ספר העיטור, דיני ממונות, קדושין, גיטין וכתובות, מאת רבי יצחק בן אבא מארי. ונציה, דפוס ייואני די גארה, שס"ח [1608]. מהדורה ראשונה.

חיבור הלכתי חשוב שחובר במאה ה-12 בידי רבי יצחק בן אבא מארי ממרסילייא (שבחבל פרובאנס), המקיף את יסודות ההלכה בתחומים שונים, ומצוטט רבות בספרות ההלכה לאורך הדורות הבאים. ספר העיטור כולל מספר פסקי הלכה הייחודיים לו, שנידונו בהרחבה בספרות ההלכה המאוחרת יותר.

חתימות בדף השער: "הק' משה בעטטעלהיים" (חתימה נוספת שלו: M.J. Bettlheim, וכן חותמותיו: "משה בר"י ב"ה"). רבי משה בעטעלהיים – ראש הקהל בפרשבורג בזמן ה"חתם סופר". פעל לביטול גזירה נגד בחורי הישיבה בפרשבורג, וה"חתם סופר" אמר עליו בהספדו: "כי לולא זה משה האיש, כבר לא היה תלמיד בפרשבורג". רישומים נוספים בדף השער. מספר הגהות.

מעבר לעמוד האחרון חתימת הצנזור Giovanni Domenico Vistorini משנת 1609; וחתימת הצנזור Pietro Ferdinando ממנטובה.

קי דף. 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות רבים. קרע חסר בשולי דף השער, וקרעים קטנים במספר דפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה חדשה.

CB, no. 5291,1; Zedner, p. 361; Roest, p. 461.

ספר סדור תפלות כמנהג הספרדים, בלשון עברי ובלשון ספרד, Orden de oraciones segundo el uso ebréo, en lengua ebraica y en español, . ונציה, דפוס Piet[ro] e Lor[enzo] Bra[gadin], שפ"ב 1622.

פורמט כיס. עברית וספרדית עמוד מול עמוד, בספירת עמודים מקבילה.

הסידור כולל תפילות לחול, לשבת, לראש חודש, לחנוכה ופורים; מזמורים ועמידות לשלוש רגלים; ברכת העמר; סדר תענית; תקון עשרת ימי תשובה (עמידה ותפילת "אבינו מלכנו"); "תענית יחיד"; "ברכת הטלית".

בסוף הסידור נדפסו תוכן עניינים, ולוח האותיות העבריות עם המבטא וכללי הניקוד, שניהם בספרדית.

התרגום לספרדית הוא תרגומו של יצחק בן שם טוב קאבאלירו, שנדפס לראשונה בוונציה שי"ב.

[5], רסז, רע-תקלה, 266, 269-284, 287-535, [5] עמ'. חסרים 3 דפים: עמ' רסח-רסט, 267-268, 285-286. עמ' 467-468 נכרכו שלא במקומם, לאחר עמ' תפד-תפה. 11 ס"מ בקירוב. חיתוך דפים מוזהב. מצב טוב. כתמים. קרעים וקרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. כריכה חדשה.

CB, no. 2123; Zedner, p. 485; Cowly, p. 535.

ספר חרבות ירושלם, "מגיד מקצת הצרות אשר עברו חלפו על ירושלם עיר הקדש ויחריבוה". ונציה, דפוס ייואני וינדראמין, [שצ"ו 1636]. מהדורה ראשונה.

חיבור קצר אודות הסבל הקשה שחוו יהודי ירושלים בשנים שפ"ה-שפ"ו, בהן שלט בעיר המושל העות'מאני מוחמד אבן פרוך, שנקט ביד קשה וביחס רע במיוחד כלפי יהודי העיר, תוך ניצול מעמדו לגביית ממון רב מהיהודים, ודרדור הקהילה לעוני ולמחסור. הספר נכתב בעילום שם מחברו, שהיה אחד מתושבי ירושלים.

בסוף הספר נדפסו דבריהם של כמה מחכמי ירושלים (רבי שם טוב לוזייאו, רבי ישי מונייון, רבי שמואל ן' סיד, רבי ישראל בנימין, רבי ישראל זאבי, רבי אהרן ן' מכיר ורבי יעקב רומאנו), המאשרים את תיאור המאורעות, שחוו על בשרם; וכן נדפסו אגרות המלצה מאת חכמי ונציה (רבי יהודה אריה ממודינה, רבי שמחה לוצאטו, רבי נחמיה סאראוואל, רבי שמעיה די מדינה, רבי עזריה פיגו ורבי שמואל מסעוד), המצטרפים לקריאה לעזרה לטובת יהודי ירושלים.

בדף השער: "שנת לה' הישועה על עמך" – לרוב נעשה חישוב השנה "לפרט קטן", כלומר – שנת שצ"ו, אך יתכן שהכוונה היא "לפרט גדול" ושנת הדפוס היא שצ"א (ראו המאמר המובא להלן).

ראו עוד: ספר חרבות ירושלם, ההדירה והוסיפה מבוא ונספחים מינה רוזן, הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, תשמ"א (לדעת רוזן המחבר הוא רבי שמואל טרדיאולה, ושנת הדפוס הנכונה היא שצ"א).

מהדורה נדירה, ממנה ידועים עותקים מעטים. הספר נדפס בפעם השנייה על ידי אליעזר ריבלין, בירושלים תרפ"ח, ולאחר מכן בתוך ספרו של אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, ירושלים תש"ז.

CB, no. 3547; Zedner, p. 322.

ספר יון מצולה, "המרבה לספר גזרות והמלחמות שהיו במדינות רוסיא וליטא ובפולין", מאת רבי נתן נטע האנובר. ונציה, דפוס וינדראמינה, שנת ביא"ת המשיח, תי"ג [1653]. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי המחבר.

כרוניקה חשובה לתולדות גזירות ת"ח ות"ט והמלחמות ברוסיה, ליטא ופולין, ומרד הטאטרים והקוזאקים בהנהגת בוגדן חמלניצקי.

המחבר,
המקובל הקדוש רבי נתן נטע הנובר (נפטר תמ"ג), בעל "שערי ציון" ו"שפה ברורה", גאון ומקובל, יליד זסלב ורב בזסלב, ליוורנו, יאס ומקומות נוספים (ראו פריטים 36 ו-179). מפליטי גזירות ת"ח ות"ט, בהן נהרג אביו רבי משה על קידוש השם. ראה במו עיניו את חורבן קהילות פולין בשנים ת"ח ות"ט, ותיעד את קורות אותם הימים בחיבור שלפנינו, שהוא אחד מהמקורות העיקריים לתולדות מאורעות התקופה.

לאחר מכן הגיע בנדודיו לאיטליה, ובה פגש את גדולי הדור הראשון של המקובלים, עורכי תורת האר"י בארץ ישראל ובאיטליה. תחילה היה בליוורנו, בה פגש את רבי חיים הכהן מארם צובא, תלמיד רבי חיים ויטאל, שהגיע לאיטליה בכדי להדפיס את ספרו מקור חיים. ממנו למד דברים בקבלת האר"י, כפי שמספר רבי נתן נטע בהקדמה לספרו "שערי ציון": "והתעה ה' אותי מארץ מולדתי... עד בואי אל ארץ איטליא"ה אל עיר מלאה חכמים וסופרים שמה ליגורנ"א [=ליוורנו]... בהיותי שמה כמו שנה תמימה שנת תי"ד לפ"ק... אז העיר ה' את רוח קדשו ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים כהן ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מהר"ר חיים ויטל זלה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים...".

