מכירה 85 - יודאיקה: ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove יד, filter יד,
- (-) Remove דפוס, filter דפוס,
- דפוס (61) Apply דפוס filter
- יד (61) Apply יד filter
- manuscript (61) Apply manuscript filter
- כתבי (51) Apply כתבי filter
- book (39) Apply book filter
- letter (28) Apply letter filter
- יהדות (26) Apply יהדות filter
- jewri (26) Apply jewri filter
- ספרי (25) Apply ספרי filter
- דברי (24) Apply דברי filter
- matter (22) Apply matter filter
- print (22) Apply print filter
- ומכתבים (16) Apply ומכתבים filter
- חב (16) Apply חב filter
- חבד (16) Apply חבד filter
- חסידות (16) Apply חסידות filter
- חב"ד (16) Apply חב"ד filter
- books, (16) Apply books, filter
- chabad (16) Apply chabad filter
- איטליה (14) Apply איטליה filter
- ומסמכים (14) Apply ומסמכים filter
- document (14) Apply document filter
- italian (14) Apply italian filter
- manuscripts, (14) Apply manuscripts, filter
- תוניסיה (12) Apply תוניסיה filter
- צפון (12) Apply צפון filter
- מרוקו, (12) Apply מרוקו, filter
- מרוקו (12) Apply מרוקו filter
- מכתבים (12) Apply מכתבים filter
- יריה (12) Apply יריה filter
- ודברי (12) Apply ודברי filter
- ואלגיריה (12) Apply ואלגיריה filter
- ואלג (12) Apply ואלג filter
- אפריקה (12) Apply אפריקה filter
- ואלג'יריה (12) Apply ואלג'יריה filter
- african (12) Apply african filter
- algeria (12) Apply algeria filter
- manuscript, (12) Apply manuscript, filter
- morocco (12) Apply morocco filter
- morocco, (12) Apply morocco, filter
- north (12) Apply north filter
- tunisia (12) Apply tunisia filter
- וכתבי (10) Apply וכתבי filter
- ישראל (10) Apply ישראל filter
- קהילות (10) Apply קהילות filter
- communiti (10) Apply communiti filter
- jewish (10) Apply jewish filter
- kabbalist (9) Apply kabbalist filter
בגב הדף נוסף מכתב בערבית-יהודית בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבי משה פינטו, אל "ידי"ן [ידיד נפשי] אהובי ואור עיני... יעיש אלמאליח...", בו מזמין אותו לבוא לסעודה לרגל יום השנה (יארצייט) לפטירתו של רבי חיים פינטו, להתברך בכל הברכות.
בדף המודפס קריאה להשתתף בהילולת הצדיק רבי חיים פינטו (הראשון), שיום פטירתו חל בתאריך כ"ו באלול. רבי משה פינטו כותב בו על כוחם וזכותם של הצדיקים, ועל כוחו העצום של רבי חיים פינטו - שהיתה לו נשמה קדושה שבזכותה תבוא גאולה לעולם. הוא מביא מעשה מתוך הספר "שבחי צדיקים" - הסיפור הידוע על ההצלה מעלילת הדם בעיר פראג, על ידי לידתו של המהר"ל בליל הסדר. לאחר מכן ממשיך לכתוב דברים מופלאים על בנו הבכור "התלמיד הנעים חיים שמעון פינטו", שנולד אף הוא בט"ו ניסן 5708 (1948), וכותב עליו (תרגום חופשי מערבית-יהודית): "הילד הזה נשמתו היא 'ניצוץ די רבי חיים פינטו' בעל ההילולה, ותראו כאילו רבי חיים פינטו נמצא עמנו בדור הזה, וכדאי שתזכרו לטובה את ביתו הקדוש של רבי חיים פינטו".
