שלחן ערוך הרב, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. [סדילקוב, תקצ"א 1831]. ששה חלקים בששה כרכים. המילה "בקאפוסט" הובלטה בדף השער.
החלק הראשון שלפנינו הוא וריאנט, עם מספר הבדלים לעומת העותקים הידועים. דף השער שונה מדף השער המצולם אצל מונדשיין, והוא זהה בנוסחו לדף השער של מהדורת סדילקוב תקפ"ו. כמו כן, בחלק הראשון שלפנינו נוספו לאחר השער שני דפים של הקדמת בני המחבר, שאינם רשומים במפעל הביבליוגרפיה ואף לא אצל מונדשיין. הבדל נוסף: בעמוד שמאחורי השער מופיעה הודעה מאת המדפיס על הסכמות שנמצאות בידיו מאת גדולי האדמו"רים והרבנים. הודעה זו נדפסה בחלק מהכרכים של מהדורת סדילקוב תקפ"ו, אך לא רשומה במהדורת תקצ"א אצל מונדשיין.
בדף השער של הכרך הראשון חתימה: "אברהם דימאט". בדף השער של הכרך השני רישום: "שייך לביית[!] המדרש של הרב ר' אברהם יעקב שליט"א והרב מראמין" (כפי הנראה מדובר בבית הכנסת של חסידי סדיגורה בצפת). בכרך הרביעי רישום בעלות של "הצעיר יעקב חי בורלה". חותמות: "יוסף פנחס בראנדיס נכד החכם צבי זצוק"ל".
כרך ראשון: [59], נז-קלו, [103] דף (כולל 2 דפים לאחר השער – הקדמת בני המחבר). כרך שני: [1], קכח; נח דף. חסרים 66 הדפים האחרונים, בהם נדפסו ה"מהדורה בתרא" וה"קונטרס אחרון". דפים קיג-קטז נכרכו לאחר דף קכ. כרך שלישי: עד, עז-קסד; מו דף. חסר דף השער. כרך רביעי: [1], קיב, קכא-קצג דף. כרך חמישי: [228] דף. כרך שישי: [56] דף. 18-19 ס"מ. מצב משתנה בין הכרכים, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות, עם סימני פטריה באחד הכרכים. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. קרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעות בטקסט (כולל דפי שער), משוקמים במילוי נייר. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר דפים בכרך השלישי. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
סטפנסקי חסידות מס' 571; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, ג, עמ' 56-67.

כתיבת "שלחן ערוך הרב" – בהוראת רבו המגיד ממזריטש
אחד ממפעלי חייו של האדמו"ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה "שלחן ערוך הרב". בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק "אורח חיים" כפי שהן מופיעות אצל "המחבר" והרמ"א ונושאי כליהם, ובראשם ה"מגן אברהם". כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, בצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש"המחבר" רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב"שלחן ערוך" שלו, לעתים תופסת אצל האדמו"ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם האדמו"ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומדוע. על פי רוב הוא נוטה להכריע כדעת ה"מגן אברהם". סגנון לשונו הבהיר של "שלחן ערוך הרב" דומה ללשון הזהב של הרמב"ם ב"משנה תורה". תלמידי חכמים המבררים את ההלכה ממקורותיה בתלמוד ובפוסקים, מגלים כמה מאמץ ויגיעה הושקעו בניסוחו של כל סעיף בשלחן ערוך הרב, ועד כמה מתבררות סוגיות עמוקות ונפתרות שאלות וקושיות באמצעות הניסוח המדויק שלו. עם זאת, הספר נכתב כך שגם בעלי-בתים שאין עיתותיהם בידם יוכלו להבין את ההגדרות, העקרונות, היסודות והטעמים של כל הלכה.
בהקדמה לכרך הראשון של "שלחן ערוך הרב", הלכות פסח, שנדפס בשקלוב תקע"ד, מספרים בניו של האדמו"ר הזקן כי היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש: "...ובעודו עומד לפני ה' שם [במזריטש] נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא [המגיד ממזריטש]... לחפש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו: אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו".
את חיבורו על חלק "אורח חיים", כולל ה"קונטרס אחרון" (עיונים ופלפולים עמוקים במקורות ההלכה), כתב האדמו"ר הזקן במשך שנתיים, בשנים תקל"א-תקל"ב, בתקופת שבתו אצל רבו במזריטש ובראוונא. בראשית שנת תקל"ב היו מוכנים אצלו הסימנים על כל הלכות פסח והלכות ציצית. באותה עת, כשהגיעו בעל ה"הפלאה" ואחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג אל המגיד ממזריטש, הראה להם האדמו"ר הזקן את מה שכתב בהלכות פסח וציצית, "וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו: חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל".
במשך שנים רבות לאחר שסיים לכתוב את חלק "אורח חיים" המשיך האדמו"ר הזקן לערוך את הדברים ולהגיהם. במהלך השנים חזר בו מכמה ממסקנותיו בהלכות שבת, ועל כן כתב את אותם סימנים מחדש ב"מהדורה בתרא" (אך את סימני ה"מהדורה בתרא" הוא כתב בסגנון כתיבתו העמוק שב"קונטרס אחרון", ולא בסגנון השווה לכל נפש כבפנים הספר).
בשנים מאוחרות יותר המשיך לכתוב האדמו"ר הזקן את חיבורו על חלק מההלכות ביורה דעה ובחושן משפט.
