מכירה 88 - חלק א' - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove ודברי filter ודברי
- דפוס (20) Apply דפוס filter
- יד (15) Apply יד filter
- כתבי (15) Apply כתבי filter
- and (15) Apply and filter
- manuscript (15) Apply manuscript filter
- איטליה (10) Apply איטליה filter
- יהדות (10) Apply יהדות filter
- ומכתבים, (10) Apply ומכתבים, filter
- ומכתבים (10) Apply ומכתבים filter
- תעודות (10) Apply תעודות filter
- document (10) Apply document filter
- italian (10) Apply italian filter
- jewri (10) Apply jewri filter
- letter (10) Apply letter filter
- manuscripts, (10) Apply manuscripts, filter
- קהילות (5) Apply קהילות filter
- ספרים (5) Apply ספרים filter
- ישראל (5) Apply ישראל filter
- ירושלים (5) Apply ירושלים filter
- וארץ (5) Apply וארץ filter
- שונות (5) Apply שונות filter
- book (5) Apply book filter
- communiti (5) Apply communiti filter
- eretz (5) Apply eretz filter
- israel (5) Apply israel filter
- jerusalem (5) Apply jerusalem filter
- jewish (5) Apply jewish filter
- matter (5) Apply matter filter
- print (5) Apply print filter
- various (5) Apply various filter
הספר נדפס בין השנים תרל"ה-תרמ"א, בשני בתי דפוס. הדפסתו החלה בדפוסו של רבי יואל משה סלומון, אשר סירב להמשיך בהדפסה לאחר שעיין בתוכנו הפולמוסי של הספר. המשך ההדפסה נעשה בדפוס "העברי" [של רבי יצחק גאשצינני]. חלקים מהספר הופצו טרם סיום ההדפסה, ומכאן ההבדלים הרבים בין עותקי הספר הבודדים שנותרו בעולם.
לעותק שלפנינו שני שערים, ודף נוסף עם מכתב "קול מבשר" ממחבר הספר, אשר אינם נמצאים בכל העותקים. העותק כולל את הדפים האחרונים קיט-קכד: "בדק הבית" - השמטות והוספות שנדפסו בשנת תרמ"א. חסרים כמה דפי מפתחות ודפים נוספים. מספר דפים חסרים עם הסכמות ומאמר "קול ברמה" הושלמו בצילום.
המחבר, הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש" יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.
עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים ("ניתוץ הבית" ועוד), במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו. פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים, וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.
בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בענין הספר. רבו רבי חיים סופר בעל "מחנה חיים", שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש, תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש": "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו, ומי יודע ויבין זאת, עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).
בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים [שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל"].
מתנגדיו, שלא בחלו באמצעים, פרסמו בהמשך הפולמוס קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל", ובו טענות רבות נגד המחבר, ביניהן: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל לשאת אשה שניה; ב. שהוא מתיימר להיות משיח; ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון [טענה כוזבת, כאמור הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני]; ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.
המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף, ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה" למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל. [הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].
בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו, שהסירו את החרם. מעניין לציין, כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.
[3], ב-קכד דף. חסרים דפים [4-18] שבהם כמה הסכמות, מפתחות וכמה הודעות, אשר אינם מופיעים בכל העותקים [ראה לעיל]. דפים [4-5, 18] הושלמו בצילום. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש. קרעים וקרעים חסרים בשולי דף השער ודפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקת נייר. רישומים. כריכה חדשה.
ש' הלוי, מס' 231.
העותק היה שייך לד"ר ישראל מהלמן. בדף המגן שלפני השער - הערות בכתב-ידו. בין היתר כותב מהלמן: "יקר מציאות - הספר הוחרם וטפסים רבים נשרפו...".
"תורה מציון" יצא לאור בירושלים בין השנים תרמ"ז-תרס"ב, על ידי המו"ל והמדפיס רבי שמואל צוקרמן ובעריכת רבי יעקב אורנשטיין. קובץ זה שימש כבמה תורנית חשובה לפרסום חידושי תורה והלכה של רבים מחכמי ישראל בני התקופה, בירושלים ובכל העולם התורני. בין הכותבים היו הגאונים המהרי"ל דיסקין, רבי יצחק אלחנן ספקטור, הנצי"ב מוולוז'ין, רבי שמואל סלנט, רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי רפאל מאיר פניז'ל, רבי יעקב שאול אלישר, ועוד.