המקובל הקדוש רבי משה אהרן פינטו ממוגאדור (תר"ע בערך-אלול תשמ"ה). איש פלא ובעל מופת שנודע כפועל ישועות. בנו של הקדוש רבי חיים פינטו (השני - רבי חיים פינטו הקטן, שנפטר בשנת תרצ"ח). בגיל צעיר ציווה עליו אביו הקדוש לשבת בהתבודדות בבית אבותיו במלאח [הגיטו היהודי] של מוגאדור, מבלי לצאת החוצה. במשך כ-40 שנה הסתגר רבי משה אהרן פינטו בביתו, כדי להציל את עם ישראל מצרות הזמן ולהיות סנגורם בעולם הזה (ראה בספר: השושלת לבית פינטו, מאת אהוד מיכלסון). רבי משה פינטו העיד על עצמו כי נשאר בתוך בית אבותיו במוגאדור עשרות שנים מבלי לצאת מפתח ביתו, כדי שכל מי שיהיה זקוק לברכה ימצא אותו בבית הקדוש הזה, וכך יוכל לעודד אותו ולברכו (ראה: אנשי אמונה - תולדותיהם של צדיקי בית פינטו, ירושלים תשע"א, עמ' 323). גם בדף המודפס שלפנינו מזכיר רבי משה פינטו את כתובת מגוריו בבית אבותיו הקדושים: "ע"ה משה פינטו, דאר [=בית] רבי חיים פינטו, נ'[ומרו = מספר] 3, מללאח, מוגאדור". רבי משה פינטו נותר בבית אבותיו הקדושים [עד אמצע שנות התש"כ בערך] עד שחלם חלום בו נגלה אליו אביו הקדוש ואמר לו לעזוב את עירם ולעקור לעיר קזבלנקה, כדי לדאוג לחינוך ילדיו לתורה. גם בקזבלנקה המשיך בדרך ההתבודדות. לאחר תקופה עלה לארץ ישראל והתגורר באשדוד ורבים היו נוהרים אל ביתו להתברך מפיו ולהשתתף בהילולות לכבוד רשב"י הקדוש ולכבוד אבותיו הקדושים.
בניו ונכדיו הם הרבנים המפורסמים האדמו"רים הקדושים שליט"א לבית משפחת פינטו: רבי חיים (שמעון) פינטו, רבה של קרית מלאכי ואשדוד (חתנו של רבי מאיר אבוחצירא - ה"בבא מאיר"), ובנו רבי יאשיהו יוסף פינטו, ראש מוסדות "שובה ישראל" באשדוד ובארה"ב ואב"ד הקהילה היהודית במרוקו; רבי דוד חנניה פינטו, ראש מוסדות "אורות חיים ומשה" ומגדולי מרביצי התורה והיראה ברחבי תבל (בארה"ב ובדרום אמריקה, בצרפת ובישראל); רבי יעקב פינטו, מרבני לוס אנגלס ארה"ב; ועוד מקובלים קדושים שליט"א.
[1] דף. 26.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים בשוליים ובסימני הקיפול, עם פגיעות בטקסט. המכתב בכתב-היד מטושטש ודהוי בחלקו.
• דף מודפס, מכתב מאת רבי מיכאל בן סעיד רבה של והראן, הכותב על עבודתו כמוהל ועל ספרו בהלכות מילה; עם מילוי בכתב-יד וחתימה. והראן (Oran, אלג'יריה), [תרנ"ד 1894].
• כרוז מודפס (עם חותמות), "קול קורא - הודעא גלויה", מאת רבי חיים יוסף ממן אב"ד אורן (והארן Oran) - איסור טחינת חיטים לפסח בריחיים של מים ("סילאנדרי"). והראן, [תרע"א 1911].
• מכתב מודפס, "משלוח מנות" - "לקים מצות שלוח, תזכו לשנים רבות, משלוח מנות...", מאת השד"ר מירושלים: "הצעיר משה יעקב פרץ ס"ט, המתאכסן בבית הגביר... מיכאל וזאן"; עם מילוי בכתב-יד של שם הגביר שאליו נשלח הדף. [תוניסיה, המאה ה-19 בקירוב].
• דף מודפס, "שמועה שמענו ממגידי אמת שקבלו מאבותיהם איש מפי איש" - סיפורי ניסים וקריאה לבוא להשתתף בהילולת הצדיק באבא יהודה וראובן ויזמאן, בעיר אדווזרו. [קזבלנקה].
• דף מודפס, "פיוט - אנכי תכנתי ארש וידי טפחה שיר ושבחה...", לכבוד הילולת רבינו אפרים אנקאווא - "מנחה זו מאתי הצעיר אברהם עלון יצ"ו". [קזבלנקה].
