Schutz-Pass [דרכון חסות] שהוענק ליהודי Ernst (Ernő) Major מטעם שגרירות שוודיה בבודפשט, עם "מכתב משלים" ובו הבהרה בהונגרית. שניהם חתומים בחתימת-ידו של ראול ולנברג. 28 בספטמבר 1944. גרמנית והונגרית.
לפנינו "דרכון חסות" המעיד כי האוחז בו הוא בן חסותה של שוודיה. חתום בחתימת-ידו של השגריר השוודי Carl Ivan Danielsson ובחותמות שגרירות שוודיה בבודפשט. בפינה השמאלית התחתונה מופיעה חתימה נוספת (חתימה זריזה ונטולת צורה ברורה) – חתימתו של ראול ולנברג.
לדרכון מצורף מכתב שהונפק בשגרירות באותו היום (מספרו הסידורי של הדרכון – 9582, מצוין בשולי המכתב), ובו הבהרה בהונגרית: יש להתייחס אל בעל הדרכון הנ"ל כאל נתין שוודי, ולפטור אותו מחובת ענידת אותות מזהים (טלאי צהוב). מכתב זה חתום בחתימת-ידו המלאה של ראול ולנברג.
כפי הנראה הוצמדו הדרכון והמכתב זה לזה באמצעות אטב ונישאו יחד.
פעילות שגרירות שוודיה בבודפשט למען היהודים החלה זמן קצר לאחר כיבוש הונגריה בידי הגרמנים ב-1944. השגריר השוודי, דניאלסון, הנפיק דרכונים שוודיים זמניים ליהודים הונגרים שהיו בעלי קשרי משפחה או קשרי מסחר עם נתינים שוודים. ביולי 1944, לאחר שרבים מיהודי הונגריה נשלחו לאושוויץ, נשלח ראול ולנברג מטעם משרד החוץ השוודי לבודפשט לסייע להצלת היהודים אשר נותרו בעיר. השלטונות ההונגריים והגרמניים כיבדו לרוב את סמכות שגרירות שוודיה, וולנברג הצליח להנפיק אלפי "דרכוני חסות" אשר הגנו על היהודים, על אף שלא היה להם תוקף חוקי. ולנברג לא הסתפק בהנפקת הדרכונים ופעל בדרכים נוספות להצלת יהודי הונגריה. בין היתר, הקים בתי מחסה ליהודים והפעיל לחצים שונים על בכירים במשטר הנאצי לעצירת משלוחי היהודים לאושוויץ. על-פי העדויות, אף נהג להגיע לתחנת הרכבת אשר בה רוכזו היהודים לקראת המשלוח לאושוויץ, בדרישה להוריד מהרכבת את האוחזים לכאורה בדרכוני חסות. ב-1966 הוכר ראול ולנברג בידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם.
השם Ernő Major, המופיע על גבי הדרכון והמכתב שלפנינו, מופיע ברשימת ניצולים מהעיר בודפשט במאגר השמות של מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.
דרכון החסות: [1] דף, 34 ס"מ בקירוב. מכתב: [1] דף, 15X21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמי חלודה (מאטבי נייר). קרעים זעירים בשוליים ובקווי הקיפול. דרכון החסות ללא תמונת פספורט (קילופים בנייר במקום המיועד לתמונה).