בהלכות שחיטה ובהלכות נדה שינה האדמו"ר הזקן את דרך כתיבתו, ובעוד שבחלק "אורח חיים", וכן בהלכות רבית ובמספר סימנים בחלק "חושן משפט", כתב ועיבד האדמו"ר הזקן את ההלכות מחדש בסגנון משלו, בהלכות אלו העתיק באמצע העמוד את לשונות "המחבר" והרמ"א, וכתב סביב לדבריהם שני פירושים: הראשון הוא מעין "משנה ברורה", בו מסביר בכל "סעיף קטן" את דברי המחבר והרמ"א, ואת חידושי גדולי הפוסקים בהבנת דבריהם, והשני הוא "קונטרס אחרון", בו מברר ומלבן את כל שורשי שיטות הראשונים במהלך כל סוגיה בעמקות ובחריפות גדולה.
כתב היד של החיבור היה במקור גדול בהרבה. הוא כלל סימנים נוספים רבים בחלקים אורח חיים ויורה דעה שלא הגיעו לידינו. חלק מהחיבור אבד בשריפה גדולה שפרצה בשנת תק"ע (בימים בהם נסע האדמו"ר הזקן לאוקראינה, ולא היה בביתו). שריפה זו כילתה את ביתו של האדמו"ר הזקן ואת כל רכושו, כולל כתבי יד קדשו, בהם כתב היד המלא של "שלחן ערוך הרב". הסימנים שהובאו לדפוס הם רק אלו שנמסרו להעתקה לפני אותה שריפה (מתוך הקדמת בניו להלכות פסח, שקלוב תקע"ד; אגרות קודש מאת האדמו"ר האמצעי, מהדורת ברוקלין תשע"ג, עמ' ז; הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, כפר חב"ד תשמ"ד, עמ' כח-ל; מסע ברדיטשוב, מהדורת ירושלים תשע"ז, עמ' 118-119).

תולדות הדפסת חלקי "שלחן ערוך הרב"
את "שלחן ערוך הרב" לא הספיק האדמו"ר הזקן להדפיס בחייו. החיבור נדפס לאחר הסתלקות המחבר (בתקע"ג), בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו, בששה כרכים. כרך ראשון – הלכות פסח (סימנים תכט-תצד), נדפס בשקלוב, בשנת תקע"ד. בתחילת הכרך נדפסה ההקדמה המפורסמת והחשובה של בני המחבר. כרך שני – חלק מהלכות נדה, שחיטה וטריפות, ובסופו שמונה עשרה תשובות מהמחבר, נדפס בקאפוסט בשנת תקע"ד. כרך שלישי – הלכות רבית, ו"הלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט" ו"הלכות תלמוד תורה" , נדפס בקאפוסט, בשנת תקע"ד. שלושת כרכי חלק "אורח חיים" נדפסו בקאפוסט בשנת תקע"ו (למעט הלכות פסח שנדפסו, כאמור, בשקלוב בתקע"ד). בכרך הראשון נדפסו סימנים א-רטו, בכרך השני נדפסו הלכות שבת (סימנים רמב-שמד), ובכרך השלישי נדפסו הלכות עירובין (סימנים שמה-תח), הלכות יום טוב (סימנים תצה-תקכט), והלכות ראש השנה, יום כיפור, סוכה ולולב (סימנים תקפב-תרנא). ישנם עותקים בהם כרך זה נחלק לשניים, בכרך אחד נדפסו רק הלכות עירובין, ובשני נדפסו רק הלכות יום טוב ומועדי תשרי.
כאן המקום לציין שבכל חלקי "אורח חיים" של המהדורה הראשונה, היכן שישנם שינויים בין מה שפסק האדמו"ר הזקן בשולחנו לבין מה שהכריע מאוחר יותר בסידורו, ציינו העורכים, או המדפיסים, בשולי הגליון את הכרעתו המאוחרת בסידור.
במהדורות הבאות נדפסו הוספות רבות וחשובות על פי העתקות מכתב-יד המחבר, שלא היו בידי המדפיסים של המהדורה הראשונה. במהדורת סדילקוב תקפ"ו נדפסו לראשונה סימנים קעה וקעו של חלק "אורח חיים". במהדורת ז'יטומיר תר"ז נדפסו לראשונה ה"קונטרס אחרון" על סימן תמז מהלכות פסח, תשובה בעניין הדלקת נרות שבת בסימן רסא, מראי מקומות על שישים סימנים בהלכות שבת שהיו חסרים אחרי סימן רסח, ועשרים ושלוש תשובות חדשות מאת המחבר (חלק השו"ת במהדורה זו נדפס גם בכרך נפרד). במהדורת ז'יטומיר תרט"ז נדפסו לראשונה סימנים קנה וקנו מחלק או"ח.
(על כל זה ראה בהרחבה בספרו של הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, כפר חב"ד, תשמ"ד).

שלחן ערוך הרב, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. ז'יטומיר, תרט"ז 1855. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. ששה חלקים בחמשה כרכים (חלק יורה דעה וחלק חושן משפט נדפסו יחד).
במהדורה זו נדפסו לראשונה הסימנים קנה-קנו מחלק אורח חיים. כמו כן, נדפסה במהדורה זו הסכמתם של הרה"ק רבי הלל מפאריטש ורבי יצחק אייזיק בהר"ד אב"ד ויטבסק (הסכמה אחרת מזו שכתב רבי יצחק אייזיק למהדורת תר"ז).
בכרך השני חותמות: "חיים מרדכי פילצר בן ר' הלל פילצר ז"ל ירושלים ת"ו (ימין משה)". ראה אודותיו: תדהר, אנצי' לחלוצי הישוב ובניו, יב, עמ' 3957.
כרך ראשון (אורח חיים, חלק א): [7], ה-קכד, קכט-קסט דף. כרך שני (אורח חיים, חלק שני): [3], קעה; סד דף. דפים ב-ג נכרכו לאחר דף ה. כרך שלישי (אורח חיים, חלק שלישי): [2], קכח; צו דף. חסרים דף השער השני והדף האחרון (במקור: [3], קכח; צז דף). כרך רביעי (חלק יורה דעה וחלק חושן משפט): [2], קסז דף. כרך חמישי (שו"ת): [1], ב-מב דף. 21-22 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב-בינוני, כרך ראשון במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. בכרך הראשון סימני עש רבים. קרעים במספר דפים, בהם קרעים בשניים מדפי השער, עם פגיעות קלות במסגרת השער, משוקמים בהדבקות נייר. קרע חסר באחד מהדפים בכרך הראשון, עם פגיעה בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
מצורף עותק נוסף של הכרך השלישי להשלמת דף השער השני ([3], קכח דף בלבד, ללא צו הדפים האחרונים).
מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, י, עמ' 262-266.

כתיבת "שלחן ערוך הרב" – בהוראת רבו המגיד ממזריטש
אחד ממפעלי חייו של האדמו"ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה "שלחן ערוך הרב". בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק "אורח חיים" כפי שהן מופיעות אצל "המחבר" והרמ"א ונושאי כליהם, ובראשם ה"מגן אברהם". כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, בצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש"המחבר" רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב"שלחן ערוך" שלו, לעתים תופסת אצל האדמו"ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם האדמו"ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומדוע. על פי רוב הוא נוטה להכריע כדעת ה"מגן אברהם". סגנון לשונו הבהיר של "שלחן ערוך הרב" דומה ללשון הזהב של הרמב"ם ב"משנה תורה". תלמידי חכמים המבררים את ההלכה ממקורותיה בתלמוד ובפוסקים, מגלים כמה מאמץ ויגיעה הושקעו בניסוחו של כל סעיף בשלחן ערוך הרב, ועד כמה מתבררות סוגיות עמוקות ונפתרות שאלות וקושיות באמצעות הניסוח המדויק שלו. עם זאת, הספר נכתב כך שגם בעלי-בתים שאין עיתותיהם בידם יוכלו להבין את ההגדרות, העקרונות, היסודות והטעמים של כל הלכה.
בהקדמה לכרך הראשון של "שלחן ערוך הרב", הלכות פסח, שנדפס בשקלוב תקע"ד, מספרים בניו של האדמו"ר הזקן כי היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש: "...ובעודו עומד לפני ה' שם [במזריטש] נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא [המגיד ממזריטש]... לחפש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו: אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו".
את חיבורו על חלק "אורח חיים", כולל ה"קונטרס אחרון" (עיונים ופלפולים עמוקים במקורות ההלכה), כתב האדמו"ר הזקן במשך שנתיים, בשנים תקל"א-תקל"ב, בתקופת שבתו אצל רבו במזריטש ובראוונא. בראשית שנת תקל"ב היו מוכנים אצלו הסימנים על כל הלכות פסח והלכות ציצית. באותה עת, כשהגיעו בעל ה"הפלאה" ואחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג אל המגיד ממזריטש, הראה להם האדמו"ר הזקן את מה שכתב בהלכות פסח וציצית, "וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו: חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל".
במשך שנים רבות לאחר שסיים לכתוב את חלק "אורח חיים" המשיך האדמו"ר הזקן לערוך את הדברים ולהגיהם. במהלך השנים חזר בו מכמה ממסקנותיו בהלכות שבת, ועל כן כתב את אותם סימנים מחדש ב"מהדורה בתרא" (אך את סימני ה"מהדורה בתרא" הוא כתב בסגנון כתיבתו העמוק שב"קונטרס אחרון", ולא בסגנון השווה לכל נפש כבפנים הספר).
בשנים מאוחרות יותר המשיך לכתוב האדמו"ר הזקן את חיבורו על חלק מההלכות ביורה דעה ובחושן משפט.
בהלכות שחיטה ובהלכות נדה שינה האדמו"ר הזקן את דרך כתיבתו, ובעוד שבחלק "אורח חיים", וכן בהלכות רבית ובמספר סימנים בחלק "חושן משפט", כתב ועיבד האדמו"ר הזקן את ההלכות מחדש בסגנון משלו, בהלכות אלו העתיק באמצע העמוד את לשונות "המחבר" והרמ"א, וכתב סביב לדבריהם שני פירושים: הראשון הוא מעין "משנה ברורה", בו מסביר בכל "סעיף קטן" את דברי המחבר והרמ"א, ואת חידושי גדולי הפוסקים בהבנת דבריהם, והשני הוא "קונטרס אחרון", בו מברר ומלבן את כל שורשי שיטות הראשונים במהלך כל סוגיה בעמקות ובחריפות גדולה.
כתב היד של החיבור היה במקור גדול בהרבה. הוא כלל סימנים נוספים רבים בחלקים אורח חיים ויורה דעה שלא הגיעו לידינו. חלק מהחיבור אבד בשריפה גדולה שפרצה בשנת תק"ע (בימים בהם נסע האדמו"ר הזקן לאוקראינה, ולא היה בביתו). שריפה זו כילתה את ביתו של האדמו"ר הזקן ואת כל רכושו, כולל כתבי יד קדשו, בהם כתב היד המלא של "שלחן ערוך הרב". הסימנים שהובאו לדפוס הם רק אלו שנמסרו להעתקה לפני אותה שריפה (מתוך הקדמת בניו להלכות פסח, שקלוב תקע"ד; אגרות קודש מאת האדמו"ר האמצעי, מהדורת ברוקלין תשע"ג, עמ' ז; הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, כפר חב"ד תשמ"ד, עמ' כח-ל; מסע ברדיטשוב, מהדורת ירושלים תשע"ז, עמ' 118-119).

