מכירה פומבית 94 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove jewish filter jewish
- יהודיות (8) Apply יהודיות filter
- קהילות (8) Apply קהילות filter
- communiti (8) Apply communiti filter
- מחתרות, (6) Apply מחתרות, filter
- מלחמת (6) Apply מלחמת filter
- העצמאות (6) Apply העצמאות filter
- וארץ (6) Apply וארץ filter
- ישראל (6) Apply ישראל filter
- מחתרות (6) Apply מחתרות filter
- independ (6) Apply independ filter
- independence, (6) Apply independence, filter
- isra (6) Apply isra filter
- movement (6) Apply movement filter
- movements, (6) Apply movements, filter
- palestin (6) Apply palestin filter
- underground (6) Apply underground filter
- war (6) Apply war filter
- חפצים (4) Apply חפצים filter
- art (4) Apply art filter
- ceremoni (4) Apply ceremoni filter
מחזור של כל השנה כפי מנהג ק"ק איטאלייאני יע"א, חלק שני. דפוס בראגאדין, ונציה, תקל"ב [1772].
נייר; עץ ובד; כסף יצוק, רקוע, מנוסר וחקוק (חתום: מונוגרמה MR (?) בתוך מסגרת אובאלית).
בשני צדי הכריכה והשדרה מופיעים עיטורי כסף בדגמים צמחיים, ממוסמרים ללוחות העץ של הכריכה, המחופים בבד (לשעבר בד קטיפה אשר נשחק); זוג אבזמים מסוגננים. בשני צדי הכריכה – במרכז – מופיעים קרטושים עם כתר, שבמרכזם מדליון קמור עליו חקוקה כתובת הקדשה: "כמ"ר יוסף דוד הלוי יצ"ו" בחזית ו"סטילא אוסיליי לויה מב"ת" בגב. כפי הנראה, הסידור הוענק כשי לאחד מבני הזוג, לקראת חתונתם.
השם "אוסיליי" מתייחס כנראה למשפחת אוסיליו (Usiglio), משפחת סוחרים ידועה במודנה במאה ה-18, אשר החזיקה בבעלותה גם בית-כנסת בעיר; אף משפחת לוי היתה משפחת סוחרים חשובה במודנה באותה תקופה. בסוף הכרך רישומי לידות בכתב יד, המתעדים לידה של בת בשנת תר"ב ולידה של בן בשנת תר"ו.
שכב דף, 16 ס"מ. כריכה במצב בינוני-טוב. בד שחוק, שברים קלים בעיטורי הכסף וכמה פיסות חסרות. המחזור במצב טוב, עם מעט כתמים. דפי-בטנה מאוחרים (המאה ה-19?).
תיק לספר תורה, עם זוג "רימונים" תואמים. [הודו; ייתכן כי נוצר בסין], כתובת הקדשה משנת תרמ"ז [1887].
עץ מחופה פח-כסף רקוע, מוטבע וחקוק; כסף יצוק, חרוט וחקוק; פח פליז ומסמרות נחושת. ללא ספר תורה.
תיק גדול ומפואר, מחופה יריעת פח-כסף הרקועה ומעוטרת בדגמים צמחיים עשירים וצפופים, עם שריגים ארוכים ומפותלים. בראש התיק כיפה גדולה, מעוטרת בדגמים תואמים ובשני עיטורי ענפים גדולים המעוצבים בצורת לב; ה"רימונים" ממוקמים בשני צדי הכיפה, בתוך שני העיטורים הללו. בראש הכיפה עיטור דמוי-אגס הנושא שרשראות ופעמונים. בשולי התיק העליונים עטרה בדגם צמחי חוזר. בתחתית יריעת פח-פליז המהודקת לעץ במסמרות נחושת. גוף ה"רימונים" דמוי אגס ומעוטר בדגמים תואמים לאלו של התיק; בראשם דיסקית עבה ומחורצת, עם שרשראות ופעמונים, ומעליה עיטור חרוטי מסוגנן, דמוי ניצן.
בחלקה הפנימי של הכיפה ממוקמים שני לוחות עם כתובות-הקדשה ארוכות החקוקות בכסף. בלוח הימני מופיעים פסוקים הקשורים בתורה ("וזאת התורה אשר שם משה...", "תורה צוה לנו משה...") ובלוח השמאלי כתובת ארוכה, אשר הקדישה אישה (אלמנה) לזכר בתה: "קודש לה' / התיק וס"ת שבה / הקדישה סי' [סיניורה] שמחה מב"ת [מנשים באוהל תבורך] / אשת המ' יעקב שלמה כשאני / נ"ע לעלוי נשמת ולמנוחת נפש הא' המ' / לאה בתה נ"ע, אשת ה"ר מרדכי יחזקאל / נתן הי"ו נלב"ע ש"ק כ"ד אייר התרמ"ו / תנצב"ה, נתקדש בש' התרמ"ז".
אף על פי שהתיק שלפנינו מזכיר בצורתו את התיקים לתורה מעיראק ומהמזרח הקרוב, עיטוריו וצורת ה"רימונים" וכתובות ההקדשה אופייניים דווקא לפריטים דומים מהמזרח הרחוק: מהודו, מסין ומבורמה; בכך הוא מהווה דוגמה יפה לתשמישי הקדושה של קהילות יהודי עיראק במזרח הרחוק (להשוואה, ראו שני תיקים לספר תורה מכלכותה, הודו, באוסף מוזיאון ישראל, פריטים B94.0540, B94.0656).
גובה התיק: 95 ס"מ, קוטר הבסיס: 26 ס"מ; גובה הרימונים: 23.5 ס"מ. מצב כללי טוב. פיסות קטומות ברגלי ה"רימונים" לצורך התאמתם לכיפת התיק.
שני תיקים לספר תורה, כל אחד עם זוג "רימונים" תואם; נושאים כתובות הקדשה לזכר הרב אליהו משה דוויך הכהן – רב קהילת "מגן דוד" בכלכותה – ולזכר רעייתו. כלכותה (קולקטה), הודו, כתובות הקדשה מהשנים תרפ"ז-תרפ"ח [1927-1928].
עץ מחופה פח-כסף רקוע, מוטבע וחקוק (כל אחד מהתיקים חתום בתחתית בחותמת הצורף Goopee Nath Dutt & Co., Bhowanipore, Calcutta); כסף יצוק, חרוט וחקוק; בד קטיפה. ללא ספרי תורה.
שני תיקים לספר תורה, בעלי עיטורים תואמים (האחד גבוה מהשני במקצת), מעוטרים בשני זוגות "רימונים". חלקם החיצוני של התיקים מחופה יריעת פח-כסף המעוטרת בדגמים צמחיים חוזרים, ערוכים בתוך מדליונים מסוגננים. בראש כל תיק ממוקמת כיפה ובראשה עיטור דמוי אגס, הנושא שרשראות עם פעמונים. בשוליים העליונים של התיקים עטרה בדגם צמחי חוזר. כל אחת מהכיפות נושאת זוג "רימונים" המעוטרים בדגמים צמחיים תואמים, בעלי גוף דמוי אגס שבראשו כיפה נמוכה ומעוטרת וקישוט-עליון חרוטי. חלקם הפנימי של התיקים מחופה בד קטיפה בצבע כחול כהה. התחתית מחופה אף היא בכסף.
