מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
מציג 1 - 8 of 8
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $7,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
כתובה מעוטרת לנישואי החתן דוד הינריקץ עם הכלה יוכבת[!] בת הגביר דוד לוי חסדאי. "האגא הבירה שבהולאנדא" – האג, הולנד, ה' סיון תקכ"ז [2 ביוני 1767].
כתובה ספרדית-הולנדית, על גבי קלף, מעוטרת בתחריט-נחושת. בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים שני זרי פרחים ענקיים העולים מתוך אגרטלים, מקושטים בציפורים ובבעלי חיים שונים, ומעליהם – חתן וכלה בלבוש תקופתי (מימין) ואם עם שני ילדיה (משמאל; אלגוריה לחסד – Caritas). המסגרת הפנימית היא שני עמודים מעוגלים המקושטים בענפים ונושאים על כותרותיהם קשת. משני עברי הקשת מופיעים שני כרובים האוחזים בידיהם יריעת בד עליה מופיעה הכתובת "בסימן טוב". בחלקה התחתון קרטוש רוקוקואי גדול אשר שימש לכתיבת תנאים לנדוניה. נוסח הכתובה והתנאים נכתבו בכתב-יד, בכתיבה ספרדית.
התחריט הוכן באמשטרדם. עיטורי המסגרת נעשו בהשראת עיטורים שיצר האמן וחרט הנחושת שלום מרדכי איטליה (איטליאה) לשתי כתובות הולנדיות מהשנים 1648 ו-1654. שלום איטליה, שהגיע להולנד ממנטובה, נודע גם כיוצרן של שתי מגילות אסתר וכן כיוצר דיוקנאותיהם של יעקב יהודה ליאון ושל מנשה בן ישראל.
עיטורי כתובה זו והכיתוב המודפס בתחתית שונים במעט מאלה המופיעים ביתר הכתובות מטיפוס זה (השווה לקטלוג קדם, מכירה 61, פריט 96): לבושם של החתן והכלה המופיעים בפינה הימנית העליונה עודכן כדי להתאים לאופנת התקופה; בתחתית הקרטוש נוסף מדליון בו מופיע עוף החול (Phoenix); ובתחתית מופיע הכיתוב "Pertenece ao K. K. de T. T. de Amsterdam Roshodes Kislef A° 5499 D = M" (=שייך לק"ק [קהל קודש] ת"ת [תלמוד תורה] אמשטרדם, ראש חודש כסלו שנת תצ"ט [נובמבר 1738]). כמאה שנים קודם לכן, בשנת 1639, התמזגו שלוש הקהילות היהודיות של בני ספרד ופורטוגל באמשטרדם – "בית יעקב", "נווה שלום" ו"בית ישראל" – והיו לקהילה אחת, שנקראה "תלמוד תורה". לפי פרופ' שלום צבר, הטקסט וכן העדכונים השונים שנעשו בטופס הכתובה, נעשו לקראת מלאת מאה שנים לאיחוד הקהילות.
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימות העדים: "שלמה סרוק" (בעברית) ו-"David j Manuel Lopez de Almeyda " (באותיות לטיניות), עם חתימת החתן: "David Henriques". אותן החתימות מופיעות גם בסוף התנאים הכתובים בקרטוש התחתון.
רבי שלמה סרוק, החתום פעמיים בכתובה שלפנינו, היה רבה של הקהילה הספרדית בהאג בין השנים 1852-1789.
41X33 ס"מ. כתמים (שינוי צבע במילת הפתיחה, כנראה בשל גירוד הקלף במקום זה קודם הכתיבה). קמטים. קרע גדול בצדה השמאלי של הכתובה. מודבקת בחלקה ללוח קרטון.
ספרות:
1. Ketubbah: Jewish marriage contracts of the Hebrew Union College, Skirball Museum and Klau Library, Shalom Sabar (ניו יורק, 1990), עמ' 265-270; מס' 171.
2. יצורתו[!] של שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה, מאת מרדכי נרקיס, בתוך: תרביץ, כרך כה, חוברת ד, תמוז תשט"ז, עמ' 441-451; כרך כו, חוברת א, תשרי תשי"ז, עמ' 87-101.
3. הכתובה בעיטורים, דוד דוידוביץ. הוצאת א. לוין-אפשטין, תל-אביב, 1979, עמ' 21-24.
