מכירה 85 - יודאיקה: ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove ישראל filter ישראל
- דפוס (19) Apply דפוס filter
- and (19) Apply and filter
- matter (19) Apply matter filter
- print (19) Apply print filter
- וכתבי (10) Apply וכתבי filter
- קהילות (10) Apply קהילות filter
- יד (10) Apply יד filter
- דברי (10) Apply דברי filter
- communiti (10) Apply communiti filter
- jewish (10) Apply jewish filter
- manuscript (10) Apply manuscript filter
- וארץ (9) Apply וארץ filter
- ודברי (9) Apply ודברי filter
- ירושלים (9) Apply ירושלים filter
- מכתבים (9) Apply מכתבים filter
- eretz (9) Apply eretz filter
- israel (9) Apply israel filter
- jerusalem (9) Apply jerusalem filter
- letter (9) Apply letter filter
מכתב בכתב יד, בחתימת השד"ר רבי אברהם שלמה זלמן צורף. ליוורנו, כ"ה מרחשוון ש' ירא"ת ה' [תרי"א 1850].
נשלח אל "הנגיד הישיש... כמוהר"ר שלמה בער הי"ו סאקריטרייא דע"ת פיזרא יע"א" [המזכיר של קהילת פיזרו]. על המכתב מופיעה חתימתו של "אברהם שלמה זלמן ס"ט שליח ציון ת"ו". בשולי המכתב הוסיף רבי אברהם שלמה זלמן מכתב נוסף, בכתב-ידו וחתימתו: "ואומר שלום לכבוד מעלת אהובי... כמו"ה ארי' יהודא מהזקנים הי"ו...".
רבי אברהם שלמה זלמן צורף, מראשי קהילת "עדת הפרושים" תלמידי הגר"א בירושלים, מעשרת האשכנזים הראשונים שהתיישבו בירושלים. עלה לארץ בשנת תקע"א והצטרף אל קהילת הפרושים הקטנה בעיר צפת, בראשותו של רבי מנחם מנדל משקלוב. כשנה לאחר בואו לצפת פרצה בגליל מגפה שהפילה חללים רבים, אז ברח מצפת ועלה לירושלים. [באותם ימים לא יכלו האשכנזים להתיישב בירושלים, בשל החובות הכבדים שהותירו אחריהם אנשי עליית רבי יהודה חסיד, ומפני שהערבים ראו בכל אשכנזי ערב לחוב זה. רבי אברהם שלמה זלמן ובני משפחתו היו אז מראשוני האשכנזים שבאו לירושלים והתיישבו בה בסתר. בשל הפחד מבעלי החובות הערביים נאלצו להתחפש וללבוש את בגדי הספרדים]. בהשפעתו של רבי אברהם שלמה זלמן עלה גם רבי מנחם מנדל משקלוב מצפת לירושלים, יחד עם תשע משפחות, וכך קם והתבסס הישוב האשכנזי של תלמידי הגר"א בירושלים. רבי אברהם שלמה זלמן היה אז מעמודי התווך של הקהילה ויד ימינו של רבי מנחם מנדל משקלוב. בקשריו הטובים עם השלטון המקומי ועם הקונסולים של רוסיה ואוסטריה הצליח לבטל את החוב של העדה האשכנזית ולהשיג רישיון מהסולטן לחידוש בניית "חורבת רבי יהודה החסיד". באותם ימים יצא מספר פעמים כ"שליח ציון" לאסוף תרומות לטובת היישוב בארץ ישראל. פעילותו לשיקום "החורבה" הקימה עליו אויבים בקרב תושבי ירושלים הערבים, ולבסוף נרצח ע"י מספר ערבים שהכוהו בחרב. קדם לכך ניסיון התנקשות נוסף כאשר ערבי ירה לעברו אך החטיא את המטרה. רבי אברהם שלמה זלמן צורף מוזכר כיום כאחד מנרצחי הטרור הראשונים בארץ ישראל. בניו ונכדיו נקראו בשם המשפחה סלומון. אחד מנכדיו הוא ר' יואל משה סלומון, ממייסדי נחלת שבעה ופתח תקוה.
לפנינו מכתב משליחותו של רבי אברהם שלמה זלמן בליוורנו, מראשית השנה שבה נרצח.
[1] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול משליחת המכתב בדואר. מעבר לדף רישומי כתובת וחותמות דואר.
