) דן המחבר ומקשה על דברי מורו ורבו בעל באר המים. דבריו אלו הוזכרו בקיצור בספר חושן האפוד הנ"ל, הכותב: "והראב"ד ז"ל בע"ס [בעל ספר] תפארת אדם בכ"י [בכתב יד] הביא דברי רבו באה"מ הנז' [בעל באר המים הנזכר] במ"ש ע"ד מוהריט"ץ [במה שכתב על דברי מוהרי"ט צהלון], וכתב שדבריו תמוהים".
ספרו "תפארת אדם" נדפס לאחר פטירתו (שאלוניקי, שנת תרכ"ג 1863) ונערך מתוך כתבי היד שהותיר רבי חיים אברהם. חיבורו זה מובא בספרי הפוסקים עד ימינו אלו. בחיבור הנדפס מופיעים חידושים ותשובות על ארבעה חלקי שלחן ערוך, ובסופו רשימת "זכרונות" עפ"י סדר א-ב. כתב היד שלפנינו נעלם כנראה מעיני עורכי הספר, שהיו אמורים לשלב את דבריו בתוך הספר הנדפס.
כ-39 עמודים כתובים. 20 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים ובלאי, עם פגיעות קלות בטקסט.
קטגוריה
חכמי המזרח – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $5,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $6,250
כולל עמלת קונה
דף בכתב-יד, מכתב קריאה לעזרה מטעם חכמי קהילת אזמיר שבתורכיה, לאחר השריפה הגדולה שפקדה את העיר, מופנה אל קהילת אנקונה שבאיטליה, בחתימות ידם של רבי יהושע אברהם יהודה, רבי יהושע אברהם קריספין ורבי חיים פאלאג'י, ועם חותמתו של ה"חכם באשי" רבי רפאל פנחס יהושע די שיגורה. אזמיר, חודש טבת [תר"ב 1841].
מכתב קריאה לעזרה שנכתב בעקבות השריפה הגדולה שפרצה באזמיר בליל י"א לחודש אב תר"א. שריפה זו נודעה לדורות כשריפה שבה איבד רבי חיים פאלאג'י עשרות כתבי-יד של חיבוריו, שעלו באש.
בראש המכתב מתארים חכמי אזמיר את מצבה הקשה של העיר בעקבות "הרעה הגדולה אשר נהייתה בקרב מחנינו מהשריפה אשר שרף ה'...". הם מתארים בעיקר את חורבנם של בתי הכנסת, שהיו לדבריהם המפוארים ביותר בכל ערי טורקיה, את התפילות החטופות שמתארגנות בפינות שונות ברחבי העיר ואת המכשולות הנגרמים מכך: "כי בצרה גדולה אנחנו ואש תוקד בקרבינו מראות ברע, כי הבתי כנסיות הם חרבות ושממות, כי כל הרואה את הכתלים עינו מקור דמעה כחרבן בית המקדש, כי לא היו בכל ערי טורקיאה כמו הבתי כנסיות של העיר הזאת בצביונן ובקומתן, ועתה עם בני ישראל מתפללים תפילות חטופות בכל פיאות בעוה"ר [=בעוונותינו הרבים] וגם צר לנו מאד כי בשבתות יש מהם שפוגעים הוצאה מרשות לרשות ושאר ענייני חילול שבת שנעשים בלתי כונה כי לכל העם בשגגה מחמת הליכתם למקומות רחוקים להתפלל". הם מספרים כי ספרי התורה, שהיו אמורים להיות מונחים בכבוד בבתי הכנסיות, פוזרו בשלושים מקומות ברחבי העיר בכדי שיוכלו לקרוא בהם בציבור, והדבר גורם ביזיון לספרי התורה. מסיבה זו הם פונים ומבקשים נדבה לבניית בתי הכנסת מחדש, ומפרטים את בתי הכנסת שחרבו בשריפה: "וה'ן בעון נשרפו שבעה בתי כנסיות גדולים ביותר ושנים קטנים ואלה שמותם כאשר הם כתובים מנגד". בשולי הדף נכתב פירוט בתי הכנסת שנשרפו: "ק"ק אלגאזי תובב"א", "ק"ק תלמוד תורה ת"ו שתי קהילות", "ק"ק אורחים ת"ו", "ק"ק עץ החיים ת"ו שתי קהילות", "ק"ק פירטוגאל ת"ו", "ק"ק גברת ת"ו", "ק"ק בקור חולים ת"ו".
לדבריהם, נדרש סכום של לפחות "חמשים אלף אריות לכל בית הכנסת אחד לאחד", וזאת אף אם לא ייבנו בפאר והדר כפי שהיו מקודם. עוד כותבים חכמי אזמיר כי עשירי וגבירי העיר לא יכולים לעזור בבניית בתי הכנסת, שכן גם הם נפגעו בשריפה: "גם כי יחידי העיר הלזו יחד עשיר ואביון כלם נלקו בשריפה זאת ואין ידם משגת".
