מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים

כתב-יד, דרשות וחידושים – אוטוגרף המחבר רבי יהודה עייאש, עם הספד על ידידו רבינו חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש – חיבור שלא נדפס

פתיחה: $35,000
הערכה: $50,000 - $80,000
נמכר ב: $43,750
כולל עמלת קונה

כתב-יד, חידושים על התורה, דרשות, ופירוש על פרקי אבות, בכתיבת יד המחבר הגאון רבי יהודה עייאש ראב"ד אלג'יר בעל "לחם יהודה", "בית יהודה" ועוד. [אלג'יר, ראשית שנות הת"ק, אמצע המאה ה-18 בקירוב].
כתב היד שלפנינו לא היה ידוע לכותבי תולדותיו של הגאון רבי יהודה עייאש ולעוסקים בתורתו. הוא כולל חידושים ודרושים על התורה, רובם על הספרים בראשית ושמות, ומיעוטם על ספרי במדבר ודברים; וכן דרושים נוספים: "למעלת התורה", "למעלת כבוד התלמיד חכם", "דרוש לשבת שקלים". כל אלה לא נדפסו מעולם.
בסוף כתב היד חידושים על מסכת אבות. חידושים אלה נדפסו (כנראה מכתב-יד אחר), עם הרחבה שאינה לפנינו, בספר "וזאת ליהודה", שהדפיס בן המחבר בזולצבאך תקל"ו.
בשני מקומות מופיעים תאריכים: "פרשת העקידה שנת תק"ד", "פסוקים מחודשים בס"ד, פ' בהעלותך, סיון תק"ב לפ"ק".
אחת התגליות המעניינות בכתב היד שלפנינו הוא תחילתו של הספד (כעמוד אחד) שנשא רבי יהודה עייאש כאשר הגיעה לאלג'יר השמועה על פטירת רבי חיים בן עטר בארץ ישראל. קטע זה, המופיע בדף [32/ב], מכיל מידע ביוגרפי יקר ערך על ה"אור החיים" הקדוש, עם תוספת נופך על דמותו המופלאה. פרטים אלה אינם ידועים ממקום אחר, ויש להם משנה חשיבות כשהם באים מפיו של גדול דורו רבי יהודה עייאש, שהכירו באופן אישי (ראה להלן). בראש ההספד, בשולי הדף, נכתב: "לשמועה, כי באה פטירת החכם השלם הכולל כה"ר חיים אבן עטאר ז"ל והגיעה שמועתו טבת תק"ד שנלב"ע ליל שבת י"ד לתמוז תק"ג".
רבי יהודה עייאש כותב בפתיחת דבריו: "מורי וגבירי כו' על השמועה כי באה כו' לפטירה די לחכם, מה אען מה אומר מה אדבר על המרגלית הטובה הזאת שאבדה מן העולם...". לאחר מכן מונה ארבעה שבחים עיקריים של ה"אור החיים" הקדוש: "המדה הראשונה, היא זריזותו, ושקידתו בת"ת, משים לילות כימים, קלא דלא פסיק מעת שנתפתחו עיניו... ולימודו היה בדקדוק עצום ויגיעה רבה... ולא ירים את ידו עד שתהא היד כותבת דבר חדש העולה על שלחן מלכים בסברא חזקה... עוד שנית, הרביץ תורה בישראל והרבה גבולו בתלמידים... והכל מימיו הם שותים... ויבואו איש ממקומו, וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים... עוד בא הכתוב השלישי, במה שהחזיק וההנה אחרים מנכסיו... כמה נסמכו על שולחנו, כמה גדלו על ברכיו... וכמה פזר נתן לעמלי תורה... ועיניו לא חסו על ממונו... גם עמוד רביעי, שזיכה את הרבים ממקומו וחוץ למקומו, שהיה עומד בכל יום ויום להעיר את הרבים בדברי חכמים כדרבונות... ומלהב לבב השומעים בהתלהבות עצום ורב, זה דרכו כל ימי חייו... היה קרב בכל עיר ועיר לתקן תקנות ולרומם עמוד התורה, ואין שם בית שלא נהנה מתורתו ולא למדו ממנו פרק אחד או הלכה אחת, וכולם קרויים תלמידיו...".
הגאון רבי יהודה עייאש (ת"ס בערך-תשרי תקכ"א), מגדולי האחרונים. מחכמי אלג'יר וירושלים. תלמידו המובהק של רבי רפאל ידידיה שלמה צרור מהעיר אלג'יר. כיהן בעיר כרב ודיין, ולאחר פטירת רבו נתמנה על מקומו כרב מדינת אלג'יריה וסביבותיה. בשנת תקט"ז עזב את משרתו, לאחר כעשרים ושמונה שנות כהונה, ועלה לארץ ישראל דרך העיר ליוורנו. עם בואו לירושלים בשנת תקי"ח, נתמנה לראב"ד בית הדין בירושלים ולראש ישיבת "כנסת ישראל", על מקומו של בעל ה"אור החיים". מספריו: "לחם יהודה" ו"בני יהודה" על הרמב"ם, "מטה יהודה" ו"שבט יהודה" על השו"ע, שו"ת "בית יהודה", "קול יהודה" על התורה, "וזאת ליהודה" – דרשות וליקוטים, ועוד.