בחלקו הפנימי של כל אחד מהתיקים ממוקמים שני לוחות עם כתובות-הקדשה החקוקות בכסף. בלוח הימני מופיעים פסוקים הקשורים בתורה ("וזאת התורה אשר שם משה...", "אלה העדות והחוקים...") ובלוח השמאלי מופיעות כתובות הקדשה אישיות, לזכר בני הזוג אליהו משה ורעייתו גראסיה דוויק הכהן: "תיק זה / וס"ת שבו / קודש לעלוי ולמנוחת נר"ן ה"ז ה"מ [הזקן המרוחם?] אליהו משה / דוויךּ הכהן נ"ע נלב"ע יום ש"ק / י"ב שבט התרפ"ז תנצב"ה" (התיק הנמוך); "תיק זה / וס"ת שבו קודש / לעלוי ולמנו" נר"ן הכבודה / ה"ז ה"מ גראסייא נ"ע אשת ה"ז [הזקן?] הישיש / ה"מ אליהו משה דוויךּ הכהן נ"ע נלב"ע / יום עש"ק כ"ה תמוז התרפ"ח תנצב"ה" (התיק הגבוה).
ר' אליהו משה דוויךּ (דוויק) הכהן, בן למשפחת הרבנים הידועה מארם צובא, כיהן כרבה של קהילת "מגן דוד" בכלכותה במשך למעלה מ-50 שנים. בין היתר, ערך את העתון "פרח" של הקהילה הבגדאדית בכלכותה ובשנת תרמ"א אף הקים בית דפוס עברי משלו בעיר. ר' אליהו דוויךּ היה בנו של רבי משה בן שמעון, ממייסדיה של הקהילה העיראקית-סורית בכלכותה בראשית המאה ה-19 (ראו פרוכת עם לוחית הקדשה לזכר משה שמעון דוויך הכהן: סות'ביס, ניו יורק, אוסף שטיינהרט, 29 אפריל 2013, פריט 337).
גובה התיק הנמוך: 83.5 ס"מ (רימונים: 17 ס"מ בקירוב); גובה התיק הגבוה: 86 ס"מ (רימונים: 21 ס"מ בקירוב). קוטר שני התיקים: 26 ס"מ. מצב כללי טוב. קרעים קלים בבד הקטיפה.
מנורה תלויה לערב שבת ולחגים. [הולנד, המאה ה-18].
בדיל יצוק (אינו חתום).
מנורה תלויה, מהטיפוס שהיה בשימוש בקרב קהילות הספרדים והפורטוגזים בהולנד (וכן בקהילות הספרדים באנגליה) ושמקורו בפריזיה (אזור בצפון ארצות השפלה).
בעלת מבנה טיפוסי, הכולל חמישה חלקים (ללא וו התליה המקורי): כתר בעל שוליים מתרחבים; עמוד-מקשר (Baluster) המשמש גם כמחזירור; מיכל שמן בצורת כוכב בעל שבעה חודים; קערית נטף; משקולת בצורת ניצן.
שלושה סוגים של מנורות שבת תלויות מטיפוס זה מוכרות מהמאה ה-18: מנורות העשויות בפליז, בכסף ובבדיל. שלושת הסוגים נדירים באופן יחסי, כאשר מנורות הפליז הן הנפוצות (ידועים כמה עשרות עותקים), מנורות הכסף נדירות יותר (ידועות כ-19 בלבד, לא כולן שלמות), אך מכולן, דווקא מנורות הבדיל הן הנדירות ביותר: עקב עדינותו היחסית של החומר והיותו נוח לשברים, שרדו עותקים בודדים בבדיל, ואף ביניהם נמצאות אך דוגמאות ספורות שלמות לחלוטין. ארבע מנורות בדיל נמצאות במוזיאון היהודי באמשטרדם, אך רק אחת מהן שלמה; אחת במוזיאון ישראל, ירושלים (117/39); שתיים שמורות באוסף פרטי בציריך ומנורה נוספת נמכרה בכריסטי'ס, אמשטרדם, 27 במאי 1997, פריט 456.
גובה: 80 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב.
תעודת תואר-אצולה (Patent of Nobility) מפוארת, כתובה על דפי קלף מעוטרים ונתונה בכריכת עור איכותית ובקופסה מהודרת. התעודה הוענקה לסלומון (שלמה) פרנטה מטריאסטה, מטעם הקיסר פרנץ יוזף הראשון, על השתתפותו בתערוכה העולמית בווינה בשנת 1873 ועל תרומתו להצלחתה. וינה, 20 בדצמבר 1873. גרמנית.
התעודה המפוארת שלפנינו מעניקה ליהודי סלומון פרנטה (Parente) מטריאסטה את התואר "Freiherr" (המקביל לתואר "ברון") ואת הזכות להשתמש בשלט-אצולה; התעודה חתומה בחתימות ידיהם של קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית פרנץ יוזף הראשון, שר החוץ Dr. Joseph Freiherr von Lasser-Zollheim וחבר הקבינט המלכותי, השר Adolph Löhr.
התעודה כתובה בדיו שחורה על גבי ארבעה דפי קלף עבים; אותיות-הפתיחה, הכותרות, והשמות החשובים מעוטרים בדיו זהובה ובצבעי אדום וכחול. בכל הדפים מוקף הטקסט במסגרות-תחריט המעוטרות בסמלי הקיסרות האוסטרו-הונגרית (בשולי העמוד האחרון מופיע שמו של החרט Carl Gernetl).
סלומון (שלמה) פרנטה (נולד בטריאסטה ב-1807 או 1808, נפטר ב-1890), סוחר ואיש עסקים, בכיר בהנהלת חברת הביטוח אסיקורציוני ג'נרלי; בנו של אהרן יצחק פרנטה מטריאסטה (1775-1853), סוחר ואיש-עסקים ידוע, אשר ממנו ירש בנו את תפקיד נשיא לשכת המסחר של טריאסטה. לא ידועים לנו פרטים אודות חייו של סלומון פרנטה, זולת אלה המתועדים בתעודה שלפנינו, ועובדת היותו בעליהם של "כתב יד רוטשילד" (Rothschild miscellany), "הגדת רוטשילד" וכתבי-יד עבריים-איטלקיים חשובים נוספים, בהם החזיק בשנים 1832-1855, בטרם מכר אותם למשפחת רוטשילד בפריז. בנים נוספים למשפחת פרנטה עסקו במסחר ובבנקאות בטריאסטה ובסביבותיה במאה ה-19 (יחד עם משפחת מורפורגו).
בתעודה מפורטים מעמדו של סלומון פרנטה כנשיא לשכת המסחר והתעשייה של טריאסטה, תארים שונים אשר קיבל מטעם דוכסויות בראונשווייג, סקסוניה ונסאו, וכן תרומתו המשמעותית להצלחתה של התערוכה העולמית בווינה בשנת 1873 (Weltausstellung 1873 Wien), שבזכותה מוענקים לו ולצאצאיו התואר "Freiherr" והזכות להשתמש בשלט-אצולה. בהמשך התעודה מופיע איור איכותי של שלט-האצולה של משפחת פרנטה, יחד עם תיאור מפורט ומדוקדק של כל אחד ממרכיביו.
דפי הקלף כרוכים בכריכת עור עבה ומפוארת במיוחד, שהוכנה בידי כורך החצר גרונר (חתומה: L. Groner K.K. Hofbuchbinder). בחזיתה משולבים עיטורי-פליז בצורת ערבסקות, עיטורי אמייל לבנים וכחולים ואבני-חן כחולות. במרכז הכריכה הקדמית משובץ שלט האצולה של משפחת פרנטה, עשוי יציקות פליז עם עיטורי אמייל צבעוניים. אל שדרת הכריכה מחובר שרוך בד זהוב, שבקצהו מדליון פליז גדול עליו מוטבע סמל האימפריה האוסטרו-הונגרית. המדליון ניתן לפתיחה, ובתוכו מוטבע בשעווה חותם האימפריה האוסטרו-הונגרית.
הכרך נתון בקופסת עץ מפוארת, מחופה עור בחלקה החיצוני ובד בחלקה הפנימי ובתחתית, עם מנגנון-נעילה (ללא מנעול), עיטורים מוטבעים בשוליים ועיטורי-פליז בפינות. על מכסה הקופסה עיטורי פליז בצורת כתר ומשלבת (מונוגרמה) של האותיות SP – ראשי תיבות שמו של פרנטה.
[4] דף, 39 ס"מ. קופסה 44X34X10 ס"מ. הדפים במצב טוב, עם מעט כתמים. פגמים קלים בחותם השעווה. פגמים ושריטות בעור. שתיים מפינות הפליז חסרות. פגמים בפינות שללא עיטורי הפליז. פגמים ובלאי בבד.
דף בודד בפורמט גדול (תחריט) – שיר חתונה, לכבוד נישואי החתן יוסף בן חיים סג"ל [לוי] פולאקו עם הכלה גראציה בת משה שלם (סולם), מאת רבי אברהם ב"ר יוסף מאריני. [איטליה, ורונה?, המחצית השניה של המאה ה-17 בקירוב].
במרכז התחריט מופיע איור גדול של כד, אחוז ביד היוצקת ממנו מים אל תוך אגן. בתוך האיור משולב השיר לכבוד החתן והכלה, שבו מופיעים מספר פעמים באקרוסטיכון שמותיהם: "יוסף פולאקו", "גראציה סולם".
בצדו הימני של הדף מופיע איור של מלאך (פוטו) האוחז בידו האחת סרט שעליו מופיעה הכתובת "סדר המדרגה" ובידו השניה מדליון בו מופיעה כתובת מפורטת העוסקת בחתן ובכלה: "וימצא יוסף חן – הוא החתן המפואר... יוסף יצ"ו בן המנוח הגביר כ' חיים סג"ל פולאקו... והכלה המהוללה... מרת גראציה... בת האלוף הגביר כמ"ר משה שלם...".
המשפט "וימצא יוסף חן" הוא מליצה על שמותיהם של החתן ושל הכלה, גראציה – באיטלקית: חן. גם בבסיס הכד ובשפתו העליונה מופיעות הכתובות "אבן הראשה" / "קשר החן", וכן הוגדלו האות ח' הפותחת את כל שורות השיר, והאות ן' הסוגרת את כל השורות – היוצרות יחדיו את המילה: "חן".
על גבי איור אגן המים מופיעות שתי פסקאות באיטלקית, ובהן מליצות ורמזים על שמותיהם של החתן והכלה ועוד; בבסיס הקערה חתום מחבר השיר: "הצעיר אברהם בהח"ר יוסף ממאריני זצ"ל".
האיור המתאר יד אוחזת כד ויוצקת מים, המופיע בדף שלפנינו, שימש כסמל למשפחות לוויים, והיה גם סמלה של משפחת לוי פולאקו, ראה: Elivo Giuditta, Araldica ebraica in Italia, [Società Italiana di Studi Araldici], [Torino], 2007], עמ' 136. איור זה מופיע גם בשתי כתובות מוורונה – שתיהן של משפחת פולאקו – לנישואי אחיותיו של החתן שלפנינו: וינטורינה בת חיים פולאקו, שנישאה ליוסף בן זלמן ב"ש ביום י"ג בכסלו תמ"ז (1686); ואחותה – בילה בת חיים פולאקו, שנישאה ליעקב בן משה סלם ביום ז' בחשון תנ"ז (1696).
ידועה פרוכת מקהילת וורונה, שעליה תאריך השלמתה בשנת תל"ו, עם כתובת הקדשה של יוסף בן חיים סג"ל פולאקו (החתן שלפנינו) משנת תס"ג (ראה: ברכה יניב, מעשה רוקם, ירושלים תשס"ט, עמ' 175; Dora Liscia Bemporad and Olga Melasecchi, Tutti i colori dell'Italia ebraica, Firenze: Giunti, 2019,, עמ' 155.)
על משפחת פולאקו בוורונה, מן המשפחות האשכנזיות החשובות בעיר (מקור המשפחה מן העיר פוזנא שבפולין), ראה: י. זנה, אבני בנין – לתולדות היהודים בוירונה, ציון, שנה שלישית, ספר שני, שבט תרצ"ח, עמ' 152.
רבי אברהם ב"ר יוסף מאריני, מחבר שיר החתונה שלפנינו, ישב כנראה אף הוא בוורונה. ידוע פירוש בכתב-יד (כת"י 971 JTS) שחיבר על פירוש התורה לרבי אברהם אבן עזרא, אותו כתב בעיר ורונה, בשנת תנ"א, עבור הבחור "שמשון בן הגביר... יעקב הכהן די מודון" (מאוחר יותר – מחכמי מנטובה, בעל "קול מוסר"). בנוסף, נשתמרו מרבי אברהם מאריני מספר שירים נוספים, בהם: דף בודד מודפס (מאוסף ולמדונה), עם שיר שחיבר לכבוד חברת מנחם אבלים במנטובה בשנת ת"ן בערך (בדף זה נזכר רבי משה זכות, הרמ"ז); ודף בודד עם שיר לחתונת דוד עזיאל והכלה שרה ויגה, שנדפס במנטובה קרוב לאותה עת.
משפחת סולם (נכתב גם: "סלם" ו"שלם"), משפחה ספרדית שמקורה בפרובנס, מן המשפחות המפורסמות והחשובות במנטובה, ונציה וחבל ונטו. ידוע דף מודפס עם שיר לנישואי החתן מנחם בן משה סלם, אחיה של הכלה שלפנינו, שחיבר רבי משה זכות ונדפס במנטובה, בשנות הת"מ-ת"נ בקירוב (יודאיקה ירושלים, אדר תשס"ד, פריט מס' 1). על "הגביר סולם ממנטובה" (ייתכן שהוא אבי הכלה שלפנינו), שרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" פנה אליו בהיותו באיטליה בבקשה לתמיכה בישיבת "כנסת ישראל" שעמד לייסד בארץ ישראל, ראה: בנימין קלאר, כתבים חדשים לתולדות עלית בעל אור החיים לא"י, עלים לביבליוגרפיה וקורות ישראל, שנה שלישית, חוברת ב', חשוון תרצ"ח, עמ' 41-45.
44X57 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. סימני קיפול ובלאי. קרעים, חלקם משוקמים בהדבקת נייר בגב הדף.
ספרות: A Hebrew Wedding Poem in an Eccentric Form." Between the Lines. A"
Publication of the Friends of the [JTS] Library 3, 2 (Spring 1990): 3 [Not signed].
אוסף גדול ונדיר של דפי שירים וחידות לחתונות ואירועים מיוחדים, שנדפסו באיטליה, במאות ה-17 וה-18 – כולל דפים שלא נרשמו ביבליוגרפית ואינם ידועים ממקור אחר.
שירים שחיברו חכמי משפחת בסאן
1. דף חידה לחתונה – "היום הזה ראינו בני מלכים..." (השיר מתחיל: "דע שם בנו אל ראש לראש"), לנישואי החתן יעקב בן משה סולם (סלם) עם הכלה בילה בת חיים פולאקו, מאת רבי מרדכי בן שמואל חיים בשאן (באסאן). מנטובה, [חשוון תנ"ז 1696].
ידועה כתובתם של בני הזוג, שנכתבה בוורונה, ביום ז' בחשון תנ"ז (1696); עליה חתום כאחד העדים רבי מרדכי בן שמואל באסאן, מחבר השיר שלפנינו (הכתובה נמצאת באוסף מוזיאון סקירבל בלוס אנג'לס).
רבי [חזקיה] מרדכי ב"ר שמואל באסאן (נפטר חשוון תס"ד 1703), רבה של ורונה, מחבר ספר "פני יצחק" (מנטובה תק"ד; נדפס על ידי נכדו רבי מנחם נוויירה הרופא). תלמידו היה רבי ישעיהו בסאן.
לא נמצא בספרייה הלאומית.
2. דף שיר לחתונה – "עת לטעת מטעי כרם המעלות..." (השיר מתחיל: "כל איש ואיש רואה פני רעהו"), לנישואי החתן יצחק בן שבתי מאריני עם הכלה יודיטה (יהודית) בת מנחם מאיטליה, מאת רבי ישעיהו באסאן. מנטובה, [תפ"ד 1724 בערך].
רבי ישעיהו באסאן (תל"ג-תצ"ט), רב בפדובה ולאחר מכן בריג'יו, רבו המובהק של הרמח"ל.
רבי יצחק בן שבתי מאריני היה מידידיו הקרובים של הרמח"ל, והיה מן השבעה הראשונים בחבורת לימוד הזוהר שיסד הרמח"ל. לחתונתו כתב גם רמח"ל שני שירים, האחד "ממשברי ימים אדירים המו" – נשמר בכתיבת ידו של רמח"ל (כת"י פרנקפורט דמיין, Ms. Oct. 15), ונדפס מספר פעמים; וכן שיר וחידה שנדפסו בדף נפרד במנטובה (השיר פותח: "קומו בנות שיר מהרו אתיו"; את השיר השני פרסם א. יערי, בקרית ספר, ח, עמ' 266-270).
עותק של דף החידה שלפנינו נמצא גם בספרייה הלאומית (לשעבר מאוסף ולמדונה; ראה: The Writing on the Wall: A Catalogue of Judaica Broadsides from the Valmadonna Trust Library, 2015, p. 151 no. 9).
3. דף שיר לחתונה – "יוסף בן שבע עשרה שנה..." (השיר מתחיל: "יובל ובן ישי נשיאי זמר"), לנישואי החתן יוסף בן שמשון גריגו עם הכלה חנה בת פנחס הכהן, מאת רבי שלמה ב"ר ישראל בשאן (באסאן). [ורונה, המאה ה-18].
רבי שלמה באסאן (ת"ל/ת"מ בערך-אחרי תקי"ז), רב בוורונה, כנראה אחיו של רבי ישעיהו באסאן.
בספרייה הלאומית נמצא עותק פגום, החסר את חלקו העליון של הדף עם ההקדמה ובה פרטי בני הזוג המלאים.
4. דף חידה לחתונה – "שמן ומגן הוא..." (השיר מתחיל: "אפתח בכנור דבר חידה"), לנישואי החתן יוסף בן שמשון גריגו עם הכלה חנה בת פנחס הכהן, מאת רבי שלמה ב"ר ישראל בשאן (באסאן). [ורונה, המאה ה-18].
לא נמצא בספרייה הלאומית.
5. "העשירי יהיה קודש..." – דף שיר לכבוד הקמת "חברת עשירי" (השיר מתחיל: "מספר עשירי מה מאד עלית"), מאת רבי שלמה בן ישראל באשאן (באסאן). [ורונה, המאה ה-18].
גם רבי מנחם נוויירה, רבה של ורונה חיבר שיר לכבוד חברה זו. השיר נשתמר בכתב-ידו, כת"י ססיל רות 102 בספריית האוניברסיטה בלידס (עוד על חברת עשירי בוורונה, ראה: בניהו, תיקון שבעה באדר, בתוך: תרביץ, שנה מח, תשרי-אדר תשל"ט, עמ' 126-137).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
6. "אנשי חיל יראי אלהים..." – דף שיר על פטירת רבי חזקיה מרדכי באסאן, רבה של ליוורנו, ולכבוד הקמת תלמוד תורה (השיר מתחיל: "עת כי ערוגות כל שדי השבח"), מאת רבי שלמה ב"ר ישראל באשאן (באסאן). [ורונה, תס"ד 1704].
בהקדמה מוזכר תאריך פטירתו של רבי חזקיה מרדכי באסאן – ביום ח' חשוון תס"ד (כפי הנראה, הדף נדפס סמוך לאחר פטירתו), וכן מוזכר רבי מנשה חפץ (נפטר תפ"ח), מרבני ורונה (גיסו של רבי משה חאגיז).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
7. דף שיר לחתונה – "בנישואי הבחור המפואר..." (השיר מתחיל: "עוטה כסות קרה בבית החרף"), לנישואי החתן יהושע בן יצחק ריקאנאטי עם הכלה אסתר שרה בת רפאל ריקאנאטי, מאת רבי ישראל בנימין באסאן. ליוורנו, [תק"ו] 1746.
כתובה מפוארת מחתונתם של בני הזוג, שנערכה בליוורנו, י"ג סיון תק"ו (1746), נמצאת באוסף ברגינסקי.
רבי ישראל בנימין באסאן (תס"א-תק"ן), בנו של רבי ישעיהו באסאן וחברו של הרמח"ל. רב בריג'יו על מקום אביו.
עותק של דף החידה שלפנינו נמצא בספרייה הלאומית, אך הוא פגום (קרעים עם חסרון ופגיעה בשם המחבר וטקסט נוסף).
השיר נדפס בשנית אצל רבי אברהם ברוך פיפירנו, קול עגב, ליוורנו תר"ו, עמ’ ג-ז.
שירים שחיבר רבי מנחם נוויירה
8. דף חידה לחתונה – "אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע..." (השיר מתחיל: "אני נמצא אני הוה"), לנישואי החתן יקותיאל בן אברהם רימיני עם הכלה שמחה בת נפתלי ב"ש, מאת רבי מנחם ב"ר יצחק נוויירה. ורונה, תק"ט [1749].