בשולי הקטע הראשון מופיעות חתימותיהם של רבי יהושע אברהם יהודה ושל רבי יהושע אברהם קריספין. לאחר מכן מופיע קטע המלצה נוסף, שבו מצטרפים לבקשה ה"חכם באשי" רבי פנחס די שיגורה ורבי חיים פאלאג'י, המברכים את התורמים כי "מאת ה' תהיה משכורתם שלימה זהב וכסף על אחת כמה וכמה...". בשולי קטע זה מופיעה חתימת ידו של רבי חיים פאלאג'י ולצדה החותמת: "בינדיאי פנחס מורינו חכם באשי איזמיר וטיבאביאה (=ואגפיה) חאלה" - חותמתו של רבי רפאל פנחס די שיגורה - הפרד"ס.
המכתב קופל ונשלח בדואר, בעברו השני רישום כתובת בעברית ובאיטלקית: "למעלת גזברי ופרנסי ק"ק אנקונה...", עם חותמות דואר.
החותם הראשון: רבי יהושע אברהם יהודה (תקל"ב-תר"ט) בעל 'עבודת משא' (שאלוניקי תר"ו) "אב בית דין וראש מתיבתא בקהילת קודש אזמיר", עלה לארץ ישראל, חי בירושלים כשלוש שנים ונפטר בה בשנת תר"ט. מחכמי אזמיר. בין תפקידיו היה ממונה על מיסי הקהילה, ועל כן חיבר ספר הלכתי על תקנות המיסים של העיר אזמיר. בהקדמה לספרו "עבודת משא" מספר כי בשריפה שפקדה את אזמיר נשרפו כל חיבוריו מלבד חיבור זה שהיה אתו בעת השריפה, בשהותו אז בכפר הסמוך וכתב היד היה אתו: "...דאיתעביד ביה ניסא דלא איתייהיבת לקידא... כי ביום השריפה... אשר שרף ה' ובנחלתו התעבר, רובי תורתי שמה שיבר, כולהו תנויי קצת חידושים על הרמב"ם ז"ל ומילי דדרשה לחדש בה דבר, וקצת לקוטים מימי חורפי היוצא מן המחובר, הכל היה למאכולת אש שמה קיבר, חבל על דאבדין... כאילו מת ועבר. לולי ה' צבא-ות הותיר לנו שריד למופת ולאות, כי דברי אלה היו אתי במחיצתי, בהיותי בכפר בקרב ביתי, שם נמצאו ושם היו כתבי הקדש מצילין... דברי אלה אשר טפחתי וריביתי אשר אספתי באומרי'ם מפי סופרים ומפי ספרים, המה נמלטו מן הדליקה, כי שאר כל הסכמות עירנו... שליט בהו זיקוקין די נורא וביעורא, ולא נותר מהן אות אחת... זה לבדו רצה הקב"ה להצלה...".
החותם השני: רבי יהושע אברהם קריספין (נולד לפני תקמ"ה-נפטר תרט"ו) בעל "וישב אברהם" ו"אברהם במחזה". בהספד עליו (חלקם בחיים, דרוש ז' להספד) כתב עליו רבי חיים פאלאג'י: "זה לי עשרים שנה שהיה טוב שכן קרוב והיינו מתפללים במעון הזה ערבית בכל לילה ולילה וגם היינו עומדים בבית ה' בלילות בישיבתינו ולא נפל בינינו שום הקפדה ושם הפרש אלא כאיש אחד חברים...".
החותם השלישי (בחותמת): ה"חכם באשי" רבי יהושע רפאל פנחס (מורינו) די שיגורה - הפרד"ס, בעל 'אות היא לעולם', 'אות הברית' ו'אות לישועה'. רבי חיים פאלאג'י היה תלמיד-חבר שלו, והם למדו יחדיו בישיבת "בית יעקב רבי" אצל בעל ה"חקרי לב" (סבו של רבי חיים). לאחר פטירת הפרד"ס מילא את מקומו רבי חיים פאלאג'י כרבה של אזמיר. בהספד שנשא עליו מספר רבי חיים: "נער הייתי גם זקנתי תמיד הייתי מסתופף בצילו חמדתי וישבתי ימים ולילות...". בספר כף החיים (סימן כט, אות ג' דף ריד) כותב עליו: "כי אזכרה ימים מקדם שהיה לנו ישיבה במדרשו של רבי... למעלה מעשרים שנה בהילוך אחד בכל שבת ושבת בצוותא חדא עם מוה"ר החסיד הפרד"ס זיע"א דהוא היה ראש ישיבה...". ובמקום אחר כותב עליו: "דבימינו זכינו לראות למוה"ר החסיד מר שארינו הפרד"ס זלה"ה, דכל ימיו דלא זזה ידי מתוך ידו, שבתו וקימתו היה בוכה ומתאנח על ירוש'[לים] וביהמ"ק וקיבוץ גליות...", ומוסיף כי בעיניו ראה שהיה בעל רוח הקודש (לוח ארז, סדר אליהו רבא, פרק ד דף ז, ע"ב).
