מכתב (כ-22 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש", אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק. י"ג אלול תרצ"ו [1936].
המכתב עוסק בבעיות ההלכתיות שעלולות להיווצר כתוצאה מאספקת המים לעיר בני ברק בראש השנה תרצ"ז, שחל בימים חמישי ושישי, ובשבת הסמוכה להם. כדי להימנע מחילול שבת ויום טוב, היה צריך לתכנן את אספקת המים מהבריכות העירוניות מבלי להזדקק להפעלת המשאבות. ה"חזון איש" מבקש מהרב לנדא "שיצליח לכונן שביום שני של רה"ש יספיק הליגמן מים לכל העיר... וההוצאה ישיבו לו...". ה"חזון איש" מציע תכנית של אספקה חלקית של המים, כדי שלא יחסרו מים ביום השלישי: "בכלל, בריכת המים מספקת הרבה פרדסים, וביו"ט כשההספקה רק לצורך בני אדם מספקת בריכה מליאה לכל שלשה ימים, ויפתחו שתי שעות בכל יום, שעה אחת בבוקר ושעה אחת בצהרים, וידבקו מודעות שיכינו מים באותן השעות ומעיו"ט. אין בזה שום דוחק וכבר עשו כן אשתקד כאשר המכונה היתה מקולקלת".
בראש דבריו כותב ה"חזון איש" כי ברצונו "להעתיק בזה רגשי לב ועמק צערי בקשר עם עבודתו של בית הספקת המים ביו"ט", ומבהיר את התנגדותו להפעלת המשאבות בשני מישורים: המישור הראשון, מישור הנהגתי - ה"חזון איש" שוטח את דעתו בעניין הזהירות הנדרשת בהנהגתו של רב ומורה הוראה, אשר בא לפסוק הלכה לאנשים פשוטים. לדברי ה"חזון איש", המון העם עלולים להקל בהלכות שביתת יום טוב, ולדמות דבר לדבר שלא כדין: "כל דבר היוצא מן הרגיל, מפקפק את לב ההמון שיהדותו בבחינת מצות אנשים וגו', ואחרי שהורגלנו בשביתת הספקת המים, התחלת עבודתו נחשב לפריצת גדר, ובפרט בזמנינו שהשטן מתגבר ודלת העם מתפטם מהספרות הכפרנית, ומחר ישטיננו לעשות הקרח ביו"ט ועוד כיו"ב". המישור השני, מישור הלכתי - ה"חזון איש" כותב: "אין אני רואה היתר מעיקר הדין..." ומאריך לבאר את הבעיות ההלכתיות שישנן בדבר.
[1] דף. 25.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים וסימני קיפול.