ספר פקודת המלך, שני חלקים, על הרמב"ם, על התורה וליקוטים שונים, מאת רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ'. ליוורנו, [תקס"ד 1804]. מהדורה ראשונה.
מחבר הספר, הגאון החסיד רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ', בנו של רבי יוסף מדרוהוביץ' (תלמיד הבעש"ט). היה רב בגליציה, בפולין ובהונגריה. נדד רבות בארצות שונות, ובדרכו לארץ ישראל בשנת תקס"ד התעכב בליוורנו, אז הדפיס את הספר שלפנינו. באותה הזדמנות התיידד עם רבינו החיד"א - שקיבל ממנו ידיעות רבות על הבעש"ט ותנועת החסידות. החיד"א בספריו מביא משמו של רבי ישראל נחמן דברים ששמע מפיו, בשם אביו רבי יוסף תלמיד הבעש"ט. לאחר עלייתו לארץ ישראל התקבל לרב בצידון (לבנון), ובהמשך התיישב בעיר הקודש צפת. לאחר מכן יצא שוב לשליחות בחו"ל. בשעת תקע"ג הדפיס בשאלוניקי את ספרו "יקרא דחיים". בשנת תק"פ הדפיס בליוורנו את הספר "חמדת ישראל", ובשנת תקפ"א את הספר "אשד הנחלים". בשליחותו באיטליה עשה רושם רב, ורבי מרדכי שמואל גירונדי מעיד על רבי ישראל נחמן "שהיה מתרץ ומשיב לכל קושיה שנשאל בנגלה ובנסתר, פה מפיק מרגליות ובכל חכמה לו עשר ידות, בקיאותו גדולה מאד בכל שערי התלמוד והפוסקים". רבי ישראל נחמן חזר בסוף ימיו לצפת ובה נפטר אחרי שנת תקפ"א (ראה עוד אודותיו: ישורון, א', עמ' תצג-תקא; אנצ' לחסידות, ב', עמ' תרא-תרב).
בדף השער (שכנראה הושלם מעותק אחר) רישום "הקדשה עצמית" (קצוץ בחלקו): "נתנו לי במתנ[ה] ה' יזכני לקרו[ת] בו ה"ה ה"ר המ[חבר?] כמה"ר ישראל נחמן אשכנ[זי?] ה"י [=ה' ישמרהו] יום ב' י' ל[חדש] חשון [ת]קס"ה... חיים פרחי ס"ט". הגביר ר' חיים פרחי הי"ד (תק"כ-תקע"ט), איש חסיד ונגיד, ממנהיגי הקהילה היהודית בדמשק. בתחילת דרכו שימש כבנקאי של מושל דמשק, ובהמשך הפך ליועצו של אחמד אל-ג'זאר - שליט הגליל מטעם האימפריה העות'מאנית. בימי מסע נפוליאון לכיבוש ארץ ישראל, יעץ ר' חיים בתבונה כיצד להגן על העיר עכו, ואכן נפוליאון איבד כוחות רבים בקרב על עכו ונסוג בחזרה למצרים. אל-ג'זאר היה איש רע מעללים והתעלל רבות ביועציו ובמקורביו. למרות שנעזר בר' חיים פרחי ופעל על פי עצותיו, הוא ניקר את אחת מעיניו של ר' חיים, כרת את קצה חוטמו ואת אחת מאוזניו. אחר מותו של אל-ג'זאר, הפך סגנו סולימאן פאשה למושל צידון - לבנון והגליל. הוא הותיר את ר' חיים במשרתו ונעזר בו כמו קודמו. אחרי מותו של סולימאן עלה לשלטון עבדאללה פאשא, בין היתר בזכות השתדלותו של ר' חיים. מני אז, התרבו שונאיו של ר' חיים, ואלו הצליחו לבסוף לשכנע את פאשא לסלקו ממעמדו. ר' חיים, שידע על הקשר נגדו, חשש להימלט, שמא יכלה פאשא את זעמו ביהודים. בחודש אלול תקע"ט, נרצח בביתו ר' חיים פרחי באופן מר ואכזרי, גופתו הושלכה לים ולא ניתנה לקבורה. שמו של ר' חיים נזכר בכבוד כמי שסייע לצמיחת היישוב היהודי בארץ ישראל, וכמי שסייע לעליית תלמידי הבעש"ט, תלמידי הגר"א ויהודי צפון אפריקה. לפי הרישום שלפנינו בדף השער, הוא קיבל את הספר מהמחבר רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ' (אולי פגש אותו בעת נסיעת רבי ישראל נחמן לחלב שבסוריה, עליה מספר בהקדמת ספרו "יקרא דחיים").
תחת חתימת ר' חיים פרחי, מופיעה חתימה מאוחרת יותר (קצוצה מעט): "גואל אחרון הצעיר יע[קב] ענתבי ס"ט" - חתימת הגאון הקדוש רבי יעקב ענתבי (תקמ"ז-תר"ז), מחכמי ארם-צובא ומגדולי דורו, צדיק וחסיד, גאון ומקובל, ששימש כרבה הראשי ("חכם באשי") של דמשק וגלילותיה במשך כ-30 שנה. למשרה זו נתמנה כבר בצעירותו ונהג בה ביד רמה. רבי יעקב זכה לכינוי "הרב הקדוש והצדיק המפורסם", כאשר נתפס למאסר ועינויים קשים בעלילת הדם בשנת ת"ר, הידועה בשם "עלילת דמשק". בשנת תר"ב עזב את דמשק והגיע לירושלים. רבי יעקב נפטר בירושלים בתשרי תר"ז (1846), ועל מצבתו נכתב: "הרב הגדול המפורסם בקדושתו וחסידותו שמסר עצמו וגופו ונפשו וקידש שם שמים ברבים וסבל זמן רב כמה עינויים ויסורין קשים ומרים בלי שעור על העלילה הרעה הידועה אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ונתקדש ש"ש ברבים בשנת הת"ר בהיותו רב ומו"ץ בעוב"י דמשק יע"א כקש"ת יעקב ענתיבי זלל"ה...".
בין רבי יעקב ענתבי והגביר ר' חיים פרחי נקשרו מאוחר יותר קשרי משפחה, כאשר בתו של רבי יעקב, מרחבא, נישאה לנכדו של ר' חיים פרחי.
[7], לו; [1], נב דף (ספירת דפים משובשת). דף השער הושלם כנראה מעותק אחר. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. קרעים חסרים בדף השער ובדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר ובצילום (דף השער הודבק על נייר דק לשיקום). הדבקות נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של הדפים ובמקומות נוספים. חותמות. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 476.
מספרי החסידות הבודדים שנדפסו בליוורנו [בארצות המזרח והבלקן, יוון ואיטליה כמעט ולא נדפסו ספרי חסידות. בליוורנו עצמה נדפסו רק ארבעה ספרי חסידות, כולם ע"י רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ'].