בספרו 'אות לישועה' נדפסה דרשה לחנוכת בית כנסת של קהילת 'ביקור חולים' באזמיר, שנבנה מחדש לאחר השריפה המדוברת: "דרוש לחינוך בהכ"נ - דרוש שדרשתי אותו בק"ק בק"ח [ביקור חולים]... לכבוד חינוך הבית אשר בנוהו אותו מחדש בנין משובח ומפואר... והיה זה בחודש אלול מש'[נת] התר"ג" (דף קנו/2-קסד/1), שם כותב "על השמחה אשר שמחים כל עם הקהל הי"ו... על אשר הגדיל לעשות עמנו, שכנגד הצע'ר הגבוה אשר עבר עלינו ע"י השריפה הגדולה אשר שרף ה' מכל הב"כ [הבתי כנסיות] וכמה בתי מדרשות מלאים ספרי הקדש אין מספר לתפ"ץ [לא תקום פעמיים צרה], ותהי זאת נחמתינו דעין רואה שכבר התחילו הב"כ [הבתי כנסיות] להבנות, מה שלא ראו אבותינו מימי עולם... מזה שנים רבות אבותינו ספרו לנו דבשנת התקל"ב היה היה שרפה גדולה בעיר רח"ל ונשרפו ג"כ כל הב"כ [הבתי כנסיות] ולא יצא מיד אנשים אותו הדור אשר נמצאו בשריפתן לחזור ולבנותם כבתחילה... ולא יצא מידם עד אחר עובר כמה שנים כידוע...".
החותם הרביעי: הגאון רבי חיים פאלאג'י - החבי"ף (תקמ"ח-תרכ"ח). חכם מופלג בנגלה ובנסתר, רבה של אזמיר ומגאוני דורו המפורסמים. חיבר שבעים ושניים ספרים (כמניין שמו "חיים"), בהלכה, אגדה ומוסר. תלמידו המובהק של סבו אבי-אמו הגאון הנודע רבי רפאל יוסף חזן בעל "חקרי לב" (הרב היר"ח). בספריו מביא רבי חיים דברים רבים בשם סבו זה ובשם אביו הגאון רבי יעקב פאלאג'י. כשמלאו לרבי חיים כ"ה שנה, הכתירו סבו ה"חקרי לב" בסמיכת חכמים להורות ולדון, בנוכחות כל הקהילה שהתאספה בבית הכנסת, כשהוא עוטף אותו ב"איצטלא דרבנן" - גלימת שרד מיוחדת, שקנה לו מכספו לרגל עיטורו בתואר "החכם השלם".
עם השנים עלה במעלות הרבנות, ומהתואר "החכם השלם" הגיע רבי חיים למשרת "הרב הכולל" כראש בית הדין באזמיר, וקיבל את הכרת השלטונות התורכיים למשרת ה"חכם באשי". חכמתו העצומה וגדלותו בתורה היתה הסיבה לקבלת רבי חיים פאלאג'י לרב ראשי בעירו. הקהילה היהודית באזמיר היתה מורכבת באותם ימים מ"קהלים" שונים, כשלכל אחד מהם מנהגים שונים ורבנים אחרים, ורק לרבי חיים היתה סמכות מכרעת, ופסקיו ודעתו התקבלו על כל ה"קהלים" השונים בעיר. סמכותו ההלכתית חרגה מגבולות מקומו והוא נודע כאיש הלכה ופוסק בכל רחבי העולם, והיה משיב תשובות לאלפים מכל תפוצות תבל, ואף מחוץ לגבולות האימפריה העות'מאנית, כגון לפולין וגרמניה ולקהילות צפון אפריקה.