במסמך שלפנינו, מחודש תמוז תרנ"א, מודים נאמני ועד השכונה כי אין להם זכות בקרקע, על אף שרישום הקושאן נעשה על שמם: "...לא לנו הנחלה הנז'[כרת] רק מקנת כסף החברים מחברה בית אברהם, וכל אחד מהחברים יש לו כתב ראי'[ה] מהועד הנז'[כר] על חלקו בהנחלה...". התעודה הופקדה "בידי אנשי הועד בית אברהם – מבני כולל ווילנא, זאמוט וקורלאנד". על החתום באו שלשת נאמני ועד השכונה: רבי זיסקינד שחור, רבי יעקב צבי בה"ר שמריה ורבי ישראל חיים בהרש"ג. לאחר חתימתם מופיע אישור בחתימת (וחותמת) רבי שמואל סלנט, המאשר את חתימות שלושת הנאמנים. מאוחר יותר, בשנת תרנ"ד, נוסף אישור בחתימת (וחותמת) הראשון לציון היש"א ברכה, המאשר את חתימתו של רבי שמואל סלנט.
באותה תקופה נוצרו בארץ ישראל בעיות משפטיות ברישום הקרקע על שם אגודות ציבוריות. מסיבה זו נרשמו הקרקעות על שם אנשים פרטיים [בדרך כלל נתינים עות'מאניים], ולא על שם האגודה המייסדת [החברה המשכנת], ואלו מצדם הפקידו בידי האגודות הודאה המבטלת את זכותם בקרקע.
קרקעות השכונה "כרם - בית אברהם" בצפון-מערב ירושלים, נקנו בתחילה בשנת תרמ"ה ע"י רבי משה גראף, שנטע בה כרם ענבים. בהמשך נקנו אדמות אלו ע"י הגביר רבי משה ויטנברג מוויטבסק [שבשנת תרמ"ה הקים את שכונת "בתי ויטנברג - שערי משה", הנמצאת כיום בין הרחובות שטראוס וחיי אדם בירושלים].
בשנת תרנ"א, מכר ויטנברג את הקרקע - שעליה נסוב המסמך שלפנינו - לראשי כולל ווילנא וכולל הורודנא, שהקימו ועד מיוחד להקמת השכונה "בית אברהם", ובנו עליה באותה שנה את השכונה, הנודעת עד היום בשם שכונת "כרם" [נמצאת כיום ממערב לרחוב יוסף בן מתתיהו, בין שכונת "יגיע כפיים" לבין שכונת "מקור ברוך"]. בשכונה זו התגוררו ברבות השנים גדולי תורה נודעים, בהם: רבי אלעזר מנחם שך ראש ישיבת פוניבז' [שהתגורר בשכונה בשנות ה-40-50], ורבי אברהם יעקב זלזניק ראש ישיבת "עץ חיים" [שהתגורר בשכונה קרוב ל-80 שנה עד יום פטירתו בשנת תש"ע].
[1] דף. כ-40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים קלים. סימני קיפול.
בחלקו העליון של הדף מכתב בחתימת שלשת ממוני הכוללות האשכנזיים בירושלים, אודות בעל שנטש את אשתו העגונה בירושלים ומשמש כמורה בבית הספר בחַלֶבּ. בהמשך הדף מכתב רבי שמואל סלנט, בכתב יד סופר ובחתימת ידו וחותמתו, המצטרף אל הדברים. בהמשך הדף מכתב בית הדין הספרדי בענין זה, עם חותמת בית הדין.
הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), נודע מילדותו כעילוי וגאון, וכבר בהיותו כבן שבע נדד למרכזי התורה בליטא. בנערותו למד בעיר סלנט בחברותא עם רֵעוֹ הגאון רבי ישראל מסלנט (אבי תנועת המוסר). בהיותו כבן 14 קיבל מרבו הגאון רבי אבלי פאסוואלער ראב"ד ווילנא, מכתב שעסק בשאלה מסובכת של סידור גט, דבר המעיד כי כבר בצעירותו סמכו גדולי הרבנים על הוראותיו כהוראת רב מופלג בתורה. לאחר שנשא את בתו של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, עלה בשנת תר"א (1841) לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.
[1] דף. 28.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר.
הארכיון כולל:
• דף בכתב-יד, פרוטוקול ישיבת אנשי החצר ("לסדר עניני הנהגת החצר"), בחתימות: רבי אריה ליב ברוידא [רבי לייב'ציג ברוידא, אחיו הגדול של "הסבא מקלם"]; רבי יצחק מאלצאן [מתלמידי רבי ישראל מסלנט ומחבר ספרים רבים]; רבי חיים יצחק זיו [חתן "הסבא מקלם"]; רבי טוביה ליב פ[---?]; רבי ישראל דוד רופמאן [ממנהיגי וגבאי חצר שטרויס]; רבי שכנא מאיערס; רבי נחום יצחק ברוידא [סבו של רבי שמחה זיסקינד ברוידא, ראש ישיבת חברון]; רבי נחום אברהם ברוידא; רבי אליעזר צבי לעוויטן [רבי הירש'ל מסלבודקה]; רבי יהודה יעקב קופרשטוק; רבי אברהם ברוידא; רבי יהודא רוטנר [ממיר]. ירושלים, שבט תרע"ד [1914].
