מכירה 83 - חלק א' - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove וכתבי filter וכתבי
- יד (14) Apply יד filter
- and (14) Apply and filter
- manuscript (14) Apply manuscript filter
- אסתר (8) Apply אסתר filter
- מגילות (8) Apply מגילות filter
- על (8) Apply על filter
- קלף (8) Apply קלף filter
- esther (8) Apply esther filter
- parchment (8) Apply parchment filter
- scroll (8) Apply scroll filter
- אינקונבולה (6) Apply אינקונבולה filter
- עֶרֶשֹ (6) Apply עֶרֶשֹ filter
- וה (6) Apply וה filter
- המאות (6) Apply המאות filter
- דפוסי (6) Apply דפוסי filter
- עתיקים (6) Apply עתיקים filter
- (אינקונבולה) (6) Apply (אינקונבולה) filter
- ה-14 (6) Apply ה-14 filter
- וה-15 (6) Apply וה-15 filter
- 14 (6) Apply 14 filter
- 14th (6) Apply 14th filter
- 15 (6) Apply 15 filter
- 15th (6) Apply 15th filter
- centuri (6) Apply centuri filter
- earli (6) Apply earli filter
- incunabula (6) Apply incunabula filter
- th (6) Apply th filter
דיו וצבע על קלף; עץ חרוט ומנוסר.
מגילת אסתר בפורמט גדול, כתובה בכתיבה ספרדית-איטלקית על גבי חמש יריעות קלף, 17 עמודות, 24 שורות בכל עמודה. שולי יריעת הקלף הפותחת והשוליים הימניים של יריעת דף הברכות - מעוגלים. צוואריהן של חלק מאותיות הלמ"ד שבראשי העמודות מעוטרים וארוכים במיוחד. הוספות של מלים שנשמטו מופיעות בכתב יד שונה. המגילה גלולה על ידית עץ.
אל המגילה מצורף דף קלף גדול הכולל את הברכות הנאמרות עם קריאת המגילה ואת הפיוט "קוראי מגילה" לרבי אברהם אבן עזרא. הטקסטים ערוכים בתוך מסגרת ארכיטקטונית הכוללת שלוש קשתות הנתמכות בארבעה עמודים מאסיביים, עם אגרטלים ופרחים בראש כל עמוד, ועיטור פני אדם עטורים זר עלי דפנה בראש כל קשת. הכותרות "ברוך", "ברוך" ו"קוראי" נכתבו בדיו זהובה באותיות גדולות ומעוטרות; חלק מהעיטורים (עלים וענפים) נצבעו בצהוב ובזהב; צביעתם של מרבית האיורים המקיפים את הטקסט לא נשלמה והם מופיעים בקווי המתאר בלבד (בעפרון).
גובה הקלף: 32 ס"מ. הידית: 52 ס"מ. דף הברכות: 70X32.5 ס"מ. מצב כללי בינוני-טוב. קרעים, כתמים וקמטים בדף הברכות (קרע ארוך בשוליים). כתמים ופגמים קלים במגילה. חלקה העליון של הידית חסר; מספר שברים חסרים.
דיו וצבע על קלף; עץ חרוט ומנוסר.
מגילת אסתר מיניאטורית, כתובה בכתיבה איטלקית על גבי שש יריעות קלף דק ובהיר, 38 עמודות, 15 שורות בכל עמודה. שולי יריעת הקלף הפותחת נגזרו בצורה אמנותית. המגילה גלולה על ידית עץ עם עיטורים מנוסרים בראשה.
אל המגילה מצורף דף קלף הכולל את הברכות הנאמרות עם קריאת המגילה ואת הפיוט "קוראי מגילה" לרבי אברהם אבן עזרא. הטקסטים ערוכים בשש עמודות, שביניהן מפרידים שבעה עיטורים צבעוניים: זרי פרחים גדולים נתונים באגרטלים, הניצבים על בסיסי עמודים מעוטרים; בראש כל עמודה עיטור מקושת המורכב מעלים ומפרחים. מסגרת מלבנית בגוני ירוק מקיפה את הטקסט ואת העיטורים.
גובה הקלף: 9 ס"מ. הידית: 28 ס"מ. דף הברכות: 9X39 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים וקמטים בדף הברכות. כתמים וקרעים קלים במגילה. קרע ארוך בסוף המגילה (הדבקות נייר לחיזוק בגב). תיקונים בטקסט.
דיו וצבע על קלף; עץ חרוט ומנוסר.
מגילת אסתר בפורמט גדול, כתובה בכתיבה ספרדית-איטלקית על גבי שתי יריעות קלף, 21 עמודות, 19 שורות בכל עמודה. שולי יריעת הקלף הפותחת נגזרו בצורה אמנותית ולפני העמודה הראשונה מופיע איור גדול וצבעוני של ענפים ופרחים. תיבת הפתיחה "ויהי" נכתבה באותיות גדולות ומעוטרות. המגילה גלולה על ידית עץ עם עיטורים מנוסרים בראשה.
אל המגילה מצורף דף קלף גדול ומפואר הכולל את הברכות הנאמרות עם קריאת המגילה ואת הפיוט "קוראי מגילה" לרבי אברהם אבן עזרא, מעוטר כולו בצבעוניות עשירה. הטקסטים ערוכים בתוך מסגרת ארכיטקטונית המחולקת לארבע קשתות שיש. כל אחת מהקשתות מעוטרת בענפים עם פרחים, ובין ארבע הקשתות מפרידים חמישה עמודי שיש נוספים, מאסיביים ומסוגננים. בראש הדף מופיע איור המתאר את המן מוביל את מרדכי על הסוס, כשמלפניו שתי דמויות תוקעות בחצוצרות ומאחוריו ארבע דמויות נוספות; בתחתית הדף מופיעים שני עיטורים נוספים: האחד מתאר את המן תלוי על קורה שלצדה שתי דמויות והשני מתאר שלוש דמויות נוספות. משמאל ומימין לאיור העליון מופיעים שני מגנים הראלדיים עם סמל משפחת עמרון (Ambron), אריה וסהר. תיבות הפתיחה, "ברוך", "ברוך", "קוראי" ו"קוראי" נכתבו באותיות גדולות ומעוטרות.
בשוליים התחתונים של ברכות המגילה ושל הפיוט מופיע קולופון: " בעזרת אל נורא עלילה, נשלמה כתיבת ברכות אלו עם המגילה, בעשור לחדש אדר הראשון שנת תקכ"ז לפ"ק, הכל בכתב כיד ה' אשר השכיל אל הנערה צנועה / ונעימה, מרת לונא תמה, בת הגביר הנכבד, כ' יאודה עמרון יצ"ו והיא / בשנת ארבע עשרה למולדתה ולחייה, תנו לה מפרי ידיה / ויהללוה בשערים מעשיה, ונזכה לראות נסים ונפלאות במהרה בימינו ובימיה".
מנוסח הקולופון עולה כי המגילה ונוסח הברכות הועתקו על-ידי הנערה לונא עמרון. מבין כתבי היד המתועדים שהועתקו בידי נשים ידועות רק שתי מגילות אסתר, שתיהן איטלקיות: א"מ הברמן, במאמרו "נשים מעתיקות" (קרית ספר יג, א, תרצ"ג, עמ' 114-120), מציין מגילה שכתבה חנה בת דוד יוסף פיפירנו (1840). באוסף ברגינסקי מצויה מגילה נוספת מעשה ידי אסטלינה בת הקצין מנחם מוונציה (1564; מגילת אסתר 102).
חתונתה של לונא בת יהודה עמרון (Leone Ambron) עם יעקב דוד בן מרדכי מסיניי (Angelo Di Segni) התקיימה בליוורנו ביום 14 בניסן תקל"ו (1776) וכתובתה מתועדת בספר Le Ketubbòt della famiglia Ambron מאת Lionella Viterbo Neppi Modona (פירנצה, 2016).
גובה הקלף: 25.5 ס"מ. הידית: 40 ס"מ. דף הברכות: 26X57 ס"מ. מצב כללי טוב. פגמים, קמטים וקרעים קלים בדף הברכות. כתמים ופגמים קלים במגילה. חלקה התחתון של הידית חסר.
דיו וצבע על קלף; עץ חרוט.
מגילת אסתר מיניאטורית, כתובה בכתיבה ספרדית-איטלקית על גבי שלוש יריעות קלף, 19 עמודות, 22 שורות בכל עמודה. מגילת "המלך" – מרבית העמודות פותחות בתיבת "המלך", עם הדגשה של אותיות הוי"ה ואותיות נוספות במספר מקומות. גלולה על ידית עץ. אל המגילה מצורף דף קלף קטן הכולל את הברכות הנאמרות עם קריאת המגילה.
בשוליים הימניים של יריעת הקלף הפותחת מופיעים שלושה איורים צבעוניים, שניים מהם מתארים מבנים – בתים ומגדלים עם צריחים (בסגנון אירופי) – ובין שניהם איור המתאר את המן מוביל את מרדכי על הסוס, עם הכיתוב "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". שרידי עיטורי עמודים ומסגרות ירוקות-זהבהבות מופיעים סביב לכל עמודות המגילה (חלקם דהויים מאד) ושרידי עיטור גדול בצורת פרח אחרי העמודה האחרונה.
גובה הקלף: 7 ס"מ. הידית: 20 ס"מ. דף הברכות: 7.5X6.5 ס"מ. מצב כללי בינוני-טוב. כתמים ודהיות צבע במגילה; קרע גס בקלף בין עמודות 13-14. המגילה מנותקת מהידית. שבר קל, חסר, בידית. כתמים בדף הברכות.
דיו על קלף; עץ חרוט.
5 יריעות, 27 עמודות, 19 שורות בעמודה; כתיבה ספרדית. ידית עץ בעלת כותרת מעוטרת.
המגילה מעוטרת בדיו במסגרת נאה, דמוית תחריט, סביב הטקסט. בין העמודות מפרידים עמודים אדריכליים שעליהם כרוכים שריגים ועלים, ולרגלי כל עמודה, בתוך קרטוש מעוטר, מופיעה סצנה מיניאטורית מסיפור המגילה. בחלק מן הסצנות ניכרת השפעתם של האיורים המעטרים את מגילת התחריט שנדפסה בוונציה (מעשה ידי Griselini, המחצית הראשונה של המאה ה-18).
בבסיסי העמודים ובראשי העמודות נראה קנקן מים, מוטיב שלרוב מעיד על היותה של המשפחה משבט לוי. סביר שבמקרה זה מוטיב הקנקן לקוח יחד עם חלק ניכר מן העיטור הסובב אותו משערי ספרים (עיטור דומה מאוד נמצא בשערי ספריו של המדפיס נפתלי הירץ לוי רופא, שפעל באמשטרדם בשנים 1726-1766).
בראש המגילה ובסופה מופיע סמל משפחת האצולה הספרדית פימנטל, שמשפחת אנריקס-פימנטל (Henriques Pimentel; בכתובות ובכתבי יד מארכיוני קהילות הולנד נפוץ האיות 'אינריקיץ פימינטיל') השתמשה בו גם כשלטה, על פי רשיון ממלך ספרד, שניתן על סמך היותם צאצאים למשפחה זו. אבי המשפחה, מנואל-יצחק אנריקס-פימנטל, (נולד 1657) היגר עם הוריו ממלגה שבספרד לאמשטרדם בעודו נער, ושם חזר ליהדותו בפומבי.
גובה הקלף: 20 ס"מ בקירוב. גובה הידית: 38 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים בקלף. פגעי תילוע קלים. היריעה הראשונה חתוכה על גבול המסגרת המאוירת. שברים חסרים ופגמים בידית.
דיו על קלף; כסף יצוק, מנוסר, מנוקב וחקוק.
המגילה כתובה בכתיבת סת"ם ספרדית נאה, על קלף בהיר ודק, 32 עמודות, 12 שורות בכל עמודה.
נתונה בנרתיק כסף מתומן, מעוטר בדגמים צמחיים, שחלקו העליון מעוצב ככיפה, עם חרוז כתום (דמוי קורל) בקצהו. הידית כפופה ומעוטרת אף היא.
גובה הקלף: 5 ס"מ. הנרתיק: 6.5 ס"מ (כולל הידית: 20 ס"מ). מצב כללי טוב. קרעים קלים. תיקונים קלים בטקסט.
להשוואה, ראו:
כתיבת סת"ם, עם ניקוד וטעמים (עם כותרות ב"כתב רש"י"). לפנינו ההפטרות לפרשיות התורה. המגילה חסרה בסופה (נקטעה באמצע הפטרת האזינו). תיבות פתיחה בכתיבה קליגרפית נאה.
גובה הקלף: 57 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים רבים. פגמים, בלאי וקמטים. המגילה חסרה בסופה. שתי יריעות ניתקו זו מזו והמגילה נחלקה לשניים.
