ספר מקור חיים, ביאור על התורה, מרבי שמואל צרצה, המכונה רבי שמואל אבן סנה. מנטובה, שי"ט (1559). דפוס מאיר בן אפרים מפדובה ויעקב בן נפתלי הכהן מגאזולו. מהדורה יחידה.
בראש עמוד השער, חתימה בכתב-ידו של משה מנדלסון: "הקטן משה מדעסא [דעסוי]". בסוף החתימה בעברית, משולבים ראשי התיבות של שמו בגרמנית: MM.
בדף המגן שלפני השער, רישום בגרמנית המציין כי הספר הגיע מהאוסף של משה מנדלסון וכי החתימה בראש השער היא בכתב-ידו.
מתחת לרישום זה, רישום בעלים נוסף החתום ע"י L. Loewe [לואי לֶווה = ד"ר אליעזר לוי, מזכירו הנודע של משה מונטיפיורי], הכותב שקיבל את הספר מידידו דוד פרידלנדר, חבר מועצת העיר ברלין [דוד פרידלנדר, מאנשי תנועת ההשכלה וממנהיגי הקהילה היהודית בברלין, ידידו ותלמידו של משה מנדלסון].
מתחת לרישום מודבק תו-ספר מודפס, של "יעקב חיים הלוי", לונדון תרנ"ה, ובו נכתב שהספר הגיע מעזבון אביו ד"ר אליעזר הלוי, בתוספת פרטים אודות אביו.
בדפי הספר סימונים וציונים בכתב-יד (קוים להדגשה, מספרים ואותיות לטיניות). בדף מג/1 ודף מו/1 ארבע הגהות ארוכות, בכתיבה אשכנזית עתיקה (אחת ההגהות מתחילה: "דע...". הגהה אחרת מתחילה: "גם דע לך הסוד..."). בדף פו/2 הגהה נוספת, בכתיבה אשכנזית מאוחרת יותר.
משה מנדלסון (1729-1786) - פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, מפרש ומתרגם המקרא, הנחשב ליהודי המפורסם ביותר במאה ה-18. מאמריו בנושא הנאורות ו"המצב המודרני" בגרמניה של תקופתו זכו להערכה ולתפוצה רבות, והגותו מציינת את ראשיתה של הגות יהודית ליברלית המקדמת ערכים כהומניזם, סובלנות דתית וחברה רב-תרבותית. מנדלסון הוציא לאור את כתב העת "קֹהֶלֶת מוסר" (לענייני מוסר ותיקון מידות הנפש), הנחשב לכתב העת העברי המודרני הראשון, פרסם תרגום גרמני וביאורים לתורה (מפעל זה נחשב לאחד המפעלים החשובים ביותר של תנועת ההשכלה) וזכה לפרסים ולפרסום בזכות חיבוריו הפילוסופיים החשובים בנושא הישארות הנפש ומטאפיזיקה (עד כי כונה "סוקרטס הגרמני"). כמה מתלמידיו היו לממשיכי דרכו ולדמויות מרכזיות בתנועת ההשכלה היהודית. אחד הבולטים שבהם היה דוד פרידלנדר, ממנהיגי הקהילה היהודית בברלין ומן הרדיקליים שבאנשי תנועת ההשכלה, שהספר שלפנינו היה ברשותו.
קל דף. 29.5 ס"מ. נייר בהיר ואיכותי. מצב טוב. כתמים. קרע בשולי השער והדף שלאחריו, ללא חסרון. כריכה ישנה.
בחלק מהטפסים מופיע דף הקדמה מצונזר, שנדפס מחדש לאחר שהושמטו ממנו מספר שורות. בטופס שלפנינו מופיע דף ההקדמה המקורי.

ספר דינא דחיי, ביאור על הסמ"ג, מאת רבי חיים בנבנשתי בעל "כנסת הגדולה". חלקים א-ב. קושטא, [תק"ב 1742]. דפוס האחים ראובן וניסים אשכנזי. מהדורה ראשונה.
בספר מופיעות מספר חתימות בעצם כתב-ידו של הגאון המפורסם רבי אפרים זלמן מרגליות בעל "בית אפרים". במרכז השער של חלק ראשון, חתימתו המלאה: "הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד". בראש השער חתימה נוספת (מעט קצוצה): "הק' אפרים זלמן בה[--] מ' מנחם מאניש [---]". בראש השער של חלק ב' חתימה נוספת (מעט פגומה): "קניתי מהוני [ל]כבוד צורי וקוני הק' אפרים זלמן בה[---] מבראד".
הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד (תקכ"א-תקפ"ח) בעל ה"בית אפרים" ו"מטה אפרים". גאון מפורסם, אשר נודע בכל תפוצות ישראל לאחד מגדולי הפוסקים והחליף שו"ת עם כל גאוני דורו. בן דורם של ה"נתיבות המשפט" וה"קצות החושן". בצעירותו שימש ברבנות בעיר אוהניב, לאחר תקופה קצרה עבר לבראד (ברודי), בה לא נשא משרה רבנית, מאחר והיה עשיר מופלג ותורה וגדולה התאחדו על שולחנו. היה מקורב לחסידות ולגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, והסכים על הדפסת ספרי חסידות רבים אולם הוא עצמו לא נחשב לחסיד. יתירה מכך, היו שהאשימוהו כמי ש"צינזר" את דברי המגיד ממזריטש מספר "פנים יפות" על התורה, למחותנו בעל ה"הפלאה" (ראה אודותיו באנצי' לחכמי גליציה ג', עמ' 915-913. בספר דור דעה עמ' קנ-קנד). ספריו בשו"ת ובהלכה הנם מספרי היסוד של פסק ההלכה, וכבר בחייו היו מפורסמים, וכפי שהעיד עליו החתם סופר בהספדו: "ובכל יום שמועותיו בבתי מדרשינו מספרים שחיבר" (אישים בתשובות חתם סופר, עמ' עט-פא).
‫[2], ריא דף; [1], קלו דף. 28 ס"מ. מצב משתנה טוב עד בינוני. רוב הדפים במצב טוב. פגימות בשולי מספר דפים (קפז-קפח, ושער חלק ב') נזקי עש על הטקסט בדפים האחרונים של חלק ב'. חיתוך דפים צבעוני. כריכת עור עתיקה, מעט בלויה.‬‬‬‬‬‬‬‬

דף בכתב-ידו של הגאון רבי עקיבא איגר - מכתב חידושי תורה (לא חתום) שנשלח לבנו הגאון רבי שלמה איגר. [פוזנא, שנות התק"פ בקירוב].
תשובות הלכתיות בסוגיות שונות שנדונו בין האב הגדול לבנו הגאון (בדיני בשר בחלב במפרכסת, ודיני אבר מן החי; ביטול באיסורי הנאה; חצי שיעור באיסורי הנאה; בדיני כתמים; ועוד נושאים). בדבריו שבכתב-היד שלפנינו מתייחס רבי עקיבא לבנו בתואר "הגנ"י" [הגאון נרו יאיר]: "במה שעמדתי להקשות... אמר בני הגנ"י..."; "מ"ש בני הגנ"י באמצע דבריו..."; "מה שפלפל בני הגנ"י..."; "תו כתב בני הגנ"י"; "מ"ש בני הגנ"י בדין כתמים, זה האמת כמ"ש בני הגנ"י...". מכתבו זה של רבינו עקיבא איגר נמצא בין גנזי כתביו של בנו רבי שלמה איגר, ונדפס בספר "שו"ת רבי שלמה איגר", כתבים סימן כ"ט (ירושלים, תשמ"ג, עמ' רסח-רע). ראה צילום מצורף (עם ציונים בכת"י של טעויות המעתיקים באותה מהדורה).
הגאון המפורסם רבינו עקיבא אייגר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא אייגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף אייגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומד שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. ההשקעה בתלמידיו, היתה חשובה אצלו יותר מאשר כתיבת חידושי-תורה והשבת תשובות לאלפי השאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. הנהיג ברמה את קהילות מחוז פוזנא והאזור (צפון פולין ומדינת פרוסיה) ולחם בתוקף רב ובהצלחה ברפורמים ומחריבי הדת. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור (היה נוהג לבקר כל חולה וחולה בקהילות בהם שימש כרב, ולעת זקנתו מינה אנשים מיוחדים שיעשו זאת במקומו, כשהוא מבקש שיעבירו אליו את שמות החולים לתפילה עבורם).