רבי חיים היה מן המחברים הפוריים ביותר. כתיבתו התפרסה על כל מקצועות התורה. הוא כתב ספרים לרוב בהלכה ובאגדה, בפירוש התלמוד ובפסק ההלכה, בדרושים ואגדות חז"ל, ועוד. בעת פרוץ השריפה המדוברת בשנת תר"א, כבר היו באמתחתו עשרות כתבי-יד של חיבורים, עליהם עמל מאז נעוריו. במהלך השריפה נשרפו 54 מחיבוריו. אחד מתלמידיו, רבי יצחק ישורון, קפץ אל האש והצליח להציל 14 חיבורים. אחד מהם היה הספר 'חיים לראש' על הגדה של פסח. ספר זה היה הספר הראשון שהדפיס רבי חיים לאחר השריפה, ובהקדמה לספר מתאר בהרחבה את החיבורים שאבדו לו: "ומה' יצא הדבר דקראתי בשם חיים לראש, והוא דזה יצא ראשונה אל מזבח הדפוס מהחיבורים אשר הציל לנו מהשריפה אשר שרף ה' בליל י"א לחדש שנחרב בו הבית (חודש אב) שנת התר"א לתפ"ץ [לא תקום פעמים צרה]. והן בעון, באותה לילה נשרף רובי תורתי אשר טפחתי וריביתי את עוניי ואת יגיע כפי, חיבור נפלא על כל ד' ש"ע ושו"ת על ס' ד' טורים לאלפים ורבבות ואר"ש שיטה על ים התלמוד בכמה מסכתות בעיון נמרץ, חידושי הלכות מתחילתן ועד סופן וחידושי אגדות על בבלי ועל ירושלמי, והדרושים שדרשתי בקהל רב ושסידרתי לדרוש אותם, ופירוש על כל ארבע ועשרים בכמה אופנים, וספרי מוסר על שלשים ועל רבעים, וקונטרס על כללי הש"ס ועל כללי הפוסקים כמעט אין מחסור דבר, וכל שישנו בחיבורם על ס' החינוך ופי' על המדרש רבה ומדרש תנחומא ותנא דבי אליהו ואגדת בראשית וזכרונות על הזוה"ק ועל דיני ספר תורה, מלאים זיו ומפיקים נוגה, בין הכל ד"ן [=54] אנכי, וכולם כאחד היו למאכולת אש, ויי לאזילא, ויי לאבידה שאינה חוזרת, אותיות פורחות מפני הדליקה...".
רבי חיים מתאר באותו מקום את האבל והצער הגדול שהיה לו לאחר שריפת החיבורים: "ובאותן הימים דעתי בל עמי מרוב צערי, ותדד שנתי מעיני, והייתי בוכה יומם ולילה איכה נהיית הרעה הגדולה הזאת, ועיני מקור דמעה, כי איככה אוכל וראיתי בהגיע תור לחזות בנועם פרק אחד או הלכה אחת או דיבור אחד, מגמר בעתיקא מה כתיב בה בספרי חיים, אבקשהו ולא נמצא, איזה מקום בינה, כאשר היתה באמנה, ולא תמצא באר"ש החיים, מכל הכתוב לחיים, כי חלף הלך וחבל על דאבדין ולא משתכחין, ועיני דאבה דאני אמרתי לריק יגעתי וכמעט אבד נצחי ותוחלתי ח"ו...".
(תיאורים ופרטים נוספים על השריפה והספרים שאבדו לו, מצויים גם בספריו האחרים שחיבר והדפיס בשנים שלאחר מכן).
על אף הטרגדיה הנוראה באבדן רוב כתביו, חזר ואזר כוחות מחודשים ושב לחבר מחדש חיבורים נוספים, ובין היתר אף שחזר מהזכרון כמה מהחיבורים שנשרפו. בספרים שהדפיס לאחר השריפה נהג להוסיף בשולי השער את מספרו הסידורי של הספר במניין חיבוריו. שמות ספריו רומזים בדרך כלל לשמו "חיים" בדרכים שונות ("נפש חיים", "חיים תחילה", "תורה וחיים", "חיים לראש", "חיים ושלום", "כף החיים", "ראה חיים", "הכתוב לחיים", "ימצא חיים", "ברכת מועדיך לחיים", "צוואה מחיים", "ארצות החיים", "צדקה לחיים", ועוד).
לפנינו תעודה היסטורית מהשריפה הגדולה באזמיר בשנת תר"א, עליה חתום בין היתר רבי חיים פאלאג'י, שאיבד בשריפה זו 54 מחיבוריו.
35 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרע גדול עם חסרון בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר.
מכתב קריאה לעזרה שנכתב בעקבות השריפה הגדולה שפרצה באזמיר בליל י"א לחודש אב תר"א. שריפה זו נודעה לדורות כשריפה שבה איבד רבי חיים פאלאג'י עשרות כתבי-יד של חיבוריו, שעלו באש.
