אוסף ייחודי של תעודות זהות, מסמכים ואישורים, המתעדים את קורותיה של סלה הלצל (Sala Helzel) אישה יהודייה שנמלטה מגטו קרקוב בשנת 1942, הסתירה את מוצאה היהודי וחיה תחת השם הבדוי לודביקה הלסקה (Ludwika Halska) עד סוף מלחמת העולם השנייה. האוסף נחלק לשני חלקים: תעודות ומסמכים מתקופת המלחמה, תחת שמה הבדוי, ומסמכים שהונפקו לאחר המלחמה, כששבה להשתמש בשמה. פולין ואוסטריה, תחילת-אמצע שנות ה-40. גרמנית, פולנית ואנגלית.
האוסף מגולל את סיפור הישרדותה של סלה הלצל בימי השואה. הלצל נולדה בשנת 1923 בכפר הפולני Rzepiennik, ובשנת 1940, לאחר כיבוש פולין, נלקחה עם משפחתה לגטו קרקוב. בדרך לא ידועה, הצליחה הלצל לברוח מהגטו בשנת 1942, ולהשיג מסמכים רשמיים, חתומים בחותמות הרשויות הגרמניות, המעידים שהנה אישה פולנייה בשם לודביקה הלסקה שנולדה בעיר קרקוב. בעזרת מסמכים אלה חיה בוורשה ועבדה כטכנאית מעבדת רנטגן עד שנת 1943. בשנה זו סופחה אל פלוגה של עובדי כפייה פולנים, ונשלחה מפולין לאוסטריה, שם עבדה, כנראה בניקיון של בתי חולים באזור פלדקירך. בשנת 1945 שוחררה בידי כוחות צרפת החופשית. כפי הנראה, היגרה לארה"ב, ומשם לארץ ישראל.
האוסף כולל:
תעודות ומסמכים שהונפקו עבור הלצל תחת זהותה הבדויה כלודביקה הלסקה, ובהם: • קנקארטה (Kennkarte) – מסמך זיהוי רשמי בשטחים הכבושים של גרמניה הנאצית (תעודה בצבע אפור, שהוקדש לפולנים). 1942. • כרטיס זיהוי ל"משרתי ציבור לא-גרמניים" (Nichtdeutsche Verwaltungsdienst Angehörige), כטכנאית מעבדה (laborantin). ורשה, 1943. • הוראת התייצבות מטעם הגנרל גוברנמן בקרקוב, מחלקת העבודה, לקראת נסיעה לעבודות כפייה בשטחי אוסטריה. • תג בד לעובדי-כפייה פולנים (Zivilarbeiter), עם האות P במרכזו. • אישור מגורים בעיר האוסטרית קופשטיין (במשותף עם שלוש שותפות לדירה), עם פירוט קצבאות של מוצרי מזון: סוכר, תפוחי אדמה, ריבה, ביצים, חלב טרי וסבון. 1943. • ועוד.
תעודות ומסמכים שהונפקו עבור הלצל לאחר המלחמה, ובהם: • תעודה מזהה מטעם הרפובליקה האוסטרית, עם תמונתה. 1946 • טופס פרטים אישיים של אונרר"א, עם פירוט קורותיה במהלך המלחמה. 1946. • אישור מארגון אונרר"א למגורים זמניים במחנה המעבר (כנראה מחנה עקורים) בלינץ- Kleinmunchen, 1946. • כרטיס זיהוי זמני מטעם הממשלה הפולנית, המשלחת הפולנית ליישוב מחדש באוסטריה, 1946. • ועוד.
סה"כ כ-25 פריטים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

אוסף גדול ומגוון של ספרים, חוברות ופריטי דפוס שונים, שנדפסו בדפוסי כלכתה שבהודו במשך תקופה של כמאה שנה, מראשית הדפוס העברי בכלכתה בשנת תר"א (1840), ועד אמצע המאה ה-20.
אוסף נדיר בהיקפו, המכיל למעלה מ-100 פריטים, בהם ספרים, חוברות, דפים בודדים ולוחות שנה. באוסף מיוצגת ההיסטוריה של הדפוס העברי בכלכתה, החל מראשיתו בשנת תר"א, והוא כולל את מרבית הספרים שנדפסו בעיר בשנים הראשונות להקמתו – שנות הארבעים של המאה ה-19 (לפנינו 22 מתוך 26 הספרים הראשונים שנדפסו בכלכתה ע"י ר' אלעזר עראקי. מס' 1, 3-7, 9-10, 12-17, 19-26 ברשימת יערי), וכמחצית מן הכותרים שנדפסו בכלל בכלכתה. חלק מן הפריטים נדפסו בדפוס רגיל וחלקם בדפוס-אבן (ליטוגרפיה).
מקורו של האוסף בספריית הנגיד והאספן הנודע ר' דוד ששון, והוא שימש כבסיס העיקרי לרישום הביבליוגרפי של דפוסי כלכתה, שהכין החוקר והביבליוגרף אברהם יערי בספרו 'הדפוס העברי בארצות המזרח' (חלק ב', ירושלים ת"ש, כלכתה). עם זאת, באוסף שלפנינו ישנם פריטים רבים שאינם מופיעים ברשימת יערי.
בין הפריטים: • ספר שיר השירים, עם תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום לערבית-יהודית. כלכתה, [תר"א 1840]. יערי, מס' 1. הספר הראשון שנדפס בליטוגרפיה בכלכתה. באותה שנה נדפס ספר שערי קדושה [בדפוס רגיל] ע"י המדפיס ר' אלעזר עראקי. לפי יערי, מסתבר כי ספר שיר השירים קדם להקמת דפוס עראקי. מאז לא נדפס בכלכתה ספר נוסף בליטוגרפיה עד שנת תרל"א. • מסכת אבות, עם תרגום בערבית-יהודית. כלכתה, [תר"ד 1844]. יערי, מס' 15. נדפס על נייר כחלחל. • ספר רזיאל המלאך. כלכתה, [תר"ה 1845]. יערי, מס' 17. נדפס על נייר כחלחל. • קונטרס אמרי שבת, "לברר... איסור הליכות מסלת הברזל בעגלות הקיטור בשבת (נקרא בלשון אנגליז ריל וויה Rail Way)...", מאת רבי חיים יעקב הכהן [פיינשטיין] "שד"ר מעה"ק צפת". כלכתה, [תרל"ד 1874]. יערי, מס' 29. • קוואנין בית הכנסת מגן דוד תכב"ץ [תקנות בית הכנסת מגן דוד בערבית-יהודית]. כלכתה, [תרנ"ד 1894]. יערי, מס' 82. • ספר האחלמה, פתרון חלומות. כלכתה, תרמ"ד [1844]. כתב-יד בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 117. • דף בדפוס ליטוגרפי, עם הפיוט "מלך המפואר ברום הודו ואין צור בלעדו", מאת "בהכ"נ מגן דוד תכב"ץ ביום ראש חודש טבת תרפ"ד". נדפס לכבוד ר' אליהו משה דוויך הכהן במלאת חמישים שנה לרבנותו בביהכנ"ס מגן דוד בכלכתה. יערי, מס' 119.• דף בדפוס ליטוגרפי, בדיו מוזהבת, עם הפיוט "אל רחום שמך, אל חנוך שמך...". יערי, מס' 120. [כלכתה, ללא שנה]. • חוברת בדפוס ליטוגרפי, הפטרת תשעה באב, עם תרגום בערבית-יהודית, מאת "שלום יהושע עראקי הכהן ס"ט מלמד תינוקות כלכתה". [שנה לא ידועה]. יערי, מס' 123. • לוח ללימוד א"ב לילדים, עם הפסוקים שמע ישראל, ועוד. דפוס ליטוגרפי. [כלכתה, תר"ן]. יערי, מס' 124. • "תחל שנה וברכותיה", שני דפים מודפסים בדפוס ליטוגרפי, עם ה"סימנים" לליל ראש השנה. [כלכתה, ללא שנה]. יערי, מס' 132-133. • "תפלה נאה ומסוגל[ת] לאמרה קודם ואחר הדלקת נרות שבת קודש וימים טובים". [כלכתה, ללא שנה]. קונטרס בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 134. • חוברות תפילה לאירועים שונים (לכבוד המלכה ויקטוריה, להכתרת המלך ג'ורג', ועוד). • כרטיסים עם זמני תפילות בבית הכנסת. • לוחות שנה בפורמט גדול, לתליה על קיר. • ועוד.