אחרי שנה של פעילות, ולאחר יציאתה לאור של החוברת הרביעית, פרסם המו"ל רבי שמואל צוקרמן את ה"קול קורא" שלפנינו, הקורא לרבני ישראל ולנדיבי עם לשאת בתמיכה בהוצאות ההדפסה. הוא מספר כי הקובץ יוצא לאור במתכונת וכהמשך לכתב-העת "תבונה" שייסד רבי ישראל סלנטר. עוד הוא מספר על תפוצתו של הקובץ בקרב כלל ישראל, ועל השבחים המרובים להם הוא זוכה. במספר סעיפים הוא מסביר את אופן ההוצאה לאור ודרך הפרסום בקובץ. הוא מפרט את הצורך בתמיכת העם במפעל זה. בסיום הדברים מובאת רשימה ארוכה של עשרות רבנים שעוררו בדבריהם לתמוך ולסייע בהוצאת הקובץ.
[1] דף (2 עמ'). 36.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים. סימני קיפול.
כרך גיליונות "הצבי" - כתב-עת בעריכת אליעזר בן-יהודה, שנים ג-ה. ירושלים, תרמ"ז-תרמ"ט [1886-1889].
"הצבי" היה כתב-עת עברי שהתפרסם בירושלים העות'מאנית בין השנים 1884-1915, במתכונת משתנה, ועקב קשיים שהטילה הצנזורה הטורקית גם תחת שמות שונים [בזמנים מסוימים נקרא בשם "האור"]. בכותרת העיתון הוא הוגדר "גליון לשבועות [=לשבועיים] לעניני היהודים בארץ ישראל, לתחית הלשון, לספרות, לחדשות ועניני המדינות". "הצבי" נודע במאבקו נגד היישוב הישן וערכיו, ושימש את בן-יהודה כבמה להפצת ערכי הציונות והחייאת הלשון העברית. בכתב-העת השתתפו רבים ממשכילי היישוב החדש.
לפנינו מרבית עיתוני השנה השלישית, הרביעית והחמישית: שנה שלישית - גיליונות ו-כו (ללא 5 גיליונות ראשונים); שנה רביעית - גיליונות א-ל, לב (ללא גיליון לא); שנה חמישית - גיליונות ב-כד, כו-כט (ללא גיליונות א, כה). למרבית הגיליונות מצורפים דפי ה"הוספה לגיליון" שנוספו בדרך כלל לגליונות (רשימה מפורטת תישלח לכל דורש).
כא-קב; קכ, קכה-קכח; ה-צד, צט-קיד עמ' (וביניהם נוספו [1] עמ'; [46] עמ'; [48] עמ'). סה"כ [407] עמ'. 36.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני קיפול, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים בחלקם בנייר דבק. במקומות רבים חיתוך הדפים על גבול הטקסט, לעתים חסרות כמה שורות. כריכה חדשה.
עיתון הצבי - כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה - תיעוד פרשיות חשובות בחיי העיר ירושלים ובעולם היהודי
"הצבי" היה כלי מבטאו של אליעזר בן יהודה, אשר שימש אותו לפעילותו הציבורית ולמאבקו להנחלת העברית כשפה מדוברת. במסגרת זו מתעד העיתון את המאבק של אנשי היישוב הישן בירושלים נגד בן יהודה. בעיתון מובאות ידיעות שונות והתייחסויות לחרם שהוטל על קריאת העיתון מטעם היישוב הישן. מצד אחד, העיתון לועג לחרם, אך מאידך אנו קוראים בו על המאמצים לקבל את הסכמת רבני העדה הספרדית (שהתנגדותם לבן יהודה היתה פחותה יותר). בן יהודה משתדל להראות את תמיכת הרבנים החרדים במפעליו. כך לדוגמה, על אגודת "שפה ברורה" שייסד, הוא מביא מכתבי רבנים תומכים, ומוסיף עדות על רבי שמואל סלנט שאמר כי אין כל סיבה להתנגדות לחברה אלא שהוא עשה לעצמו חוק שלא לחתום על חברות חדשות לפני שרואה את פעולתן (ראה על כך בקטלוג זה, חלק ב', פריט 343). ככלל, הרבה עיתונו של בן יהודה ללעוג ולהתפלמס עם חרמות ופשקווילים שיצאו מבתי רבנים שונים, דוגמת האיסור להיכנס ל"בית הספרים לבני ישראל" (לימים הספריה הלאומית).
על דפי העיתון החל בן יהודה בפרסום קטעים מהמילון שלו, בהמשכים, בתחתית עמודי העיתון. לעתים פרסם דיונים מורחבים אודות מילים שביקש לחדש, מילים שהתקבלו בשפה העברית עד לימינו, דוגמת המילה 'ריבה' או המילה 'פרוָה' לכל בגד מחמם.
בנוסף, מתועדים בעיתון פולמוסים שונים, מאמרים ודיווחים מקורות היישוב בארץ ישראל ומקהילות שונות בעולם. כך לדוגמה, מדווח העיתון על דבר פטירתו של הרש"ר הירש, כשהוא מציין את דאגתו לכלל ישראל, השתלמותו בתורה ובחכמה, ויראתו הקודמת לחכמתו. כן הגיעו מגרמניה ידיעות על המצאת השפופרת לצורך ה"מציצה" בברית המילה, שזכתה להסכמת רבי יצחק אלחנן מקובנה, הרש"ר הירש, ורבי עזריאל הילדסהיימר. מספר חודשים לאחר מכן דיווח העיתון על גזירת הממשלה בגרמניה שרק לרופא מותר לבצע ברית מילה.
בשנת תרמ"ח, לקראת שנת השמיטה תרמ"ט, הופיעו בגליונות העיתון דיונים על שאלת השמיטה בארץ ישראל והיתר המכירה. בהקשר זה בלטו במיוחד מאמריו המתמשכים של רבי יעקב מרדכי הירשנזון אודות חיוב השמיטה בזמן הזה. על היתר המכירה הובאו מכתביהם והסכמותיהם של מספר רבנים, דוגמת רבי יצחק אלחנן, רבי שמואל מוהליבר, רבי יהושע מקוטנא, רבי יעקב שאול אלישר, רבי רפאל מאיר פאניז'ל ועוד.
לפנינו ששה הדפים הראשונים של הפנקס, ובהם שער מעוטר, ואחריו דפי התקנות של החברה. בשער נכתב: "זה הפנקס של החבורה הקדושה דגמולת[!] חסדים נתייסד ונסדר על פי תקנות והנהגות הישרים לטובים ולא לרעים ויהיו נזכרים לימים הבאים לסדר ולפרט ב'ל'ע' המ'ו'ת' ל'נ'צח וכו' לפ"ק [תרכ"ח] פה"ק רידיקינען".
התקנות כתובות בצורה מחורזת ומסודרות לפי א"ב. לדוגמה באות א': "אנשי החבורה זה לזה יהיו מרוצים / ולמצוה זו יהיו נחוצים / ולא יהיו ח"ו מושבם מושב ליצים / ואם שנים מהם יהיו נצים / תיכף זה לזה יהיו מרוצים / ולא יהיו כצאן אשר אין להם רועה המה נפוצים / רק תמיד יהיו אגודה אחת מקובצים".
העיירה רדוקנני הוקמה בשנות הארבעים של המאה ה-19. הקהילה היהודית התקיימה במקום משנותיה הראשונות של העיירה, והיא היוותה את רוב האוכלוסייה המקומית.
תוכן דפי הפנקס שלפנינו נדפס בקובץ סיני, צה, תשמ"ד, עמ' רעח-רפו.
[6] דף. 40 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים וקרעים חסרים, משוקמים בחלקם בנייר דבק. בדף השער קרעים מחריכת הדיו. רישומים. כריכה חדשה.
קונטרס קטן, בו מתועדים שמות נפטרים בני קהילת קרגלינגן שבדרום גרמניה, כתובים בכתב יד וערוכים על פי תאריכי הפטירה העבריים. בפנקס נזכרים 46 שמות, נשים וגברים ששמות משפחתם אופייניים ליהודי העיירה. בפנקס מצויים השמות הרמן שטרן וארנולד רוזנפלד, הנמנים עם קורבנותיהם היהודים הראשונים של הנאצים לאחר תפיסתם את השלטון בגרמניה, וביטולו הלכה למעשה של המשטר הדמוקרטי במדינה.
קיומה של קהילה יהודית בקרגלינגן שבבאדן-וירטמברג, נזכר כבר בשנת 1298. בשיאה מנתה הקהילה כ-130 יהודים; ערב עליית הנאצים לשלטון מנתה אוכלוסייתה היהודית של העיר כ-73 איש. בסוף מרץ 1933 התרחש בקרלינגן אירוע דמים שנחשב לפוגרום הראשון שהתרחש בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. הפוגרום בוצע בידי כנופיית בריוני ה-SA והמון מוסת, שעינו 16 יהודים מקומיים בבניין העירייה. כתוצאה מהעינויים הקשים נפטרו הרמן שטרן (כז' אדר), בן 67, סוחר סוסים ומתווך נדל"ן, וארנולד רוזנפלד (ו' ניסן), בן 52. השניים נחשבים לקורבנות הראשונים של הנאצים בגרמניה. החל מאמצע שנת 1937 לא נותרו יהודים בקרגלינגן.
[3] דף (12 עמודים כתובים), 16.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. קרעים קלים לאורך נקודות הקיפול, ובשולי אחדים מהדפים – חלקם קרעים חסרים, ללא פגיעה בטקסט.
גליונות 1-12. יתכן שלפנינו כל הגליונות שיצאו אי-פעם (סט שלם).
מטרת הירחון, כפי שנדפס בראשי הגליונות, היא לפעול: "לטובת הכשרות והיהדות המסורתית". הירחון יצא לאור על ידי "קהילת טורונטו", גוף שהוקם בשנת תרפ"ג כדי לפקח על עניני כשרות הבשר בעיר. עורך הירחון היה יעקב וולגלרנטר (Jacob I. Wohlgelernter).
הירחון נוסד בניסיון לפתור את הכאוס ששרר בענייני כשרות הבשר בטורונטו במחצית הראשונה של המאה ה-20.
בין העומדים מאחורי ירחון זה היה הגאון רבי יעקב קמינצקי (תרנ"א-תשמ"ו), לימים מגדולי התורה בארצות הברית וראש ישיבת "תורה ודעת", שכיהן באותם ימים כרב בטורונטו (בשנים תרצ"ח-תש"ה). בגליונות שלפנינו מופיעות מודעות שבהן נכתב כי הוא אחד משני הרבנים ראשי "ועד הכשרות של קהילת טורונטו", אליהם ניתן לפנות בכל נושאי הכשרות והדת (הרב השני היה רבי יוסף ויינרב, תרכ"ט-תש"ד, הרב הראשי הראשון של טורונטו, נודע בשם ה"גליציאנר רב"). בירחונים מופיעים גם מכתב והצהרה מאת שני הרבנים הנ"ל, וכן שני מאמרים מפרי עטו של רבי יעקב קמינצקי. באחד מהם מחאה חריפה נגד ה-United Jewish Welfare (מאמר זה מופיע פעמיים, באנגלית - בגליון 6, וביידיש - בגליון 8); ובשני, הערות לקראת חג הפסח - בעיקר בעניני כשרות (יידיש, בגליון 10).
בנוסף למאמרים וידיעות בנושא הכשרות, וכן מאמרים רבים בעניין חינוך הדור הצעיר, ניתן למצוא בגליונות שלפנינו מידע מעניין על פעילות יהודי קנדה לטובת אחיהם באירופה בראשית ימי השואה; התייחסויות למצב המלחמה בעולם; פרסומות של ארגונים יהודיים כמו קק"ל; מאמרים לרגל פטירתו של רבי דוב רעוועל (הרב ד"ר ברנרד רבל, הנשיא הראשון של ישיבת רבינו יצחק אלחנן בניו יורק); מאמר על הכשרות מאת הרש"ר הירש; ועוד. כמו כן, נזכרים בגליונות שמות רבים של נכבדי קהילת טורונטו (שמות משפחה כגון: קורולנק, טננבוים, שיף).
12 גליונות (עשרות דפים). מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (סימני עובש ופטריה במספר מקומות). בלאי. מספר קרעים.
הירחון לא מופיע ב-OCLC ולא ב-Ontario Jewish Archives, וכפי הנראה לא ידוע ביבליוגרפית. יתכן שלפנינו כל הגליונות שיצאו אי-פעם (סט שלם).
דוח מפורט על ביקורו של השד"ר רבי חיים צבי שניאורסון באוסטרליה, לשם איסוף כספים להקמת "בתי מחסה" בעיר העתיקה בירושלים [מתחם הדירות "בתי מחסה והכנסת אורחים על מכון הר ציון בירושלים" נבנה בשנות ה-60 למאה ה-19 ביוזמת "כולל הו"ד" (כולל הולנד ודויטשלנד). הכולל שיכן במתחם משפחות עניות למשך זמן של שלוש שנים בחינם].
בראש הקונטרס מכתב מרבי חיים צבי שניאורסון (מתורגם לאנגלית בידי רבי משה רינטל, רבה הראשון של הקהילה היהודית במלבורן), ולאחר מכן מכתב מאת ממוני "כולל הו"ד" הסוקר את העוני ומצוקת הדיור של יהודי ירושלים, ומציג את הרקע לרכישת ובניין מתחם הדירות. בהמשך מופיעים הסכמות ומכתבי המלצה רבני וראשי העדה הספרדית בירושלים (הראשון לציון רבי חיים דוד חזן, ראש ישיבת המקובלים בית אל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה, הראב"ד רבי מרדכי חיים מיוחס), מהקונסולים של בריטניה, צרפת ופרוסיה בירושלים, ומרבנים ומנהיגי ציבור בערים שונות באוסטרליה. בסופו מופיעים סיכומי הפגישות שנערכו לטובת הענין ברחבי אוסטרליה, בחודשים דצמבר 1861 עד אוקטובר 1862.
