מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
מציג 1 - 8 of 8
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $30,000
הערכה: $35,000 - $40,000
לא נמכר
כתב-יד, דרושים, אוטוגרף בכתב-יד קדשו של רבינו חיים ויטאל. [צפת, שנות הש', המחצית השניה של המאה ה-16 בקירוב].
דף כתוב משני צדיו. למעלה מ-70 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך החיבור "עץ הדעת טוב" שכתב מהרח"ו.
בדף שלפנינו מופיעים שני דרושי הספד לחכמים שנפטרו. דרוש אחד קצר ל"פ'[רשת] שלח", בו כותב רבי חיים ויטאל " נחל אשכול, הספד זה בעצבון... על זה הנפטר שהיה כאשכו"ל. אחר כך הספדתי על ארץ הקודש עצמה, משכלת יושביה הצדיקים...". הדרוש השני הוא לפרשת נח, אף הוא "לחכם שנפטר". בדף שלפנינו דרוש זה נקטע לקראת סופו. בסוף העמוד השני שלפנינו כותב רבי חיים ויטאל על הנפטר: " וז"ש [=וזה שאמרתי] שת מהתי בנושא איש צדיק וכו' היה זה הנפטר מובחר שבדור, ואי"ך את האלהי"ם התהלך להמיתו במדת הדין. חזרתי ואמרתי... הוא בעון הדור". לא ידוע מי הם אותם חכמים גדולים שאותם מספיד רבי חיים ויטאל בדרושים אלה.
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא – האר"י הקדוש – ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י.
את החיבור "עץ הדעת טוב" התחיל לכתוב רבי חיים ויטאל בצעירותו, קודם שהיה לתלמידו של האר"י, אך המשיך לכתוב אותו, לערוך ולהוסיף עליו, גם לאחר מכן. להבדיל מחיבוריו בתורת האר"י שזכו להעתקות רבות, חיבור זה כמעט נעלם ולא נעשו ממנו העתקות (למעט העתקה אחת של חלק ממנו). החיד"א מעיד עליו בספרו "שם הגדולים" (מערכת ספרים, בערכו): "עץ הדעת טוב כתב יד, חיבר מהרח"ו זצ"ל, דרשות על כל התורה דרך פרד"ס. נחמד מאד וזכיתי לקרותו". החיבור בכתיבת יד קדשו של מהרח"ו התגלגל לספריית מדרש החסידים "בית אל" שהיתה בבעלות משפחת גאגין, ובהמשך התגלגלו חלקים ממנו למקומות שונים (שני "שערים" מתוך החיבור היו באוספו של האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור, ראה בהרחבה על גלגולי כתב היד: הרב משה הלל, אהל רא"ם, עמ' 283-287). החיבור החל לעלות על מזבח הדפוס רק בשנת תרל"א, אז נדפס חלק ממנו בזולקווא. בהמשך נדפסו חלקים נוספים במקומות שונים (בירושלים תרס"ג ותרס"ו; החלק על תהלים נדפס יחד עם חידושי "שפת אמת", פיעטרקוב תרפ"ו). מהדורה מלאה של החיבור על פי כתב היד נדפסה בירושלים תשס"ח, בה גם נדפס הקטע שלפנינו.
[1] דף (שני עמודים כתובים בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל). 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות ומספר כתמים כהים עם פגיעה במספר אותיות. דהיית דיו בחלקו העליון של הדף. קרעים וסימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי והשלמת נייר. הדף נתון בכריכת עור מהודרת.
דף כתוב משני צדיו. למעלה מ-70 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך החיבור "עץ הדעת טוב" שכתב מהרח"ו.
בדף שלפנינו מופיעים שני דרושי הספד לחכמים שנפטרו. דרוש אחד קצר ל"פ'[רשת] שלח", בו כותב רבי חיים ויטאל " נחל אשכול, הספד זה בעצבון... על זה הנפטר שהיה כאשכו"ל. אחר כך הספדתי על ארץ הקודש עצמה, משכלת יושביה הצדיקים...". הדרוש השני הוא לפרשת נח, אף הוא "לחכם שנפטר". בדף שלפנינו דרוש זה נקטע לקראת סופו. בסוף העמוד השני שלפנינו כותב רבי חיים ויטאל על הנפטר: " וז"ש [=וזה שאמרתי] שת מהתי בנושא איש צדיק וכו' היה זה הנפטר מובחר שבדור, ואי"ך את האלהי"ם התהלך להמיתו במדת הדין. חזרתי ואמרתי... הוא בעון הדור". לא ידוע מי הם אותם חכמים גדולים שאותם מספיד רבי חיים ויטאל בדרושים אלה.
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא – האר"י הקדוש – ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י.
את החיבור "עץ הדעת טוב" התחיל לכתוב רבי חיים ויטאל בצעירותו, קודם שהיה לתלמידו של האר"י, אך המשיך לכתוב אותו, לערוך ולהוסיף עליו, גם לאחר מכן. להבדיל מחיבוריו בתורת האר"י שזכו להעתקות רבות, חיבור זה כמעט נעלם ולא נעשו ממנו העתקות (למעט העתקה אחת של חלק ממנו). החיד"א מעיד עליו בספרו "שם הגדולים" (מערכת ספרים, בערכו): "עץ הדעת טוב כתב יד, חיבר מהרח"ו זצ"ל, דרשות על כל התורה דרך פרד"ס. נחמד מאד וזכיתי לקרותו". החיבור בכתיבת יד קדשו של מהרח"ו התגלגל לספריית מדרש החסידים "בית אל" שהיתה בבעלות משפחת גאגין, ובהמשך התגלגלו חלקים ממנו למקומות שונים (שני "שערים" מתוך החיבור היו באוספו של האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור, ראה בהרחבה על גלגולי כתב היד: הרב משה הלל, אהל רא"ם, עמ' 283-287). החיבור החל לעלות על מזבח הדפוס רק בשנת תרל"א, אז נדפס חלק ממנו בזולקווא. בהמשך נדפסו חלקים נוספים במקומות שונים (בירושלים תרס"ג ותרס"ו; החלק על תהלים נדפס יחד עם חידושי "שפת אמת", פיעטרקוב תרפ"ו). מהדורה מלאה של החיבור על פי כתב היד נדפסה בירושלים תשס"ח, בה גם נדפס הקטע שלפנינו.
[1] דף (שני עמודים כתובים בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל). 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות ומספר כתמים כהים עם פגיעה במספר אותיות. דהיית דיו בחלקו העליון של הדף. קרעים וסימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי והשלמת נייר. הדף נתון בכריכת עור מהודרת.