את הדפוס העברי הראשון בכלכתה הקים יהודי ממוצא תימני בשם ר' אלעזר עראקי הכהן. בשנת תר"א יסד את בית דפוסו, שפעל עד שנת תרי"ז. הספרים שהדפיס מצטיינים בהידור, אף ביחס לספרים עבריים שנדפסו באירופה, ועל אחת כמה וכמה ביחס לדפוס קטן במקום נידח. נראה כי הוא יצק בעצמו את האותיות, ואכן צורת האות שלו שונה מאותיות דפוסים אחרים באירופה. כתימני השתדל להדפיס את ספרי חכמי תימן, ביניהם ספרי ההלכה של המהרי"ץ שנדפסו על ידו לראשונה, ושירי משוררי תימן ב"ספר הפזמונים". ר' אלעזר עראקי לא היה בעל מלאכה בלבד, אלא תלמיד חכם ואיש ספר, שערך, הגיה והתקין את החיבורים שהדפיס ובין היתר תרגם את ההגדה של פסח שנדפסה אצלו, ואף הוסיף עשרים ושנים מפיוטיו ב"ספר הפזמונים" שהדפיס. סמל הדפוס שמופיע בספריו הוא צורת ידי כהנים עם השם "עראקי" או "עראקי כ"ץ". עראקי חדל מלהדפיס בשנת תרי"ז בשל העדר שוק רחב מספיק לספריו. רוב הספרים שהדפיס עראקי נמצאים באוסף שלפנינו.
מלאכת הדפוס העברי התחדשה לאחר מכן רק בשנת תרל"א, ע"י המדפיס יחזקאל בן סלימאן חנין, שהדפיס בסך הכל עשרה ספרים (בהם שני ספרים מאת שד"ר צפת רבי חיים יעקב הכהן פיינשטיין). באוסף שלפנינו ששה ספרים מדפוסו.
בשנת תרמ"א הקים רב בית הכנסת "מגן דוד" בכלכתה, רבי אליהו בן משה דוויך הכהן, בית דפוס משלו בעיר. מאחר והיה כהן וראה עצמו כממשיך של המדפיס הראשון עראקי, התקין לעצמו סמל דומה לזה של עראקי, עם צורת ידי כהנים. בבית דפוסו הדפיס ששה ספרים. באוסף שלפנינו ארבעה ספרים מתוכם.
בשנת תרמ"ח הקים רבי שלמה בן עבאד תווינא מבגדאד, את בית דפוסו בכלכתה. רבי שלמה תווינא היה תלמיד חכם מופלג, וכבר קודם הגיעו להודו, הדפיס ספרים בבגדאד. בבית דפוסו נדפסו ספרים רבים, ביניהם חיבורים רבים של רבי שלמה תווינא עצמו. בית דפוסו היה בית הדפוס הגדול האחרון בהודו, ופעילותו נפסקה בשנת תרס"ב בערך. באוסף שלפנינו 27 ספרים מדפוס תווינא.
במקביל לדפוסים הממוסדים, נעשו בכלכתה מספר הדפסות עממיות בדפוס-אבן (ליטוגרפיה). כבר בשנת תר"א, השנה שבה נוסד בכלכתא הדפוס העברי הראשון, הדפיס יצחק בן יעקב מבגדאד ספר שיר השירים עם תרגום יונתן ותרגום בערבית-יהודית בליטוגרפיה. כשנוסד דפוס עראקי לא נזקקו עוד לליטוגרפיה והדפסה ליטוגרפית שניה נעשתה רק בשנת תרל"א, ולאחר מכן במהלך השנים נעשו הדפסות נוספות. באוסף שלפנינו 11 פריטים שנדפסו בליטוגרפיה.
73 ספרים, חוברות וקונטרסים, 20 לוחות שנה (כרטיסי קרטון, חוברות, ולוחות קיר), 8 דפים בודדים (חלקם בדפוס ליטוגרפי. אחד קרוע וחסר ברובו), 7 כרטיסים עם זמני תפילות. סה"כ 108 פריטים. גודל ומצב משתנים. בחלקם פגמים או חסרון דפים. בחלקם חתימות ורישומי בעלות.
רשימה מפורטת תשלח לכל דורש.
מקור: אוסף משפחת ששון.

כתב-יד, סגולות, רפואות ועצות שונות. אוטוגרף בכתב-יד קדשו של רבינו חיים ויטאל. [שנות הש', מפנה המאה ה-16-17].
דף כתוב משני צדיו, שני טורים בעמוד. כ-160 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך חיבור של סגולות ורפואות שכתב מהרח"ו. קטע מהחלק השני, סעיפים קסב-קעה.
בדף שלפנינו כתב רבי חיים ויטאל סגולות שונות, ביניהן: "אופן השקאת כוס איספרגוס לחולה הנק' פורג"א בלעז...", "אופן מעשה הטבליטא"ס די קוראסון המחזקים לב החולה...", "לאוזן שיש בה מוגלא וליחה בפנים...", "לכאב הראש הבא לאדם בריא או חולה...", "משחות ואינגואינטי"ש מופלאים לכל מכות ופצעים...", "להרוג הכנים הצומחים בראש האשה...", "לעקיצת הצרעה או לעקיצת הדבורה שאינה עושה דבש שעקיצתה קשה מעקיצת הצרעה...", "לכאב השן אף אם הוא נרקב...".
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא - האר"י הקדוש ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י. במשך כשנתיים ישב מהרח"ו לפני האר"י וכתב כל מילה שהוציא מפיו.
כתבי מהרח"ו הם משנת-היסוד של תורת האר"י שנפוצה בדורות שלאחר מכן. החיד"א מספר (שם הגדולים בערכו) כי רבי חיים ויטאל לא נתן רשות לאף אדם להעתיק מהכתבים שרשם מפי רבו, אך פעם אחת - כשהיה חולה מאד, שיחדו התלמידים את בני ביתו, שנתנו להם "ת"ר ניירים" (600 דפים) מכתיבת ידו של מהרח"ו, ואלו הועתקו בתוך שלושה ימים על ידי "מאה סופרים". לאחר פטירת האר"י עבר מהרח"ו למצרים. לאחר מכן שהה זמן מסוים בירושלים ולאחר מכן עבר לדמשק, שם נפטר בשנת ש"פ. עיקר תורת האר"י נכתבה על ידו בחיבור "עץ חיים", ובחיבור "שמונה שערים" שסידר בהוראתו בנו רבי שמואל ויטאל. על אף שהאר"י סמך את ידו רק על מהרח"ו ככותב ומפרש דבריו, נמצאו גם חיבורים מהאר"י שכתבו תלמידים אחרים מ"גורי האר"י". גדולי המקובלים בדורות שאחריו חזרו והדגישו את היותו של המהרח"ו הסמכות העליונה לפירוש דברי האר"י, והזהירו שלא להסתמך על כתבי תלמידי האר"י האחרים. מהרח"ו עצמו כותב בהקדמה לספרו "עץ חיים": "דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה, לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד. וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה - טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו...". מהרח"ו ניסה להגביל ככל יכולתו את הפצת תורת האר"י, ובין היתר ציווה לגנוז בקברו כתבים רבים מתורת האר"י. רק לאחר פטירתו החלו להתפרסם כתביו בדרכים שונות ובעריכות שונות. בין היתר, הוצאו מקברו דפים רבים לאחר שחכמי הדור עשו "שאלת חלום", והם שימשו כבסיס לחיבורים נוספים מתורת האר"י (על גלגולי העריכות השונות של תורת האר"י מכתבי רבי חיים ויטאל, ראו בהרחבה בספר "קבלת האר"י" מאת ר' יוסף אביב"י). בין החיבורים שכתב מתורת האר"י נודעו הספרים: עץ חיים, שמונה שערים, אוצרות חיים, אדם ישר, דרך עץ חיים, פרי עץ חיים, שערי קדושה, ועוד.
לספר רפואות זה של מהרח"ו נודעו מספר שמות: "ספר הפעולות", "תעלומות חכמה", "ספר קבלה מעשית", "ספר הרפואות", "רפואות וסגולות". חיבור הרפואות של מהרח"ו לא נדפס יחד עם כל כתביו. במשך שנים נדפסו ממנו רק קטעים ספורים בספרי הסגולות והרפואות. לאחרונה נדפס בשלמותו ("ספר הפעולות", מודיעין עילית, תש"ע).
על גדולתו וקדושתו של רבי חיים ויטאל כותב החיד"א כי "נשמתו היתה גדולה מאד ונקיה יותר מכל בני דורו". ידוע כי חזה דברים רבים ברוח הקודש. את חזיונותיו המופלאים תיעד ביומנו, שנדפס באופן חלקי תחת השם "שבחי ר' חיים ויטאל", ולאחרונה נדפס במלואו תחת השם "ספר החזיונות".
[1] דף (2 עמודים כתובים, כ-160 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל). 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים, חלקם משוקמים. נתון באוגדן מפואר עם כריכת עור והטבעות מוזהבות.
מצורף אישור מומחה.

מכתב מאת רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א.
רוב המכתב נכתב בספרדית, ובשוליו הוסיף החיד"א שתי שורות בעברית בכתב-ידו וחתימתו. המכתב נשלח כנראה לוועד פקידי קושטא, ומוזכר בו מינויו של החיד"א לשליח מטעם קהילת חברון ואישור המינוי על ידי ועד פקידי קושטא.
