כתב-יד, דרושים ארוכים בקבלה, מאת השבתאי אברהם מיכאל (מיגל) קרדוזו. [כתיבה ספרדית, צפון אפריקה?, המאה ה-18 בקירוב].
הכרך שלפנינו מכיל מספר חלקים. בראשו "דרוש של ארבע כוסות להראמ"ק [=אברהם מיכאל קרדוזו] מכ"א [=מנוחתו כבוד אמן]". אחרי דרוש זה מופיע נספח לדרוש "שייך לדרוש ד' כוסות" (מתחיל: "מצאתי כתוב בדרוש דרך אמונה, עניינים השייכים לדרוש ד' כוסות..."), בסופו איור קבלי.
לאחר מכן מופיע חיבור בשם "שאלות ותשובות מדרוש הנמצאים ושמות האנשים אמ"ק ואוריאל". כתוב בצורת דו-שיח בין שתי דמויות: "אמ"ק" [אברהם מיכאל קרדוזו] ו"אוריאל". חלק זה חסר כנראה בסופו.
אחריו מופיע "דרוש הנמצאים", שהוא רובו של כתב-היד.
מספר הגהות בגליונות.
חותמת בעלות בעמוד הראשון: "הצב"י יצחק גאגין הי"ו איש ירושלם ת"ו".
אברהם מיכאל קרדוזו, מראשיה של התנועה השבתאית ומהחשובים שבין תועמלניה. נולד בשנת 1627 למשפחת אנוסים בחצי האי האיברי וגדל על ברכי הנצרות. בהיותו בן 21 נמלט (יחד עם אחיו המבוגר ממנו) לאיטליה, ובה שב ליהדות. הוא החל ללמוד תורה אצל רבני ונציה, ובהמשך למד גם קבלה. במקצועו היה רופא, ונדד רבות בערי איטליה והים התיכון: ונציה, ליוורנו, ורונה, קהיר, טריפולי, תוניס, איזמיר, קושטא, ועוד. בנדודיו עסק בפעילות תעמולה למען התנועה השבתאית, וגורש מכמה ערים (ליוורנו, קושטא, תוניס, ועוד) אחרי שהוחרם בשל דעותיו. בזמן שהותו בטריפולי התמנה לרופאם האישי של עות'מאן פאשה וראג'ב ביי, וזכה להערכתם של חכמי העיר, שהעידו עליו כי הוא נאמן לתורה ושומר מצוות. מטריפולי עבר קרדוזו לתוניס, אך גורש משם לאחר שחכמי איזמיר שהתנגדו לשבתאות פנו באיגרת לחכמי תוניס ובקשו מהם להחרימו. בשנת 1689 הגיע קרדוזו לקושטא לאחר שנודע לו שאסתר, אלמנתו של שבתי צבי (שנפטר ב-1676) מציעה לו נישואין. קרדוזו היה לאחד מ"נביאיה" העיקריים של התנועה השבתאית (בקרב כת הדוֹנְמֶה, זכה קרדוזו למעמד מקודש, השווה למעמדו של שבתי צבי ושל נתן העזתי). במסגרת זו ניהל פולמוסים חריפים עם אישים שונים, הן עם חבריו לתנועה והן עם רבנים וראשי קהילות שהתנגדו לשבתאות. הוא כתב מאמרים ודרושים קבליים רבים, העוסקים בתורת האלוהות ובנושא הגאולה, בהם העמיד מבנה שלם של תיאולוגיה שבתאית. בין המתנגדים העזים והלוחמים בקרדוזו היו רבי יעקב ששפורטש ורבי משה חגיז (אשר מאשים אותו בין היתר "בהיותו חותם עצמו משיח בן אפרים"; חלק מהפולמוס וההתנגדות הרבנית נגד קרדוזו נכרכו יחד עם המאבק בשבתאי נחמיה חייא חיון). אחד הספרים שהוקדש למלחמה נגד קרדוזו (המהווה מקור חשוב לתולדותיו) הוא הספר "מריבת קדש" לרבי אליהו הכהן מאיזמיר (נדפס אצל אהרן פריימאן, ענייני שבתי צבי, ברלין תרע"ג). בשנת 1703 ביקש קרדוזו להתיישב בארץ ישראל, אולם חכמי צפת מנעו את כניסתו לארץ והוא נסע למצרים, שם נדקר למוות על ידי אחיינו בשל סכסוך כספי.
הדרושים שלפנינו, כמו רוב דרושיו של קרדוזו, לא נדפסו מעולם. מחקר חשוב על קרדוזו והגותו, שהיה אמור לכלול הדפסה של כתביו, נערך על ידי ד"ר נסים יושע. מעבודתו התפרסם הספר "אנוס בחבלי משיח" (הוצאת יד בן צבי, ירושלים תשע"ו) – מחקר על תולדותיו והגותו של קרדוזו, אך הדרשות של קרדוזו לא נדפסו.
[69] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט בחלק מהדפים. חלק מהדפים והקונטרסים מנותקים. כריכת עור ישנה, פגומה, ללא שדרה, מנותקת.