רבי מנחם נוויירה הרופא (תע"ז-תקל"ז), רב בוורונה, מחבר "ימי תמימים". הוציא לאור את הספר "פני יצחק" (מנטובה תק"ד) של סבו רבי חזקיה מרדכי באסאן. נשתמר ממנו כתב-יד אוטוגרפי עם שיריו, כת"י ססיל-רות 102 באוניברסיטת לידס; העתקה של השיר שלפנינו מופיעה שם בדפים 16-17 (נרשם אצל פגיס, על סוד חתום, עמ' 244, 249, על פי כתב-יד זה).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
9. דף חידה לחתונה – "עת ששון ושמחה..." (השיר מתחיל: "עלי אפר וחול נקי"), לנישואי החתן קלונימוס בן יצחק גריגו עם הכלה מלכה בת אברהם צמח, מאת רבי מנחם ב"ר יצחק נוויירה. [ורונה, המאה ה-18].
העתקה של השיר מופיעה בכת"י לידס הנ"ל (נרשם אצל פגיס, עמ' 244, 257, על פי כת"י זה).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
10. "מזמור לתודה" – דף שיר על רפואת הקיסרית מריה תרזה (מתחיל: "מלכא דעלמא מוקים ברומא"), מאת "מעלת הרופא כמהר"ר מנחם נוויירה". [מנטובה, המאה ה-18].
לא נמצא בספרייה הלאומית.
שירים ממחברים שונים
11. דף שיר לחתונה – "אל נא תהי זמרתי לבוזה..." (השיר מתחיל: "ערוך קרב למול מצהלים"), לנישואי החתן בן ציון רפאל בן יהודה חיים עם הכלה רבקה בת יוסף חיים קציגין מקסאלי, מאת רבי יצחק ריג'יו. [מנטובה?, המאה ה-17/18].
המחבר הוא כנראה רבי יצחק רי'גייו, מרבני הישיבה בבית המדרש של הרמ"ז במנטובה (ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, לפי מפתח השמות).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
12. דף שיר לחתונה – "שיר המעלות לשלמה..." (השיר מתחיל: "הדורשים אשה לנגדם עזר"), לנישואי החתן שלמה בן קולונימוס סנגויניטי ממודנה עם הכלה מרים בת יעקב חיים כהן (אחות של ישראל, פינחס ואהרן כהן), מאת רבי רפאל חיים ב"ר אביעד שר שלום באזילה. [מנטובה, המאה ה-18].
רבי רפאל חיים באזילה (נפטר תקל"ו), מחכמי מנטובה, עורך ומו"ל ספר "מנחת שי" (מאת רבי ידידיה שלמה רפאל נורצי).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
13. דף שיר לחתונה – "הן עוד היום גדול..." (השיר מתחיל: "אני גדול גבה קומה"), לנישואי החתן ישראל בן מרדכי באסאן עם הכלה סמיראלדה בת אברהם דילה וידי, מאת מ"ץ [=מרדכי צורף?]. [מנטובה, המאה ה-18].
לא נמצא בספרייה הלאומית.
14. דף שיר לחתונה – "מנחה שלוחה בששון..." (השיר מתחיל: "אני המדבר בשבח להגבר"), לנישואי החתן ישראל בן מרדכי באסאן עם הכלה סמיראלדה בת אברהם דילה וידי, מאת מרדכי צורף. [מנטובה, המאה ה-18].
לא נמצא בספרייה הלאומית.
15. דף חידה לחתונה – "אל קול תרועת עם..." (השיר מתחיל: "עבד עבדים אעבוד לשנים"), לנישואי החתן משה חיים בן נחמיה כ"ץ עם הכלה נחמה בת שמואל מנחם כ"ץ, מאת זרח יעקב ב"ר רפאל נפתלי כ"ץ. [מנטובה, המאה ה-18].
רבי זרח יעקב כ"ץ (נפטר תקנ"ד), מחכמי מנטובה. ידועים ממנו שיר חתונה נוסף, משנת תק"ם בערך, תשובה הלכתית וחיבור על פורים שנותרו בכתב-יד (חתום על כתובות במנטובה בשנים תקל"ח ותקמ"ה).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
16. דף חידה לחתונה – "אפתחה במשל פי..." (השיר מתחיל: "בלתי חמר אני חומרי"), לנישואי החתן אשר יעקב בן אורי חפץ מוונציה עם הכלה שרה בת הרופא מנחם נוויירה מוורונה, מאת רבי נתן ב"ר יצחק אשכנזי. ורונה, [תק"ל] 1770.
רבי רפאל נתן אשכנזי (טידיסקו; תק"י בערך-תק"ס), תלמיד רבי ישראל בנימין באסאן, מחכמי ורונה, ולאחר מכן התפרסם כרבה של טריאסט.
לא נמצא בספרייה הלאומית.
17. דף חידה לחתונה – "מי יוכל לעמוד באלה..." (השיר מתחיל: "אם כלתה נפשך להכירי"), לנישואי החתן יצחק בן קלונימוס נוויירה עם הכלה אסתר בת מנחם קונסיליו, מאת רבי שמואל ב"ר נתן חיים אשכנזי. [ורונה?, המאה ה-18].
ידוע לנו על שמואל בן נתן אשכנזי שהיה סנדק עבור בנו של אחיו מרדכי בשנת תקע"ה (א' לוצאטו, 'פנקס הנימולים של יחיאל כלבי – וירונה תקס"ז-תר"ו', אסופות, ב, עמ' שפז, מס' 49). ייתכן שהחתן הוא אביו של מנחם נוויירה.
השיר נרשם אצל פגיס, עמ' 242, 248, על פי עותק של הדף שכרוך בכת"י JTS ניו יורק 9027.
18. דף שיר לחתונה – "מה יקר היום הזה..." (השיר מתחיל: "מה זה אשר אשמע בעוז נוסע"), לנישואי החתן שלמה בן קולונימוס סנגויניטי עם הכלה מרים בת יעקב חיים כהן, מאת רבי רפאל מנחם ב"ר יהודה מינדולה. [מנטובה, המאה ה-18].
רבי יהודה מינדולה, רב בפדובה, רוויגו ומנטובה. בפנקס קהילת מנטובה מופיע רישום אודות הקצבה לאלמנתו ובנו רפאל מנחם (ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, ב, עמ' 526 הערה 158).
לא נמצא בספרייה הלאומית.
19. דף שיר – ויהי ביום כלות משה..." (השיר מתחיל: "תקרא בגרון אל המון שריך"), לכבוד הענקת תואר ברפואה ופילוסופיה ליעקב בן אברהם יחיאל לוי פולאקו, מאת רבי משה רפאל ב"ר שמואל דוד אוטולינגי. [ורונה, ת"ע 1710].
שמו של יעקב לוי פולאקו נרשם כרופא בעל תעודה מאוניברסיטת פדובה בשנת 1710, ראה: A. Modena and E. Morpurgo, Medici e chirurghi ebrei dottorati e licenziati nell'Università di Padova dal 1617 al 1816, Bologna, Forni, 1967, p. 71 no. 177.
בספרייה הלאומית נמצא עותק פגום (לשעבר מאוסף ולמדונה; ראה: The Writing on the Wall: A Catalogue of Judaica Broadsides from the Valmadonna Trust Library, 2015, p. 167 no. 102). עותק נוסף כרוך בכת"י JTS ניו יורק 9027.
19 דפי שיר וחידה, בפורמט גדול (מידות שונות). מצב כללי טוב. כתמים. סימני קיפול. חלקם גזורים בשוליהם (בכמה מקומות פגיעה קלה בטקסט). חלקם מודבקים זה לזה בשוליהם.