בראש המכתב מתארים חכמי אזמיר את מצבה הקשה של העיר בעקבות "הרעה הגדולה אשר נהייתה בקרב מחנינו מהשריפה אשר שרף ה'...". הם מתארים בעיקר את חורבנם של בתי הכנסת, שהיו לדבריהם המפוארים ביותר בכל ערי טורקיה, את התפילות החטופות שמתארגנות בפינות שונות ברחבי העיר ואת המכשולות הנגרמים מכך: "כי בצרה גדולה אנחנו ואש תוקד בקרבינו מראות ברע, כי הבתי כנסיות הם חרבות ושממות, כי כל הרואה את הכתלים עינו מקור דמעה כחרבן בית המקדש, כי לא היו בכל ערי טורקיאה כמו הבתי כנסיות של העיר הזאת בצביונן ובקומתן, ועתה עם בני ישראל מתפללים תפילות חטופות בכל פיאות בעוה"ר [=בעוונותינו הרבים] וגם צר לנו מאד כי בשבתות יש מהם שפוגעים הוצאה מרשות לרשות ושאר ענייני חילול שבת שנעשים בלתי כונה כי לכל העם בשגגה מחמת הליכתם למקומות רחוקים להתפלל". הם מספרים כי ספרי התורה, שהיו אמורים להיות מונחים בכבוד בבתי הכנסיות, פוזרו בשלושים מקומות ברחבי העיר בכדי שיוכלו לקרוא בהם בציבור, והדבר גורם ביזיון לספרי התורה. מסיבה זו הם פונים ומבקשים נדבה לבניית בתי הכנסת מחדש, ומפרטים את בתי הכנסת שחרבו בשריפה: "וה'ן בעון נשרפו שבעה בתי כנסיות גדולים ביותר ושנים קטנים ואלה שמותם כאשר הם כתובים מנגד". בשולי הדף נכתב פירוט בתי הכנסת שנשרפו: "ק"ק אלגאזי תובב"א", "ק"ק תלמוד תורה ת"ו שתי קהילות", "ק"ק אורחים ת"ו", "ק"ק עץ החיים ת"ו שתי קהילות", "ק"ק פירטוגאל ת"ו", "ק"ק גברת ת"ו", "ק"ק בקור חולים ת"ו".
לדבריהם, נדרש סכום של לפחות "חמשים אלף אריות לכל בית הכנסת אחד לאחד", וזאת אף אם לא ייבנו בפאר והדר כפי שהיו מקודם. עוד כותבים חכמי אזמיר כי עשירי וגבירי העיר לא יכולים לעזור בבניית בתי הכנסת, שכן גם הם נפגעו בשריפה: "גם כי יחידי העיר הלזו יחד עשיר ואביון כלם נלקו בשריפה זאת ואין ידם משגת".
בשולי הקטע הראשון מופיעות חתימותיהם של רבי יהושע אברהם יהודה ושל רבי יהושע אברהם קריספין. לאחר מכן מופיע קטע המלצה נוסף, שבו מצטרפים לבקשה ה"חכם באשי" רבי פנחס די שיגורה ורבי חיים פאלאג'י, המברכים את התורמים כי "מאת ה' תהיה משכורתם שלימה זהב וכסף על אחת כמה וכמה...". בשולי קטע זה מופיעה חתימת ידו של רבי חיים פאלאג'י ולצדה החותמת: "בינדיאי פנחס מורינו חכם באשי איזמיר וטיבאביאה (=ואגפיה) חאלה" - חותמתו של רבי רפאל פנחס די שיגורה - הפרד"ס.
המכתב קופל ונשלח בדואר, בעברו השני רישום כתובת בעברית ובאיטלקית: "למעלת גזברי ופרנסי ק"ק אנקונה...", עם חותמות דואר.
החותם הראשון: רבי יהושע אברהם יהודה (תקל"ב-תר"ט) בעל 'עבודת משא' (שאלוניקי תר"ו) "אב בית דין וראש מתיבתא בקהילת קודש אזמיר", עלה לארץ ישראל, חי בירושלים כשלוש שנים ונפטר בה בשנת תר"ט. מחכמי אזמיר. בין תפקידיו היה ממונה על מיסי הקהילה, ועל כן חיבר ספר הלכתי על תקנות המיסים של העיר אזמיר. בהקדמה לספרו "עבודת משא" מספר כי בשריפה שפקדה את אזמיר נשרפו כל חיבוריו מלבד חיבור זה שהיה אתו בעת השריפה, בשהותו אז בכפר הסמוך וכתב היד היה אתו: "...דאיתעביד ביה ניסא דלא איתייהיבת לקידא... כי ביום השריפה... אשר שרף ה' ובנחלתו התעבר, רובי תורתי שמה שיבר, כולהו תנויי קצת חידושים על הרמב"ם ז"ל ומילי דדרשה לחדש בה דבר, וקצת לקוטים מימי חורפי היוצא מן המחובר, הכל היה למאכולת אש שמה קיבר, חבל על דאבדין... כאילו מת ועבר. לולי ה' צבא-ות הותיר לנו שריד למופת ולאות, כי דברי אלה היו אתי במחיצתי, בהיותי בכפר בקרב ביתי, שם נמצאו ושם היו כתבי הקדש מצילין... דברי אלה אשר טפחתי וריביתי אשר אספתי באומרי'ם מפי סופרים ומפי ספרים, המה נמלטו מן הדליקה, כי שאר כל הסכמות עירנו... שליט בהו זיקוקין די נורא וביעורא, ולא נותר מהן אות אחת... זה לבדו רצה הקב"ה להצלה...".
