מכירה 82 - חלק ב' - ספרים ומכתבי רבנים מאוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק במשך חמישים שנה
- (-) Remove מכתבי filter מכתבי
- from (43) Apply from filter
- letter (43) Apply letter filter
- rabbi (43) Apply rabbi filter
- ואדמו (35) Apply ואדמו filter
- ואדמורים (35) Apply ואדמורים filter
- רבנים (35) Apply רבנים filter
- רים (35) Apply רים filter
- ואדמו"רים (35) Apply ואדמו"רים filter
- rebb (35) Apply rebb filter
- בענייני (19) Apply בענייני filter
- מכתבים (19) Apply מכתבים filter
- כרוזים (19) Apply כרוזים filter
- וטיוטות (19) Apply וטיוטות filter
- העיר (19) Apply העיר filter
- ברק (19) Apply ברק filter
- בני (19) Apply בני filter
- bnei (19) Apply bnei filter
- brak (19) Apply brak filter
- draft (19) Apply draft filter
- proclam (19) Apply proclam filter
- relat (19) Apply relat filter
- אל (8) Apply אל filter
- חזון (8) Apply חזון filter
- הרב (8) Apply הרב filter
- החזון (8) Apply החזון filter
- לנדא (8) Apply לנדא filter
- איש (8) Apply איש filter
- איש" (8) Apply איש" filter
- ה"חזון (8) Apply ה"חזון filter
- chazon (8) Apply chazon filter
- ish (8) Apply ish filter
- landau (8) Apply landau filter
- yaakov (8) Apply yaakov filter
שני מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר אב"ד שכונת זכרון מאיר. [בני ברק, תשכ"ד בקירוב].
המכתבים נשלחו אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק, ובהם מתאם הרב וואזנר עם הרב לנדא עניינים הקשורים למאבק בהקמת מועצה דתית בעיר (כפי הנראה, נכתבו המכתבים לקראת אסיפת הרבנים נגד הקמת מועצה דתית בעיר בני ברק באסרו חג השבועות תשכ"ד - ראה פריט הבא).
באחד המכתבים כותב הרב וואזנר כי שמע על מכתב שהגיע לעירייה בעניין זה (כנראה, מכתב ממשרד הדתות), וכן על "איזה מאמר ברדיו על ענין המועצה דתית". הרב וואזנר מחזק את הרב לנדא במאבק זה על עצמאות מערכת הרבנות בעיר, וכותב לו: "...ובשום אופן חלילה להראות איזה חולשה בקו שלנו, מה שקבלנו עלינו שלא להכנס לשום פשרות". הרב וואזנר מספר שדיבר בעניין זה עם "ר' בן ציון יעקבויטש" [נאמן האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, ושליחו למאבק זה - ראה בספרו של יעקבוביטש: זכור ימות עולם, חלק ד, פרק טו-טז, עמ' קלז-קסט, ובמדור צילומי המסמכים בספרו, צילומים מס' 17-44]. במכתב השני מבקש הרב וואזנר "שינסו לצרף גם חתימת הה"ג ר' משה הגר שליט"א [רב קרית ויז'ניץ, ולימים האדמו"ר בעל "ישועות משה"]..." - כפי הנראה, מדובר בחתימה על כרוז ה"החלטה" של רבני בני ברק - ראה להלן פריטים 432-433.
על המכתב השני חותם הרב וואזנר בראשי תיבות: "שה"ו" [שמואל הלוי וואזנר].
הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר (תרע"ג-תשע"ה), בעל "שבט הלוי", מגדולי פוסקי הדור האחרון. יליד העיר וינה, תלמידם של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא ושל רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר (שניהם נספו בשואה), ולאחר מכן תלמיד מובהק לרבו הגאון רבי מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין. בשנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל עם רעייתו. תחילה התגורר בירושלים. הוא שימש את גדולי העיר, התבלט עד מהרה כאחד מתלמידי החכמים החשובים, ומונה לרב ומו"צ בשכונת גאולה. בשנת תש"ז עבר לבני ברק, לכהן בה כרב ואב"ד שכונת זכרון מאיר. מינוי זה בא בהמלצתו של מרן ה"חזון איש" שהכיר כבר אז בגדלותו ובכוחו של האברך הצעיר וצפה את עתידו. לאחר תקופה קצרה מונה לרבם של קהילות "חוג חתם סופר" בעיר. ברבות השנים הפך הרב וואזנר לאחד מגדולי הפוסקים והיה לסמכות הלכתית מקובלת על כל החוגים. השיב תשובות לאלפים, אשר נדפסו באחד-עשר כרכי ספרו שו"ת שבט הלוי.
2 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. באחד המכתבים נקבי תיוק.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
"החלטה" בחתימות שבעה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ה"ישועות משה" מויז'ניץ ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית ובכך לבטל למעשה את עצמאותה של מערכת הרבנות בעיר. בני ברק, אסרו חג שבועות תשכ"ד [1964].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח ההחלטה שהתקבלה באסיפת רבני העיר בני ברק (שהתקיימה בבית הרב לנדא), שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת: "בשבתנו יחד ודנינו על ההצעה לכונן מועצה דתית בבני ברק, החלטנו כולנו פה אחד, שפה בעירנו בני ברק מחוייבים כולנו להלחם נגד התכוננות מועצה דתית, וכולנו נחלץ חושים... נגד רעיון זה, עד כדי התיסדות קהלה נפרדת" (הרב וואזנר היה הרוח החיה מאחורי אסיפה זו - ראה פריט קודם).
על אסיפה זו מספר ר' בן ציון יעקובוביטש בספרו "זכור ימות עולם" (חלק ד, בני ברק תשנ"ז, עמ' קנד-קסא). שם נכתב כי אסיפה זו נתכנסה לאחר שקיבל הרב וואזנר גיבוי מהאדמו"ר מסאטמר, אשר התחייב לשלם משכורות לרבנים ולעובדי מערכת הרבנות במקרה שיאלצו להקים "קהילה נפרדת".
ה"החלטה" שלפנינו היתה הצעד הראשון במלחמה הגלויה של רבני בני ברק על צביונה החרדי של העיר, נגד נסיונות חוזרים ונשנים - במשך יותר מעשר שנים - של גורמים שונים, להקים מועצה דתית ולבטל את עצמאות מערכת הרבנות בעיר.
על מכתב זה חתומים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי נחמן כהנא, האדמו"ר מספינקא (תרס"ה-תשל"ז); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי אברהם צבי וייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); ורבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויז'ניץ. תרע"ו-תשע"ב).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
פריט 433 החלטת רבני בני ברק - מהאסיפה באסרו חג שבועות תשכ"ד - עם חידוש ההחלטה מהתאריך י"ב אלול תשכ"ט
"החלטה" בחתימות שישה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית ובכך לבטל למעשה את עצמאותה של מערכת הרבנות בעיר. בני ברק, סיון תשכ"ד [1964]. בשולי הדף הוספה מהתאריך "י"ב אלול תשכ"ט": "אנחנו מחדשים ומקבלים עלינו כנ"ל", עם תשע חתימות ידם של הרבנים (בהם גם חתימת ה"ישועות משה" מויז'ניץ).
דף מודפס במכונת כתיבה - עותק נוסף של נוסח ההחלטה שהתקבלה באסיפת רבני העיר בני ברק באסרו חג שבועות תשכ"ד - שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת (ראה פריט קודם), חתום בידי הרבנים.
בי"ב אלול תשכ"ט, לאחר שהתעורר שוב הדיון סביב הקמת מועצה דתית, התאספו רבני בני ברק וחתמו מחדש על המסמך שלפנינו. באותה אסיפה חתמו הרבנים גם על "פסק דין" בנושא, ראה פריט הבא (על אסיפה זו ראה בספרו של ר' בן ציון יעקובוביטש: זכור ימות עולם, חלק ד, עמ' קסה).
