מכירה 80 - חלק ב' - אמנות מאוסף רמי כהן
ציפור זהב, 1971.
מונוטייפ צבוע ביד.
43.5X31.5 ס"מ. חתום, מתואר ומתוארך ביד. מצב טוב. כתמים. נייר גלי. נתון במסגרת.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), שישה הדפסים.
1. אדמה בלילה, 1970. אוטוליטוגרפיה צבעונית.
חתום, מתואר ומתוארך בעפרון. ממוספר 7/13.
2. благословитель зла [Blesser of Evil], 1970. אוטוליטוגרפיה צבעונית.
חתום, מתואר ומתוארך בעפרון. ממוספר 7/14.
3. ים, 1970. אוטוליטוגרפיה צבעונית.
חתום, מתואר ומתוארך בעפרון. ממוספר 7/16.
4. заветное дерево [Cherished Tree], 1970. אוטוליטוגרפיה צבעונית.
חתום, מתואר ומתוארך בעפרון. ממוספר 7/34.
5. ללא כותרת, 1970. ליטוגרפיה.
חתום ומתוארך בעפרון. ממוספר 7/14.
6. חלום ליל קיץ, 1962(?). מונוטייפ.
גודל ומצב משתנים.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), מניפסט הסימבוליזם המאגי, 1976.
הדפס על בד; חתום בלוח ומתוארך – ששה עותקים.
המניפסט מסביר את תפיסת העולם העומדת בבסיס הסימבוליזם המאגי המאפיין את יצירתם של גרובמן ועמיתיו לקבוצת לוויתן, ופותח בהצהרה: "הבנת העולם דרך סמלים – זוהי מהותו של האדם ובינתו. סימבוליזם מאגי זוהי ראיית עולם אשר בסיסה – מיסטיציזם של כוחות איתנים אשר באדם ומטרת ראיית עולם זו – השגה דתית של העולם וקיום מאושר עלי אדמות".
57X77 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים בכל העותקים.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), אוגדן ובו תריסר הדפסים צבועים ביד.
חתומים בלוח; חלקם מתוארכים בלוח 1967/1968; חתומים ומתוארים בעיפרון. נתונים בקופסה מחופה בד.
65X50 ס"מ. מצב טוב.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), אוגדן ובו תריסר הדפסים.
חתומים בלוח; חלקם מתוארכים בלוח 1967/1968; מקצתם מתוארים בלוח; חתומים וממוספרים 25/85 בעיפרון.
נתונים בקופסה מחופה בד.
65X50 ס"מ. מצב טוב.
מאחד ההדפסים נמצאים שני עותקים (העותק הנוסף ממוספר 84/85).
מיכאיל גרובמן (נ. 1939), צייר ומשורר רוסי-ישראלי, יליד מוסקבה. בשנות ה-60 היה ממייסדי "האוונגרד הרוסי השני" בברית המועצות (תנועה שאת שמה טבע בעצמו). בשנת 1971 עלה לישראל וב-1975 הקים את קבוצת "לויתן" יחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן. סגנון הקבוצה שילב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. במנשר "הצהרת לויתן" שפורסם ב-1976 ניסח גרובמן את מטרת הקבוצה: "הופעתנו המשותפת היא נסיון התחלתי של יצירת סגנון לאומי כולל, התואם את רוח בנינה של ישראל החדשה [...] הבסיס המדיני שלנו – הציונות. הבסיס הרוחני שלנו – המיסטיקה היהודית. שלושה יסודות קובעים את עמדתנו האמנותית: 1. פרימיטיביות 2. סמל. 3. אות".