החותם השני: רבי יהושע אברהם קריספין (נולד לפני תקמ"ה-נפטר תרט"ו) בעל "וישב אברהם" ו"אברהם במחזה". בהספד עליו (חלקם בחיים, דרוש ז' להספד) כתב עליו רבי חיים פאלאג'י: "זה לי עשרים שנה שהיה טוב שכן קרוב והיינו מתפללים במעון הזה ערבית בכל לילה ולילה וגם היינו עומדים בבית ה' בלילות בישיבתינו ולא נפל בינינו שום הקפדה ושם הפרש אלא כאיש אחד חברים...".
החותם השלישי (בחותמת): ה"חכם באשי" רבי יהושע רפאל פנחס (מורינו) די שיגורה - הפרד"ס, בעל 'אות היא לעולם', 'אות הברית' ו'אות לישועה'. רבי חיים פאלאג'י היה תלמיד-חבר שלו, והם למדו יחדיו בישיבת "בית יעקב רבי" אצל בעל ה"חקרי לב" (סבו של רבי חיים). לאחר פטירת הפרד"ס מילא את מקומו רבי חיים פאלאג'י כרבה של אזמיר. בהספד שנשא עליו מספר רבי חיים: "נער הייתי גם זקנתי תמיד הייתי מסתופף בצילו חמדתי וישבתי ימים ולילות...". בספר כף החיים (סימן כט, אות ג' דף ריד) כותב עליו: "כי אזכרה ימים מקדם שהיה לנו ישיבה במדרשו של רבי... למעלה מעשרים שנה בהילוך אחד בכל שבת ושבת בצוותא חדא עם מוה"ר החסיד הפרד"ס זיע"א דהוא היה ראש ישיבה...". ובמקום אחר כותב עליו: "דבימינו זכינו לראות למוה"ר החסיד מר שארינו הפרד"ס זלה"ה, דכל ימיו דלא זזה ידי מתוך ידו, שבתו וקימתו היה בוכה ומתאנח על ירוש'[לים] וביהמ"ק וקיבוץ גליות...", ומוסיף כי בעיניו ראה שהיה בעל רוח הקודש (לוח ארז, סדר אליהו רבא, פרק ד דף ז, ע"ב).
בספרו 'אות לישועה' נדפסה דרשה לחנוכת בית כנסת של קהילת 'ביקור חולים' באזמיר, שנבנה מחדש לאחר השריפה המדוברת: "דרוש לחינוך בהכ"נ - דרוש שדרשתי אותו בק"ק בק"ח [ביקור חולים]... לכבוד חינוך הבית אשר בנוהו אותו מחדש בנין משובח ומפואר... והיה זה בחודש אלול מש'[נת] התר"ג" (דף קנו/2-קסד/1), שם כותב "על השמחה אשר שמחים כל עם הקהל הי"ו... על אשר הגדיל לעשות עמנו, שכנגד הצע'ר הגבוה אשר עבר עלינו ע"י השריפה הגדולה אשר שרף ה' מכל הב"כ [הבתי כנסיות] וכמה בתי מדרשות מלאים ספרי הקדש אין מספר לתפ"ץ [לא תקום פעמיים צרה], ותהי זאת נחמתינו דעין רואה שכבר התחילו הב"כ [הבתי כנסיות] להבנות, מה שלא ראו אבותינו מימי עולם... מזה שנים רבות אבותינו ספרו לנו דבשנת התקל"ב היה היה שרפה גדולה בעיר רח"ל ונשרפו ג"כ כל הב"כ [הבתי כנסיות] ולא יצא מיד אנשים אותו הדור אשר נמצאו בשריפתן לחזור ולבנותם כבתחילה... ולא יצא מידם עד אחר עובר כמה שנים כידוע...".
החותם הרביעי: הגאון רבי חיים פאלאג'י - החבי"ף (תקמ"ח-תרכ"ח). חכם מופלג בנגלה ובנסתר, רבה של אזמיר ומגאוני דורו המפורסמים. חיבר שבעים ושניים ספרים (כמניין שמו "חיים"), בהלכה, אגדה ומוסר. תלמידו המובהק של סבו אבי-אמו הגאון הנודע רבי רפאל יוסף חזן בעל "חקרי לב" (הרב היר"ח). בספריו מביא רבי חיים דברים רבים בשם סבו זה ובשם אביו הגאון רבי יעקב פאלאג'י. כשמלאו לרבי חיים כ"ה שנה, הכתירו סבו ה"חקרי לב" בסמיכת חכמים להורות ולדון, בנוכחות כל הקהילה שהתאספה בבית הכנסת, כשהוא עוטף אותו ב"איצטלא דרבנן" - גלימת שרד מיוחדת, שקנה לו מכספו לרגל עיטורו בתואר "החכם השלם".
