מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי "אברהם שמחה בהרב מ' נחמן זללה"ה", "מסטיסלאוו" (אמצ'יסלב, משצ'יסלב), שבט [תרכ"ב 1862].
תשובה בדברי תורה שנשלחה "לכבוד רחימאי נ"ד [נכד דודי] הרב החריף ויקר ביראת ה' ברוח דעת... מ' חיים נ"י". התשובה נשלחה כפי הנראה להגאון הצעיר רבי חיים ברלין בן הנצי"ב [שהיה נכד רבי יצחק מוולוז'ין, בן-דודו של רבי אברהם שמחה]. מהדברים עולה כי מכתב זה הוא המשך להתכתבות שו"ת שהייתה ביניהם.
רבי אברהם שמחה מתייחס למכתבו של רבי חיים, אשר ניסה לתרץ קושיא ידועה על דברי הר"ן במסכת עבודה זרה בענין "בישול קליפי ערלה", הנסתרים מדברי משנה מפורשת במסכת ערלה. רבי אברהם שמחה דוחה את תירוצו וכותב: " אך באמת לבי מהסס בזה ליישב כן, כי הי"ל [היה לו] להר"ן להביא מתני' זו ולדחות כן, אבל נ'[ראה] ד אשתמיטתי' אז להר"ן ז"ל מתני' זו, ומה הרעש הלא גם בחכמי התלמוד אשכחן בכ"מ [בכמה מקומות] אשתמיטיתי' וכו', איכסיף כו' – כי שגיאות הם מצודה פרושה על כל החיים, ולשון אישתמיטיתי' פירושו שהי'[ה] א צלו אלא שאז נשמט זה מאתו...". [השאלה הנ"ל על דברי הר"ן נידונה בכמה מקומות בכתבי רבי חיים ברלין – ראה חומר מצורף].
הגאון המקובל רבי אברהם שמחה אב"ד אמצ'יסלב (תקנ"ה בערך-תשרי תרכ"ה), מגדולי דורו דור-דעה. בן-אחיו ותלמידו המובהק (בנגלה ובנסתר) של רבינו חיים מוולוז'ין. מצעירותו נחשב לאחד מגאוני הדור, ובסוף ימי דודו הגדול עמד לצדו במסירת שיעורים בישיבה בוולוז'ין, כמשנה לראש הישיבה (בישיבת וולוז'ין היה נהוג כי ראש הישיבה היה מוסר שיעור בימים א, ג, ה, ומשנהו היה מוסר שיעורים בימים ב, ד, ו). לאחר פטירת רבי חיים מוולוז'ין בשנת תקפ"א ומינוי בנו רבי איצ'לה מוולוז'ין לראש הישיבה תחתיו, המשיך רבי אברהם שמחה בתפקידו במסירת שיעורים בישיבה, ועמד לימינו בניהול הישיבה. רבי אברהם שמחה היה גם מהעורכים של הספר "נפש החיים" (ושמו נזכר בהסכמות ובהקדמה לספר זה). לאחר השריפה הגדולה בוולוז'ין בשנת תקפ"ז, בה נשרפו מרבית כתביו, עבר רבי אברהם שמחה לכהן ברבנות ראקוב, ולאחר מכן ברבנות העיר ביחוב-ישן. בשנת תקצ"ט עבר לכהן ברבנות עיר המחוז אמצ'יסלב (מאסטיסלב), בה נודע שמו כאחד מגדולי דורו. ספר השו"ת שלו "בנין של שמחה" (ווילנא, תרכ"ט) נדפס אחרי פטירתו, ע"י בנו רבי חיים יוסף. התשובה שלפנינו לא נדפסה בספר הנ"ל, ולמיטב ידיעתנו לא נדפסה כלל.
רבי אברהם שמחה נודע בידיעתו העמוקה בחכמת הקבלה ובתורת הגר"א, כפי שקיבלה מפי דודו הגדול רבי חיים מוולוז'ין – "אשר זכה לכנס לפנים בהיכל דודו, ובתעלומות חכמה גלה לו סודו, וראה פעולת צדיק בעודו" (לשון רבי יהושע העשיל לוין בהקדמת ספר עליות אליהו). רבי חיים הדריכו בדרכי חכמת האמת ואף מסר לידו ענייני "קבלה מעשית", סגולות וכתיבת קמיעות. הקמיעות של רבי אברהם שמחה נמסרו מדור לדור, בהם הקמיע הידוע ל"מקשה לילד" שהיה ביד הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין ובנו רבי רפאל לוין, ונודע בסגולתו כקמיע "בדוק ומנוסה". אודות קמיע זו "למקשה לילד", כבר כתב הנצי"ב מוולוז'ין באגרת לבנו רבי חיים ברלין: "...ודבר קמיע זו קלה וקצרה כאשר הנני שולחה לך, ומסודרת היא מפי הצדיק ר' אברהם שמחה ז"ל, אמנם אמר לי [=ר' אברהם שמחה הנ"ל] שאינו יודע אם תועיל ממני, באשר אין כל הנשמות מסוגלות לכאלה, והיינו אתמחי גברא..." (ספר הזכרון תפארת רפאל, עמ' פו-פז). בהדרכת דודו הגדול עסק רבי אברהם שמחה בתפילות וסגולות כ"פועל ישועות", ורבים היו פונים אל רבי אברהם שמחה בבקשות להתפלל על חולים, פקידת עקרות וכיו"ב.
נראה כי גם בסיום המכתב שלפנינו הוא מתייחס לבקשה מעין זו של רבי חיים, כשהוא כותב: " בקשתו במכתבו הקטן קיימתי, ויהא רעוא משומע תפילה ית"ש [יתברך שמו] למלא משאלתו לטובה ולברכה, ויקבל שלו' וברכה וימלא ה' כל משאלותיו, כנפשו וכנפש בד"ז [בן דודו זקנו] ה אחוז באהבתו באמת, אברהם שמחה בהרב מ' נחמן זללה"ה".
בשולי המכתב, הוסיף רבי אברהם שמחה (בדיו שונה) הערה מעניינת אודות הבקשה הנ"ל: " זה איזה ימים פסקתי מלהתפלל, כי חוששני שהוא אחר מ' יום" [עיין ברכות דף נד, ובשולחן ערוך או"ח, סימן רל: "המתפלל על מה שעבר, כגון... שהייתה אשתו מעוברת אחר ארבעים יום לעבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא"].
[1] דף, 11 שורות בכתב יד קדשו. כ-11X17 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים ובלאי. סימני קיפול. שיקום בנייר דבק בגב המכתב.