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $10,000
הערכה: $15,000 - $20,000
לא נמכר
כתב-יד (ששה עמודים כתובים), מאמר קבלי הנקרא "פסיעותיו של אברהם אבינו", העתקה מאגרת של רבינו חיים ויטאל, בכתב-יד קדשו של המקובל רבי חיים הכהן מארם צובא, בעל "טור ברקת" (תלמידו המובהק של רבי חיים ויטאל). כתיבה ספרדית חצי רהוטה. [ונציה? נכתב בין השנים ש"פ-תט"ו 1620-1655].
בכותרתו של כתב היד שלפנינו כותב המקובל רבי חיים הכהן: " מאמר הועתק מאגרת ששלח איש האלקים קדוש הוא כמהר"ר חיים ויטאל זצ"ל לאיש שלמה ששאל ממנו מאמר ר' יוסי פסיעותיו של אאע"ה [=אברהם אבינו עליו השלום] היו ג' מילין [בראשית רבה, מג, ג] וז"ל". המאמר שלפנינו, מתורתו של רבינו חיים ויטאל, מביא הקדמות חשובות בתורת האר"י, וכולל חידושים רבים של רבי חיים ויטאל על פי יסודות תורת רבו האר"י בעניינים שונים ומגוונים, בהם בין היתר מבאר את המושג "קפיצת הדרך" וכיצד היא מתרחשת.
תוכן המאמר שלפנינו נדפס לראשונה, ובמתכונת מורחבת, בסוף ספר "חסד לאברהם", מאת רבי אברהם אזולאי (אמשטרדם תמ"ה, משם הועתק למהדורת סלאוויטא תקנ"ד), ובשנית ב"שער מאמרי רז"ל", מאת רבי שמואל ויטאל (שאלוניקי תרכ"ב), על פי העתקה משובשת מכתב-יד אביו מהרח"ו, ובשלישית בספר "מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה", בהוצאת מכון "אהבת שלום" (ירושלים תשנ"ח), על פי כתב-יד מהר"ם פאפירש. כפי הנראה, המהדורות הנ"ל נדפסו על פי מהדורה בתרא של המאמר, שבה הוספות רבות שאינן בכתב היד שלפנינו (לא ברור האם נוספו על ידי המחבר רבי חיים ויטאל, או על ידי אחד העורכים המעתיקים). הנוסח בכתב היד שלפנינו הוא כנראה מהדורה קמא, ראשונית ומתומצתת, בה מופיעים בקצרה כל היסודות המופיעים במהדורות הנדפסות.
על חשיבותו הגדולה של תוכן המאמר שלפנינו סיפר הגאון המקובל רבי אברהם שמחה אב"ד אמצ'יסלאב במכתב, שפעם סיפר לו דודו המפורסם רבי חיים מוולוז'ין כי רבו הגר"א היה סבור במשך זמן מסוים שמהרח"ו לא ירד לעומק הנמשל של תורת האר"י, ובכל כתביו מתבאר רק המשל שבתורתו, אך "אחר כך ראה [הגר"א] במקום אחד ניכר שידע הרח"ו ז"ל הנמשל, אלא שהסתירו מאד. כך אמר לי דודי ז"ל הנ"ל". בהמשך מספר רבי אברהם שמחה: "אמרתי לו [לרבי חיים מוולוז'ין] כנראה שכיון רבינו ז"ל [הגר"א] זה על דברי האגרת של רח"ו ז"ל הנקרא מאמר הפסיעות, נדפס בסוף ספר חסד לאברהם דפוס אמשטרדם [תמ"ה]... השיב לי [מהר"ח מוולוזין] בפנים צהובות: כן הדבר, שכיון [הגר"א] על דברי האגרת הלז" (נדפס לראשונה בסוף ספר "דרך תבונות" לרמח"ל, מהדורת ירושלים תר"מ).
המקובל האלוקי רבי חיים הכהן מארם צובא (שמ"ה?-תט"ו) היה תלמידו המובהק של רבינו חיים ויטאל בשנותיו האחרונות בדמשק. לאחר פטירת רבו מהרח"ו כיהן רבי חיים כאחד מרבני ארם צובא. במשך עשרים שנה שקד על כתיבת חיבורים רבים. בסיום כתיבתם לקח את כל חיבוריו ונסע עמם באוניה לוונציה שבאיטליה כדי להדפיסם, אך במהלך הנסיעה הותקפה האוניה על ידי שודדי ים, ורבי חיים נמלט עם בנו מהאוניה, בהשאירו אחריו את כל חיבוריו. כשהגיע רבי חיים לוונציה התחיל לשחזר מזכרונו חלק מחיבוריו שאבדו. בשנותיו האחרונות הדפיס כמה מחיבוריו, המפורסמים שבהם: "טור ברקת", מקור חיים" ו"תורת חכם". בחיבוריו מבאר רבי חיים את ההלכות שבארבעת חלקי שולחן ערוך על פי קבלה, דרוש ומוסר ודברי התעוררות לעבודת ה' (בסגנון הדומה מעט לספרי ליקוטי הלכות של רבי נתן מברסלב). רבים מחיבוריו עדיין לא נדפסו. בשנתו האחרונה התגורר בליוורנו, לצורך הדפסת חיבוריו, שם הכירו המקובל רבי נתן נטע הנובר, מחבר ספר התפלה הקבלי המפורסם "שערי ציון". בהקדמתו לספרו זה כותב רבי נתן נטע: "ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מוהר"ר חיים ז"ל ה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים, וכל דבריו ככתובין מסיני". החיד"א מרבה להביא בספריו מחיבורי רבי חיים הכהן שנשארו בכתב-יד ואף רכש כמה מכתבי ידו (ראה לדוגמה כת"י NY JTS 1185, אוטוגרף רבי חיים הכהן שהיה ברשותו של החיד"א, והשווה "שם הגדולים" בערך "עטרת זהב"). החיד"א מכנה אותו בתארים: "הרב המקובל עיר וקדיש", "קדישי עליונים", ו"הרב החסיד המקובל האלוקי".
[3] דף (6 עמודים כתובים). 20.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כתב היד נכרך בכריכת עור נאה.
בכותרתו של כתב היד שלפנינו כותב המקובל רבי חיים הכהן: " מאמר הועתק מאגרת ששלח איש האלקים קדוש הוא כמהר"ר חיים ויטאל זצ"ל לאיש שלמה ששאל ממנו מאמר ר' יוסי פסיעותיו של אאע"ה [=אברהם אבינו עליו השלום] היו ג' מילין [בראשית רבה, מג, ג] וז"ל". המאמר שלפנינו, מתורתו של רבינו חיים ויטאל, מביא הקדמות חשובות בתורת האר"י, וכולל חידושים רבים של רבי חיים ויטאל על פי יסודות תורת רבו האר"י בעניינים שונים ומגוונים, בהם בין היתר מבאר את המושג "קפיצת הדרך" וכיצד היא מתרחשת.