בשוליו של המכתב בספרדית הוסיף החיד"א ברכות בכתב-ידו: " ברכות טוב כמו שנתברכו אבותנו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל וינטלם וינשאם כל ימי עולם גם בניהם עדי עד לשרים בכל הארץ חיים עד העולם", ולאחר מכן מופיעה חתימתו המסולסלת הידועה והנאה: "ה צעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט".
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מחבר פורה ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, מסע שנמשך כחמש שנים בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. בשליחות זו החל שמו להתפרסם. הופעתו עוררה תשומת לב רבה, ובמקומות רבים הכירו בגדולתו. בשנת תקל"ג יצא החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה השתקע בליוורנו שבאיטליה. בה כיהן ברבנות והוציא את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות. הוא כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ביניהם חיבורו "ברכי יוסף" - פירוש לשולחן ערוך שהשפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, ומתוך כך משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע נהג החיד"א לבדוק את אוצרות הספרים והספריות המקומיות, וחקר אחרי כתבי יד וחיבורים של גדולי ישראל שלא נודעו. בזכות הכבוד וההערצה להם זכה, קיבל אישורי כניסה לספריות גדולות ומוזיאונים, כדוגמת הספריה הלאומית בפריז, בה ישב שעות רבות והעתיק כתבי יד חשובים. גילוייו וידיעותיו הרבות בענייני ספרים, שרכש בביקורים אלה, משוקעים בכל ספריו, אך במיוחד בספרו הביבליוגרפי החשוב "שם הגדולים".
[1] דף. 27 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. סימני קיפול.

כתב שד"רות, לשליחותו של "הרב הכולל כמוה"ר יעקב אשכנזי", בחתימות ידיהם של גדולי חכמי ירושלים. ירושלים, [תקי"ח 1758].
ממוען אל רבה של קהילת "לישאנדרי דילה פאייה" (אליסנדריה) שבאיטליה.
כתיבת סופר נאה, עם חתימות מסולסלות של ארבעה מגדולי חכמי ירושלים (לפי סדר חתימתם): רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל, בעל "פרי האדמה"; רבי רפאל משה בולה, בעל "גט מקושר"; רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי - אבי החיד"א; ורבי נסים ברכה - חותנו של החיד"א.
חכמי ירושלים מתארים בכתב השד"רות שלפנינו את הנזקים שנגרמו בירושלים כתוצאה מהגשמים, אשר החריבו את "בית הכנסת ק"ק ת"ת, שהיו מרבים קול תפלה יומם ולילה והבל פיהם של תנוקות שלש עשרה שולחנות ובהם למעלה מחמש מאות תשב"ר...", וכן את הנזקים שנגרמו כתוצאה מכך לבית הקברות בירושלים.
בצדו השני של הדף נרשמה כתובת הנמען: "אל מול פני החכם השלם הדיין המצויין הרב הכולל מאריה דאתרא לישאנדרי די לה פאייה...".
החכמים החתומים לפנינו:
רבי רפאל מיוחס בכ"ר שמואל (תנ"ה-תקל"א), "הראשון לציון" ואב"ד ירושלים, בעל "פרי האדמה", "מזבח אדמה", ועוד. כדיין בבית דינו כיהן גם החיד"א.
רבי רפאל משה בולה (נפטר תקל"ג), הוכתר לתפקיד "הראשון לציון" כחצי שנה לפני פטירתו. מחבר "גט מקושר" ועוד.
רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי (תס"ב-תקכ"ה), מגדולי החכמים והמקובלים בירושלים, חבר בית המדרש "בית יעקב", וראש ישיבת הגביר מרדכי טאלוק (שנקראה "גדולת מרדכי") לצד גיסו רבי יונה נבון. בנו בכורו היה החיד"א – המרבה להביא דברים בשמו בחיבוריו.
רבי נסים ברכה, מגדולי חכמי ירושלים ומחכמי ישיבת "נוה שלום". החיד"א נשא לאשה את בתו מרת רחל. החיד"א מכנה את חותנו זה: "ציץ הזהב נזר הקודש החכם השלם הדיין המצוין". רבי נסים ברכה הסכים על הספר "שער יוסף" לחיד"א, ושם מכנהו חתנו החיד"א: "חד מן קמי"א מבני עליה עטרת ראשי מעלת הרב אבא מארי נר"ו".
[1] דף כפול. 33 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים. בלאי וקרעים בשוליים. סימני קיפול וקמטים. רישום מוקדם (מוטעה) מתחת לחתימת רבי רפאל מיוחס. חותמת בעלות מעבר לדף.