מנורת חנוכה של רבנו יונה סעדיה נבון מירושלים. [ירושלים, המאה ה-19].
פח פליז מנוסר ורקוע.
מנורת חנוכה גדולה, מתקפלת, שנועדה לתליה על הקיר. על הדופן האחורית מופיעים עיטורים שונים: מגן דוד שבתוכו מעגלים קטנים, שני מעגלים גדולים דמויי עיניים (במרכזם עיטור דמוי אישון), ושני עיטורים גדולים בצורת דגים זקופים. כתובות רקועות (במסמר): " כי נר מצוה ותורה אור / יונה סעדיה המכונה מורינו נבון הי"ו". אל תחתית הדופן האחורית מחובר מדף מלבני בו מקודחים שמונה מעגלים המשמשים להחזקת כוסיות ההדלקה. המדף מחובר על ידי שני צירים וניתן לקיפול.
מנורת חנוכה זו, המכונה – על שם בעליה – "מנורת רבנו נבון", נחקרה בידי יצחק איינהורן והיא מופיעה ומצולמת בקטלוג "אמנות ואומנות בארץ ישראל במאה הי"ט" במאמרו על חפצי קודש וחול מהיישוב הישן בירושלים. במאמרו דן איינהורן ארוכות בשאלות הנוגעות לזהות בעל המנורה, לאופן שימושה וייעודה (כמנורה אשר שימשה את השד"ר במסעותיו) וכן במוטיבים האמנותיים המופיעים על הדופן האחורית, אותם הוא מפענח כקמעות לשמירה מפני עין הרע (בהם גם ה"עיניים" הרקועות בעיטורי הדגים, שמניינן ח"י).
יש לציין, כי על אף סברתו של איינהורן, לפיה המנורה היתה שייכת לשד"ר רבי יונה סעדיה נבון – שליח כוללות ירושלים לצפון אפריקה בשנים תקס"ב-תקס"ג ושליח כוללות חברון בשנת תקע"ב – סביר יותר להניח כי המנורה היתה שייכת לרבי יונה סעדיה נבון "השני", אשר חי בירושלים בשנים תקצ"ט-תרס"ט (1839-1909); לפי השערה זו, גם זיהוי טיפוס זה של מנורת החנוכה כ"מנורה לשד"רים", אשר שימשה את השלוחים במסעותיהם, מוטל בספק (ראו גם מאמרו של שלום צבר, "מנס פך השמן לקת רובה: גלגוליה של מנורת החנוכה בישראל", בתוך: "תעודה" כ"ח, תשע"ז, עמ' 421, הערה 14).
על תולדות ר' יונה סעדיה נבון, אשר נודע בשם הרב חרמו"ן (ראשי תיבות שמו "ח"ר מורינו נבון"), כותב מ"ד גאון בספרו "יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהווה": הוא נולד בירושלים בשנת תקצ"ט; היה נכדו של הראשון לציון הרב יונה משה נבון, ויורשו היחיד של הרב בנימין מרדכי נבון, מחבר הספר "בני בנימין" (ואביו החורג של הרב יעקב שאול אלישר, היש"א ברכה). שימש כשלושים שנה רצופות כפקיד הכוללות בירושלים, גבאי העניים וממונה על ענייני בית העלמין וחברה קדישא של עדת הספרדים; שימש כש"ץ בק"ק "אמצעי" (בעיר העתיקה) במשך שנים רבות, נפטר באייר תרס"ט ונקבר בהר הזיתים. הכתובת המופיעה על מצבתו, "...יונה סעדיה המכונה מורינו נבון ז"ל..." תואמת לכתובת המופיעה על המנורה שלפנינו.
גובה: 23 ס"מ, רוחב: 47 ס"מ, עומק: 8 ס"מ. מצב כללי טוב. כיפופים. פגמים קלים. תיקוני הלחמה ישנים. השמש חסר. השרשראות או הזרועות המתקפלות אשר קישרו בין הדופן האחורית ומדף כוסות ההדלקה – חסרות.
ספרות:
1. אמנות ואומנות בארץ-ישראל במאה הי"ט (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979), עמ' 29-33, תמונה 13.
2. נרקיס, "מנורת החנוכה", עמ' 69; לוח LVII, פריט 162.
3. מ"ד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה, ב (ירושלים, תרצ"ח), עמ' 453-454.
מקור:
1. אוסף יצחק אינהורן.
2. אוסף פרטי.