מכתב בחתימתו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד. ירושלים, חשון תרפ"ז [1926].
המלצה לתמוך ביהודי מירושלים הנוסע לוינה למצוא מזור ותרופה לבתו האילמת. רבי יוסף חיים מספר על מצבו הטראגי של היהודי אשר בתו זו נותרה יחידה להוריה, משבעה ילדים שהיו להם. רבי יוסף חיים מציין כי יהודי זה "הוא יליד ירושלים ולא נסע מימיו לחו"ל, ואין לו שם שום מודע ומכיר".
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל "כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים. כמו כן נודע בצדקתו ובקדושתו, זריז ופעלתן בפקחות רבה בפעילות חסד ובפעולות ציבוריות. כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק ולראב"ד בבית דינו. היה יד ימינו של רבו המהרי"ל גם במלחמתו במיסיון הנוצרי ובתנועות ההשכלה, שאיימו על הישוב הישן בירושלים. בשנת תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי ("רב ואב"ד למקהלות אשכנזים בעיה"ק ירושלם תו"ב"). 28.5 ס"מ. המכתב כתוב במכונת כתיבה, וחתום בחתימת ידו. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות גדולים. בלאי וסימני קיפול. קרעים קלים בקפלי הנייר.