על נוסח ה"החלטה" חתומים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי נחמן כהנא, האדמו"ר מספינקא (תרס"ה-תשל"ז); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); ורבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט).
על ההוספה משנת תשכ"ט חתומים: רבי יעקב לנדא, רבי שמואל הלוי וואזנר, רבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויזניץ. תרע"ו-תשע"ב); רבי אברהם שלמה כ"ץ; רבי יצחק שלמה אונגר; רבי אברהם צבי ווייס; רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
"פסק דין" בחתימות עשרה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ה"ישועות משה" מויז'ניץ ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית. הרבנים אוסרים על כל שיתוף פעולה עם המועצה הדתית (אם תקום) ועל קבלת טובות הנאה או משכורת ממנה. בני ברק, י"ב אלול תשכ"ט [1969].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח פסק הדין שהתקבל באסיפת רבני בני ברק בשלהי שנת תשכ"ט, לאחר שהתעורר שוב הדיון סביב הקמת מועצה דתית. הרבנים מודיעים כי "כל מי שישתף פעולה באיזו צורה שהיא עם המוע"ד [המועצה דתית] הנ"ל נקרא פורץ גדר ויבדל מעדתנו".
באותה אסיפה חתמו הרבנים שוב על ה"החלטה" משנת תשכ"ד - שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת (ראה פריט קודם). על אסיפה זו ועל משמעות פסק הדין שלפנינו, ראה בספרו של ר' בן ציון יעקובוביטש, זכור ימות עולם, חלק ד, עמ' קסה ואילך.
על פסק הדין שלפנינו חתומים הרבנים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי משה בלוי (אב"ד פרדס כץ "הרב מבודפסט", תר"ע-תשס"ב); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויז'ניץ. תרע"ו-תשע"ב).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
"פסק דין" בחתימות עשרה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ה"ישועות משה" מויז'ניץ ועוד) - איסור על כל שיתוף פעולה עם ה"מועצה הדתית" (אם תקום) ועל קבלת טובות הנאה או משכורת ממנה. ראש חודש חשון תש"ל [1969].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח פסק דין בו מודיעים רבני בני ברק כי "כל מי שישתף פעולה עם המועצה הדתית בעירנו הוא פורץ גדר והוא נבדל מהצבור", ומוסיפים בתקיפות יתר: "כי מינוי מועצה דתית בעירנו בני ברק הוא נגד דין תוה"ק, וכל קיומה הוא באיסור, וחבריה יש עליהם דין של 'פורצי גדר', כאמור 'ופורץ גדר וגו'" [סיום הפסוק הוא "ופורץ גדר ישכנו נחש", ויש כאן רמז לחרם וקללת נח"ש (נידוי-חרם-שמתא)].
על פסק הדין שלפנינו חתומים הרבנים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי משה בלוי (אב"ד פרדס כץ "הרב מבודפסט", תר"ע-תשס"ב); רבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית וי'זניץ. תרע"ו-תשע"ב); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); ורבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג).
[3] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.
מצורף: עותק מודפס של מכתב זה, שהודפס בשעתו ופורסם בבני ברק. [1] דף. מצב טוב. נקבי תיוק.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
מכתב מודפס במכונת כתיבה, בחתימות שבעה מרבני העיר בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ועוד), אל עיריית בני ברק, בה תובעים להמשיך לכהן במעמדם הקודם כעובדי דת עצמאיים, מבלי להיות כפופים למועצה הדתית. ו' טבת תש"ל [1969].