• דף מודפס, "פיוט - אנכי תכנתי ארש וידי טפחה שיר ושבחה...", לכבוד הילולת רבינו אפרים אנקאווא - "מנחה זו מאתי הצעיר שלמה עשור הי"ו. [קזבלנקה?].
• דף תפלה מודפס, קטע מהתרת נדרים: "שרוי לנו מחול לנו, מותר לנו". [קזבלנקה]. דפוס דוד ויזמאן.
• מכתב הזמנה לאירוע, הפותח בפיוט, "אקום להודות לך כל עוד בי נשמתי, אזכרה נגינתי במיטב זמרתי...".
8 דף. גודל ומצב משתנים.
חיבור בחרוזים, ובו תיאור הפורענות שבאה על יהודי אלג'יר בראשית המאה ה-19, אחרי הרצחו של נפתלי בוג'נאח, ה"מוקדם" (ראש העדה) של היהודים באלג'יר, ביום י' תמוז תקס"ה, והמחלוקות שנתגלעו בקהילה אחר כך. הדברים נכתבו על ידי ידידי משפחת בוג'נאח, נגד ה"מוקדמים" שנתמנו במקום הנרצח.
דף יב ואילך: קינה על פטירתו של הרב יעקב מרעלי, הרב הראשי באלג'יר, שנפטר ביום כ"ג אלול תקס"ו. בעמוד האחרון חתומים בדפוס: אליהו כהן שולאל, ברוך טובייאנה, אברהם די שלמה מזגיש וסעדיה קאגיג.
רישום בכתב-יד בדף המגן האחורי: "שייך לי הק' נתן פריידער".
הגאון רבי נתן פריידער (תקס"ג-תרי"ז), דיין בצעהלים (הונגריה) ולאחר מכן אב"ד העיר (לאחר פטירת רבי משה סג"ל גלוגא). מאוחר יותר התיישב בטשארנא ונתמנה לרב הקהילה. מחבר הספר "צמח השדה". עמד בקשרי שו"ת עם החתם סופר (ראה אודותיו: אישים בתשובות חת"ס, עמ' שיט).
טז דף. 15 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער, משוקמים בהדבקת נייר. קרעים חסרים קטנים בשולי ארבעת הדפים האחרונים. רישומים בכתב-יד בדף השער. כריכה חדשה.
על הספר, ראה: חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, כרך ב, ירושלים תשכ"ה, עמ' 71-67, 336, הערה 32; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1610.
פורמט מיניאטורי. החיבור "גפן יחידית" נדפס לראשונה בברלין תנ"ט, אז צורף לו החיבור "לוח החיים" - "קיצור הנהגת האדם בדרך הרפואה" - חיבור רפואות עממי שהובא לדפוס על ידי רבי חיים ב"ר בנימין זאב בוכנר, בפראג תכ"ט. שני החיבורים כתובים בחרוזים.
בסוף "גפן יחידית" מספר שירים מאת המחבר, בהם קינה "על הקדושים והשבויים במדינת פאדליי' תל"ז לפ"ק וראשי החרוזים ע"פ חתימתי אני הקטן זאב וואלף". קינה זו היא תיעוד היסטורי יחיד על מאורע זה של רדיפת יהודים בפודוליה, שלא ידוע אודותיו ממקור אחר (ראה: פודהייצה - ספר קהילה, עמ' 25-24).
לו דף. 11 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כריכה ישנה.
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין ומסכת שבועות, עם המפרשים. ווילנא, [תרמ"ז] 1887. דפוס האלמנה והאחים ראם.
בדף המגן הקדמי רישום ארוך בעפרון, תחת הכותרת "כתוב זאת זכרון בספר", ובו תיעוד אישי-היסטורי של בעל הגמרא, יהודי תושב צ'רנוביץ, המספר על גירושו במהלך מלחמת העולם הראשונה מאזור צ'רנוביץ שבבוקובינה אל תוככי רוסיה. כולל תיאור מרתק על תלאותיו, מאסרו וסכנות המוות שהיה נתון בהן, על מפגש עם יהודים מגורשים נוספים מגליציה ובוקובינה, ועוד. בסוף הרישום תיעד הכותב את המסכתות שלמד תחת התלאות והנדודים המתוארים ועד חזרתו לעירו. את המסכתות שלפנינו - סנהדרין ושבועות - למד לאחר שובו לצ'רנוביץ, בשנת תרע"ז. ברישום מופיעה חתימה לא ברורה: "הצעיר יהודא זעליג [?]...". ראה להלן ציטוט הרישום במלואו.