תולדות הדפסת חלקי "שלחן ערוך הרב"
את "שלחן ערוך הרב" לא הספיק האדמו"ר הזקן להדפיס בחייו. החיבור נדפס לאחר הסתלקות המחבר (בתקע"ג), בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו, בששה כרכים. כרך ראשון – הלכות פסח (סימנים תכט-תצד), נדפס בשקלוב, בשנת תקע"ד. בתחילת הכרך נדפסה ההקדמה המפורסמת והחשובה של בני המחבר. כרך שני – חלק מהלכות נדה, שחיטה וטריפות, ובסופו שמונה עשרה תשובות מהמחבר, נדפס בקאפוסט בשנת תקע"ד. כרך שלישי – הלכות רבית, ו"הלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט" ו"הלכות תלמוד תורה" , נדפס בקאפוסט, בשנת תקע"ד. שלושת כרכי חלק "אורח חיים" נדפסו בקאפוסט בשנת תקע"ו (למעט הלכות פסח שנדפסו, כאמור, בשקלוב בתקע"ד). בכרך הראשון נדפסו סימנים א-רטו, בכרך השני נדפסו הלכות שבת (סימנים רמב-שמד), ובכרך השלישי נדפסו הלכות עירובין (סימנים שמה-תח), הלכות יום טוב (סימנים תצה-תקכט), והלכות ראש השנה, יום כיפור, סוכה ולולב (סימנים תקפב-תרנא). ישנם עותקים בהם כרך זה נחלק לשניים, בכרך אחד נדפסו רק הלכות עירובין, ובשני נדפסו רק הלכות יום טוב ומועדי תשרי.
כאן המקום לציין שבכל חלקי "אורח חיים" של המהדורה הראשונה, היכן שישנם שינויים בין מה שפסק האדמו"ר הזקן בשולחנו לבין מה שהכריע מאוחר יותר בסידורו, ציינו העורכים, או המדפיסים, בשולי הגליון את הכרעתו המאוחרת בסידור.
במהדורות הבאות נדפסו הוספות רבות וחשובות על פי העתקות מכתב-יד המחבר, שלא היו בידי המדפיסים של המהדורה הראשונה. במהדורת סדילקוב תקפ"ו נדפסו לראשונה סימנים קעה וקעו של חלק "אורח חיים". במהדורת ז'יטומיר תר"ז נדפסו לראשונה ה"קונטרס אחרון" על סימן תמז מהלכות פסח, תשובה בעניין הדלקת נרות שבת בסימן רסא, מראי מקומות על שישים סימנים בהלכות שבת שהיו חסרים אחרי סימן רסח, ועשרים ושלוש תשובות חדשות מאת המחבר (חלק השו"ת במהדורה זו נדפס גם בכרך נפרד). במהדורת ז'יטומיר תרט"ז נדפסו לראשונה סימנים קנה וקנו מחלק או"ח.
(על כל זה ראה בהרחבה בספרו של הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, כפר חב"ד, תשמ"ד).

שלחן ערוך הרב, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. ז'יטומיר, תרכ"ב 1861. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. ששה חלקים בארבעה כרכים.
מהדורה זו נדפסה על פי מהדורת ז'יטומיר תרי"ח-תרי"ט.
בכרך השלישי חותמות וחתימות: "אברהם דומאנט בעיה"ק טבריא תובב"א"; "מרדכי שרייבער"; "מרדכי מהארלוי"; "זה הש"ע מחב"ד שייך להק' יצחק יעקב הלוי הורוויץ נ"י גבאי". חתימה בכרך הרביעי: "י י איגר".
כרך ראשון (אורח חיים, חלק ראשון): [7], ה-קכד, קכט-קסט דף. כרך שני (אורח חיים, חלק שני): [3], רלט דף (מונדשיין רושם דף נוסף בתחילת הכרך). כרך שלישי (אורח חיים, חלק שלישי): [3], קכט, קכג-קלד, קמג-קנד, קנז-רכח דף. כרך רביעי (יורה דעה, חושן משפט ושו"ת): [2], ר דף. שני שערים בראש כל כרך. 21 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הכרכים, טוב עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כתמי רטיבות קשים בכרך השלישי). כתמי דיו כהים במספר דפים בכרך השני. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (במספר מקומות סימני עש רבים). קרעים במספר דפים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, יד, עמ' 104.

כתיבת "שלחן ערוך הרב" – בהוראת רבו המגיד ממזריטש
אחד ממפעלי חייו של האדמו"ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה "שלחן ערוך הרב". בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק "אורח חיים" כפי שהן מופיעות אצל "המחבר" והרמ"א ונושאי כליהם, ובראשם ה"מגן אברהם". כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, בצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש"המחבר" רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב"שלחן ערוך" שלו, לעתים תופסת אצל האדמו"ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם האדמו"ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומדוע. על פי רוב הוא נוטה להכריע כדעת ה"מגן אברהם". סגנון לשונו הבהיר של "שלחן ערוך הרב" דומה ללשון הזהב של הרמב"ם ב"משנה תורה". תלמידי חכמים המבררים את ההלכה ממקורותיה בתלמוד ובפוסקים, מגלים כמה מאמץ ויגיעה הושקעו בניסוחו של כל סעיף בשלחן ערוך הרב, ועד כמה מתבררות סוגיות עמוקות ונפתרות שאלות וקושיות באמצעות הניסוח המדויק שלו. עם זאת, הספר נכתב כך שגם בעלי-בתים שאין עיתותיהם בידם יוכלו להבין את ההגדרות, העקרונות, היסודות והטעמים של כל הלכה.
