ספר וזאת תורת הבית [הקצר], לרבינו שלמה בן אדרת - הרשב"א; הלכות שחיטה, הכשר כלים, יין נסך ונדה. קאפוסט, האחים יהודה, ישראל ומנחם יפה, תקע"א [1811].
רישום בעלות בדף השער: "לוי יצחק בר"י[?] מליובאוויטש" – הגאון החסיד רבי לוי יצחק זלמנסון, חתן האדמו"ר ה"צמח צדק" ונכד האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.
מג דף, 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי קל. נקבי עש עם פגיעה בטקסט. רישומי וחותמות צנזורה. כריכה חדשה.

הגאון החסיד רבי לוי יצחק זלמנסון (בערך תקע"א-תרל"ב), אב"ד וראש ישיבה בעיר וועליז' (וליז'). נכד האדמו"ר האמצעי [אביו רבי יקותיאל זלמן ולס, נכד הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נישא בשנת תקס"ח לרבנית ביילא בת האדמו"ר האמצעי] וחתן ה"צמח צדק" [חתונתו עם בת הצ"צ הרבנית דבורה לאה נערכה בליאדי בי"ג אלול תקפ"ו). עמד לצד גיסו האדמו"ר רבי ישראל נח (המהרי"ן) מניעז'ין בראשות הישיבה שייסד ה"צמח צדק" בליובאוויטש בשנת תר"ב. לקח חלק בעבודת הכלל ופעל לטובת יהדות רוסיה (אגה"ק להריי"ץ, חלק ד', עמ' שפב).
גיסו האדמו"ר המהר"ש מספר אודותיו: "לגיסי ר' לוי יצחק היה חוש חזק בנגינה. לאביו, הדוד ר' יקותיאל חתן האדמו"ר האמצעי, ולזקנו ר' יוסף בונם חתן רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לא היה חוש נגינה, אך לגיסי רבי לוי-יצחק, דור רביעי לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, היה חוש גדול בנגינה, אותו ירש מאבי-זקנו ר' לוי יצחק מברדיטשוב שהיה ידוע כבעל מנגן עצום" (שם. יידיש). על תפילתו בבית המדרש של ה"צמח צדק" מספר אחיינו רבי ברוך שניאור שניאורסון (סביו של הרבי מליובאוויטש) ביומנו משנת תרע"ה: "ביום ש"ק בעת הסעודה, היה הדיבור מענין החזנים ומגידים... ומדודינו הר"ר לוי יצחק זללה"ה – הנקרא 'דער פעטער לויק בארדיצעוור' – שהיה מתפלל בבית-המדרש דחותנו [ה"צמח צדק"]... שהצ"צ אמר לו פעם אחת: דאש בין איך דיך ניט חושד, אז דוא טראחשט מחשבות זרות באמצע התפילה [בזה איני חושדך, שאתה חושב מחשבות זרות באמצע התפילה]. אך בעת שאתה חוזר הניאמערס [חזרה על מילה אחת פעמיים] אתה חושב מחשבה אחרת (כי הצ"צ לא רצה כלל בזה לחזור אותם וכדומה)" (רשימות הרב"ש, עמ' קיט-קע).
האדמו"ר הריי"ץ מספר: "הרה"ח ר' לוי יצחק חתן כ"ק אדמו"ר הצמח צדק היה איש חי בעל כשרון מצוין ובעל חושים נפלאים. למדן גדול וחכם מופלא, והשפעתו בתור אדם המעלה הייתה מרובה על כל בני הרבי בידעם נאמנה כי מלבד הצטיינותיו המרובים הנה תמים הוא בכל דרכיו ואוהב מישרים" (ספר קיצור תולדות חב"ד, עמ' 99-100). ובספר "בית רבי" (חלק ג' פרק ז): "היה אדם גדול בתורה ובחסידות ויראת ה' היא אוצרו. והיה חכם גדול ורם המעלה. רוב ימיו היה סוחר ובסוף ימיו לאחר פטירת רבינו [ה"צמח צדק"] נתקבל לרב בוויליז והיה שם כמה שנים. ואחר כך נחלה ונסע לוויטעבסק להתרפאות ונפטר שמה ושם מנוחתו כבוד".
פרטים נוספים אודותיו אנו למדים מידיעה שהובאה לאחר פטירתו בעיתון "המגיד" (שנה 16, גיליון 12, אדר תרל"ב, עמ' 4):
"גבר מאד נעלה אחד ממיוחדי החב"ד וממשפחה רמה ונשאה... יקר הערך חכם לבב והלך ברוחו נגד כל אחד ואחד, חטר מגזע ישישים... הרב המנוח הנ"ל חלה את חליו זה שלשה ירחים ובא לעירנו 'וויטעפסק' לדרוש ברופאים... הוא היה חתן אדמו"ר הגאון האדיר המפורסם מוה"ר מנחם מענדיל שניאורסאהן מליובאוויטש נבג"מ, והיה בקי מאד בהוית העולם, ויראה וחכמה כאחיות תאמות התלכדו בקרבו ולא התפרדו... ידו האחת אוחזת בתורה ויראה, והשנית במסחר וקנין, ויהי סוחר נכבד לאמונה בארץ, כי לא רצה להשתמש בכתרה של תורה מעודו, אך באחרית ימיו... נאלץ לעמוס על שכמו משרת הרבנות... ויהי מורה ודין בעיר וויעליז פלך וויטעפסק, כארבע שנים, ובמשך ימי שבתו וויעליזה על כסא הרבנות לא לקח משאת מאומה מכל איש, ושפט את העם בצדק, ובשלום ובמישור הלך אתם... בעת הובל לקברות, סגרו החנויות על מסגר, ואלפי אנשים נהרו אחרי מטתו ללותו לבית מועד לכל חי, ובשעה א' אחר חצות היום הושב לעפר אדמתו בכבוד וביקר".
תמונתו מופיעה בערכו ב"ספר הצאצאים", עמ' 134.