כתב-יד, מפתח מאמרים ופתגמים לספר "עין יעקב" – אוטוגרף המחבר רבי יהודה אריה ממודינה. [ונציה, סביבות השנים ש"ס-ש"פ, ראשית המאה ה-17, בקירוב].
לפנינו כרך בן תשעים דף, בכתב-ידו של רבי יהודה אריה ממודינה. חיבור מפתחות שהכין למאמרים ופתגמים בספר "עין יעקב".
רבי יהודה אריה ממודינה (ריא"ם; של"א-ת"ח), מחשובי חכמי איטליה במאות ה-16 וה-17, ומחברם של ספרים רבים במקצועות שונים. שימש כדיין ודרשן, סופר, משורר ומגיה, בעיר מולדתו ונציה. תלמידם של רבי שמואל יהודה קצנלבוגן ורבי שמואל ארקיוולטי, ורבו של רבי שאול הלוי מורטירה. התפרסם בפיוטו "יום זה יהי משקל כל חטאתי", הנאמר ביום כיפור קטן.
החיבור שלפנינו כולל מפתח למאמרים ופתגמים בספר "עין ישראל" (חלקו השני נקרא "בית ישראל") – קובץ אגדות חז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי (בעריכת רבי יעקב בן חביב ובנו הרלב"ח), הנודע בשמו הראשון "עין יעקב". האינקוויזיציה באיטליה כללה את הספר עם ספרי התלמוד שנידונו לשריפה בשנות החמישים של המאה ה-16. לאחר כעשור שנים, בשנת שכ"ו, הותר להדפיס את הספר בשנית, אך עם השמטות הצנזורה ועם שינוי שם הספר ל"עין ישראל". בשם זה נדפס החיבור במספר מהדורות במשך השנים הבאות. האיסור על החזקת ספרי התלמוד הבבלי והירושלמי, והגבלת ההיתר לספר "עין ישראל" המצונזר בלבד, הביאו להתפשטות החיבור באיטליה ולהרחבת קהל הקוראים שלו, גם בקרב ציבור הלמדנים ותלמידי החכמים, כשספר זה, יחד עם ספרי הרי"ף, היווה את החלופה לספרי התלמוד שהחזקתם נאסרה. תפוצתו הרחבה של ספר "עין ישראל" באותם ימים הולידה כמה ספרי מפתחות מיוחדים לספר זה, שנועדו להקל על הלומדים את מלאכת החיפוש של מאמר או פתגם מסוים בספר, בהם: "זכרון תורת משה", מאת רבי משה פיג'ו (קושטא, שי"ד); "לוח מאמרי עין ישראל", מאת רבי אליעזר ריאיטי (ונציה, שע"ב); ו"בית לחם יהודה" מאת רבי יהודה אריה ממודינה (ונציה, שפ"ה).
את המפתח שלפנינו ערך ריא"ם בשיטה שונה מזו שבספרו "בית לחם יהודה", המסודר לפי ערכים (על פי שיטת "זכרון תורת משה"). המפתח כאן דומה לשיטת המפתחות בספר "לוח מאמרי עין ישראל" של ר"א ריאיטי, הערוך לפי סדר אלפביתי של המאמרים והפתגמים, אלא שבשונה ממנו סידר ריא"ם את המאמרים שבכל אות לפי סדר המסכתות.
ברשימת החיבורים של ריא"ם, באוטוביוגרפיה שלו "חיי יהודה", איננו מוצאים את זכרו של החיבור שלפנינו, וייתכן כי ריא"ם נמלך מהתוכנית להדפיסו אחרי הדפסת ספרו "בית לחם יהודה" (ונציה, שפ"ה), הערוך בשיטה שונה.
זיהויו של החיבור כאוטוגרף של רבי יהודה אריה ממודינה מתברר על פי השוואה מדוקדקת לדוגמת כתיבת ידו הידועה לנו מכמה כתבי יד של חיבוריו המצויים בספריות ציבוריות שונות (ביניהם: קובץ אגרות, כת"י לונדון, הספרייה הבריטית Or. 5396; "קול סכל ושאגת אריה", כת"י פלטינה, פרמה 2238; "ארי נוהם", כת"י מוסקבה, גינצבורג 1681).
בעמוד האחרון של החיבור שלפנינו, אחרי החתימה "תם ונשלם שבח לבורא עולם", הוסיף ריא"ם עוד חמשה פתגמים מלשון התלמוד, אולי בכוונה לרמוז באמצעותם לעניין כלשהו: "אבוהון דכולהו דם", "אבא ממשפחת בריאי הוה", "ארד[ל]יא לי וגוזלייא לאבא", "אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום", "חבל על דאבדין ולא משתכחין". אחריהם הוסיף עוד שני פתגמים הלקוחים מספר הזוהר (פרשת בשלח, דף מה): "מאן דנשיך מכלבא מקליה אזדעזע", "ארחוי דכלבא כד מחיין ליה באבנא איהו אתי ונשיק[!] ליה".
[90] דף. 20 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים ועקבות רטיבות קשים. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. כריכה ישנה, פגומה וחסרה בחלקה, עם סימני עש רבים.
נכתב על פי חוות דעת מצורפת מאת הרב משה הלל.