עיטור ראש חרוטי רקום זהב לאשה ("דוקה"). תוניסיה, [סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20].
רקמת חוטי מתכת כסופים וזהובים וזהרונים על קטיפת משי ועל משי.
העיטור מעוצב ככובע חרוטי עשוי קטיפה שחורה על תשתית קרטון, רקום בצפיפות רקמת זהב, בדגמים צמחיים וסימטריים. לכובע תפור צעיף משי צהוב המשתלשל על העורף ועל הגב, אף הוא רקום בחוטי מתכת.
ציורים ותצלומים מן המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, שרבים מהם נדפסו על גלויות שנפוצו ברחבי העולם היהודי, המציגים נשים יהודיות מתוניסיה בתלבושות שונות, מעידים כי עיטור זה שימש בתלבושות טקסיות – ליום טוב, לשבת, למסיבות נישואין ולאירועים חגיגיים אחרים, אז עטו הנשים את מיטב עדייהן ומחלצותיהן הרקומות זהב בצפיפות. הסופר הצרפתי גי דה מופסן מזכיר את בגדיהן מרהיבי-העין של נשות תוניסיה היהודיות, שאותן ראה בביקורו באזור בשנת 1890 בקירוב: "על ראשן מיתמר כיסוי ראש מחודד, לרוב מוכסף או מוזהב [...] אשר ממנו משתפל צעיף. [...] במיטב מחלצותיהן, במעין כותנות מאריג זהב או כסף [...] הן יושבות זו לצד זו [...] מכוסות בבדי משי זוהרים..." (הגר סלמון ואסתר יוהס, "אלות של בשר ומתכת: המבט על גופן של כלות יהודיות בתוניסיה", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, תשע"א, כרך כ"ז, עמ' 231-262).
גובה: 20 ס"מ. אורך הצעיף: 60 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. פגמים ברקמה, פרימות וקרעים.
עיטור ראש דומה ראו במוזיאון ישראל, מס' רישום B79.1012.
מצורפות: ארבע גלויות ועליהן תצלומים של נשים יהודיות מתוניס, חבושות דוקה. 9X14 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים.