פירוש המשניות להרמב"ם והלכות הרא"ש למסכת סנהדרין – קטע בן 16 דפים מן המהדורה הראשונה של התלמוד הבבלי שהדפיס דניאל בומברג. [ונציה, ר"פ 1520. דפוס בומברג].
בדף הראשון רישום וחתימה בכתב-ידו של המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינה: " לה' הארץ ומלואה וחנן זה לעבדו הצעיר אהרן ברכיה בכמ"ה משה ממודו'[נה] יצ"ו שנת השנ"ט לפ"ק לי"א [=לברכה יהיה אמן]".
המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינה בעל "מעבר יבק" (נפטר שצ"ט 1639), מגדולי המקובלים והמנהיגים הרוחניים באיטליה. נולד למשפחה מיוחסת, "מקדמוני משפחות גירוש צרפת", שהתיישבה באיטליה, בעיר מודינה (על משפחה זו נמנה קרובו רבי יהודה אריה ממודינה). רבי אהרן ברכיה היה תלמידו של המקובל הנודע רבי מנחם עזריה (הרמ"ע) מפאנו, ממנו קיבל תחילה את תורת הקבלה של הרמ"ק ולאחר מכן את תורת האר"י. בהמשך היה תלמידו של רבי ישראל סרוק – מגורי האר"י ומי שהביא את תורת האר"י לאיטליה. על גדולתו וקדושתו של בעל ה"מעבר יבק" כותב החיד"א בספרו 'שם הגדולים' (בערכו): "ו שמעתי שהיה לו מגיד, ושמעתי ענינים רבים עזוזו ונפלאותיו זי"ע".
זמן קצר לאחר שנת ש"ע, נסמך רבי אהרן ברכיה בסמיכת חכמים על ידי חכמי צפת, ובכך היה בין החכמים הבודדים שנסמכו עוד בהיותם בגולה ע"י חכמי צפת. את הסמיכה קיבל על פי המלצת השד"ר רבי יוסף חיים, שהתאכסן בביתו והעיד לפני חכמי צפת על גדולתו וקדושתו. נוסח הסמיכה נדפס בספר שו"ת מהריט"ץ החדשות (ירושלים תשל"ט, חלק ב, סימן רא), ללא שמות החכמים, אך כפי הנראה היו בין החותמים על כתב הסמיכה חכמי צפת של אותם ימים: רבי משה גאלנטי, רבי יום טוב צהלון, רבי אברהם גבריאל, רבי חייא הרופא, רבי סולמאן ן' אוחנה ורבי מסעוד אזולאי.
רבי אהרן ברכיה ממודינה נודע בתיקון סדרי תפילות ומנהגים שנתקבלו בכל תפוצות ישראל. בסביבות שנת שע"ז יסד רבי אהרן ברכיה חבורה בעירו, בשם "מעירי שחר", ולהם תיקן וסידר תפילות ובקשות מיוחדות, על מנת לאומרן בהשכמת הבוקר. כעבור כמה שנים הדפיס את סדר התפילות והבקשות בספר "אשמורת הבוקר" (מנטובה שפ"ד). ספר תפילות זה התקבל בערים רבות באיטליה וכפי שהוא כותב בחיבורו "מגן אהרן" (שבכתב-יד): "שאר קהילות הקדש הנלוים עמי להגות בסדרי מידי יום ביום, הלא הם עיר פיורינצ"ה וירונ"ה וחברת חצות לילה בעיר מנטוב"ה, וגם ריי"ו נלוה עמהם... קהל קדוש פיס"א וגלילותיה... ופה מודינה נעשה קיצור א'[חד] מסדרי הראשון והורגלו בו כמעט כל הקהל קדוש יצ"ו אנשים ונשים וטף ואומרים אותו בלילה בהשכיבנו שלהם...".
חיבוריו הרבים, על הזוהר וחכמת הקבלה, נותרו בכתב-יד, אך הוא נודע לדורות בספרו "מעבר יבק" שנתקבל בכל תפוצות ישראל. חיבור זה, שנדפס בחייו, בשנת שפ"ו במנטובה, הוא המקור העיקרי והחשוב לסדרי הנהגת האדם בימי חוליו ופטירתו, סדרי ההשכבה, הטהרה והקבורה, סדרי תפילות על הקברים, ועוד. ספר יסודי זה נדפס בעשרות מהדורות עד ימינו, נעשו ממנו קיצורים והוא מצוטט אינספור פעמים בספרי ההלכה והמנהג.
התקבלותו של הספר "מעבר יבק" בכל קהילות ישראל החלה כבר בחייו, וכפי שהוא עצמו מעיד (בהקדמתו ל'מגן אהרן', שם): "ובכל גלילות איטלייא שנתראה ספר 'מעבר יבק' קבלו עליהם לשמור לעשות הרבה ממה שכתוב בו...". גם חכמי ומקובלי צפת סמכו את ידיהם על הספר, כפי שהוא כותב: "וממה שנכתב אלי מצפת תוב"ב מהרבה שלמים... העידו והגידו כי מעלות הבית דין משם קיימו וקבלו עליהם לשמור ולעשות כל דברי ומנהגי 'מעבר יבק'...".
דפים קטו-קכט, [1], ממסכת סנהדרין. הדף האחרון הוא לוח ה"ריגיסטרו" (ובו פירוט הקונטרסים כעזר לכורכי הספר). 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות). סימני עש (בעיקר בשוליים הפנימיים). דפים מנותקים.