עם השנים עלה במעלות הרבנות, ומהתואר "החכם השלם" הגיע רבי חיים למשרת "הרב הכולל" כראש בית הדין באזמיר, וקיבל את הכרת השלטונות התורכיים למשרת ה"חכם באשי". חכמתו העצומה וגדלותו בתורה היתה הסיבה לקבלת רבי חיים פאלאג'י לרב ראשי בעירו. הקהילה היהודית באזמיר היתה מורכבת באותם ימים מ"קהלים" שונים, כשלכל אחד מהם מנהגים שונים ורבנים אחרים, ורק לרבי חיים היתה סמכות מכרעת, ופסקיו ודעתו התקבלו על כל ה"קהלים" השונים בעיר. סמכותו ההלכתית חרגה מגבולות מקומו והוא נודע כאיש הלכה ופוסק בכל רחבי העולם, והיה משיב תשובות לאלפים מכל תפוצות תבל, ואף מחוץ לגבולות האימפריה העות'מאנית, כגון לפולין וגרמניה ולקהילות צפון אפריקה.
רבי חיים היה מן המחברים הפוריים ביותר. כתיבתו התפרסה על כל מקצועות התורה. הוא כתב ספרים לרוב בהלכה ובאגדה, בפירוש התלמוד ובפסק ההלכה, בדרושים ואגדות חז"ל, ועוד. בעת פרוץ השריפה המדוברת בשנת תר"א, כבר היו באמתחתו עשרות כתבי-יד של חיבורים, עליהם עמל מאז נעוריו. במהלך השריפה נשרפו 54 מחיבוריו. אחד מתלמידיו, רבי יצחק ישורון, קפץ אל האש והצליח להציל 14 חיבורים. אחד מהם היה הספר 'חיים לראש' על הגדה של פסח. ספר זה היה הספר הראשון שהדפיס רבי חיים לאחר השריפה, ובהקדמה לספר מתאר בהרחבה את החיבורים שאבדו לו: "ומה' יצא הדבר דקראתי בשם חיים לראש, והוא דזה יצא ראשונה אל מזבח הדפוס מהחיבורים אשר הציל לנו מהשריפה אשר שרף ה' בליל י"א לחדש שנחרב בו הבית (חודש אב) שנת התר"א לתפ"ץ [לא תקום פעמים צרה]. והן בעון, באותה לילה נשרף רובי תורתי אשר טפחתי וריביתי את עוניי ואת יגיע כפי, חיבור נפלא על כל ד' ש"ע ושו"ת על ס' ד' טורים לאלפים ורבבות ואר"ש שיטה על ים התלמוד בכמה מסכתות בעיון נמרץ, חידושי הלכות מתחילתן ועד סופן וחידושי אגדות על בבלי ועל ירושלמי, והדרושים שדרשתי בקהל רב ושסידרתי לדרוש אותם, ופירוש על כל ארבע ועשרים בכמה אופנים, וספרי מוסר על שלשים ועל רבעים, וקונטרס על כללי הש"ס ועל כללי הפוסקים כמעט אין מחסור דבר, וכל שישנו בחיבורם על ס' החינוך ופי' על המדרש רבה ומדרש תנחומא ותנא דבי אליהו ואגדת בראשית וזכרונות על הזוה"ק ועל דיני ספר תורה, מלאים זיו ומפיקים נוגה, בין הכל ד"ן [=54] אנכי, וכולם כאחד היו למאכולת אש, ויי לאזילא, ויי לאבידה שאינה חוזרת, אותיות פורחות מפני הדליקה...".
רבי חיים מתאר באותו מקום את האבל והצער הגדול שהיה לו לאחר שריפת החיבורים: "ובאותן הימים דעתי בל עמי מרוב צערי, ותדד שנתי מעיני, והייתי בוכה יומם ולילה איכה נהיית הרעה הגדולה הזאת, ועיני מקור דמעה, כי איככה אוכל וראיתי בהגיע תור לחזות בנועם פרק אחד או הלכה אחת או דיבור אחד, מגמר בעתיקא מה כתיב בה בספרי חיים, אבקשהו ולא נמצא, איזה מקום בינה, כאשר היתה באמנה, ולא תמצא באר"ש החיים, מכל הכתוב לחיים, כי חלף הלך וחבל על דאבדין ולא משתכחין, ועיני דאבה דאני אמרתי לריק יגעתי וכמעט אבד נצחי ותוחלתי ח"ו...".
