אוסף מסמכים היסטורי, הכולל שטרות מכר, רשיונות וכתבים שלטוניים עות'מאנים ומוסלמיים, מתהליך שיקום ובניית חצר "החורבה" על ידי תלמידי הגר"א במאה ה-19.
מסמכים מקוריים שנכתבו ונחתמו בערכאות העות'מאניות והמוסלמיות, כתובים בערבית ובטורקית. מסמכים אלו נכתבו וניתנו במהלך המשא ומתן שניהלו האשכנזים תלמידי הגר"א בירושלים עם בעלי החובות הערביים שהחזיקו בחצר "החורבה", והם מתעדים את מאמציהם להחזרת השליטה של חצר "החורבה" לידיהם ולהשגת אישורים ממשלתיים ומשפטיים לבנייתה מחדש של "החורבה". בשולי המסמכים או בגביהם נוספו רישומים בעברית, בכתיבה אשכנזית, עם תמצית קצרה של תוכן כל מסמך. אחד מכותבי הרישומים בעברית הוא רבי אריה ב"ר ירחמיאל נאמן כולל האשכנזים.
בין המסמכים:
• "כתב ראיה" משנת 1240 להיג'רה (תקפ"ד 1824) המעיד כי חצר "החורבה" שייכת לאשכנזים, בחתימות הקאדי והמופתי בירושלים; נכתב עבור רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי יצחק מקובנא ורבי שלמה זלמן שפירא. בגבו רישומים בעברית בכתיבות שונות, ביניהן בכתב-ידו של רבי אריה ב"ר ירחמיאל נאמן כולל האשכנזים: "היום ב' סיון תרל"ד מצאתי גוף הכתב מה שלקחו ממקום משפט זה אחד וחמשים שנה שהוא למספרם 1240 נכתב על שם הויקיל [בא הכח] חכם מענדל ז"ל שהחורבה הוא מולק [=נחלת] ונקרא דער אשכנזים וחתם ע"ז הכתב הקאדי והמופתי וכמה ממקום המשפט והוצאו זה הכתב הרב הח' מ' מנחם מענדיל והרב מ' יצחק מקאוונא והרב מ"ח [=מורי חמי] שלמה זלמן שפירא זצוק"ל נא' ארי' במו"ה ירחמיאל זצ"ל". רישומים נוספים בכתיבה ספרדית: "פקדון מאת ר' זלמן יצ"ו והוא חוג'יט ע"ע החורבה", "כתב ראיה די לה חורבה".
• העתק מהמסמך משנת 1240 להיג'רה (1824), בגבו רישום בכת"י רבי אריה ב"ר ירחמיאל מיום ב' סיון תרל"ד (1874): "העתק מהכתב שלקחו הני שלושה הרב ר' מענדיל והרי"ץ מקאוונא וה' מר חמי ר' שלמה זלמן שפירא, ממקום המשפט (מַחכִימֶע) בח"י [בחתימת יד] הקאדי ובח"י [ובחתימת יד] המופתי שהחורבה היא מולק של אשכנזים ונקרא דער אשכנזים...".
• העתק מ"אילאם" [פסק דין משפטי] של הקאדי "וכל היושבים במקום המשפט הישמעלים", ש"החורבה" היא "מולק" של האשכנזים, עם הוראה מ"השר של מצרים" להחזיר את "החורבה" לאשכנזים כפי שהיה מאז ומקדם. נכתב בשנת 1240 להיג'רה (תקפ"ד 1824).
• אישור מאת הקאדי בירושלים שכתב למושל במצרים: "זה הכתב נמצא בידי מה שכתב הקאדי שחקר ודרש בהפינקסאות שהחורבה הוא של אשכנזים... וכתב זה להשר במצרים... נחתם בשנת 1247 למספרם" (תקצ"א 1831).
• שטר שנעשה בנוכחות הקונסול האנגלי בשנת 1247 להיג'רה (תקצ"א 1831), על תיקון הגג בחצר "החורבה" (הרישום בעברית בצדו השני הוא מיום כ"ג מנחם אב תרי"ח).
• פסק דין "מהשופט על נורי", בעניין חנות הסמוכה לחצר "החורבה", משנת 1247 להיג'רה (תקצ"א 1831).
• העתק "אילאם" משנת 1252 להיג'רה (תקצ"ו 1836), "על הדו"ד [הדין ודברים] שהי' בין עדת האשכנזים לבע"ח [לבעלי החובות] הישמעאלים, ויצא פסק כי האשכנזים פטורים לשלם החובות, וחצר ריה"ח שייך לעדת כל האשכנזים...".
• העתק "אילאם", ובו פירוט מידות השטח של "החורבה" - "העתק אילאם מהחורבה השייך לכוללינו... אורך החורבה שלשה וחמשים אמות וחצי...". רישום נוסף: "פה ניכר כי ענין המארג'ע עוד לא נגמר, נכתב 1252" (תקצ"ו 1836).
• העתק פירמאן (=צו שולטני), "מה שהביא מ' מרדכי בראש"ז מקושטא הנותן רשות לאחינו זה ק"ס שנה לתקן הבהכנ"ס כאשר בקשו אז מהמלך אשר בקושטא, גוף הכתב מצאנו פה במקום המשפט בפינקסם וחיפש מוהר"ם הנז' בפינקסאות בקושטא וגם שם נכתב בזה, אייר תדי"ר. הכתב הוא טורקית נכתב בשנת 1268" (להיג'רה, 1851 תרי"א).
• שני מסמכים בעניין "בהכנ"ס הישן", האחד - "העתק הפירמאן הישן ובו נזכר על בנין הבהכנ"ס הישן עם חותם הקדי דפה והוא מערך מאה וששים שנה ויותר ח' סיון תדי"ר; הנייר הזה בטורקית"; והשני - "החאצעט הישן מה שהועתק מפנקס המחכמע על אודת הבהכנס הישן זמנו עבר ערך מאה וששים שנה מהיום תרי"א...".
• מסמך על פטור מחובות - "...בח"י [בחתימת יד] הקאדי בח' אייר תרי"ב העתקנו מהצִיזִיל אשר במחכימע - שפטורים אנחנו מהחובות...".
• דף ובו שני מסמכים: "קובלנא מבאשקנטי על החנויות, ומעל"ד [=ומעבר לדף] פסק מהקאדי כי החנויות שייכים לעדת האשכנזים". אחד מהם נכתב בשנת 1275 להיג'רה (תרי"ח 1858) והשני בשנת 1279 להיג'רה (תרכ"ג 1863).
• "כתב ראי' מהישמעאל חוסאן... כי אין לו שום תביעה וערעור על הכותל של בית הגרש"ס [רבי שמואל סלנט] נ"י".
• מספר שטרות רישיון ("רוכסיה") על תיקונים ובניה בחצר "החורבה", בשנים 1882-1888.
• ומסמכים נוספים.
21 מסמכים בכתב-יד. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
לאוסף זה מצורפים צילומים של מסמכים נוספים בערבית ובעברית, הקשורים לחצר "החורבה" ולישיבת "עץ חיים"; וכן אוסף תצלומים של חורבות בנייני ישיבת "עץ חיים" בחצר "החורבה", בסיור של ראשי הישיבה במקום לאחר מלחמת "ששת הימים".

חידוש היישוב האשכנזי בירושלים על ידי תלמידי הגר"א והמאמצים לבניית חצר "החורבה"
היישוב היהודי בירושלים היה בעיקרו ספרדי כבר מראשית המאה ה-16. אמנם, במשך השנים הגיעו לעיר יהודים אשכנזיים בודדים, אך קהילה אשכנזית מאורגנת הוקמה בעיר רק בראשית המאה ה-18, עם העלייה הגדולה של רבי יהודה החסיד וחבורתו לירושלים. העולים קנו חצר בירושלים, שנקראה מאז "חצר האשכנזים", והחלו בבנייתה. כעבור זמן קצר התפרקה הקהילה האשכנזית, בעקבות פטירתו של רבי יהודה החסיד ימים ספורים לאחר עלייתם, בחודש חשון תס"א (1700). כישלון ההתיישבות הותיר אחריו חובות כבדים לתושבי ירושלים הערביים, ובעקבות כך נאסרה לבסוף ישיבתם של יהודים אשכנזים בירושלים במשך כמאה שנים.
בשנת תקע"ו (1816) הגיעו מצפת לירושלים כמניין עולים מתלמידי הגר"א ובני משפחותיהם, שהניחו את היסוד המחודש ליישוב האשכנזי בירושלים. תלמידי הגר"א - "הפרושים" – שעלו אז לירושלים, הגיעו אליה בחשאי, כשהם מחופשים בבגדי יהודים ספרדים, וזאת בשל החובות שהיו תלויים על האשכנזים מימי חבורת רבי יהודה החסיד. משפחות הנושים הערביות החזיקו עדיין את שטרי החוב המקוריים, וכל אשכנזי שעלה לירושלים נחשב בעיניהם כיורש של בעלי החובות. בנוסף, השתלטו משפחות הנושים על חצר האשכנזים, שכונתה "חורבת רבי יהודה החסיד", והחזיקו בה כחלק מפירעון החוב.
במשך כיובל שנים ניהלו תלמידי הגר"א מאבקים משפטיים וכלכליים על השליטה בחצר "החורבה" ועל הקמת המבנים שבתוכה, בהם בתי המדרש, בתי המגורים, החנויות והמקוואות, ולבסוף גם את בית הכנסת הגדול שבמרכזה.
הניסיון של העולים לירושלים להסתיר את מוצאם האשכנזי לא צלח, ועד מהרה גילו ערביי העיר את זהותם האמתית, ודרשו מהם לשלם את החובות הנ"ל. המאבק המשפטי התגלגל לפתחו של בית הדין המוסלמי בעיר, ובמסגרתו החלו העולים לפעול לביטול החובות, בהתאם לחוק ההתיישנות העות'מאני. לשם כך שלחו העולים לקושטא את רבי שלמה זלמן שפירא (תלמיד רבי חיים מוולוז'ין) ואת חברו רבי יצחק מקובנה, כדי להשיג "פירמאן" שולטני הפוטר אותם מן החובות. ואכן, בשנת תקע"ז (1817) הושג הפירמאן המיוחל. מכאן ואילך החלו מאמצים כבירים להחזרת החזקה על חצר החורבה לידיהם של עדת האשכנזים. בין הפעילים המרכזיים בעניין זה היה רבי מנחם מנדל משקלוב, תלמידו של הגר"א, שעמד בראש העולים לירושלים. המאבק על השליטה בחצר המריבה ידע עליות ומורדות, ונדרשו לכך נסיעות ושתדלנויות שונות, אצל מרכז השלטון העות'מאני בקושטא, אצל בית הדין השרעי והערכאות המשפטיות והמוסלמיות בירושלים, אצל קונסולים זרים ובעלי השפעה יהודיים (כגון מונטיפיורי), ועוד; לצד מגביות כספים ברוסיה ובארצות אחרות עבור הפעילות. עם עלייתו של מוחמד עלי לשלטון במצרים ובאזור, נפתח פתח נוסף להשפעה, ורבי מנחם מנדל משקלוב וחבריו הפעילו את מאמציהם לקבל ממנו את האישורים המיוחלים. במהלך השנים הצליחו מנהיגי הפרושים להשיג הכרעות שיפוטיות ושלטוניות שנטו לטובתם, נכתבו צווים, פסקי דין ופקודות ממשלתיות, שנגעו להסדרת החובות ולהעברת השליטה בחצר ובמבנים שבה לידי העדה האשכנזית, ואחר כך, בהדרגה, גם קיבלו אישורים לשיקום ההריסות ולבנייה מחודשת של המקום. בין היתר, נבנו לאורך השנים בחצר "החורבה" שני בתי כנסת – "מנחם ציון" ו"שערי ציון", והוקמו תלמוד תורה וישיבת "עץ חיים" ובית הדין של ירושלים. המאמצים הושלמו במלואם רק בשנת תרכ"ד, כאשר נבנה במרכז החצר בית הכנסת הגדול (להרחבה ראו: אריה מורגנשטרן, בניין ה'חורבה' - אתחלתא דגאולה: מחידוש היישוב האשכנזי בירושלים עד לחנוכת בית הכנסת, 1864-1816, בתוך: החורבה, שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים, יד בן צבי, ירושלים תש"ע).
אוסף המסמכים המקוריים שלפנינו מתעד את השלבים הראשונים של המאמצים להחזרת השליטה על חצר החורבה לידי תלמידי הגר"א, ומוזכרים בהם הפעילים הראשיים בעניין הזה: רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי יצחק מקובנה ורבי שלמה זלמן שפירא.