מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של אברהם שטרן ("יאיר"), ממוען למרדכי מורז'ינסקי. פירנצה, י' באייר תרצ"ד (אפריל 1934).
המכתב שלפנינו נכתב בתקופת לימודיו של שטרן בפירנצה, איטליה, שבועות ספורים לפני שזנח את הקריירה האקדמית שלו, התמסר כולו לפעילות המחתרת והחל לעסוק ברכישת ובהברחת נשק לארץ ישראל. המכתב כתוב בנימה אישית והוא משקף את החשיבות הגדולה שמייחס שטרן לארץ ישראל ולהתיישבות היהודית בה. בין היתר כותב שטרן: " אני נמצא באחת הגָּלוּיּוֹת הטובות ביותר בעולם. אנטישמיות כאן בכלל איננה בנמצא ובכל זאת הלא גם אתה בודאי מרגיש ויודע שאין מקום בעולם אשר ישוֶה לארצנו במובן החפש. סוף סוף בכל מקום אנו מרגישים את עצמנו לכל היותר כאורחים ובארץ אנחנו בעלי-בית. אני חושב שתשמח בבואך ארצה לראות כמה נבנה והתקדם הכל במשך שנתים האחרונות. אני תקוה שתמצא לך שם עבודה ושתרגיש את עצמך בכי טוב [...] אני מקוה שנתראה שם סוף סוף א"כ אין אני בטוח שזה יהיה כל כך מהר כמו שחושבים הורי".
המכתב חתום "שלך בידידות, א. שטרן, ממקה" (ממקה היה משמות החיבה של שטרן בפי קרובים וידידים).
אברהם שטרן ("יאיר") היה לוחם מחתרת, מייסד הארגון "לוחמי חירות ישראל" (הלח"י). שטרן נולד בעיר סובאלק בשנת 1907, ובצעירותו גילה כשרונות אמנותיים מגוונים – ציור, משחק, כתיבה ושירה (שטרן אף חלם להיות שחקן בתיאטרון "הבימה"). בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, החל ללמוד ספרות באוניברסיטה העברית, ובד בבד עשה את צעדיו הראשונים כלוחם-מחתרת, בתחילה בארגון ה"הגנה" ואחר כך בארגון הפורשים "הגנה ב'" – גלגולו הראשון של האצ"ל. בשנת 1933 נסע לפירנצה בכוונה להשלים עבודת דוקטורט, אולם לאחר פגישה אישית עם מפקד האצ"ל, אברהם תהומי, החליט לזנוח את לימודיו והתמסר כליל לפעילות המחתרת. חברותו באצ"ל הגיע לסיומה בשנת 1940, בעקבות החלטת הארגון להניח את נשקו ולחדול מפעילות נגד האנגלים. שטרן פרש מהאצ"ל, פרסם מניפסט בשם "עיקרי התחייה" וייסד מחתרת חדשה – לוחמי חירות ישראל. הארגון חרט על דגלו מאבק חסר פשרות בשלטון האנגלי, והוסיף לפעול גם לאור התנגדות חריפה מצד היישוב העברי וכמעט ללא אמצעים. במשך חודשים ארוכים נדד שטרן מבית לבית כשברשותו מיטה מתקפלת, משחת גילוח וספר תנ"ך, והעביר את הוראותיו לחברי הארגון בפגישות ליליות קצרות. ביום 12 בפברואר 1942, בשעה תשע בבוקר, הגיעו קציני הבולשת הבריטית לדירת המסתור של שטרן בתל-אביב, מצאו אותו מסתתר בארון הבגדים וכבלו אותו באזיקים. זמן קצר אחר כך הגיע קצין הבולשת ג'פרי מורטון, הורה להעמיד את שטרן לפני החלון וירה בו למוות.
דמותו החידתית של שטרן נותרה שנויה במחלוקת עד ימינו – לצד אלו הרואים בו גיבור לאומי, מגנים אחרים את השקפותיו הקיצוניות ודרכי פעולתו. תפיסת עולמו הייחודית מצאה את ביטויה גם בשירים הרבים שחיבר לאורך חייו, שאחד מהם ("חיילים אלמונים") אף הפך להמנון האצ"ל והלח"י.
נמען המכתב הוא ידידו של שטרן, הצייר מרדכי מורז'ינסקי (אריאלי; 1905-1975). מורז'ינסקי, יליד פולין (אז חלק מהאימפריה הרוסית), עלה לארץ ישראל בשנת 1926. הוא למד ב"בצלאל" בשנים 1926-1928 והמשיך את לימודיו בפריז, באקדמיית גרנד שומייר (Grande Schumier). בשנת 1937 הצטרף לאגודת הציירים והפסלים וב-1949 חבר לקבוצת "אופקים חדשים".
[1] דף, מקופל לשניים (שני עמודים כתובים), 17 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים. קמטים קלים וכמה קרעים מזעריים.