(תיאורים ופרטים נוספים על השריפה והספרים שאבדו לו, מצויים גם בספריו האחרים שחיבר והדפיס בשנים שלאחר מכן).
על אף הטרגדיה הנוראה באבדן רוב כתביו, חזר ואזר כוחות מחודשים ושב לחבר מחדש חיבורים נוספים, ובין היתר אף שחזר מהזכרון כמה מהחיבורים שנשרפו. בספרים שהדפיס לאחר השריפה נהג להוסיף בשולי השער את מספרו הסידורי של הספר במניין חיבוריו. שמות ספריו רומזים בדרך כלל לשמו "חיים" בדרכים שונות ("נפש חיים", "חיים תחילה", "תורה וחיים", "חיים לראש", "חיים ושלום", "כף החיים", "ראה חיים", "הכתוב לחיים", "ימצא חיים", "ברכת מועדיך לחיים", "צוואה מחיים", "ארצות החיים", "צדקה לחיים", ועוד).
לפנינו תעודה היסטורית מהשריפה הגדולה באזמיר בשנת תר"א, עליה חתום בין היתר רבי חיים פאלאג'י, שאיבד בשריפה זו 54 מחיבוריו.
35 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרע גדול עם חסרון בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר.
קטגוריה
חכמי המזרח – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,500
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $11,875
כולל עמלת קונה
דף, שני עמודים בכתב יד, ראשי פרקים לדרשה על פסוקי ברכת כהנים. כתיבה אוטוגרפית של רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [בגדאד, שנות התר"ן בערך].
ענין שלם, עם דברי פתיחה וסיום - בראש הדף: "בס"ד בהנ"ו ליקבה"ו" [=בסיעתא דשמיא, בשם השם נעשה ונצליח, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה]. בסיום הדברים הוא מסיים בתפילה: "א-ל ש-ד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו תמיד, אכי"ר" [אמן, כן יהי רצון].
"יברכך בעושר, וישמרך שתעשה ממנו מצות... העשיר יש לו... מה שעושה ריבוי מצות יותר מכדי חיובו, כי הקב"ה לא חייבו כי אם במעשר, והוא עושה יותר מן המעשר... וע"י הריבוי שתעשה תנצל בזה... יברכך בנכסיך וישמרך בגופיך... ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך... יברכך ד' בנכסיך, וישמרך שלא ישלטו אחרים עליך...".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ”ג-תרס”ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. לאחר פטירת אביו בשנת תרי”ט, כשהיה בן כ”ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. מחיבוריו: רב פעלים, תורה לשמה, בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, עוד יוסף חי, לשון חכמים, אדרת אליהו, חסדי אבות ועוד.
כתבי ידו של רבינו ה"בן איש חי", נודעו בסגולתן להצלחה ולשמירה. כתב היד שלפנינו חשוב במיוחד בגלל כל פסוקי ומאמרי חז"ל בעניני הברכה והשמירה, הכתובים בתוך הדברים - בעצם כתב יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדאד.
דף, [2] עמ', כ-49 שורות בכתב יד קדשו. מצב טוב. כתמים.
ענין שלם, עם דברי פתיחה וסיום - בראש הדף: "בס"ד בהנ"ו ליקבה"ו" [=בסיעתא דשמיא, בשם השם נעשה ונצליח, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה]. בסיום הדברים הוא מסיים בתפילה: "א-ל ש-ד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו תמיד, אכי"ר" [אמן, כן יהי רצון].
"יברכך בעושר, וישמרך שתעשה ממנו מצות... העשיר יש לו... מה שעושה ריבוי מצות יותר מכדי חיובו, כי הקב"ה לא חייבו כי אם במעשר, והוא עושה יותר מן המעשר... וע"י הריבוי שתעשה תנצל בזה... יברכך בנכסיך וישמרך בגופיך... ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך... יברכך ד' בנכסיך, וישמרך שלא ישלטו אחרים עליך...".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ”ג-תרס”ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. לאחר פטירת אביו בשנת תרי”ט, כשהיה בן כ”ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. מחיבוריו: רב פעלים, תורה לשמה, בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, עוד יוסף חי, לשון חכמים, אדרת אליהו, חסדי אבות ועוד.
כתבי ידו של רבינו ה"בן איש חי", נודעו בסגולתן להצלחה ולשמירה. כתב היד שלפנינו חשוב במיוחד בגלל כל פסוקי ומאמרי חז"ל בעניני הברכה והשמירה, הכתובים בתוך הדברים - בעצם כתב יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדאד.
דף, [2] עמ', כ-49 שורות בכתב יד קדשו. מצב טוב. כתמים.
קטגוריה
חכמי המזרח – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג