גביע קידוש לפסח של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
גביע כסף, חתום בחותמת העיר קייב - סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, ובחותמת יצרן (ИЕЗ [IEZ] - Israel Eseevich Zakhoder). מעוטר באיורים ובדגמים צמחיים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את גביע הקידוש ששימש את סבא שלי הרש"ב בחג הפסח. סבי העניק לי אותו כשישה חודשים לפני הסתלקותו". האישור מתוארך – 26 במאי 1989.

בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, והתמסר לפעילות ציבורית רחבה ומסועפת עבור הטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. לדבריה של נכדתו הרבנית חנה, כשישה חודשים לפני הסתלקותו (תשרי תר"פ בקירוב) העניק לה סבה האדמו"ר הרש"ב את גביע הכסף שלפנינו, בו השתמש בסדרי הפסח. הסתלקותו הייתה ימים ספורים לפני חג הפסח תר"פ, במוצאי שבת אור לב' ניסן, ומנוחתו כבוד בבית העלמין היהודי שבעיר רוסטוב.
באחת משיחותיו סיפר האדמו"ר הריי"ץ על גביע נוסף שעמד על שולחן הסדר של אביו הרש"ב, אותו קיבל בירושה מזקנו האדמו"ר הזקן (יידיש): "היה אצלנו בירושה גביע של יין מכ"ק רבנו הזקן, ובכוס זו עוד נשאר קצת שיירים מיין שנקרש. את הגביע נהגו להעמיד תמיד בשעת הסדרים. פעם בטעות רחצו את הגביע, ונשטף מעט היין שהתקשה בתוכו. לאחר מכן, מסיבה כלשהי, אבד הגביע" (ספר השיחות תש"ב, עמ' 90).

7X6 ס"מ בקירוב. מצב טוב.