ספר משנה תורה, חלק שני, נשים-קדושה, עם המפרשים. [פיורדא, תקכ"ה 1765].
העותק של "היהודי הטוב מגוסטינין", עם חתימת יד קדשו בדף הראשון (דהויה): "זה הספר שייך לי הק' יחיאל מאיר ליפשיץ בהמנוח מ' יעקב צבי זצ"ל". לצדה חותמתו וחותמת בנו: "ליביש בהרב יחיאל מאיר זצ"ל ליפשיץ גאסטנין" (חותמת נוספת שלו בעמוד האחרון).
רישומים נוספים: "ישכר בער במ"ה יהודא ליב ---"; "לה' הארץ ומלואה הק' יוס' מייזלש (רבי יוסף מייזלש מק"ק זיחלין)".
האדמו"ר רבי יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין (תקע"ו-תרמ"ח; אנצ' לחסידות, ב, עמ' רז-רי), מגדולי מנהיגי החסידות בפולין, אחר פטירת רבו רבי מנחם מנדל מקוצק. נודע בכינוי "בעל התהלים" ו"היהודי הטוב מגוסטינין". ה"שפת אמת" מגור אמר עליו "כשאני מתפלל בתפילת 'שמונה עשרה' - 'ושים חלקנו עמהם' אני חושב על הגוסטניני".
רבי יחיאל מאיר נולד בעיירה אופוטשנה שבפולין. הוריו נפטרו בצעירותו והוא גדל אצל דודו, רבי שמואל נח ליפשיץ מבעזין, שקרבו לתנועת החסידות. למד בנעוריו אצל רבי משה יהודה לייב זילברברג בעל "זית רענן" מקוטנא, ולאחר נישואיו עבר ללמוד בעיירה גוסטינין. בהשפעתו של רבי מאיר מקוואהל, מוותיקי החבורה של פשיסחה, נסע אל רבי מנחם מנדל מקוצק, והפך להיות מבחירי תלמידיו. במשך תקופת הסתגרותו של הרבי מקוצק, היה רבי יחיאל מאיר בין היחידים שביקרוהו. כאשר נשאל הרבי מקוצק על ידי נאמן ביתו, רבי הירש טומשובר, מי הם ל"ו הצדיקים בדור, השיב לו: "מה חסר לך מיחיאל מאיר שלי...". בהשפעת רבו קיבל עליו רבי יחיאל מאיר את הרבנות בגוסטינין. נתפרסם כבעל מופת. ה"אבני נזר" אמר עליו: "הרב מגוסטנין פועל באמירת עשרה פרקי תהלים יותר משאני בכל תפלותי".
רסא, [1] דף. 34.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים. סימני עש קשים, עם פגיעות רבות בטקסט. הדף הראשון והאחרון מנותקים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים ובטקסט במספר מקומות. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת, עם סימני עש רבים.

ספר שו"ת הר"ן, שאלות ותשובות מאת רבינו נסים גירונדי. מיץ, [תקל"ו 1776].
עותק מיוחס, שעבר בירושה במשפחות רבנים ואדמו"רים - אדמו"רי סיגט וסאסוב.
רישומי בעלות וחתימות: חתימה (מטושטשת) של "הק' משה דוד אשכנזי" (אב"ד טולטשווא וצפת); בדף המגן האחורי רישום בעלות של הגאון רבי משה דוד אשכנזי, בחתימת בנו "הק' יואל אשכנזי" (אב"ד זלוטשוב); בדפי המגן הקדמיים רישומי בעלות המעידים שהספר שייך ל"הגאון הגדול... מו"ה יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט" (בעל "ייטב לב"); ובדף השער רישום המעיד שהספר שייך להאדמו"ר רבי חנוך העניך מאיר מסאסוב "חופ"ק קערעצקיע במדינת טשעכין סלאוואקי" (חתן ה"קדושת יו"ט" מסיגט, בנו של ה"ייטב לב").
בדפי המגן רישומים נוספים: רישום בכתב יד עתיק, שבו מוזכר "...הרבני הגאון החריף... הרב אב"ד דק' פראג"; רישום "קוויטל" של חסיד שרשם את שמו ושם אמו "ישראל בן רחל לישועה במ"ג", ורישום (בגרמנית) של טיוטת שטר חוב על סך 200 גולדן.
הרב הקדוש רבי משה דוד אשכנזי אב"ד טולטשווא וצפת (תקל"ד-תרט"ז, אישים בתשובות החת"ס, עמ' ש), בעל "תולדות אדם" ו"באר שבע", חותנו של האדמו"ר בעל "ייטב לב" מסיגט. לגזעו הקדוש מתייחסים האדמו"רים מסאטמר ומקלויזנבורג. כבר בגיל צעיר נתקבל לאב"ד העיר טולטשווא, ובמשרה זו כיהן כארבעים שנה. עלה לצפת בשנת תר"ד והיה ממקימי הישוב החסידי בצפת שלאחר הרעש. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, הדפיס את ספרו "תולדות אדם" בדפוסו של רבי ישראל ב"ק בירושלים. את הספר חיבר בשנות השלושים לחייו, ורבי יעקב מליסא בעל "חוות דעת" כתב עליו בהסכמתו לספר: "הרב הגאון המפורסם מ' משה דוד... האי גברא לא צריך לדידי ולדכוותי, אך רצונו של אדם זהו כבודו ואין מסרבין לגדול". ביתו ובית מדרשו בצפת שוקמו ע"י נכדו האדמו"ר מקלויזנבורג, והיום שוכנים בהם מוסדות צאנז בעיה"ק צפת.
בנו הגאון רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב (תק"ע-כסלו תרמ"ב), תלמידו וחתן-חתנו של רבי יעקב מליסא בעל "נתיבות המשפט". מגדולי הרבנים ומרביצי התורה בגליציה. בין תלמידיו המובהקים היה הגאון המהרש"ם מברעזאן, שנסמך על ידו להוראה. מחבר הספר שו"ת מהר"י אשכנזי (מונקאטש, תרנ"ג). בתו נישאה לבן-דודה בעל ה"קדושת יו"ט" והיא אמו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר - שנקרא על שם סבו זה [בהסכמת האדמו"ר מסאטמר למהדורה החדשה של ספרו שו"ת מהר"י אשכנזי, הוא כותב עליו: "...זקני אבי אמי... הגה"ק מרן יואל אשכנזי האבדק"ק זלאטשוב... גאון וצדיק מדור הקדום... כי ידוע גאונו וצדקתו והעמיד תלמידים גאונים וגדולים..."].
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), חתן רבי משה דוד אשכנזי מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. כיהן כאב"ד אוהעל וערים נוספות ובשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט, בה הקים ישיבה גדולה, שבתקופת פריחתה למדו בה כמאתיים תלמידים. מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי חנוך העניך דוב מאייער-טייטלבוים (תרמ"ד-תש"ג 1884-1942), אב"ד סאסוב וקרעצקי, מגדולי האדמו"רים והצדיקים בדורו. חתן בעל ה"קדושת יו"ט" מסיגט ובנו של רבי יוסף דוד מסאסוב, מצאצאי האדמו"ר רבי חנוך מאלסק בעל "לב שמח", ומצאצאי האדמו"ר רבי שלום מבעלז. קדוש וטהור, תלמיד חכם מופלג, נודע בתפילותיו הנלהבות והיה פועל ישועות עבור כלל ישראל. בצוואתו ציוה שלא לכתוב שום תואר על מצבתו, רק "שפעל ישועות לבני ישראל".
[1], נו דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים רבים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.

ספר מלא הרועים, שני חלקים, כללי הש"ס והפוסקים, מאת האדמו"ר הגאון רבי יעקב צבי יאליש אב"ד דינוב. זולקווא, תקצ"ח [1838]. מהדורה ראשונה.
בדפי הספר ארבע הגהות למדניות בכתב-ידו של האדמו"ר רבי אורי לנדמן מסטרליסק, שלוש מהן חתומות בשמו: "הק' אורי". שש הגהות למדניות בכתיבה אחרת, שלוש מהן חתומות "זעירא פנחס" ואחת חתומה "מז"פ" [כנראה: ממני זעירא פנחס] - כפי הנראה, זהו כתב-יד אחיו וחתנו האדמו"ר רבי פנחס לנדמן מאוקנא.
מחבר הספר, האדמו"ר הקדוש רבי יעקב צבי יאליש (יולס) אב"ד דינוב (תקל"ח-תקפ"ה), מגדולי התורה והחסידות בגליציה. נולד בפרמישלא ונתגדל בבית סבו רבי יהודה ב"ר צבי אב"ד מז'יבוז', שם למד אצל הגה"ק רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה". כיהן ברבנות בערים דינוב, גלאגוב והוסאקוב. פרש מן הרבנות והתיישב בעיר מולדתו פרמישלא. תלמיד מובהק של צדיקי החסידות: החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב. מדבריהם הוא מביא בספריו תוך ציון התואר "מורי". גדול בנגלה ובנסתר, גאון מופלג ומחבר פורה שחיבר כ"ז ספרים, אך רק חלק מהם נדפסו: "מלוא הרועים" כללים בהלכה, "קהלת יעקב" כללים בקבלה, "ישרש יעקב", "אמת ליעקב" על התורה, ועוד.
האדמו"ר רבי אורי לנדמן מסטרליסק (תקצ"ח-תרע"ז, אנצ' לחסידות, א, עמ' רד-רה) היה נכדו של ה"שרף" רבי אורי מסטרליסק. רעייתו הייתה נינה של החוזה מלובלין. הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"שר שלום" מבעלז ורבי יצחק מנשכיז. כיהן ברבנות בערים ווישנוביץ שברוסיה, לעספיץ ופודול-אילואי שברומניה. היה גאון מופלג וגדול בתורה, והרבה לכתוב הגהות בשולי גליונות ספריו, בהן גם הגהות על הירושלמי. מחבר הספרים "אור יצהר", "שלמא רבא" ו"דמעות שליש - הספדים". "נהג לכתוב חידושיו בקנה של אווז, בדיו שיצר במו ידיו מעשן התנור שאסף מן הארובה" (מתוך תולדות משפחת לנדמן שנדפסו בסוף ספרו "אור יצהר", בני ברק תשנ"ו).