תוכן המאמר שלפנינו נדפס לראשונה, ובמתכונת מורחבת, בסוף ספר "חסד לאברהם", מאת רבי אברהם אזולאי (אמשטרדם תמ"ה, משם הועתק למהדורת סלאוויטא תקנ"ד), ובשנית ב"שער מאמרי רז"ל", מאת רבי שמואל ויטאל (שאלוניקי תרכ"ב), על פי העתקה משובשת מכתב-יד אביו מהרח"ו, ובשלישית בספר "מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה", בהוצאת מכון "אהבת שלום" (ירושלים תשנ"ח), על פי כתב-יד מהר"ם פאפירש. כפי הנראה, המהדורות הנ"ל נדפסו על פי מהדורה בתרא של המאמר, שבה הוספות רבות שאינן בכתב היד שלפנינו (לא ברור האם נוספו על ידי המחבר רבי חיים ויטאל, או על ידי אחד העורכים המעתיקים). הנוסח בכתב היד שלפנינו הוא כנראה מהדורה קמא, ראשונית ומתומצתת, בה מופיעים בקצרה כל היסודות המופיעים במהדורות הנדפסות.
על חשיבותו הגדולה של תוכן המאמר שלפנינו סיפר הגאון המקובל רבי אברהם שמחה אב"ד אמצ'יסלאב במכתב, שפעם סיפר לו דודו המפורסם רבי חיים מוולוז'ין כי רבו הגר"א היה סבור במשך זמן מסוים שמהרח"ו לא ירד לעומק הנמשל של תורת האר"י, ובכל כתביו מתבאר רק המשל שבתורתו, אך "אחר כך ראה [הגר"א] במקום אחד ניכר שידע הרח"ו ז"ל הנמשל, אלא שהסתירו מאד. כך אמר לי דודי ז"ל הנ"ל". בהמשך מספר רבי אברהם שמחה: "אמרתי לו [לרבי חיים מוולוז'ין] כנראה שכיון רבינו ז"ל [הגר"א] זה על דברי האגרת של רח"ו ז"ל הנקרא מאמר הפסיעות, נדפס בסוף ספר חסד לאברהם דפוס אמשטרדם [תמ"ה]... השיב לי [מהר"ח מוולוזין] בפנים צהובות: כן הדבר, שכיון [הגר"א] על דברי האגרת הלז" (נדפס לראשונה בסוף ספר "דרך תבונות" לרמח"ל, מהדורת ירושלים תר"מ).
המקובל האלוקי רבי חיים הכהן מארם צובא (שמ"ה?-תט"ו) היה תלמידו המובהק של רבינו חיים ויטאל בשנותיו האחרונות בדמשק. לאחר פטירת רבו מהרח"ו כיהן רבי חיים כאחד מרבני ארם צובא. במשך עשרים שנה שקד על כתיבת חיבורים רבים. בסיום כתיבתם לקח את כל חיבוריו ונסע עמם באוניה לוונציה שבאיטליה כדי להדפיסם, אך במהלך הנסיעה הותקפה האוניה על ידי שודדי ים, ורבי חיים נמלט עם בנו מהאוניה, בהשאירו אחריו את כל חיבוריו. כשהגיע רבי חיים לוונציה התחיל לשחזר מזכרונו חלק מחיבוריו שאבדו. בשנותיו האחרונות הדפיס כמה מחיבוריו, המפורסמים שבהם: "טור ברקת", מקור חיים" ו"תורת חכם". בחיבוריו מבאר רבי חיים את ההלכות שבארבעת חלקי שולחן ערוך על פי קבלה, דרוש ומוסר ודברי התעוררות לעבודת ה' (בסגנון הדומה מעט לספרי ליקוטי הלכות של רבי נתן מברסלב). רבים מחיבוריו עדיין לא נדפסו. בשנתו האחרונה התגורר בליוורנו, לצורך הדפסת חיבוריו, שם הכירו המקובל רבי נתן נטע הנובר, מחבר ספר התפלה הקבלי המפורסם "שערי ציון". בהקדמתו לספרו זה כותב רבי נתן נטע: "ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מוהר"ר חיים ז"ל ה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים, וכל דבריו ככתובין מסיני". החיד"א מרבה להביא בספריו מחיבורי רבי חיים הכהן שנשארו בכתב-יד ואף רכש כמה מכתבי ידו (ראה לדוגמה כת"י NY JTS 1185, אוטוגרף רבי חיים הכהן שהיה ברשותו של החיד"א, והשווה "שם הגדולים" בערך "עטרת זהב"). החיד"א מכנה אותו בתארים: "הרב המקובל עיר וקדיש", "קדישי עליונים", ו"הרב החסיד המקובל האלוקי".
[3] דף (6 עמודים כתובים). 20.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כתב היד נכרך בכריכת עור נאה.
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $4,000
הערכה: $8,000 - $12,000
נמכר ב: $10,000
כולל עמלת קונה
שני דפים בכתב-יד קדשו של רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א, כוונות על פי קבלת האר"י, לימי החול, לתפילות ולסעודות שבת.
דף אחד כתוב משני צדיו ובו כוונות למנחה בערב שבת, לקבלת שבת, לערבית, לשחרית, מוסף ומנחה של שבת. כולל "כונת קריאת ס"ת בשבת" וכוונות לזמן הקידוש ולסעודת שבת. בדף השני מספר שורות עם כוונות התפילות לימי החול.
רבינו החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" – פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[2] דף (דף אחד כתוב משני צדיו ודף נוסף כתוב בצדו האחד בחלקו העליון; כ-60 שורות בכתב-יד קדשו של החיד"א). 15.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים לאורך שולי הדפים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר. כריכת עור חדשה מהודרת.
דף אחד כתוב משני צדיו ובו כוונות למנחה בערב שבת, לקבלת שבת, לערבית, לשחרית, מוסף ומנחה של שבת. כולל "כונת קריאת ס"ת בשבת" וכוונות לזמן הקידוש ולסעודת שבת. בדף השני מספר שורות עם כוונות התפילות לימי החול.
רבינו החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" – פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[2] דף (דף אחד כתוב משני צדיו ודף נוסף כתוב בצדו האחד בחלקו העליון; כ-60 שורות בכתב-יד קדשו של החיד"א). 15.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים לאורך שולי הדפים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר. כריכת עור חדשה מהודרת.
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $8,000
הערכה: $10,000 - $15,000
לא נמכר
שני דפים בכתב-יד, מתוך החיבור "חקות הדיינים" לרבי אברהם ב"ר שלמה ן' טאזארטי תלמיד הרשב"א. [ספרד או איטליה, המאה ה-15/16 בקירוב].
כתב-יד על נייר. כתיבה ספרדית בינונית נאה (עם כותרת ותיבות-פתיחה באותיות מרובעות). בעמוד הראשון חתימתו המסולסלת והנאה של רבינו החיד"א: "חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט".
דפים אלה שרדו מתוך כתב-יד שהיה ברשותו של החיד"א. החיד"א מזכיר כתב-יד זה בחיבורו "שם הגדולים" (ערך הריטב"א), כשהוא נדרש לשאלת זהות המחבר: "ודע שס'[פר] חקות הדיינים נסתפקו מי חיברו והנה נמצא אתי בכ"י [=בכתב-יד] וכתוב שם שחיברו רבינו י"ט אשבילי תלמיד הרשב"א...". נראה מדבריו כי בשעה שהיה ברשותו היה היקף כתב-היד גדול יותר, שכן הקטע שבו מיוחס החיבור לריטב"א אינו מופיע לפנינו [למעשה, נקבע כי מחבר "חקות הדיינים" הוא רבי אברהם ב"ר שלמה ן' טאזארטי, כפי שמעידים רוב כתבי היד של החיבור ועל פי שיקולים נוספים. ראה במבוא לספר חוקות הדיינים, הוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תש"ל. כתב היד שלפנינו מוזכר שם בעמ' 11].
רבינו החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" – פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[2] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים בשוליים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי והדבקת נייר. רישומים. כריכת עור חדשה מהודרת.
כתב-יד על נייר. כתיבה ספרדית בינונית נאה (עם כותרת ותיבות-פתיחה באותיות מרובעות). בעמוד הראשון חתימתו המסולסלת והנאה של רבינו החיד"א: "חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט".
דפים אלה שרדו מתוך כתב-יד שהיה ברשותו של החיד"א. החיד"א מזכיר כתב-יד זה בחיבורו "שם הגדולים" (ערך הריטב"א), כשהוא נדרש לשאלת זהות המחבר: "ודע שס'[פר] חקות הדיינים נסתפקו מי חיברו והנה נמצא אתי בכ"י [=בכתב-יד] וכתוב שם שחיברו רבינו י"ט אשבילי תלמיד הרשב"א...". נראה מדבריו כי בשעה שהיה ברשותו היה היקף כתב-היד גדול יותר, שכן הקטע שבו מיוחס החיבור לריטב"א אינו מופיע לפנינו [למעשה, נקבע כי מחבר "חקות הדיינים" הוא רבי אברהם ב"ר שלמה ן' טאזארטי, כפי שמעידים רוב כתבי היד של החיבור ועל פי שיקולים נוספים. ראה במבוא לספר חוקות הדיינים, הוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תש"ל. כתב היד שלפנינו מוזכר שם בעמ' 11].
רבינו החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" – פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[2] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים בשוליים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי והדבקת נייר. רישומים. כריכת עור חדשה מהודרת.
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,000
כולל עמלת קונה
ספר כלי יקר, פירוש על נביאים ראשונים, מאת רבי שמואל לאנייאדו. [ונציה, שס"ג-שס"ד 1603]. [דפוס זואן דגארה]. מהדורה יחידה.
נוסח המקרא נדפס במרכז העמוד והפירוש סביבו.
המחבר, רבי שמואל לאנייאדו (ר"צ-שס"ה; לקדושים אשר באר"ץ, סימן רעה), מחכמי צפת, ראש הקהילה היהודית בחלב (ארם-צובא) שבסוריה, לשם נשלח ע"י רבו – מרן רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך". מכונה "בעל הכלים" על שם חיבוריו: "כלי חמדה", "כלי פז", "כלי גולה" ו"כלי יקר".
בספרי יהושע, שופטים ושמואל נדפסו בשולי העמודים ביאורי מלים. בשני הספרים הראשונים רוב הביאורים בעברית, ובספר שמואל מרביתם בלאדינו.
בדף שאחרי השער רישום וחתימה מסולסלת: "אשר חנן אלקים לעבדו הצעיר אברהם יצחקי" – חתימת הראשון לציון רבי אברהם יצחקי בעל "זרע אברהם". בדפי הספר ארבע הגהות בכתב-ידו (בדפים קצג/1, רי/1, רצג/1). אחת מהן חתומה: "אברהם יצחקי". הגהה נוספת חתומה "אברהם" והגהה אחת מתחילה בראשי התיבות: "א"א" [=אמר אברהם].
בדף ט/1 הגהה ארוכה, חתומה בחתימה מסולסלת (דהויה במקצת): "אני הצעיר שמואל בב"ם[?] ה"י".
הגהה מכותב שלישי בדף קד/2, המתחילה: "ואני אומר...".
בספר יהושע עשרות ציונים למדרשים בכתיבה ספרדית עתיקה. בסוף ספר יהושע נכתב: "נשלם מורה מקום מספר יהושע". ציונים נוספים בכמה מדפי ספר שופטים.
חתימה בדף השער: "זה הספר שלי הצעיר יהודה אברבנאל". חתימה נוספת שלו בדף שאחרי השער; רישום מעבר לשער: "קנתיו אני לעבודת קוני מבטן לעבד אברהם דאנון יצ"ו".
הגאון רבי אברהם יצחקי (תכ"א-תפ"ט), "הראשון לציון" ומגדולי חכמי ירושלים בדורו, בעל שו"ת "זרע אברהם". מצד אמו היה נכד רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". עם סבו זה למד את חכמת הקבלה. היה גם תלמידם של רבי יעקב ישראל חאגיז ושל רבי משה גלנטי (השני). בין גדולי הדור שהיו חבריו ללימודים נמנה רבי חזקיה די סילווה בעל "פרי חדש". נשא לאשה את בתו של רבי אברהם ישראל זאבי, רבה של חברון. בין תלמידיו של רבי אברהם יצחקי בבית המדרש "בית יעקב" בירושלים נמנו רבי יצחק הכהן רפפורט, רבי משה חגיז ורבי יצחק זרחיה אזולאי, אביו של החיד"א [החיד"א עצמו מספר כי שמע דרשת הספד ממנו (על רבי אליהו הכהן) בהיותו בן חמש: "ונהירנא כד הוינא קטן שלא הגיע לחינוך ושמעתי למורינו הרב מהרא"י (=ר' אברהם יצחקי) כשדרש בהספדו ש' תפ"ט". ראה "שם הגדולים", בערכו, וראה: בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, חלק א, עמ' צא, הערה 52; מספר חודשים לאחר מכן נפטר רבי אברהם יצחקי]. בשנת תס"ח יצא כשד"ר מטעם קהילת ירושלים, בשליחותו זו שהה כעשר שנים. בזמן שליחותו נלחם מלחמת חורמה בהתעוררות התנועה השבתאית ובפרט פעל רבות נגד השבתאי נחמיה חיון. רבי יעקב עמדין שפגשו באמשטרדם כותב עליו: "ובקטנותי ראיתי באמש'[טרדם] שליח ציון חכם יצחקי כמדומה שהיה ארוך גבור גבוה מכל העם משכמו ולמעלה..." (מור וקציעה, חלק ב, "לוח התקון והשמטות", דף צא/2). בשנת תע"ה נבחר לרבה של ירושלים ו"ראשון לציון".
[1], ג-תקסד דף. 29.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. חלק מהדפים באמצע הספר במצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקמטים. קרעים בשולי הדפים. בדף השער קרעים גדולים חסרים, עם פגיעות רבות במסגרת השער ובטקסט משני צדי הדף, משוקמים בהדבקות נייר (מסגרת השער והטקסט הושלמו בצילום). סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
נוסח המקרא נדפס במרכז העמוד והפירוש סביבו.
המחבר, רבי שמואל לאנייאדו (ר"צ-שס"ה; לקדושים אשר באר"ץ, סימן רעה), מחכמי צפת, ראש הקהילה היהודית בחלב (ארם-צובא) שבסוריה, לשם נשלח ע"י רבו – מרן רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך". מכונה "בעל הכלים" על שם חיבוריו: "כלי חמדה", "כלי פז", "כלי גולה" ו"כלי יקר".
בספרי יהושע, שופטים ושמואל נדפסו בשולי העמודים ביאורי מלים. בשני הספרים הראשונים רוב הביאורים בעברית, ובספר שמואל מרביתם בלאדינו.
בדף שאחרי השער רישום וחתימה מסולסלת: "אשר חנן אלקים לעבדו הצעיר אברהם יצחקי" – חתימת הראשון לציון רבי אברהם יצחקי בעל "זרע אברהם". בדפי הספר ארבע הגהות בכתב-ידו (בדפים קצג/1, רי/1, רצג/1). אחת מהן חתומה: "אברהם יצחקי". הגהה נוספת חתומה "אברהם" והגהה אחת מתחילה בראשי התיבות: "א"א" [=אמר אברהם].
בדף ט/1 הגהה ארוכה, חתומה בחתימה מסולסלת (דהויה במקצת): "אני הצעיר שמואל בב"ם[?] ה"י".
הגהה מכותב שלישי בדף קד/2, המתחילה: "ואני אומר...".
בספר יהושע עשרות ציונים למדרשים בכתיבה ספרדית עתיקה. בסוף ספר יהושע נכתב: "נשלם מורה מקום מספר יהושע". ציונים נוספים בכמה מדפי ספר שופטים.
חתימה בדף השער: "זה הספר שלי הצעיר יהודה אברבנאל". חתימה נוספת שלו בדף שאחרי השער; רישום מעבר לשער: "קנתיו אני לעבודת קוני מבטן לעבד אברהם דאנון יצ"ו".
הגאון רבי אברהם יצחקי (תכ"א-תפ"ט), "הראשון לציון" ומגדולי חכמי ירושלים בדורו, בעל שו"ת "זרע אברהם". מצד אמו היה נכד רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". עם סבו זה למד את חכמת הקבלה. היה גם תלמידם של רבי יעקב ישראל חאגיז ושל רבי משה גלנטי (השני). בין גדולי הדור שהיו חבריו ללימודים נמנה רבי חזקיה די סילווה בעל "פרי חדש". נשא לאשה את בתו של רבי אברהם ישראל זאבי, רבה של חברון. בין תלמידיו של רבי אברהם יצחקי בבית המדרש "בית יעקב" בירושלים נמנו רבי יצחק הכהן רפפורט, רבי משה חגיז ורבי יצחק זרחיה אזולאי, אביו של החיד"א [החיד"א עצמו מספר כי שמע דרשת הספד ממנו (על רבי אליהו הכהן) בהיותו בן חמש: "ונהירנא כד הוינא קטן שלא הגיע לחינוך ושמעתי למורינו הרב מהרא"י (=ר' אברהם יצחקי) כשדרש בהספדו ש' תפ"ט". ראה "שם הגדולים", בערכו, וראה: בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, חלק א, עמ' צא, הערה 52; מספר חודשים לאחר מכן נפטר רבי אברהם יצחקי]. בשנת תס"ח יצא כשד"ר מטעם קהילת ירושלים, בשליחותו זו שהה כעשר שנים. בזמן שליחותו נלחם מלחמת חורמה בהתעוררות התנועה השבתאית ובפרט פעל רבות נגד השבתאי נחמיה חיון. רבי יעקב עמדין שפגשו באמשטרדם כותב עליו: "ובקטנותי ראיתי באמש'[טרדם] שליח ציון חכם יצחקי כמדומה שהיה ארוך גבור גבוה מכל העם משכמו ולמעלה..." (מור וקציעה, חלק ב, "לוח התקון והשמטות", דף צא/2). בשנת תע"ה נבחר לרבה של ירושלים ו"ראשון לציון".
[1], ג-תקסד דף. 29.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. חלק מהדפים באמצע הספר במצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקמטים. קרעים בשולי הדפים. בדף השער קרעים גדולים חסרים, עם פגיעות רבות במסגרת השער ובטקסט משני צדי הדף, משוקמים בהדבקות נייר (מסגרת השער והטקסט הושלמו בצילום). סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $15,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $30,000
כולל עמלת קונה
ספר "עין יעקב" - "מאסף לכל האמונות ואגדות ומדרשים", מאת רבינו יעקב ן' חביב, שני חלקים. [שאלוניקי, רע"ו-רפ"ב 1516-1522 בקירוב. דפוס יהודה גדליה]. שני חלקי המהדורה הראשונה, בשני כרכים. החלק הראשון נדפס על ידי המחבר והחלק השני בהוצאת בן המחבר, הגאון מהרלב"ח - רבי לוי ן' חביב.
כרך ראשון חסר מספר דפים. כרך שני שלם.
בכרך הראשון מספר הגהות מכותבים שונים (רובן בכתיבה איטלקית). בדף לו חתימת "הצעיר עזרא עטייא" [מחכמי אר"ץ, ראש ישיבת פורת יוסף].
את דפי הכרך השני מעטרות מאות רבות של הגהות, ארוכות במיוחד, בכתיבה ספרדית [המאה ה-18 בקירוב]. לפנינו חיבור נרחב בדברי אגדה מאת מחבר שלא הצלחנו לזהות. חלק מההגהות עם תוכן קבלי.
באחת מהגהותיו מזכיר הכותב את האריז"ל בברכת הנפטרים: "הרב האלהי כמהר"י לוריא זלה"ה" (הגהה בעמ' שפט). בכמה מקומות מזכיר את חידושיו במקומות אחרים, למשל: "עיין מה שכתבתי במס' פסחים פ' כל שעה" (עמ' קכז); "כבר במדרש רבה כתבתי על ענין זה..." (עמ' קסד); "במדרש רבה כתבתי על ענין זה..." (עמ' שיו); "במס' ערובין כתבתי על זה ויש עוד להוסיף..." (עמ' שנד).