בראיון לעיתון "דבר לילדים", בשנת 1981, סיפר גרובמן על יצירתו: "כל מה שאני עושה לא שייך לא לפסיכולוגיה ולא לשום צורה רגשית של החיים. אני גם לא מנסה לחקות את הטבע [...] אסור להעביר את החיים היפים הללו שסביבנו לחתיכת ניר ולהפוך אותם למעין זיוף של החיים. תפקידו של הציור הוא לגמרי אחר [...] ציור ואמנות צריכים לבנות מצב של עולם חדש לגמרי! בדיוק כמו שפעם ברא ה' את העולם הזה כמו יצירת אמנות שעתה היא חיה ואנו חיים בו, כך צריך צייר למצוא הזדמנות ליצור מצב חדש לגמרי שבמקרה של תמונה אנו קולטים אותו דרך העין".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
ולדימיר יאקובלב (1934-1998), פרח.
צבעי מים על נייר. חתום ומתואר.
39X29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים ופגמים קלים.
ולדימיר יאקובלב (1934-1998), יליד בלחנה (Balakhna, רוסיה), אמן אוטודידקט, חבר בחוג האמנים הנון-קונפורמיסטים ("האוונגרד הרוסי השני"). נכדו של הצייר הרוסי מיכאיל יאקובלב.
יאקובלב פעל במוסקבה, לשם עבר עם משפחתו בשנת 1944. בשנות ה-50 עבד כרטש בהוצאה לאור של ספרי אמנות, ובמקביל החל לעסוק בציור. הוא הציג את עבודותיו בתערוכות המחתרתיות של האמנים הנון-קונפורמיסטים שנערכו בדירות פרטיות בעיר. התערוכה הרשמית הראשונה שלו התקיימה בשנת 1963 (תערוכה משותפת עם האמן אדוארד שטיינברג).
בעקבות מחלת ילדות הלך ואיבד יאקובלב בהדרגה את מאור עיניו, ובשנות ה-70 נעשה עיוור כמעט לגמרי. לאורך חייו טופל שוב ושוב במוסדות פסיכיאטריים. על אף נסיבות חייו הקשות, לא חדל מלעסוק באמנות. הוא הרבה לצייר טבע דומם, בעיקר פרחים, ודיוקנאות, בסגנון המתאפיין בפשטות בעלת איכויות ליריות. עבודותיו שמורות באוסף גלריית טרטיאקוב במוסקבה ובאוספי מוזיאונים נוספים, ברוסיה ומחוצה לה.
מקור:
1. אוסף מיכאיל גרובמן.
2. אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
ולדימיר יאקובלב (1934-1998), פרח, ארבעה רישומים. [1961]
עפרון על נייר. חתומים.
20X29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט כתמים.
ולדימיר יאקובלב (1934-1998), יליד בלחנה (Balakhna, רוסיה), אמן אוטודידקט, חבר בחוג האמנים הנון-קונפורמיסטים ("האוונגרד הרוסי השני"). נכדו של הצייר הרוסי מיכאיל יאקובלב.
יאקובלב פעל במוסקבה, לשם עבר עם משפחתו בשנת 1944. בשנות ה-50 עבד כרטש בהוצאה לאור של ספרי אמנות, ובמקביל החל לעסוק בציור. הוא הציג את עבודותיו בתערוכות המחתרתיות של האמנים הנון-קונפורמיסטים שנערכו בדירות פרטיות בעיר. התערוכה הרשמית הראשונה שלו התקיימה בשנת 1963 (תערוכה משותפת עם האמן אדוארד שטיינברג).
בעקבות מחלת ילדות הלך ואיבד יאקובלב בהדרגה את מאור עיניו, ובשנות ה-70 נעשה עיוור כמעט לגמרי. לאורך חייו טופל שוב ושוב במוסדות פסיכיאטריים. על אף נסיבות חייו הקשות, לא חדל מלעסוק באמנות. הוא הרבה לצייר טבע דומם, בעיקר פרחים, ודיוקנאות, בסגנון המתאפיין בפשטות בעלת איכויות ליריות. עבודותיו שמורות באוסף גלריית טרטיאקוב במוסקבה ובאוספי מוזיאונים נוספים, ברוסיה ומחוצה לה.
מקור:
1. אוסף מיכאיל גרובמן (הרישומים מתוארים ומתוארכים בגב בכתב-ידו של גרובמן). אחד הרישומים מתועד בעיתון "לוויתן" (גיליון מס' 2, ירושלים 1979, עמ' 9).
2. אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
ולדימיר יאקובלב (1934-1998), שני רישומי דיוקן, 1961.
עפרון על נייר. חתומים. אחד מתוארך.
20X29 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
ולדימיר יאקובלב (1934-1998), יליד בלחנה (Balakhna, רוסיה), אמן אוטודידקט, חבר בחוג האמנים הנון-קונפורמיסטים ("האוונגרד הרוסי השני"). נכדו של הצייר הרוסי מיכאיל יאקובלב.
יאקובלב פעל במוסקבה, לשם עבר עם משפחתו בשנת 1944. בשנות ה-50 עבד כרטש בהוצאה לאור של ספרי אמנות, ובמקביל החל לעסוק בציור. הוא הציג את עבודותיו בתערוכות המחתרתיות של האמנים הנון-קונפורמיסטים שנערכו בדירות פרטיות בעיר. התערוכה הרשמית הראשונה שלו התקיימה בשנת 1963 (תערוכה משותפת עם האמן אדוארד שטיינברג).
בעקבות מחלת ילדות הלך ואיבד יאקובלב בהדרגה את מאור עיניו, ובשנות ה-70 נעשה עיוור כמעט לגמרי. לאורך חייו טופל שוב ושוב במוסדות פסיכיאטריים. על אף נסיבות חייו הקשות, לא חדל מלעסוק באמנות. הוא הרבה לצייר טבע דומם, בעיקר פרחים, ודיוקנאות, בסגנון המתאפיין בפשטות בעלת איכויות ליריות. עבודותיו שמורות באוסף גלריית טרטיאקוב במוסקבה ובאוספי מוזיאונים נוספים, ברוסיה ומחוצה לה.
מקור:
1. אוסף מיכאיל גרובמן (הרישומים מתוארים ומתוארכים בגב בכתב-ידו של גרובמן).
2. אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
איגור וורושילוב (1939-1989), דיוקן, [1964].
פסטל שמן על נייר. חתום.
28.5X40.5 ס"מ. מצב טוב.
איגור וורושילוב (1939-1989), יליד אלפייבסק (Alapayevsk, רוסיה), צייר ומשורר, חבר בחוג האמנים הנון-קונפורמיסטים ("האוונגרד הרוסי השני").
מקור:
1. אוסף מיכאיל גרובמן (מתואר ומתוארך בגב בכתב-ידו של גרובמן).
2. אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
ויטאלי סטסין (1940-2012), שבע עבודות, 1975.
עפרונות צבעוניים ופסטל על נייר (עבודה אחת על קרטון). חתומות ומתוארכות.
85.5X61 ס"מ עד 100X70 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב.
ויטאלי סטסין (1940-2012), יליד מוסקבה. אביו לב, שטרם המהפכה התחנך בחינוך יהודי מסורתי, היה גנרל בצבא ברית המועצות. סטסין החל בלימודי כימיה אך לא השלימם, ובמקום זאת פנה לאמנות. תחילה התנסה במופעי קברט ובתיאטרון בובות, ובשנות ה-60 החל לעסוק בציור; פעל בחוג "האוונגרד הרוסי השני". למחייתו עסק בין היתר בשימור איקונות ובמשך תקופה בשיפוץ מנזר לאוורת השילוש הקדוש בסרגייב פוסאד, משום שכאמן נון-קונפורמיסטי, ובעיני השלטונות אף דיסידנט, לא יכול להציג את עבודתו. בשנת 1973 הורשה סטסין לעזוב את ברית המועצות ועלה לישראל; בשנת 1975 עקר לקלן, ומאז חי ופעל בקלן ובווינה. עבודתו מושפעת מן הקונסטרוקטיביזם, ובולטת בשימוש הדחוס בצורות גיאומטריות תוך עיוות המרחב. ציוריו גדלי-הממדים הוגדרו בפי אחד המבקרים כ"נופים קוסמיים".
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
אדוארד שטיינברג (1937-2012), ללא כותרת, 2001.