• שני עותקים של מכתב אל ד"ר אליהו שטרויס (בן הנדיב רבי שמואל שטרויס), בחתימות רבי אריה ליב ברוידא ובנו רבי נחום יצחק ברוידא. ירושלים, ניסן תרע"ד [1914].
• שטר עדות על צוואת האשה איטא הענא זאקש, אלמנת רבי שלמה מטעלז. בחתימות עדים, ובחתימות דייני ירושלים: רבי חיים יעקב [שפירא] מקובנה, רבי "אריה ליב בהרא"ד" [הרשלר, רבי ליב דיין] ורבי "חיים מענדל בהרא"ש" ספרא דדיינא [רבי חיים מנדל ספרא-שארלין]. ירושלים, שבט תרס"ב [1902]. בהמשך הדף: תוספת דברים, בחתימת האשה המצווה ובחתימות עדים. ירושלים, ניסן תרס"ג [1903].
• שטר עדות על צוואת האשה הינדא בת ר' משה קפלן, אלמנת רא"י שובאצקע מטעלז, בחתימות עדים, בחתימת האשה המצווה, ובחתימות דייני ירושלים: רבי חיים יעקב [שפירא] מקובנה, רבי אריה ליב בהרא"ד [הרשלר, רבי ליב דיין] ורבי חיים מענדל ספרא דדיינא [רבי חיים מנדל ספרא-שארלין]. ירושלים, שבט תרס"ד [1904].
• שטר תנאים [וטיוטת שטר תנאים] בכתב-יד, לאירוסי החתן מיכאל דוב ב"ר יוסף זאב, עם הכלה שיינא רחל בת המנוח ר' שבתי איינזילמן מבריסק. ירושלים, אב תרס"ד [1904].
• שטר תנאים בכתב-יד, לאירוסי החתן אברהם אבא ב"ר משה סלאנט, עם הכלה באשא בת ר' שמואל איידילמאן, נכדת רבי יהודה רוטנר ממיר. ירושלים, סיון תפר"ה [1925].
• ארבעה פנקסים מיניאטוריים של רבי ישראל דוד רופמאן מקובנה, עם רשימות שונות מהשנים תרנ"ז-תרפ"ו בקירוב: רשימות של תמיכות בנזקקים ושל הלוואות גמ"ח; רשימות שונות הקשורות לניהול בית המדרש "שונה הלכות" וישיבת "אור חדש" ב"חצר שטרויס", בהן חשבונות כספים ורשימות משתתפים בסדרי לימוד. בכמה מקומות מופיעות חתימות שונות, ובין הדפים מספר פתקאות חתומות.
• ועוד מסמכים ומכתבים שונים.
"חצר שטרויס" בירושלים, שכונה ידועה של צדיקים ופרושים מגדולי תנועת המוסר שעלו מליטא לירושלים. החצר נוסדה ע"י "הסבא מקלם" רבי שמחה זיסקינד ברוידא-זיו. הסבא עורר את הנדיב רבי שמואל שטרויס (שטראוס) מקרלסרוא שבגרמניה [חמיו של רבי יעקב רוזנהיים מייסד "אגודת ישראל" העולמית] - "לקנות בירושלים חצר ובתים, לכונן בית תלמוד לתורה ולמוסר" (ראה אור רש"ז, שמות, מאמר רצב). החצר שנקנתה בלב שכונת מוסררה, כוללת מבנה של עשרות דירות ובית מדרש [החצר נמצאת כיום ברח' הע"ח 20, קרוב לכיכר ספרא ועיריית ירושלים]. בחצר התגוררו עשרות תלמידי חכמים, ובבית המדרש קבעו את תלמודם דמויות ידועות מגדולי תנועת המוסר, בהם גדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט: רבי איצל'ה בלאזר אב"ד פטרבורג, שעלה לירושלים לעת זקנתו; רבי נפתלי אמשטרדם; רבי יצחק מאלצאן; רבי לייב'ציג ברוידא, אחיו הגדול של "הסבא מקלם"; רבי הירש'ל לוויטאן, מייסד הישיבה בסלבודקה; רבי שמואל הלל שיינקר [בנו של רבי אברהם תאניס שיינקר, מראשי "כולל הפרושים" בקובנה של רבי ישראל מסלנט]; ועוד דמויות מפורסמות. בבית המדרש בחצר שטרויס נוסדה בהמשך ישיבה בשם "אור חדש", בנשיאות הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מירושלים והגאון רבי חיים הלוי אב"ד בריסק.
