דף גדול מודפס, תעודת "צורבא מרבנן" לתלמיד ישיבת חכמי לובלין ("יח"ל"), עם חתימות ידם של שבעת גדולי גאוני פולין וגליציה, חברי ה"שלטון הרוחני ביח"ל", לאחר פטירת המהר"ם שפירא. לובלין, ז' אדר תרצ"ד [1934].
תעודה מודפסת, עם מסגרת צבעונית, בחתימות ידם של: ה"נשיא רוחני" הגאון הקדוש רבי "משה בן מ' שלום יוסף זצ"ל" האדמו"ר מבויאן-קראקא; ה"נשיא" האדמו"ר רבי שלמה איגר מלובלין; הגאון רבי דוב בעריש ווידענפעלד אב"ד טשעבין; ראש הישיבה, הגאון רבי אריה צבי פרומר הרב מקוזיגלוב; ה"מזכיר" הגאון רבי משה חיים לאו אב"ד פרעשוב; הגאון רבי זאב וואלף ניסנבוים מדרוהוביטש והגאון רבי שמואל פיהרר מקרוסנו.
ה"שלטון הרוחני" ב"ישיבת חכמי לובלין" הוקם כדי להנהיג את הישיבה לאחר פטירת ראש הישיבה רבי מאיר שפירא, שנפטר בז' בחשון תרצ"ד (1933). בתאריך ז' אדר תרצ"ד הופיעו חברי ה"שלטון הרוחני" בישיבה, בחנו את התלמידים, והעניקו למצטיינים תעודות "צורבא מרבנן". הנהגה זו שהייתה מורכבת מגדולי גאוני פולין וגליציה הנהיגה את הישיבה עד עלות הכורת על יהדות פולין במלחמת העולם השניה.
בראש ה"שלטון הרוחני" עמד הגאון הקדוש רבי משה'ניו פרידמן – האדמו"ר מבויאן-קראקא, שהנהיג את הישיבה במטרה להעלות ולהפיח הלאה את הלהט והרוח הגבוהה של הצטייינות מופלגת ועמל התורה.
הגאון הקדוש רבי משה פרידמן – האדמו"ר ר' משה'ניו מקראקא בעל "דעת משה" (תרמ"א-תש"ג; נספה בשואה). גאון מופלג, מראשי "מועצת גדולי התורה" העולמית. בנו של רבי שלום יוסף מהוסיאטין וחתן דודו רבי מנחם נחום מבויאן.
ראש הישיבה – הגאון מקוז'יגלוב – רבי אריה צבי פרומר (תרמ"ד-תש"ג; נספה בשואה), מגאוני פולין הנודעים. גדול בנגלה ובנסתר. נכד האדמו"ר רבי דובריש מאושפיצין ותלמיד מובהק של בעל ה"אבני נזר" מסוכטשוב. אב"ד זאווירטשע, קוז'יגלוב וסוסנוביץ. ראש ישיבת סוכטשוב ולאחר פטירת רבי מאיר שפירא בשנת תרצ"ד (1933), נתמנה למלא את מקומו בראשות "ישיבת חכמי לובלין". פעל רבות להפצת וחיזוק תקנת לימוד "הדף היומי" שייסד רבי מאיר שפירא. בעל שו"ת "ארץ צבי" ו"שיח השדה".
הגאון מטשעבין – רבי דוב בעריש וויידנפלד (תרמ"א-תשכ"ו), בנו של הגאון רבי יעקב אב"ד הרימלוב בעל "כוכב מיעקב", מגדולי גאוני גליציה. משנת תרפ"ג כיהן כאב"ד העיר טשעבין בגליציה, וכבר מימי צעירותו נודע כאחד מגדולי הגאונים ופוסקי הדור, וכידען בעל שליטה מוחלטת במרחבי ים התלמוד וספרי הפוסקים. בתקופת כהונתו בטשעבין הקים בה ישיבה חשובה, אליה נהרו טובי הבחורים החריפים בגליציה. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא, קיבל על עצמו את האחריות כחבר ההנהלה הרוחנית של ישיבת "חכמי לובלין", יחד עם הגאון מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר והאדמו"ר רבי משה'ניו פרידמן מקראקא. חסיד מקושר לאדמו"רי בעלז ולאדמו"רי בית רוז'ין. בשנות השואה נדד דרך סיביר ובוכרה, והגיע בשנת תש"ו לירושלים, בה הקים את ישיבת "כוכב מיעקב – טשעבין". הרב מטשעבין נערץ ע"י כל גדולי הדור, אדמו"רים וראשי הישיבות, בהם הגרא"ז מלצר, החזון איש והגרי"ז מבריסק. רבו האדמו"ר רבי אהרן מבעלז היה מפנה אליו את כל השאלות ההלכתיות החמורות. בחג השבועות הראשון לבואו לירושלים סר להתפלל בבית מדרשו של האדמו"ר הזקן מגור בעל "אמרי אמת", ומשראהו הרבי אמר: "היום נכבד בעשרת הדברות את התורה בעצמה".
הגאון הקדוש רבי שלמה איגר – האדמו"ר מלובלין (תרל"א-ת"ש, אלה אזכרה, ב, עמ' 228-231), בנו של האדמו"ר רבי אברהם איגר מלובלין. לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ז החל לכהן כאדמו"ר בלובלין בבית מדרשם שברחוב לוברטובסקה בעיר. אחיו רבי עזריאל מאיר כיהן אף הוא באדמו"רות בעיר פילוב הסמוכה ללובלין. גאון מופלג ותלמיד חכם, שנודע גם בעושרו הרב ובספרייתו הגדולה, שהיתה אחת הספריות החשובות של רבני פולין. היה לעזר רב להקמת "ישיבת חכמי לובלין", והיה האיש מאחורי הקלעים בניהולה הרוחני והגשמי. עם פטירת רבי מאיר שפירא, הקים את הועד הרוחני לניהול הישיבה, בראשות הגאון מקוזיגלוב, הגאון מטשעבין והאדמו"ר רבי משה'ניו מקראקא, ואת הועד האדמיניסטרטיבי לניהולה הכלכלי של הישיבה.
הגאון רבי משה חיים לאו (תרנ"ב-תש"ג; נספה בשואה). אב"ד שאץ, פרעשוב ופיוטרקוב. מראשי "אגודת ישראל" ו"מועצת גדולי התורה". אחד מבניו ששרד את השואה וניצל הוא רבי ישראל מאיר לאו – הרב הראשי לישראל – המכהן כיום כרב הראשי לתל אביב.
[1] דף, 52 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי ודהיית הטקסט. קרעים חסרים – עם פגיעות בטקסט – בשוליים ובקפלי הנייר (משוקמים במילוי נייר ובהדבקת נייר לשימור מאחור).