במאה ה-17 וה-18 רווח בקרב יהודי איטליה הנוהג להדפיס דפי שיר וחידות לחתונות וארועים שונים. במיוחד בולטים דפי החידות, שנכתבו והוצגו בדרך כלל בחתונות ובמסיבות נישואין. חידות אלה, שנועדו לשעשע ולאתגר את המשתתפים בשמחה, אויירו בכתב-יד או נדפסו על דפים בודדים, וברובן מבנה כללי דומה: החידה נכתבת בצורת שיר מתוחכם ובראשה מובאת "צורת החידה". רבים מגדולי ישראל באיטליה כתבו דפי חידה מסוג זה, ביניהם הרמח"ל, רבי משה זכות ועוד. על התופעה ראה בהרחבה: דן פגיס, על סוד חתום – לתולדות החידה העברית באיטליה ובהולנד, ירושלים, תשמ"ו.
דפי החידות והשירים נדפסו בדרך כלל בעותקים בודדים לחלוקה לבאי החתונה, ולכן הנם נדירים ביותר. באוסף שלפנינו מופיעים מספר דפים שלא נרשמו על ידי פגיס וביבליוגרפים אחרים, ולא ידוע לנו על קיומם של עותקים אחרים שלהם.
אוסף מכתבים מאת סוחרים יהודים מקהילת מגורשי פורטוגל בעיר סלוניקי. [אמצע המאה ה-16]. פורטוגזית יהודית (אותיות עבריות ולטיניות).
שלושה עשר דפים בכתב-יד: עשרה דפי מכתבים, שני דפים ששמשו כמעטפות (עם המען) ודף טיוטה.
הדפים נמצאו בכריכות של ספרים עתיקים, והם מכילים קטעי-מכתבים מאת סוחרים יהודים מהעיר סלוניקי, צאצאי מגורשי-פורטוגל ששמרו את לשונם הייחודית – פורטוגזית יהודית.
כמחצית מהמכתבים נכתבו באותיות עבריות ("Portuguese Aljamiado"), תופעה לשונית נדירה ביותר שכדוגמתה ידועים רק כתבי יד ספורים (ראו להלן).
המכתבים נשלחו כולם אל העיר סלוניקי, כפי הנראה במהלך מסעות שערכו הכותבים ברחבי האימפריה העות'מאנית ובאירופה. בין הערים הנזכרות במכתבים נמנות אנקרה, אדירן (אדירנה), אנקונה, בולוניה, ונציה, פירנצה, דוברובניק, וערים נוספות – המלמדות על היקפה הנרחב מאוד של פעילות הסוחרים היהודים אותה תקופה.
כפי הנראה, חוברו המכתבים בידי ארבעה סוחרים שונים: אברהם חודארה, אחיו יוסף חודארה, יוסף לינדו (Joseph Lindo), וכותב רביעי שזהותו אינה ידועה. נמעני המכתבים – שלמה חודארה (אביהם של אברהם ויוסף) ושלמה סנסור (Salomon Sensor), מופיעים בגבם של המכתבים או על גבי המעטפות.
במכתבים, העוסקים בעיקר בענייני מסחר, מופיעים שמות של דמויות רבות מן הקהילה היהודית-פורטוגזית בסלוניקי (ייתכן שחלקם אינם נזכרים במקורות נוספים): דודם של האחים חודארה יוסף בן עטר ("מיאו טיאו הר' יוסף ן' עטר"); משה ברוך ("נוסו קונטו קון הר' משה ברוך"); אברהם ומשה די בוטון ("משה די בוטון נאון נוש קיר פאגאר אוקי נוש דיוי... לאש באלאש די אברהם די בוטון"); יוסף גדליה ("שאלוו אש דויש קארגאש די יוסף גדילייא... קי אוירה די מישטיר"); ואחרים.
לצד המכתבים שלפנינו, ידועים רק אחד עשר כתבי-יד בפורטוגזית יהודית הכתובים באותיות עבריות: שתי הגדות של פסח (שבהן הנחיות קצרות בפורטוגזית יהודית), מדריך לרקיחת צבע עבור מאיירי ספרים, שבעה תרגומים לספרי רפואה ואסטרולוגיה, וחוזה פרטי משנת 1408. כל אחד עשר הטקסטים נכתבו לפני גירוש פורטוגל, וכפי הנראה בפורטוגל עצמה. המכתבים שלפנינו הנם, כנראה, המקור היחיד שנשתמר לצורת כתיבה זו לאחר הגירוש ומחוץ לפורטוגל.
פורטוגזית יהודית – שפה שדוברה בקרב יהודי פורטוגל לפני גירושם ונכחדה ברבות השנים. השפה נכתבה באותיות עבריות ולטיניות, ושימרה בתוכה אלמנטים ארכאיים שנעלמו מהפורטוגזית הרגילה (בדומה לשפות לאדינו וספרדית), לצד מילים ייחודיות שמקורן עברי. לאחר גירוש יהודי פורטוגל בשלהי המאה ה-15, הוסיפו מקצת המגורשים לדבר בפורטוגזית יהודית במקומות אליהם היגרו, אולם בכמות פוחתת והולכת. במאה ה-19 נעלמה השפה לגמרי.
[13] דף, 16X21 ס"מ בקירוב (גודל הדפים משתנה). חמישה באותיות עבריות (שלושה מהם כתובים משני הצדדים), חמישה באותיות לטיניות (ארבעה מהם כתובים משני הצדדים), שני דפים ששמשו כמעטפות ודף טיוטה. מצב משתנה. כתמים. קרעים חסרים, מרביתם קטנים עד בינוניים, עם פגיעות בטקסט. דף אחד עם פיסות חסרות גדולות. כמה מהדפים משוקמים חלקית. שרידים של חותמת שעווה בגב אחד הדפים.
ראו:
Dov Cohen, "New Sources in Portuguese Aljamiado: A Collection of Letters Concerning the Commercial Activities of Sephardic Jews in the Ottoman Empire and Italy During the Mid-Sixteenth Century, in: "Portuguese Jews, New Christians and ‘New Jews’: A Tribute to Roberto Bachmann", Leiden: Brill, 2018, pp. 73-101.
26 חוברות מאת ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (אברהם ישראל בן-ראש). פורטו, הוצאות שונות, 1913-1946. פורטוגזית.
אוסף גדול של חוברות מאת ארתור קרלוש דה בארוש באשטו – קצין עטור תהילה בצבא פורטוגל, וגיבור מהפכת 1910, יהודי אשר הקדיש את חייו ל-Obra do Resgate ("משימת החילוץ"): איתור צאצאי האנוסים בפורטוגל, והשבתם לחיק היהדות; נודע בכינוי "דרייפוס הפורטוגזי", לאחר שנטפלו עליו האשמות שווא קשות בשל פעילותו הציבורית לחידוש החיים היהודיים בעיר פורטו.
לפנינו עשרים ושש חוברות – מפעל הדפסה ייחודי של בארוש באשטו – שראו אור לאורך למעלה משלושים שנים במטרה להשיב לקהילת האנוסים את הידע שאבד לה: הדת והמסורת היהודית, תאולוגיה ופילוסופיה יהודית, היסטוריה יהודית, שירים ומנהגים יהודיים ועוד. החוברות נדפסו בבתי הוצאה שונים שייסד בארוש באשטו בעיר פורטו, תחת מספר שמות: Oryamismo, Comunidade Israelita do Porto, A. C. de Barros Basto (Ben-Rosh), ו-Instituto Teológico Israelita (Yeshibah Rosh- Pinah).
ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (Artur Carlos de Barros Basto, 1887-1961), בשמו העברי, אברהם ישראל בן-ראש. קצין בדרגת קפיטאו (סרן) בצבא פורטוגל, אשר לחם במהפכת 1910 ובמלחמת העולם הראשונה; נודע כמחדש הקהילה היהודית בפורטו, וכמי שהשיב לחיק היהדות אלפי צאצאי אנוסים פורטוגזים. בארוש באשטו נולד בצפון פורטוגל וקיבל חינוך קתולי; בגיל צעיר נודע לו כי הוא נצר ליהודים אנוסים, וכאשר בגר למד באופן עצמאי על מנהגי היהדות, התגייר כדין, ונישא לבתו של אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בליסבון. מטרת פעילותו הציבורית הענפה הייתה לחדש את הקהילה היהודית בפורטו, מאות שנים לאחר חורבנה בעקבות גירוש יהודי פורטוגל. במסגרת מאמציו, ובמקביל לקריירה הצבאית שלו, ייסד בארוש באשטו כתב עת בשם "הלפיד" (1927), פרסם ספרים, מאמרים ומחקרים בנושאי יהדות, רבים מהם מצויים באוסף שלפנינו, וייסד ישיבה בשם "ראש פינה".
לשם איתור צאצאי אנוסים ("מאראנוס"), נהג בארוש באשטו לרכוב על סוסו באזורים הכפריים שבקרבת פורטו, מלווה ברופא מוהל, וכאשר איתר "מאראנוס" שהראו נכונות לשוב ליהדותם הציע להם לערוך ברית מילה.
בראשית שנות ה-20 עלה בידו לייסד קהילה יהודית בפורטו, תחילה סביב בית כנסת שהוקם בדירה קטנה, ובהמשך במבנה בית כנסת גדול ממדים ומפואר, בית הכנסת כדורי ("מקור חיים"), אשר הקמתו מומנה מכספיהם של הברון אדמונד דה רוטשילד והברון לורנס כדורי (נחנך בשנת 1938).
פעילותו הענפה לחידוש החיים היהודיים בפורטוגל – ובעיקר טקסי ברית המילה – עוררה את זעמן של הכנסייה ושל הרשויות במשטרו הרודני של סלזאר. על רקע אנטישמי זה נטפלו עליו האשמות קשות, הוא הועמד למשפט, ובשנות ה-40 סולק משורות הצבא על לא עוול בכפו, ועל כן נודע בשם "דרייפוס הפורטוגלי". נפטר בשנת 1961 ונטמן בעיר הולדתו אמארנטה.
בראשית שנות האלפיים טוהר שמו של בארוש באשטו, והוא שוב הוכר כגיבור לאומי פורטוגל.
26 חוברות. 19 ס"מ בקירוב (גודל החוברות משתנה מעט). מצב משתנה. מצב כללי טוב. כרוכות עם העטיפות המקוריות בכריכות חדשות עם כיתוב מוזהב על גבי השדרה (כמה מהחוברות נכרכו יחד).
מצורף: 6 חוברות מאת כותבים אחרים, אשר ראו אור בהוצאת ה-Instituto Teológico Israelita (Yeshibah Rosh Pinah) מייסודו של בארוש באשטו. פורטו, 1942-1947.
לסקירה מקיפה אודות כתביו הרבים של ארתור קרלוש דה בארוש באשטו, ראו (פורטוגזית):
Dov Cohen, Uma aproximação à atividade literária do Capitão Barros Basto, Cadernos de Estudos Sefarditas, no. 18, Cátedra de Estudos Sefarditas Alberto Benveniste, Lisbon, May 2018, pp. 61-98 (Portuguese).
רשימה מלאה של החוברות תישלח על-פי בקשה.
כתובה המתעדת את נישואי החתן אהרן בן יעקב בנימין די פינטו עם הכלה רבקה בת משה ישורון רודריגז "המכונה וחותם משה שאלודור" [Salvador]. האג ("אגה הבירה אשר בהולנדא"), ח' שבט תקס"ט [25 בינואר 1809].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי קלף המתעדת נישואין של בני משפחות ידועות ממגורשי פורטוגל בהאג. מחולקת לשתי מסגרות, אשר איור דמוי סרט בד מפריד ביניהן. במסגרת העליונה מופיע טקסט הכתובה ובתחתונה מופיעים ה"תנאים". בראש הכתובה מופיעה הברכה "בסימן טוב" בתוך מסגרת מעוינת דמוית תכשיט, המפולחת בשני חצים. המסגרת מקושטת בעיטורים איכותיים ועדינים הכוללים זרי פרחים וענפים משתרגים עם עלים, צמד רימונים (או לבבות בוערים), שיבולים, סרטי בד ווילונות כחולים עם גדילים בקצותיהם.
בטקסט הכתובה נזכר גם ה"סופר דמתא המפורסם הנקרא בשם אנתוניו פן אוגתן" אשר ערך את התנאים.
שלוש חתימות מופיעות בשולי טקסט הכתובה ובשנית בשולי ה"תנאים": חתימות החתן (מימין, באותיות לטיניות) וחתימות העדים "איש צעיר דוד די יצחק ליאון ס"ט" (משמאל, בעברית), ותחתיה חתימה באותיות לטיניות – "Js. Saruco" – כנראה יצחק סרוק (ממשפחתו של שלמה סרוק, רבה של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בהאג בין השנים 1852-1789).
ידועות עוד שתי כתובות דומות מאוד, אשר ללא ספק עוטרו בידי אותו אומן. שלוש הכתובות (והחתונות) נערכו בהאג בעשור הראשון של המאה ה-19 וקשרי-משפחה קושרים בין שלושתן: בכתובה משנת תקס"ד (מאוסף פרופ' מאיר בניהו) מתועדת חתונתם של משה בן יעקב בנימין די פינטו (אחי החתן הנ"ל) עם הכלה שרה בת משה ישורון רודריגז (אחות הכלה הנ"ל). הכתובה השלישית מקבוצה זו (אוסף מוזס היימן גנז, מס' 5174.2/34) מתעדת את חתונתם של יצחק בן משה די דוד אינריקז די קאשטרו עם הכלה רחל בת משה ישורון רודריגז – אחות נוספת של הכלות הנ"ל – שנערכה באותו יום בו נערכה החתונה המתועדת בכתובה שלפנינו – ח' שבט תקס"ט. אותם עדים חתומים על שלוש הכתובות הללו.
הכלה רבקה ואחיותיה שרה ורחל, בנותיו של משה ישורון רודריגז המכונה "סלוודור", השתייכו למשפחה מיוחסת שמוצאה בפורטוגל, ואשר חלק מבניה התגוררו באנגליה. אביהן משה סלוודור היה בנו של יעקב סלוודור ואחיינו של ג'וזף סלוודור, ממנהיגיה של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בלונדון במאה ה-18.