בהקדמה לכרך הראשון של "שלחן ערוך הרב", הלכות פסח, שנדפס בשקלוב תקע"ד, מספרים בניו של האדמו"ר הזקן כי היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש: "...ובעודו עומד לפני ה' שם [במזריטש] נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא [המגיד ממזריטש]... לחפש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו: אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו".
את חיבורו על חלק "אורח חיים", כולל ה"קונטרס אחרון" (עיונים ופלפולים עמוקים במקורות ההלכה), כתב האדמו"ר הזקן במשך שנתיים, בשנים תקל"א-תקל"ב, בתקופת שבתו אצל רבו במזריטש ובראוונא. בראשית שנת תקל"ב היו מוכנים אצלו הסימנים על כל הלכות פסח והלכות ציצית. באותה עת, כשהגיעו בעל ה"הפלאה" ואחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג אל המגיד ממזריטש, הראה להם האדמו"ר הזקן את מה שכתב בהלכות פסח וציצית, "וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו: חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל".
במשך שנים רבות לאחר שסיים לכתוב את חלק "אורח חיים" המשיך האדמו"ר הזקן לערוך את הדברים ולהגיהם. במהלך השנים חזר בו מכמה ממסקנותיו בהלכות שבת, ועל כן כתב את אותם סימנים מחדש ב"מהדורה בתרא" (אך את סימני ה"מהדורה בתרא" הוא כתב בסגנון כתיבתו העמוק שב"קונטרס אחרון", ולא בסגנון השווה לכל נפש כבפנים הספר).
בשנים מאוחרות יותר המשיך לכתוב האדמו"ר הזקן את חיבורו על חלק מההלכות ביורה דעה ובחושן משפט.
בהלכות שחיטה ובהלכות נדה שינה האדמו"ר הזקן את דרך כתיבתו, ובעוד שבחלק "אורח חיים", וכן בהלכות רבית ובמספר סימנים בחלק "חושן משפט", כתב ועיבד האדמו"ר הזקן את ההלכות מחדש בסגנון משלו, בהלכות אלו העתיק באמצע העמוד את לשונות "המחבר" והרמ"א, וכתב סביב לדבריהם שני פירושים: הראשון הוא מעין "משנה ברורה", בו מסביר בכל "סעיף קטן" את דברי המחבר והרמ"א, ואת חידושי גדולי הפוסקים בהבנת דבריהם, והשני הוא "קונטרס אחרון", בו מברר ומלבן את כל שורשי שיטות הראשונים במהלך כל סוגיה בעמקות ובחריפות גדולה.
כתב היד של החיבור היה במקור גדול בהרבה. הוא כלל סימנים נוספים רבים בחלקים אורח חיים ויורה דעה שלא הגיעו לידינו. חלק מהחיבור אבד בשריפה גדולה שפרצה בשנת תק"ע (בימים בהם נסע האדמו"ר הזקן לאוקראינה, ולא היה בביתו). שריפה זו כילתה את ביתו של האדמו"ר הזקן ואת כל רכושו, כולל כתבי יד קדשו, בהם כתב היד המלא של "שלחן ערוך הרב". הסימנים שהובאו לדפוס הם רק אלו שנמסרו להעתקה לפני אותה שריפה (מתוך הקדמת בניו להלכות פסח, שקלוב תקע"ד; אגרות קודש מאת האדמו"ר האמצעי, מהדורת ברוקלין תשע"ג, עמ' ז; הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, כפר חב"ד תשמ"ד, עמ' כח-ל; מסע ברדיטשוב, מהדורת ירושלים תשע"ז, עמ' 118-119).

תולדות הדפסת חלקי "שלחן ערוך הרב"
את "שלחן ערוך הרב" לא הספיק האדמו"ר הזקן להדפיס בחייו. החיבור נדפס לאחר הסתלקות המחבר (בתקע"ג), בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו, בששה כרכים. כרך ראשון – הלכות פסח (סימנים תכט-תצד), נדפס בשקלוב, בשנת תקע"ד. בתחילת הכרך נדפסה ההקדמה המפורסמת והחשובה של בני המחבר. כרך שני – חלק מהלכות נדה, שחיטה וטריפות, ובסופו שמונה עשרה תשובות מהמחבר, נדפס בקאפוסט בשנת תקע"ד. כרך שלישי – הלכות רבית, ו"הלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט" ו"הלכות תלמוד תורה" , נדפס בקאפוסט, בשנת תקע"ד. שלושת כרכי חלק "אורח חיים" נדפסו בקאפוסט בשנת תקע"ו (למעט הלכות פסח שנדפסו, כאמור, בשקלוב בתקע"ד). בכרך הראשון נדפסו סימנים א-רטו, בכרך השני נדפסו הלכות שבת (סימנים רמב-שמד), ובכרך השלישי נדפסו הלכות עירובין (סימנים שמה-תח), הלכות יום טוב (סימנים תצה-תקכט), והלכות ראש השנה, יום כיפור, סוכה ולולב (סימנים תקפב-תרנא). ישנם עותקים בהם כרך זה נחלק לשניים, בכרך אחד נדפסו רק הלכות עירובין, ובשני נדפסו רק הלכות יום טוב ומועדי תשרי.
