"דרוש הספד", קונטרס מודפס - הספדו של הגאון רבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג בעל "נודע ביהודה" על המלכה מריה תרזה. פראג, [תקמ"א 1780].
כפי המופיע בשער, את דרוש ההספד נשא ה"נודע ביהודה" ביום א' י"ב כסלו תקמ"א, כשבועיים לאחר מותה של המלכה (מריה תרזה מתה ב-29 לנובמבר 1780, ר"ח כסלו תקמ"א), בבית הכנסת "מייזל" בעיר פראג, בהשתתפות "שרים רבים ונכבדים וגם מאנשי הצבא".
הדרוש מכיל הספד על המלכה, "דברי'[ם] המשברי'[ם] הלב לעורר המספד והבכי על מיתת אדונתינו החסודה האדירה המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא יזכר זכרונה לטובה", יחד עם הבעת שמחה והלל על עלות בנה הקיסר יוזף השני לכס השלטון (באופן רשמי הוא עלה לשלטון עם מות אביו, אך בפועל שלט באופן עצמאי רק לאחר מות אמו): "שבח והודאה על הטובה הגדולה שעשה הקב"ה עם המלכה הקיסרת [!] שזכתה עוד בחייה לראות בנה הגדול המושלם בכל השלימות הוא אדונינו האדיר החסיד המיוחס גבור וחכם הקיסר יאזעפוס השני ירום הודו... וגם כולל ברכו'[ת] לראש אדונינו הקיסר האדיר יר"ה ותפלה עבורו... ונכלל בדרוש זה אפס קצה משבח הבית הגדול בית אוסטרייך מיום אשר צמח קרן הודם עד היום הזה".
בגוף ההספד מופיעים ביטויי שבח מופלגים על מריה תרזה, שיהודי פראג סבלו לא מעט מנחת זרועה: "כי נפלה אמה של מלכות היא אדונתינו החסודה הענוה והצדקנית המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא תנוח נפשה בגן עדן... כי פלא אור המלכה הקיסרת מאריא טרעזיא היה מאיר ומבריק ועוצם מדותי' הטובי'[ם] יושר לבבה ורוב חסדה היה מפורסם בכל העולם ועתה באה שמשה ונאסף נגהה הלא ע"ז ידוו כל הדוים וכל אחד יאמר מי יתן ראשי מים... ואם מצד הוד מלכות שניתן עלי'[ה] מן השמים ותהי נושאת חן... כלם עבדו אותה בכל לב ולא מצד יראה כ"א מאהבה גמורה... וכמו שעשינו כלנו בימי המצור בשנת תקיז"ל וגם אנכי בכל כחי עבדתי אז וממש מסרתי נפשי בסכנות גדולות כמו שהי'[ה] מפורסם בעת ההיא והכל מאהבה... ואם מצד מדותי'[ה] הטובים צנועה ופרושה היתה פירשה עצמה מכל חמודת ותאוות הגופנית זה שנים רבות לא ישבה בסוד משחקים ולא שמעה קול שירים ומיני זמר ולא באה בקאמעדי... וכמה ממון נדבה...".
לצד דברי השבח למלכה, מעטיר ה"נודע ביהודה" גם שבחים מופלגים על בנה יוזף השני: "ודרשו רבותינו עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרח שמשו של צדיק אחר... כן עתה עד שלא שקעה שמשה של אדונתינו האדירה החסודה המלכה הקיסרת זרחה שמשו של בנה הגדול האדיר החכם החסיד יקר מפז ומכל אבני סגולה הקיסר יאזעף יר"ה... ואשרינו מה טוב חלקינו שזכינו למלך יקר הערך ואדיר כזה... כי הלא לא שייך להספיד את החי כי אם את המת ואני אומר הלא אדונתינו החסודה המלכה לא נאמר בה מיתה... יעקב אבינו לא מת... הרי שמניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה... ואנחנו נברך את אדונינו החסיד הקיסר ונאמר כלנו יחד (וענו ואמרו כל הקהל) יחי אדונינו הקיסר יאזעפוס השני לעולם אמן" (מחקר על ההספד והרקע ההיסטורי נדפס אצל: Marc Saperstein ' Your Voice Like a Ram's Horn': Themes, and Texts in Traditional Jewish Preaching, Cincinnatti 1996, pp. 445-484).
ו דף. 16 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות ועקבות עובש. בלאי. סימני עש ללא פגיעה בטקסט. סימני מחיקה בשער, עם פגיעה בטקסט הדפוסת. חותמת מחוקה בעמוד האחרון. רישומים. הדפים מנותקים חלקית.

ספר "Rabbinische Gutachten über die Beschneidung" [חוות דעת רבנית על ברית המילה], בעריכת Salomon Abraham Trier [רבי שלמה זלמן בן אברהם טריר]. פרנקפורט דמיין, [תר"ד] 1844. רובו בגרמנית, וחלקו בעברית.
לפני דף השער הקדשה עצמית בכתב יד (עברית וגרמנית לסירוגין) מאת הבעלים "ד"ר וורמסר" [Dr. Wormser], בה הוא מספר שקיבל את הספר בשנת תר"ה 1845 מאת רבו רבי שלמה זלמן טריר, עורך הספר [רבו שנתן לו סמיכה לרבנות כבר בשנת תקצ"ד 1834]. הוא מספר כי רבו הוכיחו בחריפות על כך שלא כתב מאמר בנושא, לפרסמו בספר זה: "מדוע לא נענית 'בצח לשונך' לקריאה 'מידידך התורני מה"ר שמואל באנדי נ"י במאינץ, לקנא קנאת ד' צבאות'? איש צעיר עם ידע כמו שלך, אסור לו 'לעת הזאת' לשמוע ולשתוק, 'ולפסח על שתי סעיפים. יגעתי למצא דבריך, בנוים על אדני אמת, ונכזבה תוחלתי לצערי! כה ד[י]בר אדמו"ר, הדרת ראשי ומחמד עיני, אשר זה תשעים שנה ויותר ראה בחסד אל עליון תקופת יום הולדתו, וככחו אז כן עתה ת"ל [תהלה לא-ל]. בעבור זאת רחש לבי בקרבי תודה להשוכן מרום, ועצמות תגלנה, ולעד אשיחה מעשיו ותורותיו'".