4 פנקסים בפורמט כיס, וכ-10 דפים (מכתבים ומסמכים). גודל ומצב משתנים.
הפריטים שלפנינו הגיעו כנראה מארכיונו של רבי ישראל דוד רופמן מקובנא, שהיה מגבאי ומנהלי "חצר שטרויס". רבי ישראל דוד, איש חסד ומוסר, היה חשוך-בנים וגידל בביתו ילדים יתומים (בהם הסופר א"ר מלאכי שגדל בביתו כבן, ראה חומר מצורף).
ארכיון המתעד את מצבה של המושבה בשלהי תקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל.
הארכיון כולל: מכתבי סמיכה; כתבי רבנות ומסמכים נוספים בחתימות תושבי עקרון; תעודות ומסמכים על התארגנויות של תושבי עקרון, להימנות כחברים בתנועות "אגודת ישראל" ו"המזרחי"; מכתבים, מסמכים ותעודות שונות.
בין הפריטים:
• תעודת סמיכה לשוחט, עם מכתבים בכתב-ידם וחתימתם של הרבנים: רבי חיים ברלין אב"ד מוסקבה וירושלים; רבי אברהם יצחק הכהן קוק אב"ד יפו; בית הדין בירושלים: רבי משה נחום וולנשטיין, רבי ליב בהרא"ד [הרשלר] ורבי צבי פסח פרנק; ראשי השו"בים בירושלים: רבי חיים זאב אריה [גוטליב?], רבי יוסף בנימין שימונוביץ ורבי ישראל ראבין. ירושלים ויפו, תרע"א-תרע"ב [1911-1912].
• מכתב סמיכה לרבנות, מאת רבי אריה ליב ראשקעס. ירושלים, [אלול תר"ע 1910]. • מכתב סמיכה לרבנות, מאת רבי יונה ראם מבירז'. ירושלים, אלול תר"ע [1910]. • מכתב מאת רבי יוסף אליהו וינוגרד, מראשי ישיבת תורת חיים. ירושלים, אלול תרע"ב [1912]. • תעודת אישור על משרת הרב אוסטרובסקי כרב מושבת עקרון, מאת ה"חכם באשי" בעיר יפו, רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל. יפו, אלול תרע"ה [1915]. • שני מכתבים מאת רבי ישראל אבא ציטרון (קטרוני) רבה של פתח תקוה. יפו, תרע"ח; פתח תקוה, תרע"ט [1918-1919]. • מספר מכתבים מהרב אוסטרובסקי (חלקם נשלחו אל הראי"ה קוק אב"ד יפו), מכתבים מרבנים ואישי ציבור, ומסמכים שונים.
רבי משה המאירי-אוסטרובסקי (תרמ"ו-תש"ז), מרבני ומנהיגי היישוב בארץ ישראל. נולד בקרלין-פינסק ועלה בבחרותו לירושלים. תלמיד ישיבת "תורת חיים" בירושלים. חתן רבי גדליה נחמן בראדער מראשי "ועד הכללי" בירושלים. בשנים תרע"ב-תרע"ט כיהן כרב המושבה מזכרת בתיה (עקרון), עד שעבר לפתח תקוה על מנת לשמש כמנהל בתי הספר "נצח ישראל". מראשי תנועת המזרחי, וממקימי הרבנות הראשית לארץ ישראל. ממייסדי שכונת קרית משה בירושלים (הרחוב בו היה ביתו נקרא כיום על שמו: "שדרות המאירי"). ראה עוד אודותיו בפריט הבא.
מעניין לציין שבחלק מהתעודות והחותמות בארכיון שלפנינו מופיע שמו בתור "משה בראדער" על שם משפחת חותנו (אולי עקב בעיה פורמאלית מול השלטונות העות'מאנים באותה תקופה).
31 פריטים: מכתבים, מחברות ומסמכים שונים. גודל משתנה. מצב טוב.
ארכיון של הרב משה המאירי-אוסטרובסקי - "איש התורה והמעשה", מרבני ומנהיגי היישוב בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. הארכיון כולל גם מכתבים, דפים מודפסים, תעודות ומסמכים חשובים - מעזבון חותנו, רבי גדליה נחמן בראדער, שהיה ממנהיגי הציבור בירושלים, מראשי "הוועד הכללי" וממונה "כולל הורודנא".
מלבד המכתבים והמסמכים הרבים שבארכיון (הכולל מכתבים רבים מרבני ארץ ישראל וממנהיגי היישוב וראשי הציונות), נמצאים בארכיון מאות עבודות, טיוטות ספרים ומאמרים של הרב אוסטרובסקי, ולקט גזרי עתונים עם מאמרים רבים שהרב אוסטרובסקי פרסם בעיתונות.
