ספר נר ישראל, מאת רבי ישראל הופשטיין – המגיד מקוז'ניץ, פירוש "נפלא בחידושי תורה ורזין עלאין" על ספר "ליקוטי רב האי גאון – סודות עמוקות ונוראים על שם מ"ב". "ווילנא" [למברג? תר"ב-תרי"ב בקירוב]. מהדורה ראשונה של הפירוש "נר ישראל".
בספר שלפנינו נדפסו שני חיבורים שנדפסו קודם לכן בווארשא (תקנ"ח) בעידוד המגיד מקוז'ניץ (ראה פריט קודם): "ליקוטי רב האי גאון", מאת רבי משה מבורגוש (מגדולי מקובלי ספרד במאה ה-12), ו"שער השמים", המיוחס לרבי יוסף גיקטיליא (אך לאמיתו של דבר הוא החלק השני של החיבור "ספר העיון לרב חמאי גאון"). במהדורה זו נוסף עליהם לראשונה פירוש עיוני עמוק, "נר ישראל", מאת המגיד מקוז'ניץ. כמו כן, נדפסו כאן לראשונה גם "ח"ן כללים" בחכמת הקבלה, מאת המגיד מקוז'ניץ.
חיבוריו של המגיד מקוז'ניץ עוסקים בביאור קבלת הגאונים וקבלת רבי ישראל סרוג, משולבים עם כתבי האר"י ועם יסודות תורת החסידות, כתובים בקיצור וברמזים, והם קשים להבנה ועמוקים.
ה"דברי חיים" מצאנז כתב בהסכמתו לספר "עבודת ישראל" למגיד מקוז'ניץ: "לפי דעתי, אין בדורינו מי שישיג חכמתו". האדמו"ר רבי אלימלך מגרודז'יסק כותב על חיבורי המגיד מקוז'ניץ: "כל דבריו הקדושים סתומים, ולאו כל מוחא סביל דא להבין קצת דקצת מדבריו הקדושים, המרומזים בסודי סודות גבוה מעל גבוה". המקובל רבי עמרם אופמן שליט"א כתב סדרת חיבורים לפרש חיבורים אלו; בהקדמתו לפירושו "פתילת הנר" (פירוש על "נר ישראל") הוא כותב שהספר שלפנינו הוא "סגולה לשמירה, באשר ידוע ששם מ"ב הוא מסוגל לשמירה".
בסוף הספר נוספה העתקה מכתב-יד הבעש"ט, ובו סדר חניכה של בית קברות חדש ("אם צריכין להוסיף על בית הקברות"), וכן "ליקוטים מהרב ר' פנחס מקוריץ", ובו 130 סעיפים. על "ליקוטים" אלו כתב האדמו"ר בעל "היכל הברכה" מקומרנא בספרו "נתיב מצותיך": "מה שנדפס בסוף ספר נר ישראל, ליקוטים... והדפיסו שם דבר שקר משמו [בסעיף כג], ולא יצאו דברים אלו מפיו הקדוש [של רבי פנחס]... ואיזה ליצן הדפיס דברים של הבל" (ראה חומר מצורף).
מעבר לשער נדפסו כמה חידושים של "היהודי הקדוש" מפשיסחא על פרק "המפקיד".
בדף השער חתימות רבי יעקב אב"ד טורקא, חתנו של ה"בני יששכר": "לד' הארץ ומלואה, יעקב בהרב מו"ה פ"א [=פנחס אריה] נ"י". על יד החתימות נוסף מאוחר יותר: "ז"ל" (אביו של רבי יעקב, רבי פנחס אריה, נפטר בשנת תרי"ג).
רישום נוסף בדף השער, על קניית הספר מעזבונו של רבי יעקב: "לד' הארץ ומלואה, הק' יוסף משה סופר, קניתי מעזבון הרב דק' טארקו...".
רבי יעקב אב"ד ברעזוב וטורקא (תק"ע-תרט"ו) היה חתנו הצעיר של האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל ה"בני יששכר". מסופר עליו שכשהיה ילד קטן, הגיש אביו רבי פנחס אריה "קוויטל" לפני רבו "החוזה" מלובלין, ובו שמות שני ילדיו, "וכאשר קרא בהפתקה את שם בנו הר"ר יעקב, אמר הרה"ק זצלה"ה: אה, ער שיינט [=הוא זורח], ואחר כך נאנח הרה"ק, ושאל אותו... על מה נאנח רבינו, והשיב לו כי אינו רואה עליו אריכות ימים" (ראה "אהל הרבי", מדור אור הנפלאות, אות ע, שם מסופר על כך באריכות). רבי יעקב נפטר בגיל 45, שנים ספורות לאחר פטירת אביו.
[2], כד דף. 24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים קלים בשולי דף השער, ללא פגיעה בטקסט. רישומים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בדף השער צוין מקום הדפוס כ"ווילנא", ללא ציון שנת ההדפסה. על פי מפעל הביבליוגרפיה, הדפוסת מזוייפת, ולהשערתם הספר נדפס בלבוב בשנת ת"ר בערך (במקומות אחרים נרשמו השנים תק"פ ותקפ"ב כשנת ההדפסה). להשערתנו, ניתן לקבוע את שנת הדפסת הספר בין השנים תר"ב-תרי"ב, שכן בדף השער המחבר מכונה "בעהמ"ח ספר עבודת ישראל", וספר "עבודת ישראל" נדפס לראשונה רק בניסן תר"ב (שם החיבור ניתן לו רק בהדפסה, על פי המסופר באריכות בהקדמת המו"ל שם). כמו כן, בפתיחה לחידושי "היהודי הקדוש" מפשיסחא שנדפסו מעבר לשער, מוזכר שם בנו של "היהודי" – רבי נחמיה מביכוב – בברכת החיים: "מו' נחמיה נ"י", ורבי נחמיה נפטר בתשרי תרי"ג.
סטפנסקי חסידות, מס' 394.