הבעלים הכותב הוא רבי שלמה וורמסר (תקע"ה-תרמ"ז), בנו של רבי שמואל וורמסר אב"ד לנגנ-שוואלבך ונכדו של רבי שלמה זלמן ווירמש אב"ד פולדא. כפי העולה מההקדשה שלפנינו, נתבקש גם הוא, דרך הרב בונדי ממיינץ, לשלוח מכתב נגד ביטול המילה, ולא שלח.
בשנת תר"ג (1843) פורסם ביומון בפרנקפורט מאמר מאת "ידידי הרפורמה" שבו הטיפו לביטול גמור של מצוות ברית המילה. אחד מן המורים הרפורמים בפרנקפורט יוסף יוהלזון (תקל"ז-תרי"א 1777-1851) אף חיבר ספרון הסברה שבו הצהיר כי כל מוסד יהודי יהיה רשאי להמיר את המילה בטקס אחר. "ידידי הרפורמה" האשימו את ברית המילה בתמותת תינוקות אחדים באותה תקופה. בעקבות מתקפה זו נכנעה עיריית פרנקפורט ללחצי הרפורמים, וניאותה לרשום במרשם האוכלוסין כיהודים גם את אותם ילדים שלא נימולו.
רבה הישיש של פרנקפורט רבי שלמה זלמן טריר (תקי"ח-תר"ז 1758-1847) נלחם בכל כוחו בהחלטה זו, והגיש כמה בקשות למועצת העיר בהן קרא לה לסגת מכוונתה, מכיוון שעל פי תורת ישראל אין ילד כזה נקרא יהודי. כדי לנצח בדעת הקהל היהודית והנוצרית גם יחד, החל רבי זלמן טריר יחד עם גאוני פרנקפורט רבי יששכר בער אדלר, ורבי אהרן פולד בעל "בית אהרן", לאסוף חוות דעת של חכמי ישראל ומלומדים יהודיים על חיוניותה של ברית המילה. בספר זה שלפנינו כינס רבי שלמה זלמן טריר חוות דעת מ-28 כותבים.
בין משתתפי הקובץ שלפנינו תלמידי חכמים מפורסמים, כגון: רבי יצחק דוב הלוי במברגר מווירצבורג, רבי שמשון רפאל הירש כשהיה עדיין רב בעמדן, רבי יעקב עטלינגר ה"ערוך לנר" מאלטונה, רבי יעקב צבי מקלנבורג בעל ה"כתב והקבלה", ועוד עשרות רבנים, לצד מלומדים לא אורתודוקסים כגון: יום טוב ליפמן צונץ מברלין, יצחק נח מנהיימר מווינה, ושמואל דוד לוצאטו (שד"ל) מפדואה.
XXIV, 240 עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כריכה מקורית.
בדף השער: "Als manuskript gedruckt" [נדפס ככתב-יד]. לדברי החוקר הרב ב"ש המבורגר (הישיבה הרמה בפיורדא, חלק ג', עמ' 521) הוגדר הספר ככתב-יד, כדי שלא לפתוח פתח לוויכוח ציבורי בנושא. לדבריו הספר נדפס במספר עותקים מוגבל מאוד עבור הנוגעים בדבר שלידיהם נמסר, ולא נמכר מעולם בחנויות ספרים. המבורגר גם כותב כי "ספר זה כיום הינו מן הנדירים ביותר", למרות שעיתוני התקופה ההיא סקרו בהרחבה את תוכנו.

כתב-יד, פנקס הזכרת נשמות של החברא קדישא בעיר סעגעדין (סעגעד Szeged, הונגריה), [החל מתרל"ט 1879].
בראש הפנקס הדפסה מוזהבת על נייר קרטון: "חברא קדישא דגמילות חסדים סעגעדין בחדש אלול תרלט".
בפנקס מופיעים רישומים של מאות שמות בני הקהילה ומשפחתם, בהם שמותיהם של הרבנים והדיינים בעיר (רבי צבי בק, רבי יהודה [ליאופולד] לעף, רבי יוסף קליין, רבי יוסף אליעזר בק, רבי אלעזר זאב זעלענפריינד).
באחד הדפים מופיע שמה של הנגידה יהודית מונטיפיורי, אשתו של משה מונטיפיורי: "וא"נ [=ואת נשמת] האשה יהודית בת יהושע מונטפיארי" (שמו היהודי של אביה של יהודית מונטפיורי, Levy Barent Cohen, היה יהושע).
משה מונטיפיורי ואשתו יהודית פעלו רבות לרווחת יהודים בכל רחבי העולם ותמכו כלכלית באגודות חסד וצדקה בקהילות רבות. כאות הוקרה והערצה מונו משה ויהודית מונטיפיורי כ"נשיאי כבוד" או "חברי כבוד" באגודות ובארגונים יהודיים, וכן הוזכרו בתפילות "מי שברך" בבתי הכנסת ובפנקסי הזכרת נשמות.
למעלה מ-20 דף כתובים, ועוד דפים רבים ריקים. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים ובלאי. הדבקות נייר עם תיקונים בכתב-יד בכמה מן הדפים. כריכת קטיפה נאה, מעוטרת בהטבעה מוזהבת. פגמים בכריכה.