מכירה 85 - יודאיקה: ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove matter filter matter
- דפוס (38) Apply דפוס filter
- print (38) Apply print filter
- מכתבים (28) Apply מכתבים filter
- letter (28) Apply letter filter
- יד (22) Apply יד filter
- manuscript (22) Apply manuscript filter
- ודברי (21) Apply ודברי filter
- ישראל (19) Apply ישראל filter
- communiti (17) Apply communiti filter
- jewish (17) Apply jewish filter
- תוניסיה (12) Apply תוניסיה filter
- צפון (12) Apply צפון filter
- מרוקו, (12) Apply מרוקו, filter
- מרוקו (12) Apply מרוקו filter
- כתבי (12) Apply כתבי filter
- יריה (12) Apply יריה filter
- ואלגיריה (12) Apply ואלגיריה filter
- יד, (12) Apply יד, filter
- יהדות (12) Apply יהדות filter
- ואלג (12) Apply ואלג filter
- אפריקה (12) Apply אפריקה filter
- ואלג'יריה (12) Apply ואלג'יריה filter
- african (12) Apply african filter
- algeria (12) Apply algeria filter
- jewri (12) Apply jewri filter
- manuscript, (12) Apply manuscript, filter
- morocco (12) Apply morocco filter
- morocco, (12) Apply morocco, filter
- north (12) Apply north filter
- tunisia (12) Apply tunisia filter
- דברי (10) Apply דברי filter
- וכתבי (10) Apply וכתבי filter
- קהילות (10) Apply קהילות filter
- וארץ (9) Apply וארץ filter
- ירושלים (9) Apply ירושלים filter
- eretz (9) Apply eretz filter
- israel (9) Apply israel filter
- jerusalem (9) Apply jerusalem filter
- דפוס, (7) Apply דפוס, filter
- דפרי (7) Apply דפרי filter
- והגליל (7) Apply והגליל filter
- ומסמכים (7) Apply ומסמכים filter
- יהודי (7) Apply יהודי filter
- צפת (7) Apply צפת filter
- document (7) Apply document filter
- galile (7) Apply galile filter
- matter, (7) Apply matter, filter
- safe (7) Apply safe filter
המסמכים חתומים בחתימות ממוני הציבור בעיר צפת ונכבדיה: הרב הדומ"ץ רבי רפאל זילברמן; ראשי כולל קוסוב-וויז'ניץ, רבי משה חר"ג [צייגער] ורבי איתמר מסעריט; רבי יעקב ב"ר מרדכי הלוי; רבי קהת בן אפרים פישל; רבי דוד יודיל אויערבאך [סבו של הגרחי"ל אויערבאך מירושלים]; רבי זעליג אדליר שטיין; רבי דוד סגל; רבי יעקב מראזניטוב; רבי ברוך כהנא; רבי יוסף צבי גייגער [אבי הציור הצפתי - מציירי צפת הנודעים ועסקניה, נכדו בן-בתו של רבי משה חר"ג]; ועוד.
האוסף כולל עשרות פתקאות ("צעטלאך") בחתימות הגבאים, עם הוראות לגזבר, על תשלומים מהקופה עבור צרכי ציבור ועניני צדקה שונים.
בין הפריטים: שטר פרוזבול מחודש אלול תרל"ה, בחתימות: רבי שלמה מטלוסט, רבי יעקב יחיאל [שמרלר?] ורבי משה חר"ג.
96 פריטי נייר. במרביתם חתימות שונות. גודל ומצב משתנים.
האוסף כולל בין השאר:
• מכתב מחצר הקודש בויז'ניץ, אל רבי משה חר"ג מצפת, מאת חתנו רבי טודרוס גייגער, המבשר לו על אישור מהשלטונות למנות את האדמו"ר כאמרכל הכולל: "הגיע דילוג-רב [טלגרמה] מוויען מהאדון... ובו מבשר ואומר כי כן הרשה המניסטיר את אדמו"ר שליט"א להיות אמרכל בגאליצען...". בשולי הדף - מכתב בכתב-יד וחתימת רבי משה ברומער [נאמן וסופר בית אדמו"רי ויז'ניץ]. ויז'ניץ, אדר ב' תרמ"ט [1889].
["כולל ויז'ניץ" ("כולל ויזניצא") הוקם בצפת ע"י נאמניו של האדמו"ר הראשון מויז'ניץ - רבי מנחם מנדל הגר בעל ה"צמח צדיק" (תק"צ-תשרי תרמ"ה), שפרש מ"כולל קוסוב" והקים כולל נפרד כשהוא מעמיד בראשו את נאמנו רבי משה חר"ג, מנכבדי הקהילה החסידית בצפת. עם השנים נהיה "כולל ויז'ניץ" לכולל המרכזי ליוצאי בוקובינה וגליציה המזרחית, כשתחתיו פעלו הכוללים "כולל לבוב" ו"כולל קוסוב". המכתב שלפנינו עוסק במינוי האדמו"ר בעל "אמרי ברוך" (תר"ה-כסלו תרנ"ג 1845-1892), כאמרכל ארץ ישראל על מקום אביו בעל ה"צמח צדיק"].
• מכתב מעניין מרבי משה חר"ג, אל האדמו"ר רבי משה [משאץ-ויז'ניץ?], העוסק בתלונות ומלשינות שהגיעו מהעיר צפת. בתוך הדברים מסופר על המלחמות עם אנשי המסיון בצפת, ועל מצב בתי הרפואה בעיר. צפת, אייר תרנ"ח [1898].
• שני מכתבים שנשלחו לצפת. כתב-יד ביידיש, על גבי נייר מכתבים של רבי "משה סאק - בבית אדמו"ר הרה"צ שליט"א מקאסוב". אייר תרנ"ד [1894]. • שתי גלויות דואר שנשלחו לצפת, מאת רבי "אריה ליב בראמבערג - בבית אדמו"ר שליט"א". גורא הומאָרא (Gura Humora, כיום: גורה הומורולוי Gura Humorului), תרנ"ז [1897]. • תעודה רשמית בגרמנית, אודות עזבון הגביר מסעריד, בחתימות וחותמות רבי משה צייגער (חר"ג) ורבי יעקב ב"ר מרדכי הלוי פרטיג. [צפת, 1885 בערך]. • שטר מכירת חמץ. בחתימות אלחנן רקח ממהליב ורבי דוד ב"ר מנחם מנדל הלוי. צפת, ערב פסח תרכ"ח [1868]. • ששה מכתבים מודפסים שנשלחו מהפקוא"מ, עם מילוי בכתב-יד, בחתימות רבי אברהם דעלימא ורבי מאיר רובענס [שני מכתבים עם חותמת רבי אברהם כהן אונדערווייזער]. אמשטרדם, שנות התר"מ-תר"ע. • מכתבים שנשלחו מטבריה לממוני צפת, מהשנים תרמ"ג, תרנ"ד ותרע"ג. • ועוד.
19 מכתבים (מתוכם 16 חתומים בכתב-יד). גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
דף השער בכתיבה קליגרפית, עם מסגרת מעוטרת בזהב. כריכה נאה עם שדרת עור. השער והכריכה הוכנו בידי האמן ר' יוסף צבי גייגער - אבי הציור הצפתי, שהיה מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת.
בדפים שאחרי השער "קול קורא" בעברית ובאנגלית, עם חתימות באותיות לטיניות [וחותמות בצורת חתימות בכת"י בעברית] של ראשי ועד ההנהלה: רבי הירש רוזנשטיין, רבי נפתלי חנה'ליס נכד הבעש"ט, ורבי דוד סג"ל. בדף שלאחר מכן קריאה מראשי הישיבה, בחתימה וחותמת רבי יוסף קונביץ (חתן הרידב"ז), ובשתי חותמות (אחת מהן בצורת חתימה בכת"י) של רבי "יעקב דוד רידב"ז".
בדף הפורזץ הודבק דף מודפס של תקנות ישיבת "תורת ארץ ישראל" משנת תרס"ו.
המשך הפנקס כולל עשרות דפים רשמיים של הישיבה, שיועדו למילוי רשימות תורמים (רובם ריקים); מתוכם מולאו רק ארבעה דפים בכתב-יד, עם רשימות תורמים, בעברית ובצרפתית (החל מחודש ינואר 1911, תרע"א). בראש הדפים מודפס: "שנת תרע"_".
[14] עמ' כתובים ועשרות דפים ריקים (דפים רשמיים של הישיבה). 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מעט קרעים. חיתוך דפים צבעוני. כריכה עם שדרת עור מהודרת. בטנת הכריכה (הפורזץ) מנייר צבעוני נאה. הפנקס נתון בקופסת קרטון מקורית, פגומה.
דף שער בכתיבה קליגרפית בגוני שחור, זהב ונחושת. עיטורים צבעוניים (זר פרחים סביב המילים "ספר הזכרון" ומסגרת מסוגננת). כריכת עור נאה, עם עיטורים מוזהבים. השער והכריכה הוכנו בידי האמן ר' יוסף צבי גייגער - אבי הציור הצפתי, שהיה מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת, וחבר הנהלת בית היתומים.
בדף שאחרי השער, סעיפים אודות "המייסד", "המטרה" ו"ההנהלה". בחלק הראשון מסופר על ייסוד בית היתומים ע"י האדמו"ר מראדוביץ, בחלק השני פרטים על מטרות המוסד; ולאחר מכן רשימת הגבאים וההנהלה "שמינה הרה"צ מידו": ר' ברוך כהן מוהליבר, ר' אלעזר סג"ל, ר' יוסף צבי גייגער [מאייר הפנקס] ור' חיים ליב פרלמן.
בהמשך הפנקס: "ספר התעודות - מבית יתומים העברי בצפת ת"ו" (כותרת זו נתונה בקישוט צבעוני נאה), עם מכתבי המלצה שונים: המלצת פקידי הממשל הצבאי בצפת, שביקרו במוסד בחודש יולי 1920 ומשבחים את פעילותו; המלצת ד"ר אליהו שטרן, והמלצת וואלף קאפענהיים מווינה; מכתב אישור והמלצה משנת תרפ"א מאת רב העיר רבי אברהם ליב זילברמן.
[7] עמ' כתובים, ועשרות דפים ריקים. כ-28 ס"מ. כריכת עור מהודרת. בטנת הכריכה (הפורזץ) מנייר צבעוני נאה. הפנקס נתון בקופסת קרטון מקורית.
פורמט מיניאטורי. החיבור "גפן יחידית" נדפס לראשונה בברלין תנ"ט, אז צורף לו החיבור "לוח החיים" - "קיצור הנהגת האדם בדרך הרפואה" - חיבור רפואות עממי שהובא לדפוס על ידי רבי חיים ב"ר בנימין זאב בוכנר, בפראג תכ"ט. שני החיבורים כתובים בחרוזים.
בסוף "גפן יחידית" מספר שירים מאת המחבר, בהם קינה "על הקדושים והשבויים במדינת פאדליי' תל"ז לפ"ק וראשי החרוזים ע"פ חתימתי אני הקטן זאב וואלף". קינה זו היא תיעוד היסטורי יחיד על מאורע זה של רדיפת יהודים בפודוליה, שלא ידוע אודותיו ממקור אחר (ראה: פודהייצה - ספר קהילה, עמ' 25-24).
לו דף. 11 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כריכה ישנה.
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין ומסכת שבועות, עם המפרשים. ווילנא, [תרמ"ז] 1887. דפוס האלמנה והאחים ראם.
בדף המגן הקדמי רישום ארוך בעפרון, תחת הכותרת "כתוב זאת זכרון בספר", ובו תיעוד אישי-היסטורי של בעל הגמרא, יהודי תושב צ'רנוביץ, המספר על גירושו במהלך מלחמת העולם הראשונה מאזור צ'רנוביץ שבבוקובינה אל תוככי רוסיה. כולל תיאור מרתק על תלאותיו, מאסרו וסכנות המוות שהיה נתון בהן, על מפגש עם יהודים מגורשים נוספים מגליציה ובוקובינה, ועוד. בסוף הרישום תיעד הכותב את המסכתות שלמד תחת התלאות והנדודים המתוארים ועד חזרתו לעירו. את המסכתות שלפנינו - סנהדרין ושבועות - למד לאחר שובו לצ'רנוביץ, בשנת תרע"ז. ברישום מופיעה חתימה לא ברורה: "הצעיר יהודא זעליג [?]...". ראה להלן ציטוט הרישום במלואו.
רישומים נוספים בדפי הבטנה הקדמיים.
קכד; לב; נ; כד; ס; ה; ח; לג; יח; ה דף. 40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש. כריכת עור מקורית, עם פגמים.
לימוד תורה במסירות נפש - תוך כדי גירוש ומאסר במלחמת העולם הראשונה
בגמרא שלפנינו תיעוד היסטורי יוצא דופן מתקופת מלחמת העולם הראשונה, עדות מכלי ראשון של אחד מיהודי העיר צ'רנוביץ שנתפס וגורש, כנראה במהלך הכיבוש הרוסי, מהכפר פריליפטשע (Prilipcze) שבבוקובינה בחודש אדר תרע"ה אל פנים רוסיה. הוא מתאר את המסע המפרך שעבר, שכלל מאסר וסכנות אחרות, "והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים...". הוא מתאר סכנת מוות ממשית, "ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני". לבסוף הובא אל פענזא (Penza) שבתוככי רוסיה, שם שוחרר. בפענזא מצא עוד כשש מאות פליטים יהודיים שגורשו אליה מבוקובינה וגליציה. הוא שהה שם למעלה משנה, עד שקיבל היתר לחזור לצ'רנוביץ. בהגיעו לעיר בחודש כסלו תרע"ז, מצא את העיר כבושה, ריקה מתושביה, ונתונה לשוד וביזה. גם בניו ובנותיו לא היו בעיר והוא נשאר בה בודד, "ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ... עודנה ידי הצורר שולטת... אין איש מאזרחי העיר בבית, כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם, חמס ושוד אראה כל היום בעיר, גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה...". בכל השעות הקשות האלה למד וסיים הכותב שמונה מסכתות, כולל אחת מהן שנלמדה במאסר – "בהתפיסה בסוראש" (Surazh, פלך צ'רניגוב, רוסיה), כפי שתיעד בסוף רשימתו.
כתוב זאת זכרון בספר
אני הגבר ראיתי עוני פחד ורעדה קראני בשנת תרע"ה בראש חודש אדר עדת מרעים הקיפוני סבוני גם סבבוני הכוני פצעוני נלקחתי פתאום מכפר פריליפטשע והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים ככה עברו שבעה ירחים כמעט שאמרתי נואש לא האמנתי כי אוכל לאמר אני עניתי מאד ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני ואני לאלקי יושב מרום דלפי עיני אלהא דמאיר ענני ומחרב הצילני ומידי רשעים פלטני ומטיט הוציאני וד' עזרני יסר יסרני ולמות לא נתנני באתי עד עירה פענזא שמה חופשה ניתן לי התעכבתי שמה קרוב לארבעה עשר חדשים יצאתי לחרות שמה מצאתי את אחי ורעי הגולים ממדינת גאליציע ובוקאווינא כשש מאות נפשות היינו שם אחים לצרה היינו איש לרעהו בצפיותינו צפינו לישועה והנה זה לא כביר השגנו רשיון לעזוב עירה פענזא ולשוב למקומינו ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ בחודש כסלו שנת עזר"ת והנה לצערי עדן לא נשעננו[?] עודנה ידי הצורר שולטת בעירה טשערנאוויץ אין איש מאזרחי העיר בבית כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם חמס ושוד אראה כל היום בעיר גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה יושב ומצפה לישועת ד' ואתפלל ואתחנן לפני בעל הרחמים שימהר ויחוש מעשהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים לאבותם וישים שלום עלינו ונזכה לגאולה שלמה אכ"י
נכתב ממני הצעיר יהודא זעליג [--?]
לזכרון
אלו הן המסכתות שסיימתי בגלותי בימי עני' בהיותי בארץ נכרי' כן יזכני ד' לסיים הש"ס בהרחבה מתוך עושר וכבוד במהרה בשלום ושלוה אכ"י'
שבת – בהתפיסה בסוראש קיץ תרע"ה
בבא קמא, בבא מציעא – בעיר פענזא חורף תרע"ו
בבא בתרא ברכות – בעיר פענזא קיץ תרע"ו
עבודה זרה – חורף תרע"ז התחלתי בעיר פענזא וסיימתי בעיר טשערנאויץ תשעה עשר ימים לחודש כסלי' תרע"ז
סנהדרין – סימתי תרע"ז שבעה ימים לחודש ניסן פה עירה טשערנאויץ
שבועות – התחלתי בעזר הצור ביום ו' פ' צו ז' ימים לחודש ניסן שנת עזר"ת סיימתי' י"ג סיון עזר"ת
תיאור של הטקס, עם נוסח התפילות שנאמרו במהלכו. התיאור נדפס בפורטוגזית ובהולנדית; התפילות נדפסו בעברית ובהולנדית. לצד התפילות, ברכה ארוכה מאת רבי שלמה שלם, רבה הראשי הספרדי של אמשטרדם.
מתוך השער: "אור גדול ליהודים, בק"ק ספרדים יזיי"א, בעת זריחת השמש באופק מחנה קדשנו ובית תפארתנו היא בית הכנסת הגדולה והמפוארה משוש כל הארץ... אשר זכנו בבית תפלתנו, הנשיא המרומם, יורש עצר, יושב על כס הממשלה, לשם ולתפארת ולתהלה, גיליילמו החמישי יר"ה, עם הנשיאה אשת חיקו גילו ובת גילו, בת מלך היא יורשת עצר פרוסייא פרידריקא צופיאה וילהילמינא יר"ה, עם כל יועציהם ושריהם ה' עליהם יחיו... והעיר אמשטרדם צהלה ושמחה...".
[4], 31-6 עמ'. 25.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. קונטרסים רופפים. כריכת קרטון מקורית, עם פגמים, צדה הקדמי מנותק.
בהכרזה המודפסת מופיעה קריאה לכל בני הקהילה, לתרום לקופת הצדקה הקהילתית, עקב ההוצאות המרובות של חלוקת כספים לעניים, ביקור חולים וקבורת מתים.
בראש הדף סמל מאויר של הקהילה, עם האותיות "ק.א.א." [=קהל אשכנזים אמשטרדם]. עברית ויידיש מעורבים: המילים בעברית נדפסו באותיות מרובעות והמילים ביידיש נדפסו באותיות כתב רהוט אשכנזי.
[1] דף (מודפס מצדו האחד). 39 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. סימני קיפול.
כפי המופיע בשער, את דרוש ההספד נשא ה"נודע ביהודה" ביום א' י"ב כסלו תקמ"א, כשבועיים לאחר מותה של המלכה (מריה תרזה מתה ב-29 לנובמבר 1780, ר"ח כסלו תקמ"א), בבית הכנסת "מייזל" בעיר פראג, בהשתתפות "שרים רבים ונכבדים וגם מאנשי הצבא".
הדרוש מכיל הספד על המלכה, "דברי'[ם] המשברי'[ם] הלב לעורר המספד והבכי על מיתת אדונתינו החסודה האדירה המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא יזכר זכרונה לטובה", יחד עם הבעת שמחה והלל על עלות בנה הקיסר יוזף השני לכס השלטון (באופן רשמי הוא עלה לשלטון עם מות אביו, אך בפועל שלט באופן עצמאי רק לאחר מות אמו): "שבח והודאה על הטובה הגדולה שעשה הקב"ה עם המלכה הקיסרת [!] שזכתה עוד בחייה לראות בנה הגדול המושלם בכל השלימות הוא אדונינו האדיר החסיד המיוחס גבור וחכם הקיסר יאזעפוס השני ירום הודו... וגם כולל ברכו'[ת] לראש אדונינו הקיסר האדיר יר"ה ותפלה עבורו... ונכלל בדרוש זה אפס קצה משבח הבית הגדול בית אוסטרייך מיום אשר צמח קרן הודם עד היום הזה".
בגוף ההספד מופיעים ביטויי שבח מופלגים על מריה תרזה, שיהודי פראג סבלו לא מעט מנחת זרועה: "כי נפלה אמה של מלכות היא אדונתינו החסודה הענוה והצדקנית המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא תנוח נפשה בגן עדן... כי פלא אור המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא היה מאיר ומבריק ועוצם מדותי' הטובי'[ם] יושר לבבה ורוב חסדה היה מפורסם בכל העולם ועתה באה שמשה ונאסף נגהה הלא ע"ז ידוו כל הדוים וכל אחד יאמר מי יתן ראשי מים... ואם מצד הוד מלכות שניתן עלי'[ה] מן השמים ותהי נושאת חן... כלם עבדו אותה בכל לב ולא מצד יראה כ"א מאהבה גמורה... וכמו שעשינו כלנו בימי המצור בשנת תקיז"ל וגם אנכי בכל כחי עבדתי אז וממש מסרתי נפשי בסכנות גדולות כמו שהי'[ה] מפורסם בעת ההיא והכל מאהבה... ואם מצד מדותי'[ה] הטובים צנועה ופרושה היתה פירשה עצמה מכל חמודת ותאוות הגופנית זה שנים רבות לא ישבה בסוד משחקים ולא שמעה קול שירים ומיני זמר ולא באה בקאמעדי... וכמה ממון נדבה...".
לצד דברי השבח למלכה, מעטיר ה"נודע ביהודה" גם שבחים מופלגים על בנה יוזף השני: "ודרשו רבותינו עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרח שמשו של צדיק אחר... כן עתה עד שלא שקעה שמשה של אדונתינו האדירה החסודה המלכה הקיסרת זרחה שמשו של בנה הגדול האדיר החכם החסיד יקר מפז ומכל אבני סגולה הקיסר יאזעף יר"ה... ואשרינו מה טוב חלקינו שזכינו למלך יקר הערך ואדיר כזה... כי הלא לא שייך להספיד את החי כי אם את המת ואני אומר הלא אדונתינו החסודה המלכה לא נאמר בה מיתה... יעקב אבינו לא מת... הרי שמניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה... ואנחנו נברך את אדונינו החסיד הקיסר ונאמר כלנו יחד (וענו ואמרו כל הקהל) יחי אדונינו הקיסר יאזעפוס השני לעולם אמן" (מחקר על ההספד והרקע ההיסטורי נדפס אצל: Marc Saperstein ' Your Voice Like a Ram's Horn': Themes, and Texts in Traditional Jewish Preaching, Cincinnatti 1996, pp. 445-484).
ו דף. 16 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות ועקבות עובש. בלאי. סימני עש ללא פגיעה בטקסט. סימני מחיקה בשער, עם פגיעה בטקסט הדפוסת. חותמת מחוקה בעמוד האחרון. רישומים. הדפים מנותקים חלקית.
הקדמה בעברית מאת מחבר הספר, אייזק מעטץ, והקדמה בלטינית מאת Cornelius Mueller.
בקטלוג שלפנינו, רשימה בת אלפי ספרים וכתבי יד רבים מספריית רבי דוד אופנהיים, פוסק ורב בערים ניקלשבורג ופראג. בסוף ההקדמה מצוין כי אם במשך שנה וחצי לא יגיעו בעלי אוסף הספרים להסכם עם קוניו, "אזי יעשה... אוקטציאָן [=מכירה פומבית] וימכרו הספרים אחד לאחד". בסופו של דבר, לאחר גלגולים רבים, עבר אוסף הספרים לספריית הבודליאנה של אוניברסיטת אוקספורד.
הגאון הנודע רבי דוד אופנהיים (תכ"ד-תצ"ז), מגדולי מנהיגי דורו. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. היה גאון מופלג בתורה, רב וראש ישיבה, מקובל ופוסק, עשיר ובעל השפעה בחצר הקיסר. בין רבותיו היו רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני", רבי יעקב כ"ץ - אביו של ה"חכם צבי" ורבי בנימין אפשטיין בעל "נחלת בנימין". הוא עמד בקשרי ידידות ושו"ת עם רבי יאיר חיים בכרך בעל "חוות יאיר". בשנת ת"נ, בהיותו בשנות העשרים לחייו, התמנה לרבה של העיר ניקלשבורג ול"רב הכולל" של מדינת מורביה. כעבור שני עשורים התמנה לרבה של העיר פראג, ובהמשך נתמנה לרב הראשי של בוהמיה כולה. בפראג כיהן יותר מחצי יובל עד לפטירתו. חיבר כעשרים ספרים בהלכה ובאגדה, בהם ספר השו"ת "נשאל דוד". רק מעט מחיבוריו זכו לאור הדפוס. היה עשיר מופלג (מירושת חותנו ומירושת דודו - הנגיד רבי שמואל אופנהיים) ובעל מהלכים וקשרים בחוגי השלטון ובחצר הקיסר. בעוד שספריו נותרו בכתב-יד, הרבה לתמוך בתלמידי חכמים ובהדפסת ספריהם. רבי דוד היה ידוע כחובב ספרים מושבע. ספרייתו הפרטית הייתה אז הספריה היהודית החשובה ביותר בעולם, והיא כללה אלפי כרכים של ספרים נדירים וכתבי-יד מכל התקופות.
XVI, 742, [2] עמ'. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל וקמטים בשולי הדפים. כריכת נייר, עם פגמים.
לפני דף השער הקדשה עצמית בכתב יד (עברית וגרמנית לסירוגין) מאת הבעלים "ד"ר וורמסר" [Dr. Wormser], בה הוא מספר שקיבל את הספר בשנת תר"ה 1845 מאת רבו רבי שלמה זלמן טריר, עורך הספר [רבו שנתן לו סמיכה לרבנות כבר בשנת תקצ"ד 1834]. הוא מספר כי רבו הוכיחו בחריפות על כך שלא כתב מאמר בנושא, לפרסמו בספר זה: "מדוע לא נענית 'בצח לשונך' לקריאה 'מידידך התורני מה"ר שמואל באנדי נ"י במאינץ, לקנא קנאת ד' צבאות'? איש צעיר עם ידע כמו שלך, אסור לו 'לעת הזאת' לשמוע ולשתוק, 'ולפסח על שתי סעיפים. יגעתי למצא דבריך, בנוים על אדני אמת, ונכזבה תוחלתי לצערי! כה ד[י]בר אדמו"ר, הדרת ראשי ומחמד עיני, אשר זה תשעים שנה ויותר ראה בחסד אל עליון תקופת יום הולדתו, וככחו אז כן עתה ת"ל [תהלה לא-ל]. בעבור זאת רחש לבי בקרבי תודה להשוכן מרום, ועצמות תגלנה, ולעד אשיחה מעשיו ותורותיו'".
הבעלים הכותב הוא רבי שלמה וורמסר (תקע"ה-תרמ"ז), בנו של רבי שמואל וורמסר אב"ד לנגנ-שוואלבך ונכדו של רבי שלמה זלמן ווירמש אב"ד פולדא. כפי העולה מההקדשה שלפנינו, נתבקש גם הוא, דרך הרב בונדי ממיינץ, לשלוח מכתב נגד ביטול המילה, ולא שלח.
בשנת תר"ג (1843) פורסם ביומון בפרנקפורט מאמר מאת "ידידי הרפורמה" שבו הטיפו לביטול גמור של מצוות ברית המילה. אחד מן המורים הרפורמים בפרנקפורט יוסף יוהלזון (תקל"ז-תרי"א 1777-1851) אף חיבר ספרון הסברה שבו הצהיר כי כל מוסד יהודי יהיה רשאי להמיר את המילה בטקס אחר. "ידידי הרפורמה" האשימו את ברית המילה בתמותת תינוקות אחדים באותה תקופה. בעקבות מתקפה זו נכנעה עיריית פרנקפורט ללחצי הרפורמים, וניאותה לרשום במרשם האוכלוסין כיהודים גם את אותם ילדים שלא נימולו.
רבה הישיש של פרנקפורט רבי שלמה זלמן טריר (תקי"ח-תר"ז 1758-1847) נלחם בכל כוחו בהחלטה זו, והגיש כמה בקשות למועצת העיר בהן קרא לה לסגת מכוונתה, מכיוון שעל פי תורת ישראל אין ילד כזה נקרא יהודי. כדי לנצח בדעת הקהל היהודית והנוצרית גם יחד, החל רבי זלמן טריר יחד עם גאוני פרנקפורט רבי יששכר בער אדלר, ורבי אהרן פולד בעל "בית אהרן", לאסוף חוות דעת של חכמי ישראל ומלומדים יהודיים על חיוניותה של ברית המילה. בספר זה שלפנינו כינס רבי שלמה זלמן טריר חוות דעת מ-28 כותבים.
בין משתתפי הקובץ שלפנינו תלמידי חכמים מפורסמים, כגון: רבי יצחק דוב הלוי במברגר מווירצבורג, רבי שמשון רפאל הירש כשהיה עדיין רב בעמדן, רבי יעקב עטלינגר ה"ערוך לנר" מאלטונה, רבי יעקב צבי מקלנבורג בעל ה"כתב והקבלה", ועוד עשרות רבנים, לצד מלומדים לא אורתודוקסים כגון: יום טוב ליפמן צונץ מברלין, יצחק נח מנהיימר מווינה, ושמואל דוד לוצאטו (שד"ל) מפדואה.
XXIV, 240 עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כריכה מקורית.
בדף השער: "Als manuskript gedruckt" [נדפס ככתב-יד]. לדברי החוקר הרב ב"ש המבורגר (הישיבה הרמה בפיורדא, חלק ג', עמ' 521) הוגדר הספר ככתב-יד, כדי שלא לפתוח פתח לוויכוח ציבורי בנושא. לדבריו הספר נדפס במספר עותקים מוגבל מאוד עבור הנוגעים בדבר שלידיהם נמסר, ולא נמכר מעולם בחנויות ספרים. המבורגר גם כותב כי "ספר זה כיום הינו מן הנדירים ביותר", למרות שעיתוני התקופה ההיא סקרו בהרחבה את תוכנו.
חתומים בדפוס 11 רבני וורשא, עם חותמת מקורית של הבד"צ בעיר ווארשא. כרוז זה פורסם בזמנה הקשה של יהדות רוסיה ופולין, לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני, בתקופת הפרעות המכונות "סופות בנגב" בשנים 1881-1882 [פוגרומים שנעשו ביזמת השלטונות הרוסיים, כדי להסיט אל היהודים את זעמו של העם הרוסי על השלטונות], והחוקים לצמצום זכויות היהודים. מדינת פולין היתה נתונה באותה תקופה תחת ממשלת הצאר הרוסי, ורק בשנת 1918 קיבלה מחדש את עצמאותה.
1 דף. 35.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים ובלאי. קרעים חסרים בשוליים ללא פגיעה בטקסט.