ספר "עין יעקב", המקבץ את אגדות חז"ל שבתלמוד בבלי (ומעט מתלמוד ירושלמי), עם ליקוטים מפירושי הראשונים, נתחבר על ידי הגאון רבי יעקב ן' חביב, מחכמי ספרד בדור הגירוש. רבי יעקב עזב את ספרד עם המוני הגולים והתיישב בשאלוניקי, שם הרביץ תורה לרבים. הוא הספיק להדפיס את החלק הראשון של החיבור, אך לא זכה להשלימו טרם שנפטר. את החלק השני השלים והדפיס בנו - הגאון מהרלב"ח. "עין יעקב" זכה לתפוצה רחבה, הפך לספר יסוד ונדפס במאות מהדורות. במהלך הדורות הוקמו בקהילות ישראל קבוצות מיוחדות ללימוד הספר (שכונו על פי רוב "חברת עין יעקב"), וחיבורים רבים נכתבו עליו.
שני החלקים נדפסו ללא שערים. בראש הקדמת המחבר שבחלק הראשון נכתב: "ספר מאסף לכל האמונות ואגדות ומדרשים... וקורא לו שם חדש אשר פי יי' יקוב - עין יעקב...". בראש החלק השני נדפסו "דברי המר לוי ן' חביב בן הרב המחבר תנצב"ה", המקונן על פטירת אביו. דברי הקדמה אלו מתחילים במילים "בית יעקב שמעו נא...", ועל פי התחלה זו כונה החלק השני בשם "בית יעקב" (זהו שם הכותר של החלק השני החל מן המהדורה הבאה, ונציה ש"ז, ובמהדורות שאחריה).
שני כרכים. הכרך הראשון חסר מספר דפים ופגום בחלקו. הכרך השני שלם. 28.5-31 ס"מ. כרך ראשון: ז, ט-נז, [2], נח-קלח, קמ-קמד, קמו-קצח דף; שצד-תה, [10] עמ'. חסרים 7 דפים (דף ח מהספירה הראשונה, ועמודים שצב-שצד, שפה-שצ, תא-תג, שמופיעים במקור לאחר דף קצח). [4] דפים אחרונים של כרך זה, עם מפתחות הפסוקים, נכרכו בכרך השני, לפני דפי המפתחות. דף קנב נכרך שלא במקומו, לאחר דף קנד. לו הדפים הראשונים הושלמו מעותק אחר (שוליים קטנים יותר). דפים אלה במצב בינוני-גרוע, עם קרעים חסרים גדולים הפוגעים בטקסט (הדף הראשון חסר בחציו), משוקמים במילוי נייר עם השלמות בצילום. שאר הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים, חלקם משוקמים בהדבקת נייר. רצועות נייר לחיזוק בשולי כמה מן הדפים. כרך שני (הדפים אינם כרוכים כסדר): [1], ג-מ, מה-מו, מא-מד, מז-רח, ריא-ריב, רט-רי, ריג-רכח, רלא-רלו, רכט-רל, רלז-רצב, רצה-רצו, רצג-רצד, רצז-תכא, [7] עמ' (העמוד האחרון ריק); [4] דף; [16] דף. העמודים הבאים נכרכו שלא כסדרם: מה-מו, ריא-ריב, רכט-רל, רצה-רצו. לפני [16] דפי המפתחות של כרך זה, נכרכו [4] דפי מפתחות השייכים לחלק הראשון. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. קרעים רבים וסימני עש. בחלק מהדפים קרעים חסרים וסימני עש עם פגיעות בטקסט ובטקסט ההגהות בכתב-יד (משוקמים בהדבקות נייר רבות, במיוחד בדפים הראשונים). הדף ראשון והאחרון הודבקו על נייר לחיזוק. רישומים בכתב-יד. כריכות עור חדשות תואמות.
ספר נדיר.
כרך ראשון חסר מספר דפים. כרך שני שלם.
בכרך הראשון מספר הגהות מכותבים שונים (רובן בכתיבה איטלקית). בדף לו חתימת "הצעיר עזרא עטייא" [מחכמי אר"ץ, ראש ישיבת פורת יוסף].
את דפי הכרך השני מעטרות מאות רבות של הגהות, ארוכות במיוחד, בכתיבה ספרדית [המאה ה-18 בקירוב]. לפנינו חיבור נרחב בדברי אגדה מאת מחבר שלא הצלחנו לזהות. חלק מההגהות עם תוכן קבלי.
באחת מהגהותיו מזכיר הכותב את האריז"ל בברכת הנפטרים: "הרב האלהי כמהר"י לוריא זלה"ה" (הגהה בעמ' שפט). בכמה מקומות מזכיר את חידושיו במקומות אחרים, למשל: "עיין מה שכתבתי במס' פסחים פ' כל שעה" (עמ' קכז); "כבר במדרש רבה כתבתי על ענין זה..." (עמ' קסד); "במדרש רבה כתבתי על ענין זה..." (עמ' שיו); "במס' ערובין כתבתי על זה ויש עוד להוסיף..." (עמ' שנד).
ספר "עין יעקב", המקבץ את אגדות חז"ל שבתלמוד בבלי (ומעט מתלמוד ירושלמי), עם ליקוטים מפירושי הראשונים, נתחבר על ידי הגאון רבי יעקב ן' חביב, מחכמי ספרד בדור הגירוש. רבי יעקב עזב את ספרד עם המוני הגולים והתיישב בשאלוניקי, שם הרביץ תורה לרבים. הוא הספיק להדפיס את החלק הראשון של החיבור, אך לא זכה להשלימו טרם שנפטר. את החלק השני השלים והדפיס בנו - הגאון מהרלב"ח. "עין יעקב" זכה לתפוצה רחבה, הפך לספר יסוד ונדפס במאות מהדורות. במהלך הדורות הוקמו בקהילות ישראל קבוצות מיוחדות ללימוד הספר (שכונו על פי רוב "חברת עין יעקב"), וחיבורים רבים נכתבו עליו.
שני החלקים נדפסו ללא שערים. בראש הקדמת המחבר שבחלק הראשון נכתב: "ספר מאסף לכל האמונות ואגדות ומדרשים... וקורא לו שם חדש אשר פי יי' יקוב - עין יעקב...". בראש החלק השני נדפסו "דברי המר לוי ן' חביב בן הרב המחבר תנצב"ה", המקונן על פטירת אביו. דברי הקדמה אלו מתחילים במילים "בית יעקב שמעו נא...", ועל פי התחלה זו כונה החלק השני בשם "בית יעקב" (זהו שם הכותר של החלק השני החל מן המהדורה הבאה, ונציה ש"ז, ובמהדורות שאחריה).