כאן המקום לציין שבכל חלקי "אורח חיים" של המהדורה הראשונה, היכן שישנם שינויים בין מה שפסק האדמו"ר הזקן בשולחנו לבין מה שהכריע מאוחר יותר בסידורו, ציינו העורכים, או המדפיסים, בשולי הגליון את הכרעתו המאוחרת בסידור.
במהדורות הבאות נדפסו הוספות רבות וחשובות על פי העתקות מכתב-יד המחבר, שלא היו בידי המדפיסים של המהדורה הראשונה. במהדורת סדילקוב תקפ"ו נדפסו לראשונה סימנים קעה וקעו של חלק "אורח חיים". במהדורת ז'יטומיר תר"ז נדפסו לראשונה ה"קונטרס אחרון" על סימן תמז מהלכות פסח, תשובה בעניין הדלקת נרות שבת בסימן רסא, מראי מקומות על שישים סימנים בהלכות שבת שהיו חסרים אחרי סימן רסח, ועשרים ושלוש תשובות חדשות מאת המחבר (חלק השו"ת במהדורה זו נדפס גם בכרך נפרד). במהדורת ז'יטומיר תרט"ז נדפסו לראשונה סימנים קנה וקנו מחלק או"ח.
(על כל זה ראה בהרחבה בספרו של הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, כפר חב"ד, תשמ"ד).

"סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל", עם "פירוש המלות... עפ"י כוונת האריז"ל", חלק ראשון – תפילות לימות החול, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. [קאפוסט, תקע"ו 1816]. דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. מהדורה ראשונה של מאמרי הסידור (סידור עם דא"ח).
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות (המאמרים "הקול קול יעקב" ו"הערה לתיקון חצות") נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים. במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דוב בער – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דוב בער בסגנונו האישי, ובתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו בלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו לסידור כותב רבי דוב בער על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה...". על המאמרים שמופיעים כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...". בשער החלק השני נדפס: "...פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
הגהות בדף כז מספירת הדפים השניה.
עותק חסר. ד-קד; נד דף. חסרים 5 דפים ראשונים (הושלמו בצילום). 19.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. קרעים חסרים, בהם קרעים רבים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (עם השלמות של הטקסט בצילום ובכתב-יד). סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר (דפים רבים עברו שיקום). חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים. יתכן שחלק מהדפים הושלמו מעותקים אחרים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.

"סידור הרב"
סידור תפלה בעריכתו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי נדפס לראשונה כבר בחייו במספר מהדורות, בשקלוב ובקאפוסט. אחיו של האדמו"ר הזקן, רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש בעל "שארית יהודה", כותב אודות עריכת הסידור: "כי מלבד שבירר וליבן הנוסח עפ"י כוונה הרצויה להאר"י ז"ל, עוד זאת דרש במשפט המלות להעמיד עפ"י דקדוק אמת". האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש כותב על כך: "כידוע אשר כ' שנה עסק בהנוסח, ובכל שנה היה מסדר נוסח אחר, עד הפעם העשרים יצא מזוכך ומבורר ומנוקה". האדמו"ר הזקן עצמו התבטא על סידורו: "הסידור הגהתי כסידור של אנשי כנסת הגדולה...". על פי מסורות שקבלו צאצאיו האדמו"רים, סידורו נערך ע"פ "ששים סדורים מנוסחאות שונות" (מסורת אחרת אומרת: "ל"ב נוסחאות"), שעמדו לנגד עיניו, מהן שמונה נוסחאות של סידורי האר"י. את נוסח סידורו ערך על בסיס "נוסח הספרדי פורטוגאזים", בשילוב רוב שינויי הנוסחאות מהאר"י, חוץ מאותם מקומות בהם חולק האר"י על "הפוסקים הנמשכים אחר הגמרא". מסידורי האר"י שנדפסו בימיו העדיף את סידור רבי שבתי, תלמיד הבעש"ט (קוריץ, תקנ"ד). בענייני דקדוק סמך על סידור רבי שבתי סופר מפרעמסלא (לובלין, שפ"ח). בנוסף להשקעה בדקדוק ובניקוד, השקיע בפיסוק בין מילים ומשפטים, בנקודה או בנקודתיים (באחד ממאמריו משנת תקס"ו מבאר ע"פ הקבלה טעמו של פיסוק המופיע בסידורו, שלא כמקובל בשאר סידורים: "ולכך גם בסידור הנדפס הרי נקוד ב' נקודות להפסיק בין זה המאמר לנהללך...").
בנוסף לנוסח התפלה הכניס האדמו"ר הזקן אל סידורו פסקי הלכה רבים, בהם חטיבות ופרקים שלמים: הלכות ציצית ותפלין, "סדר הכנסת שבת", "הלכתא רבתא לשבתא", "סדר נטילת ידים לסעודה", "סדר ברכת הנהנין". בהלכות אלו פוסק פעמים רבות באופן שונה ממה שפסק בשלחן ערוך שלו. בסידורו נוטה להכריע ע"פ הראשונים או המקובלים, בעוד שבשלחן ערוך נוטה לפסוק כדעות האחרונים, ובראשם ה"מגן אברהם". אחד השינויים המפורסמים בסידורו, בו חזר ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, נוגע לזמן השקיעה: בשלחן ערוך הכריע לאחר את זמנה כדעת רבינו תם, ואילו בסידורו (ב"סדר הכנסת שבת") הכריע להקדימה כדעת הגאונים. במקום שפסקי הסידור סותרים את פסקיו בשלחן ערוך, נהגו חסידי חב"ד לנהוג כפסקי הסידור, משום שאת "הסידור כתב זמן רב אחר השו"ע" (כעדות נכדו בעל ה"צמח צדק" בחידושיו על מסכת שבת, פרק ז, סוף ד"ה "תוספת", וכן ראה בשו"ת "דברי נחמיה", אורח חיים, סימן כא), וזוהי משנתו האחרונה.