הרבנים כותבים: "הואיל ואנו החתומים מטה, רבני עיר הקודש בני ברק ת"ו, המשמשים כאן זה שנים רבות, והננו האחראים הבלעדיים על עניני הדת בעיר, והואיל ולמעשה הננו פועלים באופן עצמאי, אף כי את משכורתינו הננו מקבלים מעיריית בני ברק, והואיל ונודע לנו כי עיריית בני ברק עומדת עתה לדון באישור התקציב למועצה דתית... והואיל ולפי פסק דין שהוצאנו נאסרה על פי דין תורה קבלת משכורת... מהמועצה הדתית, כפי הפס"ד המצו"ב... [ראה פריטים קודמים, 434-435], לפיכך - ולאור פסק דין הדין הנ"ל, לא נוכל בשום פנים ואופן לקבל משכורת... או לשתף פעולה בכל דרך שהיא עם המועצה הדתית... והננו מודיעים בזאת, שהננו מוכנים לעבוד ונמשיך לעבוד בעירנו לפי אותם התנאים ובאותו מעמד כעובדי דת עצמאיים, שאינם כפופים למועצה דתית, לפי אותו מצב שהיה קיים עד היום".
על המכתב חתומים שבעת הרבנים (חמישה מהם הוסיפו אף את חותמותיהם): רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי משה בלוי (אב"ד פרדס כץ "הרב מבודפסט", תר"ע-תשס"ב); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג).
[1] דף. כ-32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק.
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.
דף מודפס במכונת כתיבה, בחתימת ידם של הרבנים (המציינים בחתימתם גם את תפקידם בעיר): רבי "שמואל הלוי וואזנר, האב"ד ור"מ זכרון מאיר"; רבי "אברהם צבי וייס - רב דנוה אחיעזר"; רבי "יצחק שלמה אונגר, רב ור"מ דקהל חוג חת"ם סופר בני ברק תו"ב"; "הרב נתן צבי פרידמן, רב שכון ה' בני ברק"; "הק' אברהם שלמה כ"ץ רב דקהל ייט"ל ב"ב"; רבי "ד. שמש, רב מקומי פרדס כץ לעדת הספרדים"; "הק' משה יהושע בהרה"צ שליט"א, אב"ד דקרית ויזניץ ת"ו"; רבי "יחיאל מאיר וינגורט"; רבי "משה בלוי, רב ואב"ד דפרדס כץ, תל גבורים והסביבה, בני ברק".
[1] דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק עם קרעים חסרים (ללא פגיעה בטקסט).
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידם של האדמו"רים. האדמו"רים מביעים בדבריהם מחאה על ההחלטה להפסיק את תקציבי העירייה למערכת הרבנות העצמאית של הרב לנדא, שאינה כפופה למועצה הדתית. החלטה זו נתפסה כעליית מדרגה במאבק של עשרות שנים עם גורמים פוליטיים וממשלתיים, שהתנגדו למערכת הרבנות העצמאית של הרב לנדא:
"על הפרצה החמורה אשר רוצים לפרוץ בעירנו הקדושה... לבטל את כל הקיים בעניני הדת זה יובל שנים, ובכח החוק פנו לכפות להפסיק את כל השרותים הדתיים הקיימים, שחיטה, ניקור, כשרות, מקוואות ועירובין וכו', ולהקים מעתה 'שירותי דת' משלהם... כל שינוי מיסוד זה הוא סכנה רוחנית לעירנו, הרס בטהרת הבית ומניעת מאכל כשר מן הציבור. על תושבי עירנו החרדים.... להתאחד כאיש אחד בלב אחד לעמוד בפרץ כחומה בצורה לבטול גזירה זו, ולשמור על צביונה ורוחה של עירנו הקדושה".