שני כרכים. הכרך הראשון חסר מספר דפים ופגום בחלקו. הכרך השני שלם. 28.5-31 ס"מ. כרך ראשון: ז, ט-נז, [2], נח-קלח, קמ-קמד, קמו-קצח דף; שצד-תה, [10] עמ'. חסרים 7 דפים (דף ח מהספירה הראשונה, ועמודים שצב-שצד, שפה-שצ, תא-תג, שמופיעים במקור לאחר דף קצח). [4] דפים אחרונים של כרך זה, עם מפתחות הפסוקים, נכרכו בכרך השני, לפני דפי המפתחות. דף קנב נכרך שלא במקומו, לאחר דף קנד. לו הדפים הראשונים הושלמו מעותק אחר (שוליים קטנים יותר). דפים אלה במצב בינוני-גרוע, עם קרעים חסרים גדולים הפוגעים בטקסט (הדף הראשון חסר בחציו), משוקמים במילוי נייר עם השלמות בצילום. שאר הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים, חלקם משוקמים בהדבקת נייר. רצועות נייר לחיזוק בשולי כמה מן הדפים. כרך שני (הדפים אינם כרוכים כסדר): [1], ג-מ, מה-מו, מא-מד, מז-רח, ריא-ריב, רט-רי, ריג-רכח, רלא-רלו, רכט-רל, רלז-רצב, רצה-רצו, רצג-רצד, רצז-תכא, [7] עמ' (העמוד האחרון ריק); [4] דף; [16] דף. העמודים הבאים נכרכו שלא כסדרם: מה-מו, ריא-ריב, רכט-רל, רצה-רצו. לפני [16] דפי המפתחות של כרך זה, נכרכו [4] דפי מפתחות השייכים לחלק הראשון. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. קרעים רבים וסימני עש. בחלק מהדפים קרעים חסרים וסימני עש עם פגיעות בטקסט ובטקסט ההגהות בכתב-יד (משוקמים בהדבקות נייר רבות, במיוחד בדפים הראשונים). הדף ראשון והאחרון הודבקו על נייר לחיזוק. רישומים בכתב-יד. כריכות עור חדשות תואמות.
ספר נדיר.
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $8,000
הערכה: $12,000 - $18,000
לא נמכר
מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של הגאון והצדיק רבי יעקב אבוחצירא, ה"אביר יעקב" ממרוקו.
11 שורות בכתב-ידו ובחתימתו (בכתיבה מערבית רהוטה): "...וש"ר [=ושלום רב] יעקב". כתוב בערבית-יהודית המדוברת במרוקו. בראשו נכתב: "...כה"ר יעקב ן' אברהם [מע]"ה חו"מ נס"ע..." [=מעבד ה' חותם מטה נסללאם עליך (אדרוש בשלומך)].
רבי יעקב אבוחצירא – ה"אביר יעקב" (תקס"ו-תר"מ), נודע מצעירותו כגאון וקדוש, גאון מופלג בתורת הנגלה וההלכה, ומקובל אלוקי בחכמת האמת. רב ואב"ד בקהילת תאפילאלת (שהיתה הקהילה המרכזית באזור עמק הזיז בדרום-מרוקו). כבר משנות העשרים לחייו נכנעו למרותו רוב רבני האזור. רבינו יעקב נחשב כאחד מגדולי הפוסקים בדורו ועמד בקשרי שו"ת והלכה עם גדולי הרבנים בכל קצוי ארצות צפון-אפריקה. איש אלוקים קדוש המלומד בניסים, סיפורי מופת רבים נודעו עליו וזכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב (מלכי רבנן, דף סו – וראה בספר "מעשה ניסים", ירושלים תשכ"ח, שנכתב עפ"י ידיעות וסיפורים ששמע מפי ה"בבא סאלי" ושאר רבני משפחת אבוחצירא). שמו נודע גם בין תושבי הארץ המוסלמים שהיו קוראים לו בהערצה "אלחזן אל כביר" [=הרב הגדול].
נפטר בדרכו לעלות לארץ ישראל ונקבר בעיר דמנהור שבמצרים. על מצבתו שם נכתב: "מצבת קבורת... גברא רבא דאתי ממערבא, הרב המופלא סבא דמשפטים, מקובל אלוקי, חסידא קדישא בנגלה ובנסתר מו"ר עט"ר וצ"ת כמוהר"ר [מורנו ורבינו עטרת ראשנו וצניף תפארתנו כבוד מורנו ורבינו הרב רבי] יעקב אביחצירה זצוק"ל זיע"א...".
מחיבוריו: גנזי המלך, יגל יעקב, שו"ת יורו משפטיך ליעקב, פתוחי חותם, דורש טוב, בגדי השרד, מחשוף הלבן, ועוד חיבורים רבים.
לכבודו ולזכרו נתחברו עשרות פיוטים, שחלקם נפוצים עד היום בין יוצאי מרוקו. תמונתו הידועה, יושב בשיכול רגלים עם ספר קודש בידיו, נתלתה בבתים רבים במרוקו וברחבי העולם מאז ועד היום.
בניו ונכדיו נודעו בקדושתם ובתורתם. המפורסמים שבהם הנם: רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי" ואחיו רבי יצחק ה"בבא חאקי", רבי מאיר אבוחצירא ה"בבא מאיר" ועוד עשרות רבנים מובהקים ואנשי סגולה ומופת.
[1] דף. 13 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים, עם פגיעה במספר מילים, משוקמים באופן מקצועי.
מצורף אישור מומחה.
11 שורות בכתב-ידו ובחתימתו (בכתיבה מערבית רהוטה): "...וש"ר [=ושלום רב] יעקב". כתוב בערבית-יהודית המדוברת במרוקו. בראשו נכתב: "...כה"ר יעקב ן' אברהם [מע]"ה חו"מ נס"ע..." [=מעבד ה' חותם מטה נסללאם עליך (אדרוש בשלומך)].
רבי יעקב אבוחצירא – ה"אביר יעקב" (תקס"ו-תר"מ), נודע מצעירותו כגאון וקדוש, גאון מופלג בתורת הנגלה וההלכה, ומקובל אלוקי בחכמת האמת. רב ואב"ד בקהילת תאפילאלת (שהיתה הקהילה המרכזית באזור עמק הזיז בדרום-מרוקו). כבר משנות העשרים לחייו נכנעו למרותו רוב רבני האזור. רבינו יעקב נחשב כאחד מגדולי הפוסקים בדורו ועמד בקשרי שו"ת והלכה עם גדולי הרבנים בכל קצוי ארצות צפון-אפריקה. איש אלוקים קדוש המלומד בניסים, סיפורי מופת רבים נודעו עליו וזכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב (מלכי רבנן, דף סו – וראה בספר "מעשה ניסים", ירושלים תשכ"ח, שנכתב עפ"י ידיעות וסיפורים ששמע מפי ה"בבא סאלי" ושאר רבני משפחת אבוחצירא). שמו נודע גם בין תושבי הארץ המוסלמים שהיו קוראים לו בהערצה "אלחזן אל כביר" [=הרב הגדול].
