כתב-יד, תפילת "ויתן לך", הנאמרת במוצאי שבת. [איטליה, המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה איטלקית מרובעת, מנוקדת.
מנהג קדום בכל תפוצות ישראל לומר במוצאי שבת את פסוקי "ויתן לך האלהים מטל השמים..." ופסוקים נוספים, כסגולה לפרנסה וברכה. המנהג מופיע כבר בספרי הראשונים, כדוגמת סידור רש"י ומחזור ויטרי, בזוהר הקדוש, ועוד. הטור כותב בטעם המנהג (סימן רצה): "כדי שיתברכו במעשה ידיהם". טעם זה מובא גם בזוהר ובספרי הראשונים, הכותבים כי אומרים פסוקים אלה בתחילת השבוע כדי להמשיך ברכה והצלחה לשבוע החדש. יש שנהגו לומר את פסוקי "ויתן לך" בציבור בבית הכנסת, ויש שנהגו לאמרם בביתם לאחר ההבדלה. בספר "פרי עץ חיים" כתב שהאר"י הקדוש היה אומר את הפסוקים "בביתו, כדי להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי רצון וברכה". השל"ה הקדוש בסידורו שער השמים מאריך בקדושת מנהג זה ובסודות הטמונים בפסוקי הברכה, וכותב: "המנהג הזה יש בו יסוד סוד מסודות התורה... ומי יוכל לעמוד על רמיזתם, אפילו על חלק אחד מאלפי אלפים רבבות, מכל מקום אגלה כטיפה מן הים...".
בספרים הקדושים מובא שאמירת "ויתן לך" במוצאי שבת היא סגולה לפרנסה. כמה מגדולי החסידות (הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין, רבי מנחם מנדל מרימנוב, בעל ה"דברי חיים" מצאנז ובנו רבי יחזקאל משינובה) אמרו שאינם יכולים להבין מאין יהודי יכול להמשיך שפע פרנסה על כל ימות השבוע, אם לא אמר "ויתן לך" במוצאי שבת. האדמו"ר בעל "ויחי יוסף" מפאפא אמר לאחד מתלמידיו, שסגולה לפרנסה לומר "ויתן לך" בשמחה (הימנותא דשלמה, ירושלים תשע"ו, עמ' רעה). היו מגדולי האדמו"רים (הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב, אדמו"רי חב"ד, ועוד) שהקפידו לומר "ויתן לך" יחד עם אדם נוסף, כדי שכל אחד יתברך מברכת חברו.
(מקורות: הרב אלחנן היילפרין, אמרי חן, א, ירושלים תשע"ג, עמ' צה; הרב אליהו יוחנן גוראריה, חקרי מנהגים, א, כפר חב"ד תשנ"ט, עמ' קלב-קלד; הרב יוסף ויכלדר, המבשר תורני, פר' תולדות תשע"ה, עמ' יט; משה חלמיש, הנהגות קבליות בשבת, ירושלים תשס"ו, עמ' 476-474).
[8] דף (13 עמ' כתובים; בעמודים האחרים רישומים שונים ואיורי-דמויות ילדותיים). 26.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות כתמי פטריה. פגעי עש (בשוליים). כריכת קרטון מקורית, פגומה ובלויה.