רישומים נוספים בדפי הבטנה הקדמיים.
קכד; לב; נ; כד; ס; ה; ח; לג; יח; ה דף. 40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש. כריכת עור מקורית, עם פגמים.
לימוד תורה במסירות נפש - תוך כדי גירוש ומאסר במלחמת העולם הראשונה
בגמרא שלפנינו תיעוד היסטורי יוצא דופן מתקופת מלחמת העולם הראשונה, עדות מכלי ראשון של אחד מיהודי העיר צ'רנוביץ שנתפס וגורש, כנראה במהלך הכיבוש הרוסי, מהכפר פריליפטשע (Prilipcze) שבבוקובינה בחודש אדר תרע"ה אל פנים רוסיה. הוא מתאר את המסע המפרך שעבר, שכלל מאסר וסכנות אחרות, "והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים...". הוא מתאר סכנת מוות ממשית, "ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני". לבסוף הובא אל פענזא (Penza) שבתוככי רוסיה, שם שוחרר. בפענזא מצא עוד כשש מאות פליטים יהודיים שגורשו אליה מבוקובינה וגליציה. הוא שהה שם למעלה משנה, עד שקיבל היתר לחזור לצ'רנוביץ. בהגיעו לעיר בחודש כסלו תרע"ז, מצא את העיר כבושה, ריקה מתושביה, ונתונה לשוד וביזה. גם בניו ובנותיו לא היו בעיר והוא נשאר בה בודד, "ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ... עודנה ידי הצורר שולטת... אין איש מאזרחי העיר בבית, כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם, חמס ושוד אראה כל היום בעיר, גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה...". בכל השעות הקשות האלה למד וסיים הכותב שמונה מסכתות, כולל אחת מהן שנלמדה במאסר – "בהתפיסה בסוראש" (Surazh, פלך צ'רניגוב, רוסיה), כפי שתיעד בסוף רשימתו.
כתוב זאת זכרון בספר
אני הגבר ראיתי עוני פחד ורעדה קראני בשנת תרע"ה בראש חודש אדר עדת מרעים הקיפוני סבוני גם סבבוני הכוני פצעוני נלקחתי פתאום מכפר פריליפטשע והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים ככה עברו שבעה ירחים כמעט שאמרתי נואש לא האמנתי כי אוכל לאמר אני עניתי מאד ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני ואני לאלקי יושב מרום דלפי עיני אלהא דמאיר ענני ומחרב הצילני ומידי רשעים פלטני ומטיט הוציאני וד' עזרני יסר יסרני ולמות לא נתנני באתי עד עירה פענזא שמה חופשה ניתן לי התעכבתי שמה קרוב לארבעה עשר חדשים יצאתי לחרות שמה מצאתי את אחי ורעי הגולים ממדינת גאליציע ובוקאווינא כשש מאות נפשות היינו שם אחים לצרה היינו איש לרעהו בצפיותינו צפינו לישועה והנה זה לא כביר השגנו רשיון לעזוב עירה פענזא ולשוב למקומינו ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ בחודש כסלו שנת עזר"ת והנה לצערי עדן לא נשעננו[?] עודנה ידי הצורר שולטת בעירה טשערנאוויץ אין איש מאזרחי העיר בבית כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם חמס ושוד אראה כל היום בעיר גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה יושב ומצפה לישועת ד' ואתפלל ואתחנן לפני בעל הרחמים שימהר ויחוש מעשהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים לאבותם וישים שלום עלינו ונזכה לגאולה שלמה אכ"י
נכתב ממני הצעיר יהודא זעליג [--?]