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה אייגר (תקמ"ו-תרי"ב) - מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם אייגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" - אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא אייגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים - מתורתו של רבינו עקיבא אייגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא אייגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס ספר "דרוש וחידוש" מחידושיו, וכן יצאו חלקים נוספים לתשובות. הגהות "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשו"ע ו"תוספות רעק"א" למשנה. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא אייגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
דף 24 ס"מ, כתוב משני צידיו, כ-56 שורות בכתב ידו. מצב בינוני. בלאי וקרעים (כמעט ללא פגיעה בטקסט) הדבקות נייר דבק שקוף (לא חומצי).

ספר חידושי המאירי, על מסכת מגילה. אמשטרדם, [תקכ"ט 1769]. דפוס ליב זוסמנש. מהדורה ראשונה. בהסכמות רבני אמשטרדם, שד"רי חברון ורבנים נוספים מרבני הולנד.
בדף לפני השער חתימה בכתב-ידו של המהר"ם שיק: "משה ברעזאווע". רישום בעלות של "ה[ק]' מענדיל העלליר אויס באניאהאד אין פראיישטאדט". רישומי בעלות רבים בדפי הכריכה, שהספר שייך להגאון רבי אברהם יצחק וויינברגר אב"ד קליינווארדיין. אחד הרישומים הוא בחתימת נכדו "מרדכי ברודא".
הגאון הנודע רבי משה שיק - מהר"ם שיק (תקס"ז-תרל"ט, אוצר הרבנים 15194), מגדולי תלמידיו של ה"חתם סופר". גאון מופלא, מגדולי דורו, וממנהיגי יהדות הונגריה. נולד בעיר ברעזווא (Brezova, מחוז נייטרא, סלובקיה), ועל שמה היה חותם כל ימיו "הק' משה שיק מברעזאווע" (החתימה שלפנינו היא כנראה מימי עלומיו בישיבת פרשבורג, בה היה מכונה רק בשם "משה ברעזאווע" ואיש לא כינהו בשם משפחתו "שיק"). ראש ישיבה מפורסם ומראשי הלוחמים ברפורמה. בגיל 14 בא לישיבתו של ה"חתם סופר" והפך עד מהרה לאחד מחשובי תלמידיו. שימש שנים רבות ברבנות בעיר יערגן הסמוכה לפרשבורג, ולאחר מכן כיהן עד פטירתו כרבה של חוסט, בה ייסד ישיבה גדולה והעמיד תלמידים מפורסמים. הותיר אחריו יבול תורני עצום, הכולל תשובות בהלכה, דרשות, חידושים על הש"ס, על תרי"ג מצוות ועוד.
הגאון רבי מנדיל העליר אב"ד אלמאשד (נפטר תרי"ח). מחבר הספר "חיבת הקודש", המצורף לספר "טיב גיטין" של אביו הגאון החריף רבי צבי הירש העליר אב"ד באניהאד ואויבן ישן.
גיסו הגאון רבי אברהם יצחק וויינברגר אב"ד קליינוורדיין (תקס"ה-תרמ"ה), חתן הגאון החריף רבי צבי הירש העליר אב"ד אובן ישן בעל "טיב גיטין", וחתנו החורג של בעל ה"חתם סופר" [לאחר פטירת חותנו רצ"ה העליר בשנת תקצ"ה, נישאה אלמנתו לבעל ה"חתם סופר" בזיווגו השלישי. בתה וחתנה עברו עמה לפרשבורג, והתגוררו בביתו של ה"חתם סופר" כמה שנים, כאשר רא"י קיבל הדרכה רבה מחמיו ה"חתם סופר" בדרכי התורה והיראה]. לאחר תקופה עבר לכהן כרב בפריישטאדטל, ולאחר כמה שנים עבר לכהן בעיר קליינווארדיין. רבי אברהם יצחק היה מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. בין תלמידיו נודעו רבי חיים צבי מנהיימר אב"ד אונגוואר והאדמו"ר רבי משולם פייש לאווי (הראשון) אב"ד טאהש (תקפ"א-תרל"ג). מחבר הספרים "פני יצחק" (מונקאטש תרנ"ב) ו"מילל לאברהם" (מונקאטש, תרנ"ב). חתנו היה רבי אברהם ברודא אב"ד ברזנא (תקפ"ה-תרמ"ב), בעל "פרי החג", שהיה מתלמידי ה"חתם סופר" וה"כתב סופר".
[3], מ, [1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור מקורית, בלויה, מעוטרת בהטבעות זהב.