נוסף על הנוסח וההלכות, הכניס המחבר לסידורו שני מאמרי חסידות שכתבם במיוחד לסידור. הראשון הוא מאמרו "הקול קול יעקב" (את מאמרו זה הדפיס שוב בתניא מהדורת שקלוב תקס"ו, בסוף הספר), והשני הוא "הערה לתיקון חצות".
כאמור, הדפיס האדמו"ר הזקן את סידורו בחייו במספר מהדורות, כשכל מהדורה יוצאת משוכללת מקודמתה בהוספות ותיקונים בנוסח ובהלכות. בכמה מקומות בחיבוריו ובכתביו הוא מפנה לסידורו. ואולם, המהדורות שנדפסו בחייו לא שרדו עד לימינו. הרב אברהם דוד לאוואוט מספר בהקדמתו לספרו "שער הכולל" (ווילנא, תרנ"ו), שהצליח להשיג את מהדורת שקלוב תקס"ג, ועוד שתי מהדורות נוספות שנדפסו אחריה בקאפוסט בחיי האדמו"ר הזקן (מהדורות שקלוב וקאפוסט שהיו למראה הרב לאוואוט, לא ידועות כיום, מלבד עותק אחד ללא שער שנתגלה בשנים האחרונות. ראה קובץ בית אהרן וישראל, גליון קפו, עמ' קלג-קמד; היכל הבעש"ט, גליון לז, עמ' עז-צב; גליון מ, עמ' קג-קיז).
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, נדפס סידורו בשני כרכים, בקאפוסט תקע"ו. נוסח התפילה שבמהדורת קאפוסט, ברובו הגדול הוא ע"פ המהדורה האחרונה שנדפסה בחיי האדמו"ר הזקן, למעט חלקים שנשארו ע"פ המהדורות הקודמות לה, בעיקר בענייני ניקוד.
במהדורת קאפוסט תקע"ו, לצד נוסח התפלה, נדפסו לראשונה מאמרי האדמו"ר הזקן שנאמרו בפירוש מילות התפלה ע"פ קבלה וחסידות. מאז ועד לימינו נדפס הסידור בלמעלה ממאתיים מהדורות (מיעוטן עם המאמרים על הסידור). מספר חבורים ומחקרים נכתבו על סידור זה, הראשונים שבהם הם: "שער הכולל" מאת רבי אברהם דוד לאוואוט אב"ד ניקולייב, ו"פסקי הסידור" מאת רבי חיים נאה.
(מקורות: קבצי "בית אהרן וישראל", גליון קפו, עמ' קלג-קמד; גליון קפח, עמ' קמז-קס; גליון קצב, עמ' קסב-קסד).

סדר התפלה עפ"י נוסח האר"י ז"ל, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. [ז'יטומיר, תרכ"ד 1864. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא]. חלק שני בלבד.
עותק חסר, ללא דף השער והדף הראשון.
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות (המאמרים "הקול קול יעקב" ו"הערה לתיקון חצות") נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים. מאמרי החסידות האחרים (בפירוש התפלה), נאמרו על ידי האדמו"ר הזקן ונכתבו ע"י בנו רבי דוב בער – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש (נדפסו לראשונה בקאפוסט תקע"ו). סידורים אלו מכונים בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים]. מהדורה זו כוללת מאמרי דא"ח נוספים שנדפסו לראשונה במהדורת ברדיטשוב תקע"ח (ראה פריט קודם), ולא נדפסו במהדורת קאפוסט תקע"ו.
במהדורה זו נוקדו השמות הקדושים בפסוקי דזמרה ובמקומות נוספים בניקוד עפ"י הקבלה. רבי אברהם דוד לאוואט מעיד כי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש מתח ביקורת על המדפיסים אשר "שינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן, באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה, וגם לנערים" (שער הכולל, ו, אות ט).
ג-סב; צד דף. חסרים שני הדפים הראשונים. דפים מא-מד מספירת הדפים השניה נכרכו פעמיים. 25 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים גדולים וכהים בחלק מהדפים. בלאי. קמטים וקרעים בשולי הדפים. קרע חסר קטן עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת.

