ציור שמן מעשה ידי המקובל רבי יהודה לאון פטילון.
שמן על קרטון. חתום: "לאון".
בציור נראה נער חבוש כובע ובפיו מקטרת.
הצייר המקובל רבי יהודה לאון פטילון (תרס"ה בערך-חשון תשל"ה) היה ידוע כבעל מופת היודע עתידות ובקי בעולם הנשמות והגלגולים. נולד בשאלוניקי שביוון. בגיל רך התייתם מאביו ונתגדל בבית סבו המקובל אשר הנחיל לו את דרך עבודתו הנסתרת בקימת "חצות" ולימודי קבלה. לאחר גיוסו לצבא היווני נמלט לטורקיה ולצרפת [שם כנראה למד את אמנות הציור]. בשנת תש"ו בערך עלה בגפו לארץ ישראל, בה התקרב אל חבורת הצדיקים הנסתרים משכונת "שבזי" בתל-אביב שעסקו במלאכת כפיים ולמדו יחד קבלה בסתר: רבי משה יעקב רביקוב ("הסנדלר"), הצדיק הנסתר רבי הלל שמחון, רבי אברהם פיש ("הרצף"), רבי עזרא אליהו הכהן (אביו של הרב ה"חלבן" רבי חיים כהן), ורבי יוסף וולטוך "מנקה הרחובות" שניקה לפרנסתו את רחובות תל אביב. רבו הצדיק רבי הלל שמחון מצא לו את זיווגו – הרבנית ויקטוריה ממשפחת ניסן הירושלמית, והם התגוררו בשכונת שבזי בתל אביב, כאשר הם חיים בצניעות רבה ומתפרנסים בדוחק ממכירת ציוריו. הרב פטילון היה מחשב את מחיר ציוריו רק במחירי העלות של הנייר, הצבעים וזמן-עבודה, למרות שהיה יכול לקבל עליהם הון רב כצייר-אמן (ראה אודות כך: "משפחה", גליון 1404, י"ב בניסן תשע"ט, עמ' 352-363). רבי יהודה פטילון היה מצייר תוך שהוא דבוק במחשבות רוחניות המנותקות מעולם החומר, אך למרות זאת ציוריו נושאים אופי ריאליסטי. הדמויות הקבועות המופיעות בציורי הנוף שלו נושאות אופי מעט מסתורי [כך למשל כאשר מופיע בציוריו איש נושא סלים, בדרך כלל הדבר רומז לרעו הקרוב הצדיק-הנסתר רבי יוסף וולטוך, שהיה רגיל ללכת עם סלים בידיו ולנסוע עמו למקומות הקדושים בגליל]. מסופרים עליו סיפורים מופלאים על ידיעת נסתרות ועתידות, גילויי אליהו הנביא, על אנשים שבאו אליו בבקשות לפעול ישועות ועל ברכות והבטחות טובות שהתקיימו באופן מפתיע (ראה גליון "משפחה", שם).
28.5X34.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים בצבע ובקרטון. הקרטון גלי מעט. נתון במסגרת, 51X57 ס"מ; מצב טוב.