האדמו"ר מויז'ניץ רבי משה יהושע הגר בעל ה"ישועות משה" (תרע"ו-תשע"ב), בנו וממלא מקומו של האדמו"ר מויז'ניץ רבי חיים מאיר הגר בעל ה"אמרי חיים". כיהן כראש ישיבת ויז'ניץ וכרב קרית ויז'ניץ בבני ברק. לאחר פטירת אביו בשנת תשל"ב, עלה על כסאו, ובמשך כארבעים שנה הנהיג את העדה הגדולה של חסידי ויז'ניץ. נודע כמתמיד גדול שלא פסק פומיה מגירסא, וכאיש קדוש ועובד ה' מופלא. ל"טישים" שלו נהרו רבים שבאו להתחמם מאשו הבוערת וממתיקותו הוויז'ניצאית שסחפה ורוממה את הקהל. משנת תשמ"ט כיהן כנשיא מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". משיחותיו וממכתביו נדפסו סדרת הספרים "ישועות משה", תשעה כרכים, ובהם גם אסופה משיעוריו על מסכת פסחים. בניו הם האדמו"רים רבי ישראל הגר שליט"א ורבי מנחם מנדל הגר שליט"א. חתניו הם האדמו"ר מסקווירא שליט"א, האדמו"ר מבעלז שליט"א, האדמו"ר מהר"א מסאטמר שליט"א ורבי מנחם ארנסטר שליט"א ראש ישיבת ויז'ניץ.
האדמו"ר ממכנובקה רבי אברהם יהושע העשיל טברסקי (תרנ"ה-תשרי תשמ"ח), זקן האדמו"רים לבית טשרנוביל בארץ ישראל. משנת תרע"ז כיהן באדמו"רות במכנובקה על מקום אביו רבי יוסף מאיר טברסקי. לאחר עליית השלטון הקומוניסטי המשיך בניהול בית מדרשו באופן סדיר, עד שהוגלה לסיביר. בשנת תשכ"ה עלה לארץ ישראל. נודע כאחד מגדולי האדמו"רים והתפרסם כפועל ישועות למעלה מדרך הטבע.
האדמו"ר מנדבורנה רבי חיים מרדכי רוזנבוים (תרס"ג-תשל"ח), אבי שושלות אדמו"רי נדבורנה וקרעטשניף בארץ ישראל. בנו של האדמו"ר רבי איתמר רוזנבוים וחתן דודו רבי אליעזר זאב מקרטשניף. נערץ מאד על צדיקי הדור ומסופרים עליו סיפורי ישועה מופלאים, בתפילותיו שנענו למעלה מדרך הטבע. בנו הוא האדמו"ר רבי יעקב יששכר בער מנדבורנה בעל ה"באר יעקב", וחתנו הוא האדמו"ר הנודע מקרעטשניף רבי משה דוד רוזנבוים מרחובות.
האדמו"ר הקדוש מלעלוב, רבי משה מרדכי בידרמן (תרס"ד-תשמ"ז), מגדולי האדמורי"ם בדור האחרון. איש קדוש ועובד את השי"ת במסירות נפש מנעוריו, בענווה ובפשטות. נודע כפועל ישועות, ונערץ ע"י כל גדולי הדור (בפרט ע"י הרב הקדוש רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי").
[1] דף. כ-27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים ונקבי תיוק קרועים.
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידיהם של הרבנים. הרבנים מוחים על פניית גורמים שונים לבית המשפט נגד הרב לנדא, שהתנה את תעודת הכשרות באחד האולמות בעיר בשמירה על גדרי הצניעות במקום. הרבנים מורים "על סגירת כל בתי הכנסיות בעירנו לתפלת שחרית והוצאת תיבה לרחובה של עיר ביום שבת קודש פרשת עקב הבעל"ט". במכתב הוראות נוספות על סדרי המעמד.
הרבנים החותמים לפנינו: רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי יצחק צבי ברנפלד, אב"ד חוג חתם סופר (תרע"ז-תשנ"ח); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א).
לצד חתימות הרבנים נרשמו שמותיהם של הרב וואזנר והרב אונגר, שכנראה חתמו על עותק נוסף של הטיוטה (בכרוז שנדפס לבסוף חתומים שמונה רבנים, בהם גם רבי ישראל הגר רב קרית ויז'ניץ ורבי שלמה זילברשטיין רב חסידי גור בעיר - ראה חומר מצורף).
[1] דף. 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים (וכתמי דיו מהדפוס). בלאי וסימני קיפול.