לזכרון
אלו הן המסכתות שסיימתי בגלותי בימי עני' בהיותי בארץ נכרי' כן יזכני ד' לסיים הש"ס בהרחבה מתוך עושר וכבוד במהרה בשלום ושלוה אכ"י'
שבת – בהתפיסה בסוראש קיץ תרע"ה
בבא קמא, בבא מציעא – בעיר פענזא חורף תרע"ו
בבא בתרא ברכות – בעיר פענזא קיץ תרע"ו
עבודה זרה – חורף תרע"ז התחלתי בעיר פענזא וסיימתי בעיר טשערנאויץ תשעה עשר ימים לחודש כסלי' תרע"ז
סנהדרין – סימתי תרע"ז שבעה ימים לחודש ניסן פה עירה טשערנאויץ
שבועות – התחלתי בעזר הצור ביום ו' פ' צו ז' ימים לחודש ניסן שנת עזר"ת סיימתי' י"ג סיון עזר"ת
תיאור של הטקס, עם נוסח התפילות שנאמרו במהלכו. התיאור נדפס בפורטוגזית ובהולנדית; התפילות נדפסו בעברית ובהולנדית. לצד התפילות, ברכה ארוכה מאת רבי שלמה שלם, רבה הראשי הספרדי של אמשטרדם.
מתוך השער: "אור גדול ליהודים, בק"ק ספרדים יזיי"א, בעת זריחת השמש באופק מחנה קדשנו ובית תפארתנו היא בית הכנסת הגדולה והמפוארה משוש כל הארץ... אשר זכנו בבית תפלתנו, הנשיא המרומם, יורש עצר, יושב על כס הממשלה, לשם ולתפארת ולתהלה, גיליילמו החמישי יר"ה, עם הנשיאה אשת חיקו גילו ובת גילו, בת מלך היא יורשת עצר פרוסייא פרידריקא צופיאה וילהילמינא יר"ה, עם כל יועציהם ושריהם ה' עליהם יחיו... והעיר אמשטרדם צהלה ושמחה...".
[4], 31-6 עמ'. 25.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. קונטרסים רופפים. כריכת קרטון מקורית, עם פגמים, צדה הקדמי מנותק.
בהכרזה המודפסת מופיעה קריאה לכל בני הקהילה, לתרום לקופת הצדקה הקהילתית, עקב ההוצאות המרובות של חלוקת כספים לעניים, ביקור חולים וקבורת מתים.
בראש הדף סמל מאויר של הקהילה, עם האותיות "ק.א.א." [=קהל אשכנזים אמשטרדם]. עברית ויידיש מעורבים: המילים בעברית נדפסו באותיות מרובעות והמילים ביידיש נדפסו באותיות כתב רהוט אשכנזי.
[1] דף (מודפס מצדו האחד). 39 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. סימני קיפול.
כפי המופיע בשער, את דרוש ההספד נשא ה"נודע ביהודה" ביום א' י"ב כסלו תקמ"א, כשבועיים לאחר מותה של המלכה (מריה תרזה מתה ב-29 לנובמבר 1780, ר"ח כסלו תקמ"א), בבית הכנסת "מייזל" בעיר פראג, בהשתתפות "שרים רבים ונכבדים וגם מאנשי הצבא".
הדרוש מכיל הספד על המלכה, "דברי'[ם] המשברי'[ם] הלב לעורר המספד והבכי על מיתת אדונתינו החסודה האדירה המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא יזכר זכרונה לטובה", יחד עם הבעת שמחה והלל על עלות בנה הקיסר יוזף השני לכס השלטון (באופן רשמי הוא עלה לשלטון עם מות אביו, אך בפועל שלט באופן עצמאי רק לאחר מות אמו): "שבח והודאה על הטובה הגדולה שעשה הקב"ה עם המלכה הקיסרת [!] שזכתה עוד בחייה לראות בנה הגדול המושלם בכל השלימות הוא אדונינו האדיר החסיד המיוחס גבור וחכם הקיסר יאזעפוס השני ירום הודו... וגם כולל ברכו'[ת] לראש אדונינו הקיסר האדיר יר"ה ותפלה עבורו... ונכלל בדרוש זה אפס קצה משבח הבית הגדול בית אוסטרייך מיום אשר צמח קרן הודם עד היום הזה".
בגוף ההספד מופיעים ביטויי שבח מופלגים על מריה תרזה, שיהודי פראג סבלו לא מעט מנחת זרועה: "כי נפלה אמה של מלכות היא אדונתינו החסודה הענוה והצדקנית המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא תנוח נפשה בגן עדן... כי פלא אור המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא היה מאיר ומבריק ועוצם מדותי' הטובי'[ם] יושר לבבה ורוב חסדה היה מפורסם בכל העולם ועתה באה שמשה ונאסף נגהה הלא ע"ז ידוו כל הדוים וכל אחד יאמר מי יתן ראשי מים... ואם מצד הוד מלכות שניתן עלי'[ה] מן השמים ותהי נושאת חן... כלם עבדו אותה בכל לב ולא מצד יראה כ"א מאהבה גמורה... וכמו שעשינו כלנו בימי המצור בשנת תקיז"ל וגם אנכי בכל כחי עבדתי אז וממש מסרתי נפשי בסכנות גדולות כמו שהי'[ה] מפורסם בעת ההיא והכל מאהבה... ואם מצד מדותי'[ה] הטובים צנועה ופרושה היתה פירשה עצמה מכל חמודת ותאוות הגופנית זה שנים רבות לא ישבה בסוד משחקים ולא שמעה קול שירים ומיני זמר ולא באה בקאמעדי... וכמה ממון נדבה...".
לצד דברי השבח למלכה, מעטיר ה"נודע ביהודה" גם שבחים מופלגים על בנה יוזף השני: "ודרשו רבותינו עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרח שמשו של צדיק אחר... כן עתה עד שלא שקעה שמשה של אדונתינו האדירה החסודה המלכה הקיסרת זרחה שמשו של בנה הגדול האדיר החכם החסיד יקר מפז ומכל אבני סגולה הקיסר יאזעף יר"ה... ואשרינו מה טוב חלקינו שזכינו למלך יקר הערך ואדיר כזה... כי הלא לא שייך להספיד את החי כי אם את המת ואני אומר הלא אדונתינו החסודה המלכה לא נאמר בה מיתה... יעקב אבינו לא מת... הרי שמניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה... ואנחנו נברך את אדונינו החסיד הקיסר ונאמר כלנו יחד (וענו ואמרו כל הקהל) יחי אדונינו הקיסר יאזעפוס השני לעולם אמן" (מחקר על ההספד והרקע ההיסטורי נדפס אצל: Marc Saperstein ' Your Voice Like a Ram's Horn': Themes, and Texts in Traditional Jewish Preaching, Cincinnatti 1996, pp. 445-484).
ו דף. 16 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות ועקבות עובש. בלאי. סימני עש ללא פגיעה בטקסט. סימני מחיקה בשער, עם פגיעה בטקסט הדפוסת. חותמת מחוקה בעמוד האחרון. רישומים. הדפים מנותקים חלקית.
הקדמה בעברית מאת מחבר הספר, אייזק מעטץ, והקדמה בלטינית מאת Cornelius Mueller.
בקטלוג שלפנינו, רשימה בת אלפי ספרים וכתבי יד רבים מספריית רבי דוד אופנהיים, פוסק ורב בערים ניקלשבורג ופראג. בסוף ההקדמה מצוין כי אם במשך שנה וחצי לא יגיעו בעלי אוסף הספרים להסכם עם קוניו, "אזי יעשה... אוקטציאָן [=מכירה פומבית] וימכרו הספרים אחד לאחד". בסופו של דבר, לאחר גלגולים רבים, עבר אוסף הספרים לספריית הבודליאנה של אוניברסיטת אוקספורד.
הגאון הנודע רבי דוד אופנהיים (תכ"ד-תצ"ז), מגדולי מנהיגי דורו. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. היה גאון מופלג בתורה, רב וראש ישיבה, מקובל ופוסק, עשיר ובעל השפעה בחצר הקיסר. בין רבותיו היו רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני", רבי יעקב כ"ץ - אביו של ה"חכם צבי" ורבי בנימין אפשטיין בעל "נחלת בנימין". הוא עמד בקשרי ידידות ושו"ת עם רבי יאיר חיים בכרך בעל "חוות יאיר". בשנת ת"נ, בהיותו בשנות העשרים לחייו, התמנה לרבה של העיר ניקלשבורג ול"רב הכולל" של מדינת מורביה. כעבור שני עשורים התמנה לרבה של העיר פראג, ובהמשך נתמנה לרב הראשי של בוהמיה כולה. בפראג כיהן יותר מחצי יובל עד לפטירתו. חיבר כעשרים ספרים בהלכה ובאגדה, בהם ספר השו"ת "נשאל דוד". רק מעט מחיבוריו זכו לאור הדפוס. היה עשיר מופלג (מירושת חותנו ומירושת דודו - הנגיד רבי שמואל אופנהיים) ובעל מהלכים וקשרים בחוגי השלטון ובחצר הקיסר. בעוד שספריו נותרו בכתב-יד, הרבה לתמוך בתלמידי חכמים ובהדפסת ספריהם. רבי דוד היה ידוע כחובב ספרים מושבע. ספרייתו הפרטית הייתה אז הספריה היהודית החשובה ביותר בעולם, והיא כללה אלפי כרכים של ספרים נדירים וכתבי-יד מכל התקופות.
XVI, 742, [2] עמ'. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל וקמטים בשולי הדפים. כריכת נייר, עם פגמים.
לפני דף השער הקדשה עצמית בכתב יד (עברית וגרמנית לסירוגין) מאת הבעלים "ד"ר וורמסר" [Dr. Wormser], בה הוא מספר שקיבל את הספר בשנת תר"ה 1845 מאת רבו רבי שלמה זלמן טריר, עורך הספר [רבו שנתן לו סמיכה לרבנות כבר בשנת תקצ"ד 1834]. הוא מספר כי רבו הוכיחו בחריפות על כך שלא כתב מאמר בנושא, לפרסמו בספר זה: "מדוע לא נענית 'בצח לשונך' לקריאה 'מידידך התורני מה"ר שמואל באנדי נ"י במאינץ, לקנא קנאת ד' צבאות'? איש צעיר עם ידע כמו שלך, אסור לו 'לעת הזאת' לשמוע ולשתוק, 'ולפסח על שתי סעיפים. יגעתי למצא דבריך, בנוים על אדני אמת, ונכזבה תוחלתי לצערי! כה ד[י]בר אדמו"ר, הדרת ראשי ומחמד עיני, אשר זה תשעים שנה ויותר ראה בחסד אל עליון תקופת יום הולדתו, וככחו אז כן עתה ת"ל [תהלה לא-ל]. בעבור זאת רחש לבי בקרבי תודה להשוכן מרום, ועצמות תגלנה, ולעד אשיחה מעשיו ותורותיו'".
הבעלים הכותב הוא רבי שלמה וורמסר (תקע"ה-תרמ"ז), בנו של רבי שמואל וורמסר אב"ד לנגנ-שוואלבך ונכדו של רבי שלמה זלמן ווירמש אב"ד פולדא. כפי העולה מההקדשה שלפנינו, נתבקש גם הוא, דרך הרב בונדי ממיינץ, לשלוח מכתב נגד ביטול המילה, ולא שלח.
בשנת תר"ג (1843) פורסם ביומון בפרנקפורט מאמר מאת "ידידי הרפורמה" שבו הטיפו לביטול גמור של מצוות ברית המילה. אחד מן המורים הרפורמים בפרנקפורט יוסף יוהלזון (תקל"ז-תרי"א 1777-1851) אף חיבר ספרון הסברה שבו הצהיר כי כל מוסד יהודי יהיה רשאי להמיר את המילה בטקס אחר. "ידידי הרפורמה" האשימו את ברית המילה בתמותת תינוקות אחדים באותה תקופה. בעקבות מתקפה זו נכנעה עיריית פרנקפורט ללחצי הרפורמים, וניאותה לרשום במרשם האוכלוסין כיהודים גם את אותם ילדים שלא נימולו.
רבה הישיש של פרנקפורט רבי שלמה זלמן טריר (תקי"ח-תר"ז 1758-1847) נלחם בכל כוחו בהחלטה זו, והגיש כמה בקשות למועצת העיר בהן קרא לה לסגת מכוונתה, מכיוון שעל פי תורת ישראל אין ילד כזה נקרא יהודי. כדי לנצח בדעת הקהל היהודית והנוצרית גם יחד, החל רבי זלמן טריר יחד עם גאוני פרנקפורט רבי יששכר בער אדלר, ורבי אהרן פולד בעל "בית אהרן", לאסוף חוות דעת של חכמי ישראל ומלומדים יהודיים על חיוניותה של ברית המילה. בספר זה שלפנינו כינס רבי שלמה זלמן טריר חוות דעת מ-28 כותבים.
בין משתתפי הקובץ שלפנינו תלמידי חכמים מפורסמים, כגון: רבי יצחק דוב הלוי במברגר מווירצבורג, רבי שמשון רפאל הירש כשהיה עדיין רב בעמדן, רבי יעקב עטלינגר ה"ערוך לנר" מאלטונה, רבי יעקב צבי מקלנבורג בעל ה"כתב והקבלה", ועוד עשרות רבנים, לצד מלומדים לא אורתודוקסים כגון: יום טוב ליפמן צונץ מברלין, יצחק נח מנהיימר מווינה, ושמואל דוד לוצאטו (שד"ל) מפדואה.
XXIV, 240 עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כריכה מקורית.
בדף השער: "Als manuskript gedruckt" [נדפס ככתב-יד]. לדברי החוקר הרב ב"ש המבורגר (הישיבה הרמה בפיורדא, חלק ג', עמ' 521) הוגדר הספר ככתב-יד, כדי שלא לפתוח פתח לוויכוח ציבורי בנושא. לדבריו הספר נדפס במספר עותקים מוגבל מאוד עבור הנוגעים בדבר שלידיהם נמסר, ולא נמכר מעולם בחנויות ספרים. המבורגר גם כותב כי "ספר זה כיום הינו מן הנדירים ביותר", למרות שעיתוני התקופה ההיא סקרו בהרחבה את תוכנו.
חתומים בדפוס 11 רבני וורשא, עם חותמת מקורית של הבד"צ בעיר ווארשא. כרוז זה פורסם בזמנה הקשה של יהדות רוסיה ופולין, לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני, בתקופת הפרעות המכונות "סופות בנגב" בשנים 1881-1882 [פוגרומים שנעשו ביזמת השלטונות הרוסיים, כדי להסיט אל היהודים את זעמו של העם הרוסי על השלטונות], והחוקים לצמצום זכויות היהודים. מדינת פולין היתה נתונה באותה תקופה תחת ממשלת הצאר הרוסי, ורק בשנת 1918 קיבלה מחדש את עצמאותה.
1 דף. 35.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים ובלאי. קרעים חסרים בשוליים ללא פגיעה בטקסט.
בראש הפנקס הדפסה מוזהבת על נייר קרטון: "חברא קדישא דגמילות חסדים סעגעדין בחדש אלול תרלט".
בפנקס מופיעים רישומים של מאות שמות בני הקהילה ומשפחתם, בהם שמותיהם של הרבנים והדיינים בעיר (רבי צבי בק, רבי יהודה [ליאופולד] לעף, רבי יוסף קליין, רבי יוסף אליעזר בק, רבי אלעזר זאב זעלענפריינד).
באחד הדפים מופיע שמה של הנגידה יהודית מונטיפיורי, אשתו של משה מונטיפיורי: "וא"נ [=ואת נשמת] האשה יהודית בת יהושע מונטפיארי" (שמו היהודי של אביה של יהודית מונטפיורי, Levy Barent Cohen, היה יהושע).
משה מונטיפיורי ואשתו יהודית פעלו רבות לרווחת יהודים בכל רחבי העולם ותמכו כלכלית באגודות חסד וצדקה בקהילות רבות. כאות הוקרה והערצה מונו משה ויהודית מונטיפיורי כ"נשיאי כבוד" או "חברי כבוד" באגודות ובארגונים יהודיים, וכן הוזכרו בתפילות "מי שברך" בבתי הכנסת ובפנקסי הזכרת נשמות.
למעלה מ-20 דף כתובים, ועוד דפים רבים ריקים. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים ובלאי. הדבקות נייר עם תיקונים בכתב-יד בכמה מן הדפים. כריכת קטיפה נאה, מעוטרת בהטבעה מוזהבת. פגמים בכריכה.