משפחת די פינטו אף היא משפחה ידועה של סוחרים ובנקאים, שמוצאה בפורטוגל. אהרן די יוסף די פינטו, סבו של החתן הנ"ל (אשר נקרא על שם סבו) היה אספן ידוע, אשר פריטים מאוספיו שמורים במוזיאונים חשובים בלונדון. שני כתבי-יד מפוארים של ספר תהלים שנכתבו לכבודו (אחד מהם נקרא על שמו, De Pinto Psalter) שמורים באוסף רנה ברגינסקי (מס' 62 ומס' 222). באמשטרדם ניצב עד ימינו "בית פינטו" (Huis de Pinto) שהקימה המשפחה במאה ה-17.
40.5X29.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמי רטיבות, עם פגיעות בטקסט ומריחות דיו. קמטים. קו-קפל רוחבי. נתונה במסגרת 42.5X31 ס"מ (לא נבדקה מחוץ לה).
מקור: אוסף Richard Levy (1930-2019), פלורידה (מדבקה בצדה האחורי של המסגרת).
כתובה (חוזה משפטי) לנישואיהם של יוזף פולטשק (Josef Pollatschek) והילדגרד לווה-פישר (Hildegard Loewe-Fischer). שנחאי (שאנגחאי), סין, יום שבת (!), 6 בדצמבר 1947 [כ"ג כסלו תש"ח]. סינית. חתימות ותעתיקי שמות באותיות לטיניות.
טופס מודפס, מעוטר במוטיבים סיניים אופייניים, בצבעים עזים: פריחת עצי דובדבן ואפרסק, ציפורים ופרפרים (Bird-and-flower painting) ובמסגרת רחבה המקושטת במגוון דרקונים צבעוניים.
חוזה הנישואין ערוך בכמה עמודות: בעמודה הימנית מופיעים שמותיהם של החתן והכלה וביתר העמודות מופיעים שמותיהם של עורך-הדין אשר ערך את החוזה ושמותיהם של העדים: Hermine Weinberger, Dr. Alfred Lackenbacher, Georg März, Erich Weinberger; בעמודה השניה מופיעים כל השמות בכתב יד, בסינית, וכן בתעתיק לאותיות לטיניות. פרטים נוספים המופיעים באותיות לטיניות: Karlhaus – כנראה מקום לידתו של החתן; ו-Café Renée – ייתכן כי שם נערך חוזה הנישואין שלפנינו (ואולי במקום זה עבד החתן? – ראו להלן).
יוזף פולטשק (כנראה יליד קרלהאוס, סלובקיה, כיום Károlyháza, הונגריה) חי בווינה קודם מלחמת העולם השנייה ועסק בטקסטיל. במהלך המלחמה נמלט מווינה לשנחאי; שמו מתועד באוגוסט 1944 ברשימת הפליטים הזרים החיים בשנחאי (List of Foreigners Residing in Dee Lay Jao Police District), שם נכתב כי מקצועו הוא "בעל חדר-תה" (Tea-room owner). הילדגרד (הִילְדֶה) פולטשק, ילידת ברלין, נמלטה אף היא לשנחאי במהלך המלחמה. שמותיהם של יוזף והילדגרד כזוג נשוי מתועדים ברשימה שערך הג'וינט בשנחאי בשנת 1950. לאחר המלחמה עברו לקנדה, ולאחר מכן התיישבו בברלין, בה חיו עד פטירתם (למידע נוסף אודותם ראו חומר מצורף, וראו גם: Lawrence S. Freund, "A Bygone Yesterday: A Family Story, " Bloomington, Indiana: Xlibris, 2016, chapter 7).
ד"ר אלפרד לקנבכר היה עו"ד יליד באדן אשר חי בווינה ונמלט ממנה לשנחאי.
לאחר "ליל הבדולח" (נובמבר 1938) הגיעו פליטים גרמנים ואוסטרים רבים לשנחאי, ששעריה נותרו פתוחים בפני יהודים בשעה שמדינות רבות סגרו את שעריהן. בין נובמבר 1939 ליולי 1940 נכנסו לשנחאי כ-18,000 פליטים (יש המעריכים אף 20,000), שרובם הגיעו חסרי-כל ונתמכו ונקלטו בידי ארגוני הסיוע היהודיים המקומיים שפעלו בעיר. בשנת 1943, בעקבות הוראת השלטונות היפניים, רוכזו כל הפליטים היהודים חסרי הנתינות ברובע הונגקיו (Hongkou), שם דרו בתנאי צפיפות והיגיינה קשים עד סוף המלחמה. בתום המלחמה היגרו כמחצית מהפליטים לארה"ב, והיתר עלו למדינת ישראל. כאשר כבשו הקומוניסטים את סין בשנת 1949, כבר יצאו משנחאי רוב היהודים, ונותרו בה אך אלפים בודדים.
ידועות אך דוגמאות בודדות של חוזי-נישואין דומים. באוסף הכתובות של הספרייה הלאומית מתועדות רק שתי כתובות סיניות, האחת מהונג-קונג (תרצ"ח, נכתבה על-גבי טופס-כתובה בגדאדי מודפס) והשניה מחרבין (תרפ"ד); לדוגמאות נוספות, ראו: קטלוג "קדם" 61, 24 באפריל 2018, פריט 100; אוסף רנה ברגינסקי, פריט 71 (K114).
51X38 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. סימני קיפול, גלגול וקמטים קלים. קרעים בשוליים. נתונה בנרתיק קרטון ייעודי ומקורי, עם תווית מודפסת.
מחברת תווים בכתב-יד, ששימשה, כנראה, את חזני בית הכנסת היהודי בעיר חרבין. חרבין (סין), [המחצית הראשונה של המאה ה-20].
תווים כתובים ביד. מילות התפילה משמאל לימין, בתעתיק לאותיות לטיניות. כותרות באותיות עבריות. על גבי הכריכה הפנימית והדף הראשון חותמת הדיו של "הנהלת בית-הכנסת הראשי חרבין" (בעברית ורוסית).
במחברת מילים ומנגינות לתפילת השבת – סדר קבלת שבת, שחרית ומוסף (עבור כל תפילה נרשמו השורה הראשונה והפסוקים האחרונים, בהם נוהג החזן להגביה את קולו).
קהילת יהודי חרבין הייתה הגדולה והחשובה שבקהילות יהודי סין, אשר התקיימה משלהי המאה ה-19 ועד לשנות ה-60. בשיאה מנתה הקהילה כעשרים וחמישה אלף יהודים – מרביתם מהגרים רוסים ומזרח אירופאים שנמלטו מפוגרומים, רדיפות ומלחמות. בעיר התקיימו חיי תרבות עשירים, נדפסו עיתונים יהודיים, נפתחו תלמודי תורה ובתי ספר לאמנות ומוזיקה. בית הכנסת הראשון של חרבין – "בית הכנסת הראשי", נחנך בשנת 1907 והיה למקום התפילה המרכזי של הקהילה. לאורך שנות ה-30 וה-40, בעקבות הכיבוש היפני, הסובייטי ועלייתה של סין הקומוניסטית, הצטמצמה הקהילה ומרבית יהודיה עזבו או גורשו בכוח. אחרוני היהודים עזבו את חרבין בתחילת שנות ה-60.
[108] עמ' כתובים, 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. נקבי תילוע בשוליים (ברובם קלים). קרע חסר בפינה של אחד הדפים. כריכה פגומה מעט.