הארכיון כולל למעלה מ-100 מכתבים מרבני ארץ ישראל, בהם: רבי אברהם יצחק הכהן קוק (3 מכתבים חתומים, ומכתבים נוספים לא חתומים); רבי נפתלי הירץ הלוי; רבי צבי פסח פראנק; רבי מאיר סטלביץ; רבי ליפמאן דוד (דובצ'ה) שובקס; רבי משה נחום וולנשטיין; רבי יעקב מאיר; רבי יונה ראם; רבי ירוחם פישל ברינשטין; רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג (3 מכתבים); רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל (2 מכתבים); רבי ישראל אבא ציטרון-קטרוני (למעלה מ-5 מכתבים); רבי ראובן כץ; רבי אבא יעקב הכהן ברוכוב (2 מכתבים); רבי יוסף גרשון הורביץ; רבי אברהם פילוסוף; רבי יעקב יוסף סלונים; רבי יהודה ליב לנדא אב"ד יוהנסבורג; רבי משה צבי נריה; ועוד מכתבים ומסמכים רבים.
מכתבים רבים מאישי ציבור ומנהיגי המפלגות והיישוב בארץ ישראל, כדוגמת: יצחק בן צבי; ד"ר טהון; הרב מאיר ברלין (בר אילן); הרב יהודה ליב פישמן-מיימון; הרב יצחק מאיר לוין; ועוד.
הארכיון כולל גם:
מסמכים רבים מארגון "נשות המזרחי" וממוסדות שונים בראשות הרבנית הינדא אוסטרובסקי; מכתבים משפחתיים ושטרי "תנאים" לאירוסין של כמה מבני המשפחה; מסמכים שונים, קושאנים ותעודות; מסמכים הקשורים לייסוד שכונת "קרית משה" בירושלים ע"י קרן מונטיפיורי; מכתבים לרגל יובל ה-80 של אבי המשפחה רבי גדליה נחמן בראדער בשנת תרצ"ז והוצאת הספר "איש ירושלים" לכבודו, ומכתבי תנחומים על פטירתו בשנת ת"ש; מכתבים לרגל יובל ה-60 של הרב משה אוסטרובסקי בשנת תש"ו והוצאת הספר "איש התורה והמעשה" לכבודו, ומכתבי תנחומים על פטירתו בשנת תש"ז.
הרב משה המאירי-אוסטרובסקי (תרמ"ו-תש"ז), מרבני ומנהיגי היישוב בארץ ישראל. נולד בקרלין-פינסק לאביו רבי מאיר נחמן ועלה בבחרותו לירושלים. תלמיד ישיבת "תורת חיים" בירושלים (בתקופה בה למדו בישיבה, רעיו: רבי צבי פסח פראנק ורבי אריה לוין). חתן רבי גדליה נחמן בראדער מראשי "ועד הכללי" בירושלים. בשנים תרע"ב-תרע"ט כיהן כרב המושבה מזכרת בתיה (עקרון) - מסמכים מתקופה זו מופיעים בקטלוג זה בפריט הקודם. בשנת תרע"ט עבר לפתח תקוה לשמש כמנהל בתי הספר "נצח ישראל". מראשי תנועת המזרחי, וממנהיגי היישוב בארץ ישראל בתקופה המנדטורית. ממקימי "הרבנות הראשית לארץ ישראל". עמד בראש מערכות פולמוסי השחיטה בירושלים. ממייסדי שכונת קרית משה בירושלים (הרחוב בו היה ביתו נקרא כיום על שמו: "שדרות המאירי"). פרסם ספרים ומאמרים רבים: "המדות שהתורה נדרשת בהן" (ירושלים, תרפ"ד); "מבוא לתלמוד" (תל אביב, תרצ"ה); "כנסת ישראל" (תל אביב, תרצ"ז); "תולדות המזרחי בארץ ישראל" (ירושלים, תש"ד); ועוד. בשנת תש"ו, הוציאו מוקיריו ספר לכבודו, לרגל יובלו השישים: "איש התורה והמעשה".
מאות פריטי נייר (אלפי דפים): מכתבים, מחברות ומאמרים. גודל ומצב משתנים.
שער צבעוני מעוטר. בדפים הראשונים מכתב קריאה לעזרה מאת הנהלת הישיבה, בכתיבה מרובעת, עם תיקונים ושינויים בכתב רהוט. על מכתב זה חתמו בכתב-ידם ראשי הישיבה: רבי חיים יודא ליב אויערבאך "דומ"ץ ור"מ ובעל מחבר ספר חכם לב", ורבי שמעון צבי הורוויץ "ר"מ ובעה"ס אור המאיר ועוד". בהמשך אותו עמוד מכתב בחתימתו וחותמתו של הרב הראשי הספרדי "הראשון לציון" רבי יעקב מאיר [כפי הנראה, המכתב כולו - כתב היד והחתימה - נעשה באמצעות חותמת, ורק התאריך נרשם בכתב-יד. לצד חותמתו של הרב יעקב מאיר, שתי חתימות ושתי חותמות מטנג'יר שבמרוקו וממרסיי שבצרפת.