כתובה ספרדית-הולנדית, על גבי קלף, מעוטרת בתחריט-נחושת. בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים שני זרי פרחים ענקיים העולים מתוך אגרטלים, מקושטים בציפורים ובבעלי חיים שונים, ומעליהם – חתן וכלה בלבוש תקופתי (מימין) ואם עם שני ילדיה (משמאל; אלגוריה לחסד – Caritas). המסגרת הפנימית היא שני עמודים מעוגלים המקושטים בענפים ונושאים על כותרותיהם קשת. משני עברי הקשת מופיעים שני כרובים האוחזים בידיהם יריעת בד עליה מופיעה הכתובת "בסימן טוב". בחלקה התחתון קרטוש רוקוקואי גדול אשר שימש לכתיבת תנאים לנדוניה. נוסח הכתובה והתנאים נכתבו בכתב-יד, בכתיבה ספרדית.
התחריט הוכן באמשטרדם. עיטורי המסגרת נעשו בהשראת עיטורים שיצר האמן וחרט הנחושת שלום מרדכי איטליה (איטליאה) לשתי כתובות הולנדיות מהשנים 1648 ו-1654. שלום איטליה, שהגיע להולנד ממנטובה, נודע גם כיוצרן של שתי מגילות אסתר וכן כיוצר דיוקנאותיהם של יעקב יהודה ליאון ושל מנשה בן ישראל.
עיטורי כתובה זו והכיתוב המודפס בתחתית שונים במעט מאלה המופיעים ביתר הכתובות מטיפוס זה (השווה לקטלוג קדם, מכירה 61, פריט 96): לבושם של החתן והכלה המופיעים בפינה הימנית העליונה עודכן כדי להתאים לאופנת התקופה; בתחתית הקרטוש נוסף מדליון בו מופיע עוף החול (Phoenix); ובתחתית מופיע הכיתוב "Pertenece ao K. K. de T. T. de Amsterdam Roshodes Kislef A° 5499 D = M" (=שייך לק"ק [קהל קודש] ת"ת [תלמוד תורה] אמשטרדם, ראש חודש כסלו שנת תצ"ט [נובמבר 1738]). כמאה שנים קודם לכן, בשנת 1639, התמזגו שלוש הקהילות היהודיות של בני ספרד ופורטוגל באמשטרדם – "בית יעקב", "נווה שלום" ו"בית ישראל" – והיו לקהילה אחת, שנקראה "תלמוד תורה". לפי פרופ' שלום צבר, הטקסט וכן העדכונים השונים שנעשו בטופס הכתובה, נעשו לקראת מלאת מאה שנים לאיחוד הקהילות.
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימות העדים: "שלמה סרוק" (בעברית) ו-"David j Manuel Lopez de Almeyda " (באותיות לטיניות), עם חתימת החתן: "David Henriques". אותן החתימות מופיעות גם בסוף התנאים הכתובים בקרטוש התחתון.
רבי שלמה סרוק, החתום פעמיים בכתובה שלפנינו, היה רבה של הקהילה הספרדית בהאג בין השנים 1852-1789.
41X33 ס"מ. כתמים (שינוי צבע במילת הפתיחה, כנראה בשל גירוד הקלף במקום זה קודם הכתיבה). קמטים. קרע גדול בצדה השמאלי של הכתובה. מודבקת בחלקה ללוח קרטון.
ספרות:
1. Ketubbah: Jewish marriage contracts of the Hebrew Union College, Skirball Museum and Klau Library, Shalom Sabar (ניו יורק, 1990), עמ' 265-270; מס' 171.
2. יצורתו[!] של שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה, מאת מרדכי נרקיס, בתוך: תרביץ, כרך כה, חוברת ד, תמוז תשט"ז, עמ' 441-451; כרך כו, חוברת א, תשרי תשי"ז, עמ' 87-101.
3. הכתובה בעיטורים, דוד דוידוביץ. הוצאת א. לוין-אפשטין, תל-אביב, 1979, עמ' 21-24.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $5,500
הערכה: $8,000 - $12,000
לא נמכר
ספר תורה. [אזור הבלקן, המחצית השניה של המאה ה-16 בקירוב].
ספר תורה על גוויל בהיר (בצורת עיבוד הנפוצה באזור הבלקן). כתיבה ספרדית עתיקה (סגנון מעורב, עם השפעות מאזור טורקיה ואיטליה), 48 שורות בעמודה. הכתיבה קרובה לכתיבה הספרדית במאה ה-15, והיא מתאימה באופן כללי להשפעת גולי ספרד במרחב הים התיכון במאה ה-16. שרטוט השורות נעשה מהחלק האחורי (באופן היוצר תבליט בצד הכתיבה). הספר כולל מספר שינויים מהמסורה המקובלת (ראה להלן).
מכלל הנתונים נראה כי הספר נכתב באזור הבלקן במאה השש עשרה, תחת השפעה מעורבת של מנהגים אזוריים ומנהגים ספרדיים. כפי הנראה, מקורו של הספר בקהילה הרומניוטית ביוון ובטורקיה, שהתערבה עם השנים בקהילת המהגרים מספרד.
בספר התורה שלפנינו שינויים מהמסורה המקובלת, להלן שתי דוגמאות (להרחבה – ראה בחוות הדעת המצורפת):
1. מנהג קדום בתפוצות ספרד ואשכנז למקם בראשי עמודים נבחרים תיבות הפותחות באותיות ב-י-ה ש-מ-ו. האות י' לפי מנהג ספרד היא במילה "יהודה" שבפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך" (בברכת יעקב לבניו בסוף חומש בראשית). במקורות מזרחיים משמשת לאות י' תיבת "יששכר" (במקום "יהודה"). בספר התורה שלפנינו מופיע מנהג – שאינו ידוע ממקום אחר – ובו מופיעה האות י' בתיבת "יעקב".
2. ישנה מחלוקת קדומה האם כותבים את שירת האזינו בשבעים שורות או בשישים ושבע, אך במחצית הראשונה של המאה ה-17 הכריעו בעלי המסורה לכתבה בשבעים שורות. לפנינו החלוקה היא לשישים ושבע שורות – כפי המנהג הקדום יותר.
גובה יריעות הגוויל: 56 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, קמטים ובלאי. חורים במספר מקומות. מחיקות ודהיית דיו, עם תיקונים בכתיבה מאוחרת. במקומות שונים גורדה הכתיבה המקורית ותוקנה בידי סופר מאוחר יותר.
מצורפת חוות דעת מומחה לספרי תורה עתיקים, על מקום ותיארוך הכתיבה.
ספר תורה על גוויל בהיר (בצורת עיבוד הנפוצה באזור הבלקן). כתיבה ספרדית עתיקה (סגנון מעורב, עם השפעות מאזור טורקיה ואיטליה), 48 שורות בעמודה. הכתיבה קרובה לכתיבה הספרדית במאה ה-15, והיא מתאימה באופן כללי להשפעת גולי ספרד במרחב הים התיכון במאה ה-16. שרטוט השורות נעשה מהחלק האחורי (באופן היוצר תבליט בצד הכתיבה). הספר כולל מספר שינויים מהמסורה המקובלת (ראה להלן).
מכלל הנתונים נראה כי הספר נכתב באזור הבלקן במאה השש עשרה, תחת השפעה מעורבת של מנהגים אזוריים ומנהגים ספרדיים. כפי הנראה, מקורו של הספר בקהילה הרומניוטית ביוון ובטורקיה, שהתערבה עם השנים בקהילת המהגרים מספרד.
בספר התורה שלפנינו שינויים מהמסורה המקובלת, להלן שתי דוגמאות (להרחבה – ראה בחוות הדעת המצורפת):
1. מנהג קדום בתפוצות ספרד ואשכנז למקם בראשי עמודים נבחרים תיבות הפותחות באותיות ב-י-ה ש-מ-ו. האות י' לפי מנהג ספרד היא במילה "יהודה" שבפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך" (בברכת יעקב לבניו בסוף חומש בראשית). במקורות מזרחיים משמשת לאות י' תיבת "יששכר" (במקום "יהודה"). בספר התורה שלפנינו מופיע מנהג – שאינו ידוע ממקום אחר – ובו מופיעה האות י' בתיבת "יעקב".
2. ישנה מחלוקת קדומה האם כותבים את שירת האזינו בשבעים שורות או בשישים ושבע, אך במחצית הראשונה של המאה ה-17 הכריעו בעלי המסורה לכתבה בשבעים שורות. לפנינו החלוקה היא לשישים ושבע שורות – כפי המנהג הקדום יותר.
גובה יריעות הגוויל: 56 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, קמטים ובלאי. חורים במספר מקומות. מחיקות ודהיית דיו, עם תיקונים בכתיבה מאוחרת. במקומות שונים גורדה הכתיבה המקורית ותוקנה בידי סופר מאוחר יותר.
מצורפת חוות דעת מומחה לספרי תורה עתיקים, על מקום ותיארוך הכתיבה.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $7,500
הערכה: $10,000 - $12,000
לא נמכר
ספר תורה עתיק בכתיבה אשכנזית קדומה, עם תיוג מרובה ואותיות משונות ולפופות, כולל מופעים נדירים של אותיות אלו. [שנות הש', המאה ה-16/17]. עם השלמת יריעות מתקופות מאוחרות יותר [המאה ה-17/18 בקירוב].
בספר זה אותיות בתיוג מרובה ואותיות משונות לפי מנהג סופרים קדמונים – לרבות תיוגים נדירים, אותיות הפוכות, אותיות פ"א לפופות (לפוף פנימי של העוקץ שבאמצע האות), אותיות חי"ת דפתיות (פִּשׂוּק רגלי החי"ת ולפי מסורת אשכנז גם עיטורים בשתי קצות הרגלים), עיטורים מיוחדים לאותיות למ"ד, נו"ן ואותיות נוספות. כתיבת הספר הינה לפי מסורת אשכנז הקדומה לרבות בנושאי אותיות חסרות ויתרות, פרשיות פתוחות וסתומות, אותיות גדולות וקטנות, אותיות נקודות (ניקוד מיוחד מעל רשימת אותיות נבחרת) ואופן כתיבת השורות האחרונות של "שירת הים" שבפרשת בשלח. ב"שירת הים" שינויים יחידאיים לספר זה באופן החלוקה של המלים בין שלושת טורי מבנה השירה.
ספר זה נכתב לפי מסורה ומנהג הסופרים הקדמונים וכמפורט בספר קדמון המכונה "ספר תאגי", מסורת זו הזכירה הרמב"ם (הלכות ספר תורה פרק ז' הלכה ח'): "... ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות, כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות, כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה...". צורת כתיבה זו נעלמה בהדרגה במהלך הדורות, עקב אי האחידות שבגרסאות השונות למסורה זאת ובהסתמך על תשובת הרמב"ם לפיה ספר תורה איננו נפסל בהעדר התיוג המרובה והאותיות המשונות. מסורת התיוג המרובה והאותיות המשונות עדיין נשמרה בחלק מספרי התורה האשכנזיים גם בתקופה מאוחרת יותר. בדורות האחרונים לא נכתבים ספרי התורה עם תיוג מרובה ואותיות משונות.
כל הנכתב הוא על פי מאמר חוות-דעת מפורט (19 דף) מאת חוקר העוסק בתחום התיוג המרובה והאותיות המשונות, עם פירוט השינויים הרבים. על פי ממצאי המחקר והבדיקה – חלק ממופעי התיוג המרובה והאותיות המשונות בלתי ידועים כלל ממקורות אחרים.
יש משערים כי הספר נכתב בפולין, אך הדבר אינו ברור. היריעות להשלמה נכתבו בתקופות שונות (רובן נכתבו במיוחד להשלמת ספר זה).
גובה הקלף כ-65 ס"מ. גודל מירבי כולל עצי החיים כ-100 ס"מ. 72 יריעות, 215 עמודים. מתוכן 53 יריעות בכתיבה המקורית, ו-19 יריעות שנכתבו להשלמה והוחלפו בתקופות שונות. גם ביריעות המקוריות דהה הדיו ושוחזר בהגהת חיזוק מוקדמת ועפ"י הכתיבה הראשונית.
בספר זה אותיות בתיוג מרובה ואותיות משונות לפי מנהג סופרים קדמונים – לרבות תיוגים נדירים, אותיות הפוכות, אותיות פ"א לפופות (לפוף פנימי של העוקץ שבאמצע האות), אותיות חי"ת דפתיות (פִּשׂוּק רגלי החי"ת ולפי מסורת אשכנז גם עיטורים בשתי קצות הרגלים), עיטורים מיוחדים לאותיות למ"ד, נו"ן ואותיות נוספות. כתיבת הספר הינה לפי מסורת אשכנז הקדומה לרבות בנושאי אותיות חסרות ויתרות, פרשיות פתוחות וסתומות, אותיות גדולות וקטנות, אותיות נקודות (ניקוד מיוחד מעל רשימת אותיות נבחרת) ואופן כתיבת השורות האחרונות של "שירת הים" שבפרשת בשלח. ב"שירת הים" שינויים יחידאיים לספר זה באופן החלוקה של המלים בין שלושת טורי מבנה השירה.
ספר זה נכתב לפי מסורה ומנהג הסופרים הקדמונים וכמפורט בספר קדמון המכונה "ספר תאגי", מסורת זו הזכירה הרמב"ם (הלכות ספר תורה פרק ז' הלכה ח'): "... ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות, כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות, כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה...". צורת כתיבה זו נעלמה בהדרגה במהלך הדורות, עקב אי האחידות שבגרסאות השונות למסורה זאת ובהסתמך על תשובת הרמב"ם לפיה ספר תורה איננו נפסל בהעדר התיוג המרובה והאותיות המשונות. מסורת התיוג המרובה והאותיות המשונות עדיין נשמרה בחלק מספרי התורה האשכנזיים גם בתקופה מאוחרת יותר. בדורות האחרונים לא נכתבים ספרי התורה עם תיוג מרובה ואותיות משונות.
כל הנכתב הוא על פי מאמר חוות-דעת מפורט (19 דף) מאת חוקר העוסק בתחום התיוג המרובה והאותיות המשונות, עם פירוט השינויים הרבים. על פי ממצאי המחקר והבדיקה – חלק ממופעי התיוג המרובה והאותיות המשונות בלתי ידועים כלל ממקורות אחרים.
יש משערים כי הספר נכתב בפולין, אך הדבר אינו ברור. היריעות להשלמה נכתבו בתקופות שונות (רובן נכתבו במיוחד להשלמת ספר זה).
גובה הקלף כ-65 ס"מ. גודל מירבי כולל עצי החיים כ-100 ס"מ. 72 יריעות, 215 עמודים. מתוכן 53 יריעות בכתיבה המקורית, ו-19 יריעות שנכתבו להשלמה והוחלפו בתקופות שונות. גם ביריעות המקוריות דהה הדיו ושוחזר בהגהת חיזוק מוקדמת ועפ"י הכתיבה הראשונית.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $4,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
אבנט רקום לספר תורה (מכונה גם "מפה" וכן "פאשה" [Fascia]). איטליה (ונציה?), תצ"א (1730/1731).
פשתן אדום; בטנת פשתן לא מולבן; חוט משי ירוק.
אבנט לכריכת ספר התורה, עשוי פשתן אדום. לאורכו כתובת הקדשה רקומה בחוט משי ירוק: " מעשה ידי הנערה מארבעה שנים, ה"ה לָאוּרה בת הגביר כ' אברהם טריויס יצו' ש' תצ"א לפ"ק". הכתובת מוקפת ציצים, עלים ופרחים, אף הם רקומים בירוק.
אבנט מטיפוס זה, העשוי יריעת פשתן ארוכה אחת שלאורכה רקומה כתובת הקדשה, הוא אחד מארבעה טיפוסי אבנטים הנפוצים באיטליה. האבנט משתייך לתת-קבוצה של אבנטים שלהם דמיון רב זה לזה, ועליהם כותבת ברכה יניב ("מעשה רוקם", תשס"ט): "באבנטים [...] שנרקמו במאה ה-18, מקובל טיפוס האותיות שב'הגדת ונציה' המודפסת. אותיות אלו מאפיינות גם את קבוצת האבנטים שנרקמו בוונציה בידי נערות צעירות, כמה מהם על פשתן צבעוני [...] נראה כי יד אחת הדריכה את הרוקמות הצעירות שרקמו אבנטים אלו בשנים 1725–1761" (עמ' 86).
חלק הארי ממלבושי ספר התורה של יהודי איטליה המצויים בידינו כיום נושאים כתובות רקומות המציינות את שמות הנשים שעשו והקדישו אותם לבית הכנסת. בתפילת שחרית של שבת כמנהג ק"ק רומא אף הוקדש נוסח "מי שברך" מיוחד לעושות מלבושים לספר התורה: " מי שברך שרה רבקה רחל ולאה הוא יברך כל בת ישראל שעושה מעיל או מטפחת לכבוד התורה...", ויש בכך כדי להורות על החשיבות הרבה של תשמישי הקדושה מעשה ידיהן. באיטליה של תקופת הרנסנס ולאחריה, בהשפעת ההומניזם, היה מעמדן של הנשים היהודיות מרכזי במידה יוצאת דופן, בייחוד בקרב המעמד הגבוה. ההיסטוריה מתעדת נשים שהתפרסמו כסופרות, כמשוררות, כאמניות וכסוחרות. רבות מן הנשים מילאו חלק פעיל בניהול עסקי המשפחה בתחום הטקסטיל, והתמחו בתפירה וברקמה.
משפחת טריויס (טריוויש; Treves) היא מן המשפחות היהודיות רבות היחש. כבר במאה ה-14 נפוצו בניה ברחבי העולם היהודי – בספרד, בצרפת, באיטליה, בגרמניה, ברוסיה, בטורקיה ובארץ ישראל – ובמהלך הדורות העמידה רבנים, חכמים, פרנסים ואנשי מעשה. שם המשפחה עבר גלגולים שונים ומוכר בגרסאות טריויש, טריויס, טרייבש, דריפצן, דרייפוס, טריבאס ועוד. באיטליה ישב ענף בולט של המשפחה, שבניו שימשו כרבנים, דיינים ואישי ציבור בקהילות חשובות שונות.
22X340 ס"מ בקירוב. מצב טוב. חוסרים ברקמה. פגמים, קרעים חסרים קלים וכתמים בבטנה. ייתכן שחסר שרוך בקצה האבנט.
ספרות: מעשה רוקם, תשמישי קדושה מטקסטיל בבית הכנסת האשכנזי, הספרדי והאיטלקי, מאת ברכה יניב. הוצאת מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, תשס"ט. עמ' 86.
לאבנט דומה ראו: Fabrics of Jewish Life, מאת Barbara Kirshenblatt-Gimblett. הוצאת The Jewish Museum, ניו יורק, 1977. פריט 21.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
פשתן אדום; בטנת פשתן לא מולבן; חוט משי ירוק.
אבנט לכריכת ספר התורה, עשוי פשתן אדום. לאורכו כתובת הקדשה רקומה בחוט משי ירוק: " מעשה ידי הנערה מארבעה שנים, ה"ה לָאוּרה בת הגביר כ' אברהם טריויס יצו' ש' תצ"א לפ"ק". הכתובת מוקפת ציצים, עלים ופרחים, אף הם רקומים בירוק.
אבנט מטיפוס זה, העשוי יריעת פשתן ארוכה אחת שלאורכה רקומה כתובת הקדשה, הוא אחד מארבעה טיפוסי אבנטים הנפוצים באיטליה. האבנט משתייך לתת-קבוצה של אבנטים שלהם דמיון רב זה לזה, ועליהם כותבת ברכה יניב ("מעשה רוקם", תשס"ט): "באבנטים [...] שנרקמו במאה ה-18, מקובל טיפוס האותיות שב'הגדת ונציה' המודפסת. אותיות אלו מאפיינות גם את קבוצת האבנטים שנרקמו בוונציה בידי נערות צעירות, כמה מהם על פשתן צבעוני [...] נראה כי יד אחת הדריכה את הרוקמות הצעירות שרקמו אבנטים אלו בשנים 1725–1761" (עמ' 86).
חלק הארי ממלבושי ספר התורה של יהודי איטליה המצויים בידינו כיום נושאים כתובות רקומות המציינות את שמות הנשים שעשו והקדישו אותם לבית הכנסת. בתפילת שחרית של שבת כמנהג ק"ק רומא אף הוקדש נוסח "מי שברך" מיוחד לעושות מלבושים לספר התורה: " מי שברך שרה רבקה רחל ולאה הוא יברך כל בת ישראל שעושה מעיל או מטפחת לכבוד התורה...", ויש בכך כדי להורות על החשיבות הרבה של תשמישי הקדושה מעשה ידיהן. באיטליה של תקופת הרנסנס ולאחריה, בהשפעת ההומניזם, היה מעמדן של הנשים היהודיות מרכזי במידה יוצאת דופן, בייחוד בקרב המעמד הגבוה. ההיסטוריה מתעדת נשים שהתפרסמו כסופרות, כמשוררות, כאמניות וכסוחרות. רבות מן הנשים מילאו חלק פעיל בניהול עסקי המשפחה בתחום הטקסטיל, והתמחו בתפירה וברקמה.
משפחת טריויס (טריוויש; Treves) היא מן המשפחות היהודיות רבות היחש. כבר במאה ה-14 נפוצו בניה ברחבי העולם היהודי – בספרד, בצרפת, באיטליה, בגרמניה, ברוסיה, בטורקיה ובארץ ישראל – ובמהלך הדורות העמידה רבנים, חכמים, פרנסים ואנשי מעשה. שם המשפחה עבר גלגולים שונים ומוכר בגרסאות טריויש, טריויס, טרייבש, דריפצן, דרייפוס, טריבאס ועוד. באיטליה ישב ענף בולט של המשפחה, שבניו שימשו כרבנים, דיינים ואישי ציבור בקהילות חשובות שונות.
22X340 ס"מ בקירוב. מצב טוב. חוסרים ברקמה. פגמים, קרעים חסרים קלים וכתמים בבטנה. ייתכן שחסר שרוך בקצה האבנט.
ספרות: מעשה רוקם, תשמישי קדושה מטקסטיל בבית הכנסת האשכנזי, הספרדי והאיטלקי, מאת ברכה יניב. הוצאת מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, תשס"ט. עמ' 86.
לאבנט דומה ראו: Fabrics of Jewish Life, מאת Barbara Kirshenblatt-Gimblett. הוצאת The Jewish Museum, ניו יורק, 1977. פריט 21.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $5,000
הערכה: $8,000 - $10,000
לא נמכר
גביע קידוש לפסח. גרמניה, הקדשה משנת תקי"ד [1754].
כסף (חתום, יצרן לא ידוע, חותמת יבוא מהאימפריה האוסטרו-הונגרית), רקוע וחקוק; הזהבה.
גביע קידוש מתומן, ניצב על רגל, עם בסיס רחב. מעוטר בדגמים צמחיים ובפסוק "שמור את חדש האביב ועשית פסח לה'" (דברים ט"ז, א'), עם ציון השנה "תקי"ד לפ"ק" [1754].
גובה: 13.5 ס"מ, קוטר: 6.5 ס"מ. ההזהבה חסרה בחלקה.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
כסף (חתום, יצרן לא ידוע, חותמת יבוא מהאימפריה האוסטרו-הונגרית), רקוע וחקוק; הזהבה.
גביע קידוש מתומן, ניצב על רגל, עם בסיס רחב. מעוטר בדגמים צמחיים ובפסוק "שמור את חדש האביב ועשית פסח לה'" (דברים ט"ז, א'), עם ציון השנה "תקי"ד לפ"ק" [1754].
גובה: 13.5 ס"מ, קוטר: 6.5 ס"מ. ההזהבה חסרה בחלקה.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $3,000
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
מנורת חנוכה. פולין, [סוף המאה ה-18].
פליז יצוק וחקוק; עבודת אזמל.
מנורה מרשימה, מטיפוס שהתפתח במזרח אירופה בסוף המאה ה-18.
במרכז הדופן האחורית מנורה המוקפת בענפי זית, בזוג אריות, בזוג ציפורים ובזוג עמודים מאסיביים. מעל המנורה מופיע נשר (עיט) דו-ראשי, אוחז בטפריו שרביט וגולה (סמל האימפריה הרוסית). דפנות הצד מעוטרות בריבועים, וכוללות בתי-נר השלוחים קדימה ומשמשים כשמש בחנוכה וכפמוטות במהלך השנה. שורת הבזיכים מחופה במכסה ובחזיתה מעין מעקה מסוגנן. ניצבת על ארבע רגליים.
גובה: 28 ס"מ. רוחב: 30 ס"מ. עומק: 19 ס"מ.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
פליז יצוק וחקוק; עבודת אזמל.
מנורה מרשימה, מטיפוס שהתפתח במזרח אירופה בסוף המאה ה-18.
במרכז הדופן האחורית מנורה המוקפת בענפי זית, בזוג אריות, בזוג ציפורים ובזוג עמודים מאסיביים. מעל המנורה מופיע נשר (עיט) דו-ראשי, אוחז בטפריו שרביט וגולה (סמל האימפריה הרוסית). דפנות הצד מעוטרות בריבועים, וכוללות בתי-נר השלוחים קדימה ומשמשים כשמש בחנוכה וכפמוטות במהלך השנה. שורת הבזיכים מחופה במכסה ובחזיתה מעין מעקה מסוגנן. ניצבת על ארבע רגליים.
גובה: 28 ס"מ. רוחב: 30 ס"מ. עומק: 19 ס"מ.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $4,000
לא נמכר
מנורת חנוכה מעוטרת תבליטים, בעלת דפנות צד. הולנד, [המאה ה-19].
פח פליז רקוע, מוחתם, מנוסר ומכופף; פליז יצוק; מסמרות.
מנורה לתליה. הדופן האחורית מעוטרת בשני תבליטים מרכזיים – האחד עגול והשני עשוי כטיפה – בדגמים עשויים נקודות-נקודות, בכוכבים ובמפתחים מנוסרים. בראשה נקב לתליה. דפנות הצד מעוטרות בדגמים דומים. שורת בזיכים צבוטים יצוקה, תלויה על הדופן האחורית. שמש יצוק קבוע במרומי הדופן האחורית, בצד שמאל. אגן נטף גדול, בעל פינות צבוטות.
גובה: 30 ס"מ. רוחב: 30 ס"מ. פגמים קלים. מעט קורוזיה. תיקונים ישנים בעזרת מסמרים.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
פח פליז רקוע, מוחתם, מנוסר ומכופף; פליז יצוק; מסמרות.