נפטר בדרכו לעלות לארץ ישראל ונקבר בעיר דמנהור שבמצרים. על מצבתו שם נכתב: "מצבת קבורת... גברא רבא דאתי ממערבא, הרב המופלא סבא דמשפטים, מקובל אלוקי, חסידא קדישא בנגלה ובנסתר מו"ר עט"ר וצ"ת כמוהר"ר [מורנו ורבינו עטרת ראשנו וצניף תפארתנו כבוד מורנו ורבינו הרב רבי] יעקב אביחצירה זצוק"ל זיע"א...".
מחיבוריו: גנזי המלך, יגל יעקב, שו"ת יורו משפטיך ליעקב, פתוחי חותם, דורש טוב, בגדי השרד, מחשוף הלבן, ועוד חיבורים רבים.
לכבודו ולזכרו נתחברו עשרות פיוטים, שחלקם נפוצים עד היום בין יוצאי מרוקו. תמונתו הידועה, יושב בשיכול רגלים עם ספר קודש בידיו, נתלתה בבתים רבים במרוקו וברחבי העולם מאז ועד היום.
בניו ונכדיו נודעו בקדושתם ובתורתם. המפורסמים שבהם הנם: רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי" ואחיו רבי יצחק ה"בבא חאקי", רבי מאיר אבוחצירא ה"בבא מאיר" ועוד עשרות רבנים מובהקים ואנשי סגולה ומופת.
[1] דף. 13 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים חסרים, עם פגיעה במספר מילים, משוקמים באופן מקצועי.
מצורף אישור מומחה.
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
לא נמכר
דף מודפס עם תפלה מיוחדת, "להנצל הוא ובני ביתו מן הסכנה", עם הגהה בכתב-יד קדשו של המקובל רבי יהודה פתיה. ירושלים, [שנות מלחמת העולם השניה]. דפוס "האות".
הדף כולל פסוקים שונים לאמירה בשעת סכנה. בכותרת שבראש הדף מוזכר החשש מפני התקפה אוירית (ארץ ישראל הותקפה אז מספר פעמים על ידי חיל האויר של איטליה הפשיסטית): " ואם ח"ו לא יבוא ולא יהיה היתה התקפת אויר יאמרו אותו פעם אחרי פעם בלי הפסק ובעזה"י לא יאונה להם כל רע". יש לשער כי הדף נדפס והופץ אז ביוזמתו של המקובל רבי יהודה פתיה.
הדף שלפנינו היה מונח בספרייתו של רבי יהודה פתיה, והוא הוסיף בשולי הדף הגהה בכתב-יד קדשו (בעפרון). בהגהה זו מבאר רבי יהודה פתיה את הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה..." (אחד הפסוקים שנדפס בדף שלפנינו), ומזכיר את אויבי ישראל: "אדום" (הכוונה כנראה לרומא, איטליה, שמטוסיה הפציצו את הארץ) ו"ישמעאל" (הערבים ששיתפו פעולה עם הנאצים): "[כלב] גי'[מטריה] אדום ע"ה [=עם הכולל], למאיש – אותיות ישמעאל חסר עין, כי עיני רשעים תכלינה".
הגאון הקדוש רבי יהודה פתיה (תרי"ט-אב תש"ב), מגדולי המקובלים וחכמי בבל. תלמידו של ה"בן איש חי" בבגדאד. לאחר עלותו לירושלים בשנת תרצ"ד למד בישיבת המקובלים של הרב השד"ה יחד עם רעו רבי יעקב חיים סופר בעל "כף החיים". מורה הוראה ומקובל, עסק רבות בתיקונים ובקמיעות על-פי הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת "דיבוקים" ו"רוחות רעות", כפי שהוא מספר בעצמו בספרו "הרוחות מספרות". בתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים על-פי הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים "בית לחם יהודה", "מתוק לנפש" וספרים נוספים. רבי יהודה פתיה נפטר סמוך לאחר הדפסת הדף שלפנינו, עוד בעיצומה של מלחמת העולם השניה.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. הדף מודבק על גבי קרטון וכרוך בכריכה מיוחדת (עם הטבעה מוזהבת; הקרטון מנותק חלקית מן הכריכה).
מצורפת חוות דעת מומחה (מודבקת בפנים הכריכה).
הדף כולל פסוקים שונים לאמירה בשעת סכנה. בכותרת שבראש הדף מוזכר החשש מפני התקפה אוירית (ארץ ישראל הותקפה אז מספר פעמים על ידי חיל האויר של איטליה הפשיסטית): " ואם ח"ו לא יבוא ולא יהיה היתה התקפת אויר יאמרו אותו פעם אחרי פעם בלי הפסק ובעזה"י לא יאונה להם כל רע". יש לשער כי הדף נדפס והופץ אז ביוזמתו של המקובל רבי יהודה פתיה.
הדף שלפנינו היה מונח בספרייתו של רבי יהודה פתיה, והוא הוסיף בשולי הדף הגהה בכתב-יד קדשו (בעפרון). בהגהה זו מבאר רבי יהודה פתיה את הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה..." (אחד הפסוקים שנדפס בדף שלפנינו), ומזכיר את אויבי ישראל: "אדום" (הכוונה כנראה לרומא, איטליה, שמטוסיה הפציצו את הארץ) ו"ישמעאל" (הערבים ששיתפו פעולה עם הנאצים): "[כלב] גי'[מטריה] אדום ע"ה [=עם הכולל], למאיש – אותיות ישמעאל חסר עין, כי עיני רשעים תכלינה".
הגאון הקדוש רבי יהודה פתיה (תרי"ט-אב תש"ב), מגדולי המקובלים וחכמי בבל. תלמידו של ה"בן איש חי" בבגדאד. לאחר עלותו לירושלים בשנת תרצ"ד למד בישיבת המקובלים של הרב השד"ה יחד עם רעו רבי יעקב חיים סופר בעל "כף החיים". מורה הוראה ומקובל, עסק רבות בתיקונים ובקמיעות על-פי הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת "דיבוקים" ו"רוחות רעות", כפי שהוא מספר בעצמו בספרו "הרוחות מספרות". בתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים על-פי הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים "בית לחם יהודה", "מתוק לנפש" וספרים נוספים. רבי יהודה פתיה נפטר סמוך לאחר הדפסת הדף שלפנינו, עוד בעיצומה של מלחמת העולם השניה.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. הדף מודבק על גבי קרטון וכרוך בכריכה מיוחדת (עם הטבעה מוזהבת; הקרטון מנותק חלקית מן הכריכה).
מצורפת חוות דעת מומחה (מודבקת בפנים הכריכה).
קטגוריה
חכמי המזרח
קָטָלוֹג