"סידור הרב"
סידור תפלה בעריכתו של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי נדפס לראשונה כבר בחייו במספר מהדורות, בשקלוב ובקאפוסט. אחיו של האדמו"ר הזקן, רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מיאנאוויטש בעל "שארית יהודה", כותב אודות עריכת הסידור: "כי מלבד שבירר וליבן הנוסח עפ"י כוונה הרצויה להאר"י ז"ל, עוד זאת דרש במשפט המלות להעמיד עפ"י דקדוק אמת". האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש כותב על כך: "כידוע אשר כ' שנה עסק בהנוסח, ובכל שנה היה מסדר נוסח אחר, עד הפעם העשרים יצא מזוכך ומבורר ומנוקה". האדמו"ר הזקן עצמו התבטא על סידורו: "הסידור הגהתי כסידור של אנשי כנסת הגדולה...". על פי מסורות שקבלו צאצאיו האדמו"רים, סידורו נערך ע"פ "ששים סדורים מנוסחאות שונות" (מסורת אחרת אומרת: "ל"ב נוסחאות"), שעמדו לנגד עיניו, מהן שמונה נוסחאות של סידורי האר"י. את נוסח סידורו ערך על בסיס "נוסח הספרדי פורטוגאזים", בשילוב רוב שינויי הנוסחאות מהאר"י, חוץ מאותם מקומות בהם חולק האר"י על "הפוסקים הנמשכים אחר הגמרא". מסידורי האר"י שנדפסו בימיו העדיף את סידור רבי שבתי, תלמיד הבעש"ט (קוריץ, תקנ"ד). בענייני דקדוק סמך על סידור רבי שבתי סופר מפרעמסלא (לובלין, שפ"ח). בנוסף להשקעה בדקדוק ובניקוד, השקיע בפיסוק בין מילים ומשפטים, בנקודה או בנקודתיים (באחד ממאמריו משנת תקס"ו מבאר ע"פ הקבלה טעמו של פיסוק המופיע בסידורו, שלא כמקובל בשאר סידורים: "ולכך גם בסידור הנדפס הרי נקוד ב' נקודות להפסיק בין זה המאמר לנהללך...").
בנוסף לנוסח התפלה הכניס האדמו"ר הזקן אל סידורו פסקי הלכה רבים, בהם חטיבות ופרקים שלמים: הלכות ציצית ותפלין, "סדר הכנסת שבת", "הלכתא רבתא לשבתא", "סדר נטילת ידים לסעודה", "סדר ברכת הנהנין". בהלכות אלו פוסק פעמים רבות באופן שונה ממה שפסק בשלחן ערוך שלו. בסידורו נוטה להכריע ע"פ הראשונים או המקובלים, בעוד שבשלחן ערוך נוטה לפסוק כדעות האחרונים, ובראשם ה"מגן אברהם". אחד השינויים המפורסמים בסידורו, בו חזר ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, נוגע לזמן השקיעה: בשלחן ערוך הכריע לאחר את זמנה כדעת רבינו תם, ואילו בסידורו (ב"סדר הכנסת שבת") הכריע להקדימה כדעת הגאונים. במקום שפסקי הסידור סותרים את פסקיו בשלחן ערוך, נהגו חסידי חב"ד לנהוג כפסקי הסידור, משום שאת "הסידור כתב זמן רב אחר השו"ע" (כעדות נכדו בעל ה"צמח צדק" בחידושיו על מסכת שבת, פרק ז, סוף ד"ה "תוספת", וכן ראה בשו"ת "דברי נחמיה", אורח חיים, סימן כא), וזוהי משנתו האחרונה.
נוסף על הנוסח וההלכות, הכניס המחבר לסידורו שני מאמרי חסידות שכתבם במיוחד לסידור. הראשון הוא מאמרו "הקול קול יעקב" (את מאמרו זה הדפיס שוב בתניא מהדורת שקלוב תקס"ו, בסוף הספר), והשני הוא "הערה לתיקון חצות".
כאמור, הדפיס האדמו"ר הזקן את סידורו בחייו במספר מהדורות, כשכל מהדורה יוצאת משוכללת מקודמתה בהוספות ותיקונים בנוסח ובהלכות. בכמה מקומות בחיבוריו ובכתביו הוא מפנה לסידורו. ואולם, המהדורות שנדפסו בחייו לא שרדו עד לימינו. הרב אברהם דוד לאוואוט מספר בהקדמתו לספרו "שער הכולל" (ווילנא, תרנ"ו), שהצליח להשיג את מהדורת שקלוב תקס"ג, ועוד שתי מהדורות נוספות שנדפסו אחריה בקאפוסט בחיי האדמו"ר הזקן (מהדורות שקלוב וקאפוסט שהיו למראה הרב לאוואוט, לא ידועות כיום, מלבד עותק אחד ללא שער שנתגלה בשנים האחרונות. ראה קובץ בית אהרן וישראל, גליון קפו, עמ' קלג-קמד; היכל הבעש"ט, גליון לז, עמ' עז-צב; גליון מ, עמ' קג-קיז).
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, נדפס סידורו בשני כרכים, בקאפוסט תקע"ו. נוסח התפילה שבמהדורת קאפוסט, ברובו הגדול הוא ע"פ המהדורה האחרונה שנדפסה בחיי האדמו"ר הזקן, למעט חלקים שנשארו ע"פ המהדורות הקודמות לה, בעיקר בענייני ניקוד.
במהדורת קאפוסט תקע"ו, לצד נוסח התפלה, נדפסו לראשונה מאמרי האדמו"ר הזקן שנאמרו בפירוש מילות התפלה ע"פ קבלה וחסידות. מאז ועד לימינו נדפס הסידור בלמעלה ממאתיים מהדורות (מיעוטן עם המאמרים על הסידור). מספר חבורים ומחקרים נכתבו על סידור זה, הראשונים שבהם הם: "שער הכולל" מאת רבי אברהם דוד לאוואוט אב"ד ניקולייב, ו"פסקי הסידור" מאת רבי חיים נאה.
(מקורות: קבצי "בית אהרן וישראל", גליון קפו, עמ' קלג-קמד; גליון קפח, עמ' קמז-קס; גליון קצב, עמ' קסב-קסד).