בדף [6/א] מכתב הרב הראשי לארץ ישראל רבי אברהם יצחק הכהן קוק. כתיבת סופר בכתב מרובע, עם חותמת בצורת חתימת יד קדשו בכתב רש"י ובאנגלית, ועם חותמת רשמית שלו.
פנקס זה נעשה עבור שליחות השד"ר רבי לוי סוויסיא שיצא לערי צפון אפריקה, ספרד, צרפת ובלגיה.
[6] דף כתובים (7 עמ' כתובים, ועמודים ריקים רבים). 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בודדים. סימני עש קלים. כריכה מקורית.
נכתב אל אחיו רבי דוב הכהן קוק ("אחי יקירי הרב הגאון ר"ד הכהן קוק שליט"א"). הרב קוק מביע את רצונו שרבי דוב יבוא לנהל את מוסדות "שערי תורה" בעיר יפו, על מקום גיסם המנוח רבי יוסף רבי, שעמד בראשות הישיבה והתלמוד-תורה "שערי תורה".
הרב קוק כותב: "...זה יהי'[ה] למשיב נפש לאחותינו היקרה ומשפחתה וגם בסיס להמשכת המפעל החשוב הזה שבב[ו]אי לא"י הי' הוא ראשית מעיני, וגיסנו הגדול המנוח זצ"ל נתן עליו כל כך הרבה מאוצר רוחו הטהור, נקוה שהשי"ת יעזרנו להמשיך בעבודה קדושה זו ולהרחיבה בכבוד ובהדר, לטובת החינוך היהדותי באמת בעיר החוף הראשית של א"י...".
תלמוד תורה "שערי תורה" נוסד בעיר יפו בשנת תר"נ (1890) על ידי רב העיר הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי, יחד עם ועד עסקנים מראשי הקהילה האשכנזית ביפו: יצחק אייזיק בן-טובים, זרח ברנט ואחרים. בשנת תרס"ד, עם בואו של הגראי"ה קוק לכהן ברבנות העיר יפו, לקח את המוסד "שערי תורה" תחת חסותו והחל לפעול רבות לפיתוחו והצלחתו. הרב קוק נכנס בעובי הקורה של ניהול המוסד, עסק הרבה במגביות לטובת הת"ת, ואף קבע את תכניות הלימודים, שהיו ייחודיות למוסד זה. הוא היה מתפלל בבית הכנסת של הת"ת, ולעתים הגיע לבחון את התלמידים. בין היתר, פעל הרב להקמת כיתה גבוהה, שנקראה גם ישיבה. בראש המוסד העמיד הרב קוק את גיסו רבי יוסף רבי, שעלה לארץ בעצתו כדי לכהן במשרה זו. מספר חודשים קודם כתיבת המכתב שלפנינו, בראשית שנת תרצ"ב, נפטר רבי יוסף רבי בפתאומיות.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 14.5X22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים ובלאי. סימני קיפול.
האוסף מכיל את מרבית גליונות השנים תרכ"ג-תרכ"ד (1863), למעט הגליון הראשון ומספר דפים שחסרים בשני גליונות.
"כבוד הלבנון" שימש כבמה חשובה למאמרים, דיונים והתכתבויות בהלכה ובענייני השעה, מעל דפיו התנהלו גם פולמוסים ידועים. בין הכותבים בגליונות שלפנינו נמנים: הנצי"ב מוולוז'ין, רבי שמואל סלנט, רבי יצחק פראג, רבי יהוסף שוורץ, רבי מאיר אוירבאך, רבי אלעזר הלוי איש הורוויץ, רבי דוד פרידמאן, ועוד. בחלק מהגליונות מופיע המדור "דברים עתיקים", בו פורסמו פיוטים וקינות מאת רבי שלמה אבן גבירול ואחרים, מתוך דיוואן קדום שהיה בידי הנוסע רבי יעקב ספיר (ספיר היה חותנו של מו"ל "הלבנון" - יחיאל ברי"ל).
במוסף לגליון 10 מאמר פולמוסי מיוחד שכתבו המו"לים נגד המדפיס רבי ישראל ב"ק. טענת ב"ק היתה כי המו"לים השיגו את גבולו בהקמת בית דפוס בירושלים. במאמר זה מאריך המו"ל לספר את השתלשלות הדברים, ואף מאשים את ב"ק בהטעיה של רבנים ובזיוף מכתבי המלצה עבור הדפוס שלו.