נודע בדורו כאחד מגדולי ישראל, ורבי יהונתן אייבשיץ כותב עליו בהסכמה לספרו "וזאת ליהודה" (זולצבאך, תקל"ו): "הרב הגאון פאר הדור... נודע בישראל גדול הוא וגדולים מעשיו". בהסכמת המהרי"ט אלגאזי לאותו ספר, נכתבו תארי הערצה מופלגים: "הרב המובהק חסידא קדישא, מעין דוגמא של מעלה, רב דומה למלאך". חיבוריו נחשבים כספרי יסוד בפסיקה ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים, כדוגמת החיד"א והגרעק"א. החיד"א בספריו מתייחס אליו בהערצה רבה ומביא את דבריו בעשרות מקומות. באחד המקומות כותב החיד"א על דבר שזכה לכוון לדעתו: "והן עתה נדפס ספר מטה יהודה להרב מהר"י עייאש... ושם ראיתי שכיוונתי לדעתו, דעת עליון" (מחזיק ברכה, או"ח, סי' מז, ב). רבי יהודה עייאש היה מן המסכימים בשעתו על ספרו הראשון של החיד"א "שער יוסף" (ליוורנו, תקי"ז).
בין רבינו ה"אור החיים" לרבי יהודה עייאש נרקמו קשרי היכרות וידידות ודרכיהם נצטלבו באלג'יר ובארץ ישראל. לראשונה נפגשו השניים בעת ביקורו של ה"אור החיים" באלג'יר, לאחר שעזב את מרוקו בשנת תצ"ט. מגמת פניו של ה"אור החיים" היתה העיר ליוורנו שבאיטליה, אך הוא החליט קודם כל לבקר באלג'יר. כשהגיע אליה, לאחר מסע רצוף סכנות במדבר, הציג ה"אור החיים" בפני חכמי העיר, רבי יהודה עייאש ורבי יצחק שוראקי, את חיבוריו "אור החיים" ו"פרי תואר", ואלו העניקו לו הסכמה נלהבת על חיבורים אלה. הסכמה זו, מחודש אייר תצ"ט, נדפסה בראש ספרו "אור החיים" (ונציה תק"ב). בין היתר כותבים עליו: "מראות אלקים עולים ראינו... החכם השלם... כמהר"ר חיים אבן עטר נר"ו, שבא לכאן ותלמודו בידו... וכגון דא צריך לאודועא ולברך עליו ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, תלמוד גדול ומעשה גדול תרוייהו איתנהו ביה, ויראת ה' היא אוצרו היא שעמדה לו לשומרו בכל הדרכים שבחזקת סכנה שעבר בהם מקצה המערב, וניסי טובא איתרחישו ליה יען כי כולו עומד במקום טהרה...". זמן קצר לאחר הגיעו לליוורנו חזר ה"אור החיים" וביקר שנית באלג'יר, כפי הנראה כחלק ממאמציו להשיג תומכים לישיבה שרצה להקים בארץ ישראל. בביקורו זה פגש שוב ברבי יהודה עייאש, וקיבל את הסכמתו (יחד עם עוד מחכמי אלג'יר) על חיבורו "פרי תואר". גם הסכמה זו גדושה בדברי שבח נלהבים על ה"אור החיים", על קדושתו, על הרבצת התורה שלו, וכן על תמיכתו בלומדי תורה (ומעניין להשוות את הדברים עם דברי ההספד שלפנינו, בו מופיעים פרטים דומים).
בערב ראש חודש אב תק"א יצא ה"אור החיים" הקדוש מאיטליה בדרכו לארץ הקודש, עם חבורתו, משפחתו ותלמידיו. בשנת תק"ב הגיע לירושלים, שם ייסד את "מדרש כנסת ישראל" ושם התקבצו סביבו טובי תלמידי החכמים בעיר. ה"אור החיים" לא האריך ימים בירושלים ונפטר בחודש תמוז תק"ג. על מועד פטירתו המדויק קיימות מסורות שונות, ובכתב היד שלפנינו ישנו תיעוד חשוב מהתקופה, המתארך את פטירתו ל"ליל שבת י"ד לתמוז תק"ג" (ולא מוצאי שבת, כפי שנכתב במספר מקומות).
דרכיהם של רבי יהודה עייאש וה"אור החיים" הצטלבו גם לאחר פטירתו של ה"אור החיים", כאשר בעת עלייתו של רבי יהודה עייאש לארץ ישראל בשנת תקי"ח, הושיבו אותו על כסאו של ה"אור החיים" כראש הישיבה ב"מדרש כנסת ישראל". במקורות מאוחרים יותר מוזכר רבי יהודה עייאש כדמות מרכזית בתולדות "מדרש כנסת ישראל" לצדו של ה"אור החיים" הקדוש. כך למשל כותבים חכמי בית המדרש בשנת תקס"ז: "...במקום הקדוש הזה... מדרש כנסת ישראל בעיר קדשנו ירושלים תוב"ב, אשר נתייסד... ע"י צדיק תמים... הוא הקדוש, היינו תנא קמא, הרב המופלא... המקובל האלהי... כמוהר"ר חיים ן' עטר זצוק"ל, ואחריו זרח אור מופלא הרב הגדול בענקים, נודע בשערים שמו... ריש מתא וריש מתיבתא, כמוהר"ר יהודה עייאש זצוק"ל, המה המכונות והעמודים דנפיש זכותייהו על ישראל ועל רבנן ותלמידיהון..." (בניהו, לתולדות בית המדרש כנסת ישראל בירושלים, ספר ירושלים ב', ירושלים תש"ט, עמ' קכט).
[66] דף. 21.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי, קרעים חסרים וסימני עש (חלקם קשים), עם פגיעה בטקסט. כריכת עור ישנה, פגומה.


