מכירה פומבית 100 – כתבי-יד וספרים עבריים חשובים מאוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד
כתב-יד, חומש ויקרא, במדבר ודברים. [תימן, המאה ה-15/16 בקירוב].
מקור: נקנה מפרופ' מאיר בניהו.
הסופר רבי בניה בן סעדיה בן זכריה – "הסופר המפורסם ביותר בתימן" (אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 42), ראש למשפחת סופרים מפורסמת שפעלה בעיר צנעא. ידועים קולופונים בכתיבת ידו, בהם חותם: "ספרא חלשא... קטן הסופרים... בניה בן סעדיה בן זכריה בן בניה בן עודד, הידוע בן מרגז" (ראו: מ' בית אריה, אסופת כתבים עבריים מימי הביניים, כרך א', כתב מזרחי וכתב תימני, ירושלים תשמ"ח, לוח 140). הנוסע המפורסם רבי יעקב ספיר, שביקר בארץ תימן במאה ה-19, מספר עליו בספרו "אבן ספיר": "...ספרי כ"י מתנ"ך עתיקי יומין הרבה לא מצאתי פה כאשר פללתי, כי גלותם וטלטולם האחרונים לא השאירו למו פליטה, והיותר ישנים הם כחמש מאות שנה, והמדוקדקים שבהם הם מהסופר האומן המדייק בניה הסופר, ואומרים שארבע מאות ספרים כתב בחייו ואם לפלא בעיניכם גם בעיני יפלא..." (אבן ספיר, ליק, 1866, דף קב).
רבי יעקב ספיר מספר גם על מרים הסופרת, בתו של רבי בניה הסופר, שעסקה במלאכת העתקת ספרים: "גם בת היה לו סופרת אומנת, והראוני ממנה חומש כ"י כתוב בסופו 'אל תשיתו עלי חטאת אם תמצאו בו שגיאות, כי אשה מינקת אנכי, מרים בת בניה הסופר' – והוא מדויק וכתיבה יפה ומאושרת מאד" (אבן ספיר, שם). מארי בניה עצמו כתב ספרים בין השנים ר"י-רמ"ג בקירוב (1450-1483 בקירוב) והוא נפטר בערך בשנת רמ"ד, 1484, כפי שעולה מקולופון של בנו, הסופר רבי יוסף בן בניה, המזכיר את אביו בברכת המתים (כ"י ירושלים, אוסף בניהו, הובא אצל: מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', שם, עמ' 63).
כאמור, בקולופון שלפנינו הוא מוזכר עדיין בברכת החיים. ב"אנציקלופדיה לחכמי תימן" נכתב כי רבי בניה בן סעדיה הוא "הסופר המפורסם ביותר בתימן... פרסומו בא בזכות עשרות כתבי-יד שהעתיק הוא, בניו ונכדיו... עפ"י דעה אחת שימש ראב"ד בצנעא... רוב מוחלט של הספרים שהעתיקו, הם ספרי תנ"ך בתוספת מסורה ומחברת התיג'אן... העתקותיו נחשבות כמדויקות ביותר, והוא נחשב כבר סמכא הגדול ביותר בתחום מסורת המקרא. שאלת זיקת המסורת שבספריו לאסכולת המסורת של טבריה במסורת המקרא, עוררה פולמוס גדול בין החוקרים... עפ"י המסורת העתיקו הוא ומשפחתו מאות כתבי-יד ובידינו הגיעו עשרות..." (גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 42-43). ראו שם רשימה חלקית של כתבי-יד הידועים ממנו כיום.
במפעל הפליאוגרפיה העברית נמנו קרוב ל-40 כתבי-יד ממשפחת בניה הסופר, הנמצאים כיום בספריות ובאוספים שונים (מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', שם, עמ' 54).
כתב-יד, ספר מדרש הגדול לחומש בראשית. [תימן, המאה ה-16 בקירוב].
כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, תפילות ומנהגים לימות החול ולשבתות, לחגים, למועדים ולתעניות. [תימן, תי"ג 1653 בקירוב].
כתב-יד, סידור תכלאל עץ חיים, עם פירושים והלכות מהמהרי"ץ – רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח. [תימן, שנות התק"מ בקירוב, סוף המאה ה-18 בקירוב], עם השלמות והוספות בדפים נוספים מתקופות מאוחרות יותר [תימן, תרמ"ו בקירוב, סוף המאה ה-19]. שני כרכים.
הכרך השני כולל: תפילות המועדים וימים נוראים – תיקון פסח והגדה של פסח; תפלות ואזהרות לחג השבועות; סדר חמש תעניות; קינות לתשעה באב (בהן מוזכרת שנת תקל"ז – ראו דף 69א, אולם כפי הנראה זו העתקה מדברי המחבר ואין זה תאריך כתיבת הסידור שלפנינו); סדר "אשמורות"; תפלות ראש השנה ויום כיפורים, עם "סדר עבודה" ו"כתר מלכות"; תפילות לחג הסוכות, עם "הושענות", "תיקון הגשם" לשמיני עצרת וסדר "שמחת תורה"; "סדר סליחות לכפורים" ופיוטי תפילות "רחמים". בתחילת הכרך ובסופו, הוספות מכותבים שונים, מתקופות שונות, בהן: תפילות "לחבטת ערבה", לקידוש ליל סוכות ו"לנטילת לולב"; "ספר זבח פסח" מאת רבי סלימאן בן רבי יוסף צאלח; "ספר פתרון חלומות" מאת רבי האי גאון; ועוד תפילות ופיוטים.