לפנינו מוספי "כבוד הלבנון" לגליונות 12-2. במוסף לגליון 2 חסר עמוד אחד, ובמוסף לגיליון 4 חסרים שלושה עמודים (רשימה מפורטת - תשלח לכל דורש).
"הַלְּבָנוֹן", בעריכתו של יחיאל ברי"ל, היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. העיתון נוסד בירושלים בשנת 1863, בידי יחיאל ברי"ל, מיכל הכהן ויואל משה סלומון, ונחשב לעיתונם של האשכנזים-הפרושים (המתנגדים) בעיר. הוא הופיע בירושלים שנה אחת בלבד. התחרות בין "הלבנון" לעיתון "החבצלת" החסידי - שיצא לאור על ידי המדפיס רבי ישראל ב"ק, הביאה להלשנות הדדיות וגרמה לסגירת שני העיתונים. ברי"ל חידש את הוצאת "הלבנון" בפריז, שם ראה אור מסוף שנת 1864 ועד 1870. בהמשך עבר למיינץ וללונדון. עורכו הראשי של העיתון, לאורך כל השנים בהן ראה אור, היה יחיאל ברי"ל. מעת ייסודו, צורף לעיתון מוסף תורני בשם "כבוד הלבנון", על דפיו התנהלו פולמוסים רבניים מפורסמים, דוגמת פולמוס חידוש עבודת הקרבנות ופולמוסים נוספים.
[20] דף. 33-31 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים בשוליים. חלק מהדפים מנותקים.
שושנה הלוי מס' 80.
פורמט מיניאטורי. החיבור "גפן יחידית" נדפס לראשונה בברלין תנ"ט, אז צורף לו החיבור "לוח החיים" - "קיצור הנהגת האדם בדרך הרפואה" - חיבור רפואות עממי שהובא לדפוס על ידי רבי חיים ב"ר בנימין זאב בוכנר, בפראג תכ"ט. שני החיבורים כתובים בחרוזים.
בסוף "גפן יחידית" מספר שירים מאת המחבר, בהם קינה "על הקדושים והשבויים במדינת פאדליי' תל"ז לפ"ק וראשי החרוזים ע"פ חתימתי אני הקטן זאב וואלף". קינה זו היא תיעוד היסטורי יחיד על מאורע זה של רדיפת יהודים בפודוליה, שלא ידוע אודותיו ממקור אחר (ראה: פודהייצה - ספר קהילה, עמ' 25-24).
לו דף. 11 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כריכה ישנה.
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין ומסכת שבועות, עם המפרשים. ווילנא, [תרמ"ז] 1887. דפוס האלמנה והאחים ראם.
בדף המגן הקדמי רישום ארוך בעפרון, תחת הכותרת "כתוב זאת זכרון בספר", ובו תיעוד אישי-היסטורי של בעל הגמרא, יהודי תושב צ'רנוביץ, המספר על גירושו במהלך מלחמת העולם הראשונה מאזור צ'רנוביץ שבבוקובינה אל תוככי רוסיה. כולל תיאור מרתק על תלאותיו, מאסרו וסכנות המוות שהיה נתון בהן, על מפגש עם יהודים מגורשים נוספים מגליציה ובוקובינה, ועוד. בסוף הרישום תיעד הכותב את המסכתות שלמד תחת התלאות והנדודים המתוארים ועד חזרתו לעירו. את המסכתות שלפנינו - סנהדרין ושבועות - למד לאחר שובו לצ'רנוביץ, בשנת תרע"ז. ברישום מופיעה חתימה לא ברורה: "הצעיר יהודא זעליג [?]...". ראה להלן ציטוט הרישום במלואו.
רישומים נוספים בדפי הבטנה הקדמיים.
קכד; לב; נ; כד; ס; ה; ח; לג; יח; ה דף. 40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש. כריכת עור מקורית, עם פגמים.
