לאה גולדברג (1911-1970), כ-40 רישומים.
טכניקות שונות. מיעוטם חתומים ומתוארכים. 12 מן הרישומים מצוירים על דפי מחברת. כמה מן הדפים נושאים רישומים משני צידיהם.
גודל משתנה. מעט כתמים.
לאה גולדברג (1911-1970), מלבד היותה משוררת לאומית, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומבקרת ספרות, שלחה ידה גם ביצירה חזותית. כמה מן הספרים שכתבה, בהם עיבודה לספרו של סמואיל מרשק, "המפוזר מכפר אז"ר", לוו ברישומים פרי עטה. בשנים האחרונות לחייה התרחב עיסוקה באמנות חזותית. תחילה עסקה בעיקר ברישום ובהמשך פנתה לקולאז'ים. הקולאז'ים שיצרה הוצגו בשתי תערוכות בימי חייה – הראשונה בבית האמנים בירושלים (1968) והשנייה בגלריה בכפר מנחם (1969).
על יצירתה החזותית סיפרה גולדברג בראיון משנת 1969: "הדחף ליצירה הוא אותו הדחף הן בשירה והן בציור, אך אינני עושה אילוסטרציה של מחשבתי השירית. האסוציאציה בזמן הציור היא בהחלט לא ספרותית. [...] הציור נחוץ לי כדי לברוח מן הספרות אל עולם אחר, ממשי יותר. סופרים נמשכים לציור כי הם מחפשים את הקיום הממשי שתפיסתו בלתי-אמצעית. כנראה מתוך זה ברחתי לציור, כי כמעט אינני כותבת". באותו ראיון התייחסה גולדברג גם לעיסוקה בקולאז': "בקולאז' יש לי אמביציה לקחת חומר ולהשתמש בו בצורה אחרת [...] אני נהנית גם מגזירת הנייר, גם מהדבקתו וגם מן העובדה שאני משנה את משמעותו. בקולאז' יותר קל לי להגיע לאבסטרקט, אני אוהבת מאוד אבסטרקט טוב אך איני יכולה להגיע לאבסטרקט גמור. גם בשירים הפחות מטריאליים שלי יש משהו שהוא שייך לאמנות פיגורטיבית".
ראו:
1. לאה גולדברג, מאת חמוטל בר-יוסף. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2012. עמ' 284-287.
2. האור בשולי הענן, מאת גדעון טיקוצקי. הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים, 2011.