האדמו"ר רבי פנחס לנדמן מאוקנא (תר"ט?-תרפ"ט), היה אחיו הצעיר של רבי אורי לנדמן הנ"ל ובהמשך הפך לחתנו כשנשא לאשה את בתו שרה צירל. שימש ברבנות ואדמו"רות בערים קרילוב (פולין), דרוהוביטש ואוקנא (רומניה). הניח אחריו חידושים בכתובים ("אור יצהר", עמ' רי).
חותמות בשער, מחוקות בחלקן: "יעקב קאפיל..." [לרבי אורי ולרבי פנחס היה אח בשם רבי יעקב קאפיל לנדמן - האדמו"ר מקיטוב-טרנופול, מחבר "השיב לב אבות", אך לא ברור אם אלה חותמות שלו].
[2], צב; טז דף. חסר דף אחרון. 38 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי רב וקמטים. סימני עש. ללא כריכה.
סטפנסקי חסידות, מס' 346.

ספר הצניעות והישועה, דיני צניעות, מכ"ק האדמו"ר מזוטשקא רבי יצחק אייזיק רוזנבוים. ירושלים, תשמ"ד.
העותק של המחבר. על דף הבטנה הודבק כרוז - "קול קורא לישראל קדושים! קדושים תהיו!" ועליו חותמת האדמו"ר. על דף הבטנה שלצדו, רישום בעלות משנת תשנ"ט המעיד על קבלת הספר במתנה מכ"ק האדמו"ר המחבר.
בדפי הספר עשרות הגהות והוספות בכתב-יד קדשו של המחבר. ברבות מן ההגהות הוא מציין "שו"ר" [=שוב ראיתי]. בהגהה בדף קעז (מתאריך חשון תשמ"ז) הוא מביא דבר שהראה לו נכדו הב' אשר ישעי'.
הגאון הקדוש רבי יצחק אייזיק רוזנבוים (תרס"ו-תש"ס) בנו של האדמו"ר רבי איתמר מנדבורנה, כיהן באדמו"רות בעיר זוטשקא ובעיר וואשקוביץ. לאחר השואה כיהן באדמו"רות בארה"ב. בשנת תשל"ג עלה לארץ ישראל. רבים היו צובאים על דלתותיו להפקד בדבר ישועה ורחמים, לקבל ברכה או עצה טובה והוא נודע ל"פועל ישועות". פרסם כרוזים, חיבורים וקונטרסים לחיזוק עניני הצניעות והשלום, הכשרות והשבת.
תקנב עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב מאד. חיתוך דפים צבעוני. קרע קל בכריכה.

טור, חושן משפט, חלק שני, סימנים קעה-תכו, עם הפירושים בית חדש, פרישה ודרישה. פרנקפורט דמיין, [תע"ו 1716].
בדף השער "הקדשה עצמית" בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי בנימין וואלף לעוו, בעל ה"שערי תורה": "הגיעני במתנה מכבוד דודי הרבני הנגיד המפורס'[ם] מוהר"ר יהושע נ"י, וכה יזכני ד' ללמוד בתורתו הקדושה לשמה, נא'[ום] הק' ב' וואלף".
הגאון רבי בנימין וואלף לעוו (תקל"ז-תרי"א), בעל ה"שערי תורה", אב"ד ווערבוי שבהונגריה. בנו של הגאון רבי אלעזר לעוו בעל "מעשה רוקח" (תקי"ח-תקצ"ז). שימש ברבנות בכמה ערים בפולין, בבוהמיה ובהונגריה. גאון מפורסם, מגדולי דורם של בעל ה"חתם סופר" ורבי עקיבא איגר. רבים מגדולי ישראל היו תלמידיו, בהם בעל ה"מחנה חיים" וה"קול אריה". השאיר אחריו חיבורים בכל מקצועות התורה, מהם נדפסו סדרת ספריו המפורסמים "שערי תורה". את חיבורו הראשון הדפיס בגיל 26 וקיבל הסכמות נלהבות מגדולי דורו, רבי עקיבא איגר, ה"חתם סופר", מהר"ם בנעט, ורבי ברוך פרנקל בעל ה"ברוך טעם", הכותב עליו בהסכמתו: "...ידיו רב לו בשיקול דעתו מענין לענין בסוגי' הש"ס ופוסקים קדמונים ואחרונים, כמעט לא הניח בזה דבר מדבריהם אשר לא הביא בכור עיונו...". ה"כתב סופר" אמר עליו בהספדו: "...מרא דש"ס ופוסקים... ידוע שלא פסק פומי' כל ימיו מתורה, שקד לילה ויום אפי' לילי שבתות ויו"ט, ומעט מזעיר שנהנה מעניני הגוף".
[1], קכ; קפז דף. 32 ס"מ. מצב טוב. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי. קרעים בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת. קרעים במספר דפים נוספים. חותמות. כריכת עור חדשה.