לימוד תורה במסירות נפש - תוך כדי גירוש ומאסר במלחמת העולם הראשונה
בגמרא שלפנינו תיעוד היסטורי יוצא דופן מתקופת מלחמת העולם הראשונה, עדות מכלי ראשון של אחד מיהודי העיר צ'רנוביץ שנתפס וגורש, כנראה במהלך הכיבוש הרוסי, מהכפר פריליפטשע (Prilipcze) שבבוקובינה בחודש אדר תרע"ה אל פנים רוסיה. הוא מתאר את המסע המפרך שעבר, שכלל מאסר וסכנות אחרות, "והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים...". הוא מתאר סכנת מוות ממשית, "ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני". לבסוף הובא אל פענזא (Penza) שבתוככי רוסיה, שם שוחרר. בפענזא מצא עוד כשש מאות פליטים יהודיים שגורשו אליה מבוקובינה וגליציה. הוא שהה שם למעלה משנה, עד שקיבל היתר לחזור לצ'רנוביץ. בהגיעו לעיר בחודש כסלו תרע"ז, מצא את העיר כבושה, ריקה מתושביה, ונתונה לשוד וביזה. גם בניו ובנותיו לא היו בעיר והוא נשאר בה בודד, "ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ... עודנה ידי הצורר שולטת... אין איש מאזרחי העיר בבית, כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם, חמס ושוד אראה כל היום בעיר, גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה...". בכל השעות הקשות האלה למד וסיים הכותב שמונה מסכתות, כולל אחת מהן שנלמדה במאסר – "בהתפיסה בסוראש" (Surazh, פלך צ'רניגוב, רוסיה), כפי שתיעד בסוף רשימתו.
כתוב זאת זכרון בספר
אני הגבר ראיתי עוני פחד ורעדה קראני בשנת תרע"ה בראש חודש אדר עדת מרעים הקיפוני סבוני גם סבבוני הכוני פצעוני נלקחתי פתאום מכפר פריליפטשע והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים ככה עברו שבעה ירחים כמעט שאמרתי נואש לא האמנתי כי אוכל לאמר אני עניתי מאד ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני ואני לאלקי יושב מרום דלפי עיני אלהא דמאיר ענני ומחרב הצילני ומידי רשעים פלטני ומטיט הוציאני וד' עזרני יסר יסרני ולמות לא נתנני באתי עד עירה פענזא שמה חופשה ניתן לי התעכבתי שמה קרוב לארבעה עשר חדשים יצאתי לחרות שמה מצאתי את אחי ורעי הגולים ממדינת גאליציע ובוקאווינא כשש מאות נפשות היינו שם אחים לצרה היינו איש לרעהו בצפיותינו צפינו לישועה והנה זה לא כביר השגנו רשיון לעזוב עירה פענזא ולשוב למקומינו ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ בחודש כסלו שנת עזר"ת והנה לצערי עדן לא נשעננו[?] עודנה ידי הצורר שולטת בעירה טשערנאוויץ אין איש מאזרחי העיר בבית כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם חמס ושוד אראה כל היום בעיר גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה יושב ומצפה לישועת ד' ואתפלל ואתחנן לפני בעל הרחמים שימהר ויחוש מעשהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים לאבותם וישים שלום עלינו ונזכה לגאולה שלמה אכ"י
נכתב ממני הצעיר יהודא זעליג [--?]
לזכרון
אלו הן המסכתות שסיימתי בגלותי בימי עני' בהיותי בארץ נכרי' כן יזכני ד' לסיים הש"ס בהרחבה מתוך עושר וכבוד במהרה בשלום ושלוה אכ"י'
שבת – בהתפיסה בסוראש קיץ תרע"ה
בבא קמא, בבא מציעא – בעיר פענזא חורף תרע"ו
בבא בתרא ברכות – בעיר פענזא קיץ תרע"ו
עבודה זרה – חורף תרע"ז התחלתי בעיר פענזא וסיימתי בעיר טשערנאויץ תשעה עשר ימים לחודש כסלי' תרע"ז
סנהדרין – סימתי תרע"ז שבעה ימים לחודש ניסן פה עירה טשערנאויץ
שבועות – התחלתי בעזר הצור ביום ו' פ' צו ז' ימים לחודש ניסן שנת עזר"ת סיימתי' י"ג סיון עזר"ת
תיאור של הטקס, עם נוסח התפילות שנאמרו במהלכו. התיאור נדפס בפורטוגזית ובהולנדית; התפילות נדפסו בעברית ובהולנדית. לצד התפילות, ברכה ארוכה מאת רבי שלמה שלם, רבה הראשי הספרדי של אמשטרדם.
מתוך השער: "אור גדול ליהודים, בק"ק ספרדים יזיי"א, בעת זריחת השמש באופק מחנה קדשנו ובית תפארתנו היא בית הכנסת הגדולה והמפוארה משוש כל הארץ... אשר זכנו בבית תפלתנו, הנשיא המרומם, יורש עצר, יושב על כס הממשלה, לשם ולתפארת ולתהלה, גיליילמו החמישי יר"ה, עם הנשיאה אשת חיקו גילו ובת גילו, בת מלך היא יורשת עצר פרוסייא פרידריקא צופיאה וילהילמינא יר"ה, עם כל יועציהם ושריהם ה' עליהם יחיו... והעיר אמשטרדם צהלה ושמחה...".
[4], 31-6 עמ'. 25.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. קונטרסים רופפים. כריכת קרטון מקורית, עם פגמים, צדה הקדמי מנותק.