רבי נתן נטע  נפגש עם המקובל רבי נתן שפירא, שבא לאיטליה בשנת תט"ו כשד"ר מירושלים, ויחד עמו הלך רבי נתן נטע לעיר ונציה: "ואחר זה בא אלי איש קדוש מירושלים תוב"ב ובידו חבילות חבילות מכתבי האר"י ז"ל ה"ה החכם השלם המקובל אלקי כמהר"ר נתן שפירא והלכתי אחריו לעיר וויניציאה הגדולה לאלקים...". בוונציה נבחר רבי נתן נטע להיות אחד מחברי ה"ישיבה הגדולה", ושם ישב בבית המדרש במשך שנתיים (בשנים תט"ו-תט"ז). בשהותו בוונציה הסתופף בצילם ולמד מפיהם של גדולי החכמים והמקובלים: רבי שמואל אבוהב ורבי משה זכות – הרמ"ז, ושם גם פגש ולמד מפי המקובל רבי בנימין הלוי מצפת: "והבאני המלך חדריו... ה"ה החסיד העניו... כמהר"ר שמואל אבוהב נר"ו, ואיש כערכי אלופי ומיודעי דודי ורעי הרב הכולל המקובל הנאמן כמהר"ר משה זכותא נר"ו... ומצאתי שם זקן ונושא פנים החסיד והעניו הרב הכולל המקובל אלקי כמהר"ר בנימין הלוי מצפת תוב"ב נר"ו ולמדתי מכולם...". בוונציה העתיק מהם כתבי קבלה: "מוסיף על זאת שהעתקתי מהם עץ החיים והגהות הזוהר ותיקונים וזוהר חדש...". מפגישתו עם גדולי המקובלים מוסרי ועורכי תורת האר"י הגיעו לידו של רבי נתן נטע חיבורים רבים בקבלת האר"י (ראה פריט 36), ועל יסוד חיבורים אלה כתב רבי נתן נטע חיבור מקיף בשם "נטע נעמן", שבו סיכם את קבלת האר"י על פי החיבורים שהיו בידו, וכפי שממשיך בהקדמתו הנ"ל: "וחברתי ספר נחמד שמו נטע נעמן... ואנכי נפשי כתבית יהבית כל הקונטריסים של עץ החיים הנמצאים בחוצה לארץ וחידושי דינים מהזוהר ותיקונים וזוהר חדש ושאר ספרי קבלה הנמצאים בקיצור נמרץ, וחלקתי אותו לחמשה חלקים נגד חמשה פרצופים, כאשר הארכתי בהקדמת ספר נטע נעמן בספרי בגדול כלה ובקטן החל, וזה החלי לעשות חלק חמישי... קראתי שם הספר הזה שערי ציון...". מכל חמשת חלקי ספרו שרד והגיע אלינו רק החלק החמישי – ספר שערי ציון, שנדפס בחייו פעמיים (בפראג תכ"ב ובאמשטרדם תל"א; לאחר מכן נדפס בעשרות מהדורות). בשנת תכ"ב הגיע רבי נתן נטע ליאסי שברומניה, שם שימש כרב המקום וכ"אב"ד ור"מ דמדינת וואלי חייא" (כפי שמכונה בשער המהדורה השנייה של ספרו הנ"ל). לפי המסופר, הגיע רבי נתן נטע לאחר מכן לעיר אונגריש בראד שבמורביה, ושם נהרג בשנת תמ"ג מהתנפלות חיילים על הקהילה היהודית, במסגרת מרד ההונגרים נגד העות'מאנים.

בעמוד האחרון מופיעה קינה מאת המגיה "יעקב בן מהר"ר נפתלי זצלה"ה מק"ק גניזן הסמוכה לק"ק פוזנא" (ציטוט מדוייק זה רמוז בראשי מילות השיר, שנדפסו בהדגשה; סביב הקינה נדפסה מסגרת מעוטרת).

חתימות בדף השער: "אני יוסף איילפרון ---"; "--- אחי' סגרי".

יב דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. מעט קרעים, בהם קרע חסר עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים. הדבקות רצועות נייר מצדו השני של השער. כריכה חדשה.

ספר חנוכת הבית, ביאור צורת ותבנית הבית הנחרב, מאת רבי משה חפץ. ונציה, דפוס ברגאדין, [תנ"ו 1696]. מהדורה יחידה.

הספר כולל איורים רבים של מבנה בית המקדש וכליו. נראה כי הספר נדפס בשני שלבים: בשלב ההדפסה הושארו מקומות ריקים לאיורים, ולאחר מכן נוספו האיורים בהטבעת פיתוחי נחושת. הטופס שלפנינו כולל את כל האיורים.

לאחר [4] הדפים הראשונים, נכרך דף גדול מקופל עם מפת בית המקדש, העזרות והר הבית. בתחתית הדף נדפסו ביאורים למקומות השונים המצוינים במפה באותיות (ישנם טפסים בהם לא נדפסו ביאורים אלו, ונרשמו בכתב-יד).

בראש הספר ובסופו נדפסו שירים מחכמי איטליה.

[4], נב דף + [1] דף מקופל. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט ובמפה המקופלת. קרעים במפה עם פגיעה באיורים, וקרע חסר בדף האחרון, ללא פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר. כריכה חדשה.

CB, no. 6451,1.