גואש על קרטון. חתום ומתוארך.
45X80 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמי עובש רבים.
אדוארד שטיינברג (1937-2012), אמן ופילוסוף. נולד במוסקבה. זמן קצר לאחר לידתו נאסר אביו, המשורר, המתרגם והאמן ארקדי שטיינברג, ונשלח למחנה כפייה. לאחר שחרור האב עברה המשפחה לעיר טרוסה (Tarusa, Kaluga oblast), קרוב לגבולה המערבי של רוסיה. שטיינברג רכש את הכשרתו האמנותית תחת ידו של אביו, בוגר בית הספר Vkhutemas לאמנות, והיה בעיקרו אמן אוטודידקט. בראשית שנות ה-60 שב למוסקבה, ובה חבר לחוג האומנים הנון-קונפורמיסטים. בשנותיו הראשונות הייתה יצירתו ריאליסטית, אולם בשנות ה-70 כבר לבשה אופי מופשט וגיאומטרי לחלוטין, ששאב השראה מן האוונגרד הרוסי ובייחוד מן הסופרמטיזם. כאמן נון-קונפורמיסט וכדיסידנט נרדף שטיינברג, ורק בשנת 1974 הצליח להציג את יצירותיו בתערוכה רשמית וחוקית. בשנת 1980 החל להציג בגלריה קלוד ברנאר בפריז ועד מהרה עבר אף להתגורר בפריז, שם חי ופעל במשך מרבית ארבעת העשורים הבאים, אף שהיה שוהה גם במוסקבה ובטרוסה. עבודותיו המאוחרות הן חוליה חשובה בקשר שבין האוונגרד הרוסי הראשון והשני.
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.
דמיאן ינקו (1932-?) – שבע עבודות.
מדיות שונות על נייר. חתומות.
100X70 ס"מ בקירוב. מצב משתנה.
מקור: אוסף רמי כהן.
אספן האמנות רמי כהן (1941-2018), יליד פולין, עלה לארץ עם משפחתו ב-1948 בקירוב. התחנך בנהלל, ובעודו נער עסק בציור. שרת כאיש קבע בצה"ל וזכה בעיטור על חילוץ פצועים תחת אש. במהלך שירותו הצבאי נפצע בידו הימנית, פציעה שהגבילה אותו ואילצה אותו לוותר על חלומו להפוך לאמן, אולם אהבת האמנות שהמשיכה לפעם בו הביאה אותו להמשיך לעסוק בתחום, זו הפעם כאספן. השקיע באוסף האמנות שלו את מיטב אונו והונו, והיה דמות מרכזית ופעילה בחוגי אמנים שונים. העמיד ואצר תערוכות שונות לאמנות, בהן, למשל, "עם בונה ארץ" במוזיאון הרצליה (1988). באוספו מצויים דיוקנאות מעשה ידי יחזקאל שטרייכמן ומנשה קדישמן, שיצרו והעניקו לו מתוקף ידידותם עמו, ולצד אלו היה ידידם של עוד אמנים רבים. מעמד האמנות בארץ ושגשוגה היו יקרים לליבו, ולפיכך סייע לאמנים בעשייתם המקצועית; עניין מיוחד גילה באמנים יוצאי ברית המועצות – בהם מיכאיל גרובמן, שמואל אקרמן ואחרים – ובהבאתם לתודעת הציבור. יזם וערך את מאגר המידע הממוחשב "אמנות ישראל" (Art 23), הכולל מאמרים, סקירות עיתונות וחומר מקצועי רב בתחום האמנות ומצוי בשימוש גופים מקצועיים וממשלתיים. בפטירתו הותיר אחריו אוסף נרחב, רב פנים וגוונים, ובו יצירות אמנות מעשה ידי אמנים – ישראלים ושאינם ישראלים, מזרמים אמנותיים שונים ומאסכולות שונות; אוסף המשקף מהלך כמה עשורים בשדה האמנות בישראל מנקודת מבטו של אוהב אמנות.