שני שטרות של מאה רובל שהעניק רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ברוסטוב ע"נ דון, במוצאי שבת, נר חמישי דחנוכה, כ"ט כסלו תר"פ (20 בדצמבר 1919).
השטרות הונפקו בשטוקהולם (שוודיה) בשנת 1919, עבור ה"צבא הצפון-מערבי" (Northwestern Army – חלק מה"צבא הלבן" שלחם בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה כנגד ה"צבא האדום", ועמד תחת פיקודו של הגנרל ניקולאי יודניץ' - חתימתו של יודניץ' מודפסת בחזית השטרות).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שטר של 100 רובל שקיבלתי מסבי [הרש"ב] במוצאי שבת, נר חמישי דחנוכה, שבועות ספורים לפני נפילתו של הצבא הלבן [בינואר] 1920" (האישור מתייחס לשטר אחד בלבד; על פי הרב שאול שמעון דויטש, שקיבל מהרבנית את השטרות שלפנינו, האדמו"ר הרש"ב העניק את השטר השני לרבנית חנה עבור הרב שמריהו גורארי', הרש"ג). האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.

"אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי" ("היום יום", כ"ח כסלו).
באחת משיחותיו סיפר הרבי מליובאוויטש על מנהגם של חמיו האדמו"ר הריי"ץ ואביו האדמו"ר הרש"ב להעניק לבני ביתם דמי חנוכה בנר החמישי: "כן נהגו רבותינו נשיאינו – כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] שאביו [הרש"ב] הי' נותן דמי חנוכה (בליל נר הרביעי או החמישי). וכן נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם לאחרי הנישואין, וגם לחתניו" ("תורת מנחם" תשמ"ח, חלק ב', עמ' 65). בשיחת נר ה' דחנוכה שנת תש"ל הוסיף הרבי ואמר: "שכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הי' נותן דמי חנוכה (מעות) בליל נר הרביעי או החמישי... וכיון שכ"ק אדנ"ע [הרש"ב] נהג ליתן דמי חנוכה – לנכדותיו בודאי, ומסתמא גם לבנו" ("תורת מנחם" תש"ל, חלק א', עמ' 432).
מנהגו של האדמו"ר הרש"ב להעניק דמי חנוכה לבני ביתו בליל נר ד' או ה', הובא ב"תורת מנחם - רשימת היומן" (חנוכה תרצ"ג, עמ' שכג), נדפס ב"ספר המנהגים – מנהגי חב"ד" (עמ' 71) ונעתק בספר "היום יום" (כ"ח כסלו, ד' דחנוכה): "אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי".

הרבנית חנה והמיול"ח הרב שמריהו גורארי' - רוסטוב
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, בתחילה התגורר בדירה קטנה ברחוב פושקינסקי ולאחר מכן עבר לבית גדול, מרווח ומוקף חומה ברחוב בראטסקי. במרתף בית זה נבנה לראשונה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור". בימים קשים אלו, ימי מלחמה ומהפכות, רעב ופורענות, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות ולהדפסת ספרים, סייע לפליטים וליתומי המלחמה, ועשה רבות לשימור גחלת היהדות.
קודם להסתלקותו (ב' בניסן תר"פ), בחר האדמו"ר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו ב"ר מנחם מענדל גורארי', "אשר בו בחר... מכל סגולת הצעירים...". קישורי התנאים נערכו ביום י"ב תמוז תר"פ, בעיר רוסטוב ע"נ דון, שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב; החתונה נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א.
האדמו"ר הרש"ב העניק את השטרות שלפנינו כדמי חנוכה לנכדתו הבכורה הרבנית חנה ולמיול"ח הרש"ג, ברוסטוב ע"נ דון, במוצאי שבת, נר חמישי דחנוכה, כ"ט כסלו תר"פ (20 בדצמבר 1919). שלושה שבועות לאחר מכן, ב-10 בינואר 1920, נפלה העיר רוסטוב בידי ארמיית הפרשים הראשונה של ה"צבא האדום" בפיקודו של סמיון בודיוני, והשטרות הפכו לחסרי ערך.

מצב טוב מאוד.