כתב סת"ם ספרדי, על גוויל רך בצבע חום. המגילה גלולה על ידית עץ ("עץ חיים"), מגולפת.
יהודי בבל נהגו לקרוא מתוך מגילה דוגמת זו שלפנינו בעת ההשתטחות על קבר יחזקאל הנביא בכפר אל-צ'יפל (כונה בפיהם "כפר אדוננו הנביא יחזקאל"), ב"זייארה" – העלייה לרגל אל הקבר בחג השבועות (שנקרא בפיהם "עיד אל זייארה") ובחודש אלול.
קבר יחזקאל הנביא התקדש אצל יהודי בבל והארצות הסמוכות, ובמשך מאות שנים היה למוקד עלייה לרגל. רבי בנימין מטודלה, שביקר בקבר יחזקאל בשנת ד'תתק"ל (1170), כותב על המקום: "...ואותו המקום עד היום מקודש לישראל מקדש מעט, ובאים מארץ מרחק להתפלל מראש השנה ועד יום הכפורים, ועושים שם שמחה גדולה; וגם ראש גולה וראשי ישיבות שבאים שם מבגדאד וחונים על פני השדה כשני מילין...". בשנת ד'תתק"מ (1180) ביקר במקום רבי פתחיה מרגנסבורג ואף הוא מתאר את העלייה ההמונית לקבר ומספר על פלאות שנעשים במקום: "...ובחג הסוכות באין מכל הארצות שמה והפתח מרחיב ומגביה מאליו את עצמו עד שנכנסין בו הגמלים, ובאים שם כששים אלף או כשמונים אלף יהודים לבד מישמעאלים, ועושים סוכות בחצרו של יחזקאל, ואחר כך מקטין הפתח כבתחילה וכולם רואים..." (על קבר יחזקאל והמנהגים סביבו, ואזכורים שלו לאורך השנים, ראה: אברהם בן-יעקב, קברים קדושים בבבל, ירושלים תשל"ד, עמ' לח ואילך).
סיפורי מופת רבים נקשרו בקבר יחזקאל, ויהודים רבים נהגו לפקוד אותו כמקום תפילה ובקשה לישועה. מנהג עתיק היה להגיע אל קברו של יחזקאל הנביא בחג השבועות, מפני שביום הראשון של החג קריאת ההפטרה היא במעשה המרכבה שבראש ספר יחזקאל. בהילולא זו נהגו להשתתף אלפי יהודים מהאזור. זמן נוסף שיוחד לעלייה לרגל היה חודש אלול ומועדי תשרי שאחריו. בביקורם בקבר נהגו העולים לקרוא נוסח מיוחד של פסוקים ותפילות מתוך מגילות שנכתבו על קלף (ראה: קברים קדושים בבבל, שם, עמ' פ-פא).
תוכן המגילה שלפנינו: שתי פרשיות מתוך ספר יחזקאל (פרשת מעשה המרכבה מפרק א ופרשת העצמות היבשות מפרק לז); תפילה ארוכה – "שלום עליך מרנא ורבנא, שלום לך ושלום לכבוד גופך הטהור והקדוש הנקבר במקום הזה... ובכן באנו לפניך במר נפש להשתטח קבר הצדיק הזה יחזקאל הנביא ע"ה זיע"א..."; מספר פרקי תהלים ומאמרי חז"ל; ותפילה קצרה נוספת – "יהי רצון... שכל מה שבקשנו מלפניך יהיו בעיניך כקטורת...".
בראש המגילה כתובת הקדשה: "קודש לה' הקדיש אותה ה"ר אברהם עזרא ציון רחמים יחש"ל אכי"ר [יחי שמו לעד אמן כן יהי רצון]".
גובה הקלף: 10.5 ס"מ בקירוב. כתמים, קרעים ופגמים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. שרוך סגירה בראש המגילה.
ספר "הצעה על אודות הגט", אודות פרשת הגירושין של בני הזוג תמרי-ונטורוצו והפולמוס סביבה, עם חליפת אגרות בין הרבנים ופסקי דין. ונציה, [שכ"ו 1566. דפוס זורזי די קבאלי].
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר. מעבר לדף השער רישום בעלות (מחוק מעט) בכתב-יד בנו: "שייך לה"ה כבוד הוד עטרת תפארת אאמ"ו הרב הגאון הגדול מו"ה עקיבא איגר נ"י מא"ש [=מאיזנשטאט] לע"ע [=לעת עתה] אב"ד ור"מ פק"ק מארקיש פרידלאנד יע"א [--] בנו עבדו הקטון אברהם".
נדפס במסגרת הפולמוס בפרשת תמרי-ונטורוצו (ראה להלן). הספר שלפנינו יצא מטעמם של משפחת תמרי ורבני ונציה שצדדו בה. בראש הספר: "הצעת המעשה" – תיאור השתלשלות הפרשה מנקודת מבטם. לאחר מכן, נדפסו המכתבים ופסקי הרבנים שניתנו בפרשה זו לטובת משפחת תמרי, בהם מובעת בין היתר ההתנגדות לרבי משה פרובינצאלו וסיעתו.
מלבד "הצעת המעשה" כולל הספר גם את הפרקים: "מעשה הגרושין", "קול מפלת המגרש", "קול צעקת הרועים", "קול ענות גבורה" ("חבור... ר’ ברוך עזיאל יצ"ו בן ברוך חזקיטו זצ"ל, להורות כשרות הגט... וקרא שמו מגילת איכה יועם זהב"), ו"קול אלדים חיים".
כפי שהוכיח י' יודלוב (הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-וינטורוצו, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ’ 105-114), הספר שלפנינו נדפס בשלבים: תחילה נדפס הפרק הראשון בלבד – "הצעת המעשה" (דפים א-ד), תחת השם "שאלה על אודות הגט". בשלב השני נדפסו דפים א-ד מחדש, וצורפו להם פרקים נוספים, דפים ה-מא, תחת הכותרת "הצעה על אודות הגט" (לעיתים גם צרפו את דפים ה-מא החדשים לטפסים קיימים של "שאלה על אודות הגט"). טפסים בני מא דף נמצאים בספריה הלאומית בירושלים ובספריית הרוזנטליאנה. בשלב השלישי הדפיסו המשך לחיבור, דפים מב-עז (בשלב זה הדפיסו גם את דפים לט-מא, בשינויים מסויימים). מרבית הטפסים הידועים כיום הם בני עז דף. אף העותק שלפנינו מסתיים בדף עז, אולם חל שיבוש בהדפסת דפים לט-מ – עמודים לט/1 ומ/2 נדפסו על אותו דף (משני צדיו) ואילו עמודים לט/2 ומ/1 נשמטו.
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומר שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם: הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) – מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" – אמר אברהם בן הרב המחבר); וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה.
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס מחידושיו את הספר "דרוש וחידוש", וכן נדפסו חלקים נוספים מתשובותיו. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, כפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים. הגאון רבי חיים ברלין סיפר על אביו הנצי"ב מוולוז'ין: "ותיבה ממש אחת מלשון רע"א ז"ל היה מכריע בעיניו כמה וכמה דפין מפלפולי ספרים אחרים" (מרומי שדה, א, ירושלים תשט"ז, בהקדמה).
לט, מא-עז דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. סימני עש. חיתוך דפים על גבול הכותרות (עם פגיעה בכותרות במספר דפים). כריכת עור חדשה. נתון בנרתיק תואם.
בדף יו/2 מופיע האזכור היחיד של הדפוס העברי ברומא במאה הט"ו ("...שסדר הרשב"א ז"ל כמו שכתוב בתשובותיו הנדפסות ברומי..."; שו"ת הרשב"א נדפס שם בשנת רל"ב בקירוב).
מקור: אוסף ספריית קרן ולמדונה.
"שערורית הגט" תמרי-ונטורוצו – פרשה שהסעירה את יהדות איטליה
פרשת תמרי-ונטורוצו היתה מן הפרשיות שהסעירו את הציבור היהודי באיטליה במאה ה-16. היה זה פולמוס הלכתי על פרשת גירושין שהתפתח לפולמוס חריף בו השתתפו רוב רבני איטליה, ואף רבנים מחוצה לה, משאלוניקי, קושטא וארץ ישראל. בפולמוס עורבו גם שלטונות הכנסייה והרשויות בערים שונות באיטליה.
שתי הדמויות המרכזיות בפרשה זו היו הרופא יוסף בן משה הכהן תמרי ושמואל שלומיאל הקטן – המכונה ונטורה או ונטורוצו – בן משה מפרוג'ה. תמרי היה אחד מרופאי העיר ונציה ובעל מעמד והשפעה בקרב הציבור היהודי והציבור הנוצרי בעיר. בשנת ש"כ (1560) אירס שמואל ונטורוצו את תמר, בתו של יוסף תמרי, אך בינו לבין אבי כלתו פרצו חילוקי דעות וכעבור שלושה חודשים עזב ונטורוצו את ונציה. לפי טענתו של ונטורוצו הוא נאלץ לברוח מוונציה לאחר שחמיו לעתיד הלשין עליו בפני השלטונות. גם אחרי בריחתו רדף אותו תמרי בכל מקום אליו הגיע, כשהוא תובע ממנו סכום כסף שלטענתו התחייב לשלם לו. לאחר כארבע שנים פנה תמרי אל המהר"ם מפאדובה וביקש ממנו שיתערב בפרשה. בד' אדר שכ"ד פסק המהר"ם מפאדובה כי על ונטורוצו לכנוס את ארוסתו או לגרשה בתוך חודש ימים (באותה התקופה באיטליה נערך טקס הקידושין בזמן האירוסין ועקב כך נחשבה בתו כנשואה). לאחר דיונים משפטיים רבים, התרצה ונטורוצו לחזור לוונציה, ולגרש את ארוסתו. אך בכך לא תמה הפרשה, שכן לאחר נתינת הגט החל ונטורוצו לטעון כי הגט הוצא ממנו שלא ברצונו וכי ביטל אותו מראש ב"מודעא" שמסר קודם לכן, ולמעשה הגט איננו תקף. שני הצדדים עירבו במחלוקת את השלטונות הכנסייתיים והחילוניים בוונציה ובפירנצה, בפיררה ובמנטובה, ועוד. במחנה היהודי היו מעורבים במחלוקת רוב רבניה של איטליה. כל אחד מן הצדדים זכה לסיעה של רבנים שעמדה לצדו. בראש סיעתו של תמרי עמדו רבני ונציה, ובראש סיעתו של ונטורוצו עמד רבי משה פרובינצאלו – רבה של מנטובה, ועמו רבנים נוספים. מצדם של רבני ונציה הוטל חרם על ונטורוצו ובמקביל הם פסקו כי הגירושין תקפים. מאידך, רבי משה פרובינצאלו, שעמד בראש התומכים בוונטורוצו, פסק כי הגט בטל וכי בתו של תמרי אינה רשאית להינשא כל עוד יתבררו הדברים בבית דין. הדבר עורר כעס גדול על רבי משה פרובינצאלו ומשסירב להופיע בפני רבני ונציה ולהסביר את עמדתו, הוציאו נגדו פסק המורידו מגדולתו. במקביל שלחו שתי הסיעות חוזר אל רבני קהילות ברחבי איטליה, ובכך הצטרפו רבנים רבים לפולמוס. מרבני ארץ ישראל עמדו לצדו של רבי משה פרובינצאלו רבי יוסף קארו וחכמי צפת, ולרבני ונציה הצטרף רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז). כל אחד מן הצדדים אף הדפיס עלונים וספרים שתמכו בגרסתו, ופרסם את פסקי הרבנים המצדדים בו.
לפנינו שלושה ספרים שנדפסו במהלך הפולמוס, בשנת שכ"ו: "הצעה על אודות הגט" (פריט 14) שנדפס בוונציה מטעם סיעתו של תמרי (קונטרסים שנדפסו לחוד ונאספו בהמשך לספר), הספר "אלה הדברים" שנדפס במנטובה מטעם סיעתו של ונטורוצו (פריט 12), ו"ביאור זה יצא ראשונה" – פסקו של רבי משה פרובינצאלו באותו עניין, שנדפס אף הוא במנטובה (פריט 13).
על הפרשה בהרחבה ראה: ש' סימונסון, פרשת הגט תמרי-וינטורוצו, תרביץ, כח, תשי"ט, עמ’ 375-388; הנ"ל, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, ב, ירושלים תשכ"ה, 367-364; י' יודלוב, הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-וינטורוצו, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 114-115; א' קופפר, הבהרות נוספות לשערורית הגט תמרי-ונטורוצו, תרביץ, לח, תשכ"ט, עמ' 54-59; הרב צ' גרטנר, פרשת הגט תמרי-ונטורוצו – גילויים חדשים מבית מדרשו של מרן הבית יוסף, מוריה, שנה טז, אייר תשמ"ח, עמ' ט ואילך.
החומש הראשון בו נדפס הטקסט המקראי לצד תרגום אונקלוס ופירוש רש"י. יתכן שהוא גם החומש הראשון שנדפס עם ניקוד וטעמים (חומש מוקדם נוסף עם ניקוד וטעמים נדפס בידי יצחק בן אהרן דאישטי ומשה בן אליעזר רפאל; שנת הדפסתו אינה ידועה בדיוק – הוא מתוארך לשנת ר"מ בקירוב, אך אין לדעת אם נדפס קודם החומש שלפנינו או לאחריו).
הדפסה נאה, מן התקופה הראשונה של הדפוס העברי, על נייר איכותי במיוחד.
הטקסט נדפס בשני סוגי אותיות: המקרא, כותרי העמוד, מילות הפתיחה בתרגום, בפירוש ובקולופון, נדפסו באותיות מרובעות גדולות בסגנון ספרדי. תרגום אונקלוס, פירוש רש"י, "סך הפסוקים" והקולופון, נדפסו באותיות בינוניות בסגנון איטלקי.
המהדורה שלפנינו נערכה בידי יוסף חיים בן אהרן שטרשבורק צרפתי. הספר נדפס בידי אברהם בן חיים מן הצבועים מפיזארו, במימונו ובהזמנתו של יוסף בן אברהם קרוויטה.
פירוש רש"י שבהוצאה זו הוא הבסיס לפירוש רש"י שברוב ההוצאות של המקרא. על רמת הדיוק של פירוש רש"י במהדורה שלפנינו ניתן ללמוד מעדותו של המדפיס הנודע גרשם שונצינו, שמזכיר את המהדורה שלפנינו בפירוש רש"י לתורה שהדפיס ברמיני, רפ"ה בערך: "אני צעיר המחוקקים... בנו משה... איש שונצינו... נתיאשתי להדפיס עוד בכת' ישראל ולא בכתב יוני וגם ברומיי... ויהי היום ואני בעיר פאדואה והנה אנשים נצבים עלי... ויפצירו עלי מאד לעשות הפרוש מרש"י על התורה באמרם כי כל הנדפסים וגם הכתובי' ביד אינם מכוונים.... אכן הנדפס בבולונייא טוב מכלם כי הגיה הטופס האלהי מה"ר יוסף שטרושבורק ז"ל...".
לפנינו עותק חלקי, הכולל את מרבית הספר (כולל קולופון הסיום בשלימותו).
בעמוד האחרון נדפס קולופון ארוך ומפורט, שהוא מן התעודות המוקדמות ביותר לתולדותיו של הדפוס העברי באיטליה: "אני יוסף חיים בהר' אהרן זלה"ה שטרשבורק צרפתי, ראיתי המלאכה הנכבדת אשר החלו לעשות חומש ותרגום ופירוש רש"י בכרך אחד, ובחנתי כי מאת ה' היתה זאת נפלאת היא, ונתתי את לבי להגיה הפירוש מרש"י ולהחזיר העטרה לישנה כפי האפשר, וזאת היתה משמרתי ידעתי ימצאו בו התלמידים מרגוע לנפשותם שמה ינוחו יגיעי כח, כי הדברים אשר היו חשוכים בהבנתם מרוב הטעויות יהיו להם לאורה וימתקו להם בפיהם כדבש למתוק, ומאד העירותי לב המשתדלים במלאכה לעשות אותה, ובהיותם תלוים ועומדים אם לעשות אם לאו שנסתי מתניהם אמרתי להם, חזקו ואמצו כי מלאכת שמים היא. ותשלם כל המלאכה מלאכת עבודת הקדש חומש ותרגום ופירוש רש"י בכרך אחד מדוקדקים במאד בכל הצריך להם, והעיר א' את רוח המפואר משכיל ונבון האלוף כמ"ר יוסף קרוויטה יצ"ו בכמ"ר אברהם זלה"ה להכין את כל העבודה לעשות אותה בכספו וזהבו, הכין כל כליה והשכיר אומנים ופועלים הבקיאי' וזריזים במלאכת הדפוס [...] ויבחר לו איש בקי במלאכה אומן יקרא אין כמוהו בכל הארצות במלאכת הדפוס בכתב אשורי ובלשו' עבר שמו נודע בשערים מישטרה אברהם יצ"ו בכמ"ר חיים זלה"ה מן הצבועים מארץ פיסרו, ונשלמה המלאכה התמימה ביום ששי בחמשה ימים לירח אדר הראשון שנת חמשת אלפים ומאתים וארבעים ושתים לבריאת עולם פה בולונייא, וכל הקונה מאלו הספרים טוב טוב יאמר הקונה, וההוגה בהם יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח וחיים ושלום על ישראל אמן".
בשולי הדפים ועל אותיות במספר מקומות מופיעים הגהות מסורה (קצוצות) וסימונים מיוחדים, שנכתבו בתקופה מוקדמת. סימונים אלה מתעדים אותיות מיוחדות ותגים לפי המסורה ומנהג הסופרים הקדמונים. מסורת מיוחדת זו מופיעה בספר קדום המכונה "ספר תאגי", והיא מוזכרת על ידי הרמב"ם (הלכות ספר תורה פרק ז' הלכה ח'): "...ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות, כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות, כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה...". מסורת כתיבה זו נעלמה בהדרגה מספרי התורה, במהלך הדורות, עקב אי האחידות שבגרסאות השונות ובהסתמך על תשובת הרמב"ם לפיה ספר תורה איננו נפסל בהעדר התיוג המרובה והאותיות המשונות. בעותק שלפנינו עמל מאן דהוא לשמר את מסורת התיוג הידועה לו בסימונים רבים לאורך הספר.
רישום בעלות בעמוד האחרון, בכתיבה איטלקית, של "הצעיר שמואל יצ"ו בכמ"ר בן ציון ז"ל מקורייו [Correggio] פה בעיר פלורינצה שנת הגלג [השל"ג?]".
עותק חלקי. [171] דף. במקור: [220] דף. חסרים [49] דפים (46 דפים ראשונים, שני דפים מפרשת תצוה והדף האחרון שהיה חלק במקור). שני דפים נכרכו שלא כסדרם. הרכב הקונטרסים שלפנינו: ו8 (חסרים קונטרסים א-ה ושני הדפים הראשונים של קונטרס ו), ז-ח8, ט9, י9 (חסר דף אחרון), יא3 (חסר דף ראשון), יב-יג6, יד10, טו8, יו6 (הדף הראשון של קונטרס יו נכרך בטעות בפרשת בחוקותי), יז8, יח10, יט8, כ10, כא8, כב4, כג8, כד6 (הדף האחרון נכרך בטעות אחרי הדף הראשון של קונטרס כה), כה10, כו-כז8, כח5 (חסר הדף האחרון – ריק במקור). הקונטרסים אינם מסומנים (התחלות הקונטרסים נרשמו על ידי פ' תשבי, ראה להלן).
33 ס"מ. שוליים רחבים (בעיקר השוליים התחתונים). נייר בהיר, עבה ואיכותי. דפים שלמים ונאים. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. במספר דפים כתמים כהים (במקום אחד עם פגיעה בטקסט). קרע חסר קטן בשוליים התחתונים של אחד מהדפים בפרשת בלק, וקרע חסר נוסף בשוליים העליונים של אחד מהדפים בפרשת דברים (שניהם ללא פגיעות בטקסט), משוקמים במילוי נייר. הדבקות נייר לחיזוק בשולי מספר דפים (בעיקר בדפים האחרונים). קרעים חסרים בשולי הדף האחרון, משוקמים בהדבקות נייר משני צידיו (לאורך ולרוחב השוליים). רישומים. כריכת עץ חדשה, עם שדרת עור ואבזמי מתכת נאים לסגירה. נתון בקופסה, מחופה קטיפה מצדה הפנימי.
הספר העברי היחיד בתקופת האינקונבולה בו מוזכרת העיר בולוניה כמקום הדפוס.
המדפיס אברהם חיים מפיזארו, ממשפחת מן הצבועים ("de Tintori" באיטלקית), ייסד את הדפוס העברי בפירארה. הוא רכש את אותיותיו של המדפיס אברהם כונת וכן שני גליונות מתוך ספר "טור יורה דעה" שכונת החל בהדפסתו. אברהם חיים השלים את הדפסת הטור, וכן הדפיס בפירארה ספר נוסף, פירוש על ספר איוב לרלב"ג. שני הספרים נדפסו בשנת רל"ז והנם הספרים היחידים הידועים לנו מדפוס זה. כפי הנראה, למרות כישוריו, לא הצליח כמדפיס עצמאי, ועבר לעבוד בבתי דפוס שונים, במקומות אחרים. יש לשער כי היה מעורב בהדפסתם של מספר ספרים בבולוניה, אך שמו מוזכר כמדפיס בעיר רק במהדורת החומש שלפנינו. הדפסת החומש בתקופה כה מוקדמת של הדפוס היתה מלאכה קשה ומורכבת, ולא לחינם הפליג מגיה הספר בשבחי המדפיס בקולופון ("איש בקיא במלאכה, אומן יקרא, אין כמוהו בכל המדינות במלאכת הדפוס בכתב אשורי ובלשו' עבר..."). שמו נזכר כמדפיס בעוד ספר אחד רב חשיבות – התנ"ך השלם הראשון, עם נקודות וטעמים, שנדפס בבית דפוסו של יהושע שלמה בן ישראל נתן שונצינו, שונצינו רמ"ח (ראה א' מ' הברמן, הספר העברי בהתפתחותו, ירושלים תשכ"ח, עמ' 84-86; ח' ד' פרידברג, תולדות הדפוס העברי במדינות איטליה, תל-אביב תשט"ז, עמ' 28-29; על פי פרידברג התגורר אברהם חיים מפיזארו בבולוניה החל משנת רמ"א בערך; ראה חומר מצורף).
על נוסח המקרא בהוצאה זו ראה: Ch. D. Ginsburg, Introduction to the Massoretico-Critical edition of the Hebrew Bible, New York 1968, p. 794-802.
לתיאור מפורט של מהדורה זו, ראה: פ' תשבי, בתוך: אוהב ספר, 1, תשמ"ז, עמ' לד-מ, מס' 26; ש' יקירסון, קטלוג האינקונבולים העבריים מאוסף ספריית בית המדרש לרבנים מאמריקה, ניו יורק וירושלים, תשס"ד, כרך ראשון, עמ' 85-89; A.K Offenberg, Hebrew Incunabula in Public Collections, Nieuwkoop 1990, no. 3; ., Catalogue of books printed in the XVth century now in the British Museum. Pt 13 (2004), Hebraica, pp. 26-27.
מרבית העותקים הידועים נדפסו על קלף. עותקים מודפסים על נייר נדירים ביותר (ראה אופנברג, שם).
ספר משל הקדמוני, הספר העברי המאויר הראשון, נדפס לראשונה על ידי המדפיס גרשם שונצינו בברישה, בשנת רנ"א 1491 בקירוב. לפנינו מהדורתו השניה של הספר, שאף היא נדפסה על ידי שונצינו.
המחבר, רבי יצחק בן שלמה אבן סהולה, פילוסוף, רופא ומקובל. נולד בספרד בשנת 1244, ונפטר כפי הנראה בסוף המאה ה-13. חיבורו משל הקדמוני הוא מקאמה יהודית (פרוזה מחורזת), המשלבת אגדות, משלים ושירים, שמטרתם ללמד מוסר ומידות טובות. המחבר משתמש באגדות בעלי חיים שונות כאלגוריה מוסרית. בתוך החיבור מתנהל דו-שיח בין המחבר לבין ה"מקשה" – חכם יריב. השניים מתווכחים על חשיבותן וסגולתן של המידות המוסריות וכל צד משתמש באגדות ומשלים כאמצעי להביע את דעתו.
הספר כולל חיתוכי עץ רבים – איורי סצנות מתוך המשלים והסיפורים, עם דמויות בעלי חיים ובני אדם. מקורם של האיורים בכתב היד של המחבר, רבי יצחק אבן סהולה, ששילב אותם בין קטעי הטקסט (כתב יד זה אבד). איורים אלה הועתקו בכתבי יד מאוחרים יותר, ומשם עברו אל הדפוס, לראשונה על ידי בני משפחת שונצינו.
בעותק שלפנינו מופיעים 76 חיתוכי עץ (מתוך 81). העותק חסר שלושה דפים (שבהם מופיעים במקור חמישה איורים). חלק מהטקסט החסר הושלם בכתב-יד, בכתיבה איטלקית (מתקופת הדפסת הספר).