רבי חיים צבי שניאורסון (תקצ"ד-תרמ"ב), שד"ר, חסיד חב"ד, דור רביעי לאדמו"ר הזקן בעל התניא, מאנשי הישוב הישן בארץ ישראל וממבשרי הציונות. נולד בליובאוויטש לאביו רבי נחום יוסף ב"ר משה (בן האדמו"ר הזקן), ובהיותו בן עשר עלה עם הוריו לארץ ישראל; בתחילה התגורר ביישוב החב"די בחברון ובהמשך עבר לירושלים. בשנת תרי"ב, בהיותו כבן 18, יצא לשליחותו הראשונה מטעם "כולל חב"ד" לסוריה ולמצרים. בשנים לאחר מכן נסע רבות בשליחות היישוב הישן וביקר במזרח הרחוק, אירופה, אמריקה, אפריקה, ומקומות נוספים.
על אף שלא היה מבני "כולל הו"ד", נשלח על ידם בראשית קיץ תרכ"א (1861) לאוסטרליה. במהלך ההפלגה נטרפה אנייתו בים בקרבת הודו, והוא ניצל אך בקושי מטביעה. הוא הגיע לאוסטרליה בראש חדש כסלו תרכ"ב (נובמבר 1861), ובמשך כשנה וחצי סבב בקרב הקהילות היהודיות במקום וגייס כספים לטובת הקמת "בתי מחסה" בעיר העתיקה בירושלים. התקבל בכל מקום בכבוד רב. בדיבורו העברי, בלבושו המזרחי ובאישיותו הנלהבת עשה רושם רב גם על בני המקום שאינם יהודים, ובאספותיו השתתפו גם מנהיגים ואנשי דת נוצרים. גם העיתונות הכללית פרסמה בהרחבה את ביקורו. בתום שליחותו המוצלחת שב בסיון תרכ"ג (1863) לירושלים, והמשיך לפעול במרץ למען היישוב היהודי בארץ ישראל. עשה תעמולה לטובת התיישבות חקלאית בארץ והתנגד לתלות היישוב בשיטת ה"חלוקה". פרסם מאמרים רבים ונשא הרצאות פומביות בנושא. פעל רבות גם לטובת יהודי רומניה. בספרו "ארץ ישראל ורומניה" העלה את השקפותיו בדבר השגת מעמד מדיני ויסוד מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. בעקבות עמדותיו נרדף והוחרם על ידי ראשי העדה האשכנזית בארץ. נפטר בשנת תרמ"ב במהלך מסע תעמולה שערך בדרום אפריקה. עליו ועל שליחותו באוסטרליה, ראה: "רבי חיים צבי שניאורסון", מאת ישראל קלויזנר (ירושלים, תש"ג, עמ' 12-36).
קונטרס: 28 עמ'. 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי (כתמים כהים ופגמים בשער). קרעים וקמטים. מספר דפים מנותקים. רישומים וחותמות בשער ובדף האחרון.
מהכותרים היהודיים הראשונים שנדפסו באוסטרליה.
עברית (בכתב שומרוני) וערבית. דיו שחורה ואדומה על נייר.
בכתב-היד ישנם מספר קולופונים של המעתיק: שניים בערבית ואחד בעברית.
קולופון 1 (תרגום): נכתב בשנת 1266 [להיג'רה=1850] על ידי צאלח [=שלח] בן אברהים [=אברהם] בן שלח אל דנפי הישראלי.
קולופון 2: "הבה הכלול מן זאת הצלות... מן חדש שואל והוא... שנת הס ור ואלף [1265 להיג'רה=1849] על יד... שלח בן אברהם".
קולופון 3 (בסוף כתב היד; תרגום): ביום חמישי בחדש החאג' 1267 [להיג'רה=1851] הכותב עבדו צאלח בן אברהים בן צאלח בן מוריאן [=אב סכוה] בן מסלם הדנפי הישראלי.
קולופון נוסף ממעתיק התוספת בערבית (תרגום): חאדר [=פינחס] בן יצחק הכהני סיים בחדש החאג' שנת 1286 [להיג'רה=1870].
המעתיק יצר בעזרת האותיות מספר ציורים - ציור פרצוף אדם וצורות גיאומטריות.
חותמות בעלים של עבד צאלח אברהים. על הכריכה נכתב: "עור טהור מן זבח שכם".
[129] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. מספר דפים מנותקים. כריכת עור מקורית, עם פגמים.