מנורה לתליה. הדופן האחורית מעוטרת בשני תבליטים מרכזיים – האחד עגול והשני עשוי כטיפה – בדגמים עשויים נקודות-נקודות, בכוכבים ובמפתחים מנוסרים. בראשה נקב לתליה. דפנות הצד מעוטרות בדגמים דומים. שורת בזיכים צבוטים יצוקה, תלויה על הדופן האחורית. שמש יצוק קבוע במרומי הדופן האחורית, בצד שמאל. אגן נטף גדול, בעל פינות צבוטות.
גובה: 30 ס"מ. רוחב: 30 ס"מ. פגמים קלים. מעט קורוזיה. תיקונים ישנים בעזרת מסמרים.
מקור: אוסף משפחת פינקלשטיין.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג
מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
25.5.21
פתיחה: $1,800
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $2,375
כולל עמלת קונה
שישה אריחי קרמיקה ועליהם כיתוב עברי. [פס? מרוקו, המחצית השנייה של המאה ה-19].
אריחי חמר, צבועים בכחול ומזוגגים.
סט של שישה אריחים שנועדו לתלייה בשתי שורות (אחת מעל השנייה) על הקיר החיצוני של הבית, ועליהם ברכת "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". מלבד הטקסט מעוטרים האריחים בקשתות מחודדות ובעיטורים צמחיים נאים המכסים את כל שטח הפנים.
"פאס היתה המרכז החשוב ביותר לכלי-חרס עירוניים במרוקו. רוב החפצים שנוצרו היו פונקציונאליים ונועדו לשימוש יום-יומי, בייחוד כלי המטבח. אולם, מלבד אלה, נוצרו בפאס גם אריחי-קיר בכמויות גדולות, ואלה שימשו כעיטור אדריכלי. רוב החפצים קושטו תחילה בצביעה ואחר-כך כוסו בזיגוג שקוף. יש חפצים המצופים בזיגוג חדגוני, והצבע המקובל הוא כחול-קובלט, ירוק-איזמרגד או צהוב... מסורת העיטור של הכלים ממשיכה את מסורת האמנויות ההיספנו-מוריות. [...] בשנים 1853-1881 היה הכחול הצבע השליט [...] צבעי הזיגוג החדגוני הכחול והלבן, ובעיקר הירוק והכחול, מקורם כנראה בהשפעת המזרח הרחוק". (כלי חרס ממרוקו, מאות י"ט-כ' לסה"נ, מאת רחל חסון. הוצאת המוזיאון לאמנות האסלאם, יד ל. א. מאיר, ירושלים, 1982, עמ' 4).
9.5X9.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים ושברים, בעיקר בשוליים. חלקים מן הזיגוג והצבע חסרים.
אריחי חמר, צבועים בכחול ומזוגגים.
סט של שישה אריחים שנועדו לתלייה בשתי שורות (אחת מעל השנייה) על הקיר החיצוני של הבית, ועליהם ברכת "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". מלבד הטקסט מעוטרים האריחים בקשתות מחודדות ובעיטורים צמחיים נאים המכסים את כל שטח הפנים.
"פאס היתה המרכז החשוב ביותר לכלי-חרס עירוניים במרוקו. רוב החפצים שנוצרו היו פונקציונאליים ונועדו לשימוש יום-יומי, בייחוד כלי המטבח. אולם, מלבד אלה, נוצרו בפאס גם אריחי-קיר בכמויות גדולות, ואלה שימשו כעיטור אדריכלי. רוב החפצים קושטו תחילה בצביעה ואחר-כך כוסו בזיגוג שקוף. יש חפצים המצופים בזיגוג חדגוני, והצבע המקובל הוא כחול-קובלט, ירוק-איזמרגד או צהוב... מסורת העיטור של הכלים ממשיכה את מסורת האמנויות ההיספנו-מוריות. [...] בשנים 1853-1881 היה הכחול הצבע השליט [...] צבעי הזיגוג החדגוני הכחול והלבן, ובעיקר הירוק והכחול, מקורם כנראה בהשפעת המזרח הרחוק". (כלי חרס ממרוקו, מאות י"ט-כ' לסה"נ, מאת רחל חסון. הוצאת המוזיאון לאמנות האסלאם, יד ל. א. מאיר, ירושלים, 1982, עמ' 4).
9.5X9.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים ושברים, בעיקר בשוליים. חלקים מן הזיגוג והצבע חסרים.
קטגוריה
חפצים
קָטָלוֹג