לפנינו שתי טיוטות של אותו כרוז - טיוטה ראשונה בכתב-ידו של רבי שמואל הלוי וואזנר (בסופה שתי שורות בכתב-ידו של רבי משה יהודא ליב לנדא, בנו של רבי יעקב לנדא), וטיוטה שניה מודפסת במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים: רבי יעקב לנדא, רבי שמואל הלוי וואזנר, רבי אברהם שלמה כץ ורבי נתן גשטטנר.
ישנם מספר הבדלים בין שתי הטיוטות. לדוגמה, הרב וואזנר כותב: "ואיסור גמור לאיים על איש בכל מיני איום וטרור", ואילו בטיוטה המודפסת נכתב: "ואנו מכריזים באיסור גמור עפ"י דתה"ק על כל מיני טרור ואיומים על שום איש".
הנוסח המודפס: "למען עירנו הקדושה בני ברק, אשר היתה עד היום, לשם ולתהלה ולתפארת לכל בית ישראל ע"י שהיינו מחנה אחד מאוחד למען התורה הקדושה והיהדות, לכן אנו פונים בכל לב ונפש לבל יגרר איש אחר יצר המחלוקת, ואנו מכריזים באיסור גמור עפ"י דתה"ק על כל מיני טרור ואיומים על שום איש - דרך אשר הוא זר לתוה"ק".
[2] דף. גודל משתנה. מצב טוב. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.
האוסף כולל בין היתר: מכתבים לרבנים בסוגיות הלכתיות שונות; בירורים בעניני כשרות של חומרי גלם וכדומה; חיזוק עניני הלכה שונים בבני ברק, צניעות והשגחת כשרות; מכתבים תקיפים ו"קנסות" לבעלי חנויות מזון ומפעלים שהפרו את הוראות הכשרות (אחד המכתבים לדוגמא, מסתיים במילים: "...בכשרות אין קומבינציות! תדע להזהר!").
טיוטות-מכתבים בענייני הכשר מקוואות (בהן טיוטת מכתב אל האדמו"ר מקלויזנבורג); טיוטות-מכתבים בעניינים פוליטיים בעיר, בהן טיוטות למכתב אל האדמו"ר מגור בענין הבחירות לראשות עיריית בני ברק.
16 פריטי נייר, בהם 7 דפים חתומים. גודל ומצב משתנים.
1-2. "כרוז לצבור" - שתי טיוטות מודפסות במכונת כתיבה (נוסח זהה), בחתימות-ידם של רבני העיר, "למגדר מלתא להזהיר הצבור להשתמש רק בעופות הנשחטים ע"י השוחטים דעיה"ק בני ברק". בני ברק, י"ג אייר תשל"ז [1977]. טיוטה אחת חתומה בידי 11 רבנים, והשניה חתומה בידי 12 רבנים (נוסף חותם אחד על אלו שחתמו בטיוטה הראשונה).
הרבנים החתומים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי יצחק צבי ברנפלד (אב"ד חוג חתם סופר, תרע"ז-תשנ"ח); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי יהוסף חיים שיינפלד (רבה של קרית הרצוג); רבי אלי'[הו] כץ (רב חסידי סאטמר, בנו וממלא מקומו של הרב מריסקיווא, תש"ז-תשרי תשע"ט); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי שלמה זילברשטיין (רב חסידי גור, תרפ"ט-תשס"ט); רבי "ישראל בהה"צ מויזניץ שליט"א" (האדמו"ר רבי ישראל הגר, שכיהן אז כרבה של קרית ויז'ניץ בבני ברק); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי נתן צבי פרידמן (רב שכון ה', בעל "אוצר הרבנים" תרע"ד-תשנ"ג).
3. מכתב רבי יצחק שלמה אונגר אל רבי יעקב לנדא, בו מצטרף ו"מסכים לאיסור חמור על שחוטי חוץ", ומאשר לחתום את שמו על כרוז שיפורסם בעניין זה. ז' אייר תשל"ז [1977].
[3] דף. גודל משתנה. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול.