מכתב שו"ת בדברי תורה בדיני "שליחות", שנשלח אל רבי יצחק טייטלבוים דיין ומו"צ בבארדיוב, בחתימת "הק' בן צ[יון]". [בובוב?, לפני תרס"ה?].
כתב היד דומה למכתבים אחרים שיצאו מבית האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם מבובוב. חתימת המכתב קרועה ופגומה, וקשה להשוות אותה בוודאות לחתימות אחרות, אך כפי הנראה היא חתימת יד-קדשו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם מבובוב, בימי צעירותו - לפני פטירת אביו האדמו"ר רבי שלמה מבובוב בשנת תרס"ה - שכן בשולי המכתב הוא מוסר פרישת שלום מאביו: "פ"ש בשם אאמו"ר שליט"א".
מקבל המכתב: הגאון החסיד רבי יצחק טייטלבוים (תרי"ח- נספה בשואה תש"ב), כיהן כדיין ומו"צ בבארדיוב (Bardejov, בגרמנית: ברטפלד (Bartfeld. תלמידו של המהר"ם שיק, ומאהוביו ומקורביו של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" מסיגט. כמו כן, היה נערץ ואהוב אצל האדמו"רים מבובוב, רבי שלמה הלברשטאם ובנו רבי בן ציון - בעל ה"קדושת ציון". מסופר על ה"קדושת ציון" מבובוב שפעם כשהגיע לבקר בבארדיוב, עירו של רבי יצחק, כשנסע בכרכרה מתחנת הרכבת אל אכסיינתו, בחר את רבי יצחק, מכל רבני וחשובי העיר שהגיעו לקבל את פניו, שיעלה לשבת על ידו בכרכרה, ונימק ואמר: אל תתמהו שקראתי לו ולא לאחד משאר הרבנים הזקנים, כי עליו אמר כ"ק אבי זצ"ל [האדמו"ר רבי שלמה] שהוא לומד תורה לשמה. נספה באושוויץ בט' באב תש"ב. מכתביו נדפס ספר בשם "דברי יצחק".
האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם - בעל ה"קדושת ציון" (תרל"ד-נספה בשואה תש"א), האדמו"ר השני לשושלת בובוב, מגדולי האדמו"רים בדורו וממנהיגי יהדות גליציה המערבית. גדול בתורה, בעל כשרונות מגוונים. פיקח וחריף-מחשבה וביטוי, בעל סגנון נפלא וכתב-יד צח ובהיר. נקי דעת ובעל הופעה מלכותית (אנצ' לחסידות, א', עמ' שס). בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי שלמה (הראשון) מבובוב, וחתנו של דודו-זקנו האדמו"ר רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפרט. בשנת תרנ"ב נתמנה ל"רב הצעיר" בעיר בובוב, ועוד בחיי אביו הנהיג את רבנות העיר ואת "חצר הקודש". כיהן למעלה מ-35 שנים באדמו"רות וברבנות, כאשר בתקופתו מנתה החסידות אלפי משפחות חסידים. לישיבתו בעיר בובוב נהרו תלמידים רבים, ובהשפעתו היה הלימוד בישיבה ברמה גבוהה מאד. לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים מחדש את עולם התורה בגליציה, ויסד את הרשת הגדולה של ישיבות "עץ חיים" עם עשרות סניפים. רשת הישיבות הקימה דור חדש של חסידים, לאחר המשבר הנורא בחסידות גליציה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. פעל רבות בענייני רבנות והנהגת הקהילות, ובשנת תרפ"ח הקים את ארגון רבני מערב-גליציה. בשנות השואה נמלט ללבוב, שם נספה ע"י הנאצים. בנו האדמו"ר רבי שלמה (השני) מבובוב הגיע לארה"ב לאחר השואה והקים מחדש את החסידות, שהיא כיום אחת החסידויות הגדולות בעולם.
[1] דף (כתוב משני צדיו). 24 ס"מ. מצב בינוני. המכתב פגום, עם קרע גדול בראש הדף ופגיעה בטקסט ובחתימה (משוקם במילוי נייר). קרעים (משוקמים) וכתמים.