בין האיורים שלפנינו מופיעים שני איורים שנשמטו מן המהדורה הראשונה ("צורת המלך והחוזה מדבר רעיוניו, וספרי מתים פתוחים לפניו" בדף [53/א], ו"צורת גלגלי השחקים אחד באחד כגלדי בצלים דבקים" בדף [61/א]), ואיור מקורי למהדורה זו (האיור האחרון בספר – "צורת איש האלדים מדבר בפי מהללו והמחבר שומע כי הטה אזנו לו"). מרבית האיורים נצבעו ביד.
בדף א/2, נדפס שיר לכבוד הספר (הפותח במילים "אנוש שלח תשורת חן"), מוקף במסגרת מאוירת בחיתוך עץ.
בעמוד הראשון חיתוך עץ גדול – דגל-המדפיס של גרשם שונצינו: חומה ומגדל ושני שומרים על רקע שריגי אקנטוס ופרחים. בראש חיתוך העץ מופיע הכיתוב: "גרשם המחוקקי ב"הח"ר משה ז"ל זרע ישראל איש שונצינו". מעל ומתחת לחיתוך העץ מופיע הכיתוב: "מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב". דגל מדפיס זה מופיע רק בספר שלפנינו. מאוחר יותר השתמש שונצינו בדגל מדפיס אחר, פשוט יותר (ראה: א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, מס' 5; הערה בעמוד 123-124).
בני משפחת שונצינו היו מחשובי המדפיסים העבריים במאות ה-15 וה-16 ובפרט בתקופת ערש הדפוס. את בית דפוסם הראשון הקימו בעיר שונצינו באיטליה בסביבות שנת רמ"ג (1483), ומאז נדדו עם כלי הדפוס ברחבי איטליה, שהו בערים שונות והמשיכו לעסוק במלאכת ההדפסה. אחד מבני המשפחה המפורסמים הוא גרשם שונצינו, מדפיס המהדורה שלפנינו.
עותק חסר. [63] דף. במקור: [66] דף. בעותק שלפנינו חסרים 3 דפים: הדף הששי של הקונטרס הראשון (הטקסט של עמוד א בלבד של דף זה הושלם בכתב יד על פני עמוד וחצי, ולאחריו נכרך דף ריק ללא כיתוב); הדף הראשון (במקומו נכרך דף ריק) והדף השמיני (הושלם במלואו בכתב-יד) של הקונטרס השני. (במקור נדפס הספר בתשעה קונטרסים; קונטרסים א-ח בני שמונה דפים כל אחד, קונטרס ט בן 2 דפים; לפנינו: קונטרס א' בן 7 דף, וקונטרס ב' – בן 6 דף; שאר הקונטרסים שלמים).
19 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים (בדף הראשון, עם דגל המדפיס – עקבות רטיבות, עם כתמי רטיבות גדולים וכהים). קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט (בדף [2], עם כותר הספר, קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט לאורך השוליים הפנימיים, משוקמים בהדבקת נייר משני צדי הדף; בדף [6] קרע חסר עם פגיעה בטקסט). סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר דפים (בחלק מהדפים סימני עש בשוליים הפנימיים של הדפים בצמוד לשדרה; הפגיעות בטקסט הן בכששה מהדפים האחרונים). חיתוך שוליים עליונים על גבול הטקסט, עם חסרון ופגיעה בטקסט במספר דפים (חיתוך השוליים בדף הראשון עם פגיעה בחלקה העליון של המסגרת המאויירת). הדבקות נייר לחיזוק במספר מקומות. דפים מנותקים או רופפים. רישומים בכתב-יד. כריכת עור עתיקה ופגומה (קרע חסר בחלקה העליון של השדרה), מנותקת בחלקה, עם סימני עש רבים וקשים. נתון בקופסה תואמת, חדשה.
מהדורה נדירה במיוחד. אינה מופיעה בקטלוג הספריה הלאומית (שם מופיע צילום עותק [לא שלם] מאוסף ספריית JTS), ועל פי מיטב ידיעתנו לא הופיעה במכירות פומביות בעבר. אופנברג (ראו להלן) מזכיר 8 עותקים בלבד המפוזרים ב-7 ספריות בעולם, חלקם בלתי שלמים.
ספרות:
M. Marx, Gershom Soncino, בתוך: ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס, ניו יורק תש"ג, עמ’ X-I.
ש' יקירסון, קטלוג האינקונבולים העבריים מאוסף ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה. ניו יורק-ירושלים, תשס"ד-תשס"ה, עמ' 362-367.
Hebrew Incunables, a Bibliographical Essay, by Lazarus Goldschmidt, אוקספורד, 1948, עמ' III, הערה 6.
A. K. Offenberg, Hebrew Incunabula in Public Collections, Nieuwkoop 1190, no. 60; Catalogue of books printed in the XVth century now in the British Museum. Pt. 13 (2004), Hebraica, p. 76.
יחד עם הספר כרוכים הספרים הבאים (בראש הכרך):
• ספר מהלך שבילי הדעת, מאת רבי משה קמחי, עם פירוש רבי אליהו הלוי אשכנזי – "הבחור". [פיזארו, רע"ה 1515, בערך. דפוס גרשם שונצינו]. מהדורה שניה. נדפס בלי שער. העמוד הראשון חלק. קולופון: "נדפס ע"י המחוקק אשר מבני שונצינו והוא גר שם פיזרו הקריה".
[4]; [12]; [18] דף. הדפים נכרכו בסדר משובש. במקור: [22]; [12] דף. [12] דף של חלקו השני של הספר נכרכו באמצעו של החלק הראשון, לאחר דף [4]. מצב טוב-בינוני.
• ספר לשון למודים, על חכמת הדקדוק, מאת רבי דוד אבן יחיא. [קושטא, רס"ו 1506. דפוס דוד ושמואל בן נחמיאש]. מהדורה ראשונה.
[60] דף. מצב טוב. כתמים. קרע קטן בדף האחרון, עם פגיעה קלה בטקסט.
• פרקי אליהו, חיבור אודות כללי הדקדוק העברי "בכללים קצרים באותיות ובנקודות ובשאר דברים", מאת רבי אליהו הלוי אשכנזי – "הבחור". [פיזרו, ר"פ 1520]. "נדפס ראשונה במדינת איטליא על ידי צעיר המחוקקים קטון התלמידים נודע בישראל שמו" [דפוס גרשם שונצינו]. מהדורה ראשונה.
[19] דף. 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים, בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות בדף השער ובדפים נוספים. חיתוך דפים על גבול הטקסט, עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים. רישומים רבים בכתב-יד.
העותק של רבי יצחק לאמפרונטי – בשערים ובעמודים הראשונים של ארבעת הספרים חתימות "מהצעיר יצחק לאמפרונטי" [רבי יצחק לאמפרונטי (תל"ט-תקי"ז), חכם, רופא ומגדולי רבני איטליה. רב וראש ישיבה בפירארה. תלמידיו כיהנו כרבני קהילות חשובות באיטליה. התפרסם במפעלו המונומנטלי, סדרת הספרים "פחד יצחק" – האנציקלופדיה ההלכתית הראשונה שרק חלקה נדפס בחייו].
חתימות ורישומים נוספים (בהם: "קנין כספי משה בכמ"ר משלם מקאמיורי יצ"ו"). הגהות בכתיבה איטלקית בשולי הדפים. חתימות צנזורים בעמוד האחרון (הריק) של משל הקדמוני.
דיו על נייר, כתיבה תימנית נאה במיוחד, בשני טורים, באותיות מרובעות גדולות (ככתיבת סת"ם), עם ניקוד וטעמים.
"המסורה הקטנה" מופיעה בצידי כל אחד משני הטורים, ו"המסורה הגדולה" מופיעה בראשי ובשולי הדפים, באותיות קטנות. הדפים של "שירת הים" ו"שירת האזינו" נכתבו כמו בספר תורה ("אריח על גבי לבנה" ו"אריח על גבי אריח"). בעמודי ה"שירות" נכתבה המסורה הגדולה בכתיבה מיקרוגרפית (בצורת רשת מסורגת; אחד המאפיינים של הסופרים ממשפחת בניה).
בראש הכרך מופיע החיבור "מחברת התיג'אן", על כללי ההיגוי והניקוד (חסר).
כתב היד זוהה ע"י ד"ר עדנה אנגל ממפעל הפליאוגרפיה העברית ככתב ידו של הסופר רבי בניה בן סעדיה בן זכריה – "הסופר המפורסם ביותר בתימן" (אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 42), ראש למשפחת סופרים מפורסמת שפעלה בעיר צנעא בתימן. ידועים קולופונים לספרים אחרים בכתיבת ידו, בהם הוא חותם: "ספרא חלשא... קטן הסופרים... בניה בן סעדיה בן זכריה בן בניה בן עודד, הידוע בן מרגז" (ראה מ' בית אריה, אסופת כתבים עבריים מימי הביניים, כרך א', כתב מזרחי וכתב תימני, ירושלים תשמ"ח, לוח 140). הנוסע המפורסם רבי יעקב ספיר, שביקר בארץ תימן במאה ה-19, מספר עליו בספרו "אבן ספיר": "...ספרי כ"י מתנ"ך עתיקי יומין הרבה לא מצאתי פה כאשר פללתי, כי גלותם וטלטולם האחרונים לא השאירו למו פליטה, והיותר ישנים הם כחמש מאות שנה, והמדוקדקים שבהם הם מהסופר האומן המדייק בניה הסופר, ואומרים שארבע מאות ספרים כתב בחייו ואם לפלא בעיניכם גם בעיני יפלא..." (אבן ספיר, ליק, 1866, דף קב). רבי יעקב ספיר מספר גם על מרים הסופרת, בתו של רבי בניה הסופר, שעסקה במלאכת העתקת ספרים: "גם בת היה לו סופרת אומנת, והראוני ממנה חומש כ"י כתוב בסופו 'אל תשיתו עלי חטאת אם תמצאו בו שגיאות, כי אשה מינקת אנכי, מרים בת בניה הסופר' – והוא מדויק וכתיבה יפה ומאושרת מאד" (אבן ספיר, שם).
מארי בניה עצמו כתב ספרים בין השנים ר"י-רמ"ג בקירוב (1450-1483 בקירוב) והוא נפטר בערך בשנת רמ"ד 1484, כפי שעולה מקולופון של בנו הסופר רבי יוסף בן בניה, המזכיר את אביו בברכת המתים (כ"י ירושלים, אוסף בניהו, הובא אצל: מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', פעמים – רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, גליון 64, תשנ"ה, עמ' 63).
ב"אנציקלופדיה לחכמי תימן" נכתב כי רבי בניה בן סעדיה הוא "הסופר המפורסם ביותר בתימן... פרסומו בא בזכות עשרות כתבי יד שהעתיק הוא, בניו ונכדיו... עפ"י דעה אחת שימש ראב"ד בצנעא... רוב מוחלט של הספרים שהעתיקו, הם ספרי תנ"ך בתוספת מסורה ומחברת התיג'אן... העתקותיו נחשבות כמדויקות ביותר, והוא נחשב כבר סמכא הגדול ביותר בתחום מסורת המקרא. שאלת זיקת המסורת שבספריו לאסכולת המסורת של טבריה במסורת המקרא, עוררה פולמוס גדול בן החוקרים... עפ"י המסורת העתיקו הוא ומשפחתו מאות כתבי יד ובידינו הגיעו עשרות..." (גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 42-43). ראה שם רשימה חלקית של כתבי יד הידועים ממנו כיום.
במפעל הפאליאוגרפיה העברית נמנו קרוב ל-40 כתבי יד ממשפחת בניה הסופר, הנמצאים כיום בספריות ובאוספים שונים (מ' ריגלר, 'בניה הסופר וצאצאיו – משפחת סופרים מתימן', שם, עמ' 54).
כתב היד שלפנינו אינו שלם, וחסרים בו לפחות שלשה דפים: ב"מחברת התיג'אן" חסרים כנראה הדף הראשון והדף האחרון, ואילו כתב היד של החומש עצמו כמעט שלם וחסר בו רק דף אחד בתחילתו. כתב היד מתחיל באמצע הפרק הראשון של ספר בראשית, ומסתיים בסוף פרשת וזאת הברכה (הדף האחרון קרוע במחציתו האחרונה, עם חסרון הפסוקים האחרונים של פרשת וזאת הברכה). טקסט המסורה נפגע וחסר ברוב הדפים.
[20] דף; [193] דף. כ-25 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. בלאי רב וסימני עש. כל הדפים עם קרעים חסרים ופגיעות רבות בטקסט שבשוליים. בחלק מהדפים חסרונות בטקסט גם במרכז הדפים. כל הספר משוקם במילוי נייר. הגהות בכתיבה עממית מאוחרת. כריכה חדשה.