רבי יהודה עייאש רואה את ה"אור החיים" לאחר פטירתו
סיפור מופלא על החיבור המיוחד בין ה"אור החיים" הקדוש לרבי יהודה עייאש, מביא רבי אברהם כאלפון בעל "לקט הקציר" בספרו "מעשה צדיקים" (תלמים תשס"ט, עמ' תב):
"מעשה רבי יהודה עייאש ז"ל שתחילתו מעיר למהדייא [עיר הסמוכה לאלג'יר], והלך בקטנותו למערב הפנימי ולמד שם תורה, ואחר כך בא לארגיל [=אלג'יר] ונתיישב שם. ובעת זקנותו עלה לירושלים תוב"ב. ומה שעכבו אותו הקהל הלא הם בספרו בית יהודה. וכשבא לירושלים ת"ו, ישב בבית מדרשו של הרב חיים אבן עטר ז"ל עם שאר תלמידי חכמים. ויום אחד נכנס רבי יהודה, ומצא רבי חיים ז"ל שהיה יושב במקומו כבחיים חייתו! ושאל לתלמידי חכמים שהיו שם: הראיתם איזה דבר? אמרו לו: לא ראינו, והעלים מהם. ומאותו יום ואילך הניחו מקום הרב חיים פנוי, ואין שום אדם נכנס בו. ואומרים שבכל יום יבוא שם ולומד שם בישיבתו ואין שום אדם רואהו כי אם רבי יהודה ז"ל זיע"א. ונפטר הרב יהודה ז"ל שנת התק"ך, ורבי חיים שנת התק"ד זיע"א".

Category
כתבי יד – ספרי קבלה, וחיבורים בהלכה ובאגדה