כתב-יד, ארבעה דפים (שמונה עמודים), תשובה בענייני פילוסופיה וקבלה, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופר. עם הגהה חתומה בת 10 שורות בכתב-ידו של נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט – בעל ה"ייטב לב". [סיגט, תרכ"ו? 1866?].
ארבעה דפים (עוקבים) בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בכל עמוד).
תשובתו של בעל ה"ישמח משה" שלפנינו עוסקת בביאור משפט סתום המופיע בהקדמת ספר הרוקח לרבי אלעזר מגרמייזא. ה"ישמח משה" מבאר את כוונת הרוקח בכמה אופנים – על פי דרוש, רמז וסוד. הוא מאריך לכתוב בעומק על עניינים שונים, כגון ענייני דביקות הנפש בהשי"ת בעולם הזה ובעולם הבא; שכל הפועל; השארת הנפש ומושגים שונים בקבלה. בתשובה זו מופיעים ציטוטים והפניות רבות לעשרות ספרי מחקר, פילוסופיה, דרוש וקבלה. בתשובתו הוא מעמת את דעות הפילוסופים בעניינים הנ"ל עם דעות המקובלים, ומוכיח את צדקת שיטת המקובלים.
בסוף התשובה שלפנינו הוסיף העורך, נכדו ותלמידו בעל ה"ייטב לב", בכתב-יד קדשו, הגהה בת עשר שורות, בה מסביר את כוונת ספר הרוקח באופן פשוט יותר, על פי מה שכותב הרוקח במקום אחר בספרו. ההגהה מסתיימת בחתימתו: "כנ"ל ייט"ב" [=כ'ן נ'ראה ל'י י'קותיאל י'הודה ט'ייטלב'וים]. בתוך ההגהה ישנו משפט שה"ייטב לב" העביר עליו קו למחיקה (משפט שאכן לא נדפס). במשפט המחוק מופיעה חתימה נוספת שלו. בגוף התשובה ישנם עוד מספר מילים וסימונים בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב" לצורך עריכה וסידור הקטעים להדפסה.
התשובה שלפנינו נכתבה בשנות רבנותו של ה"ישמח משה" בשינאווא (שיניווא), בין השנים תקנ"א-תקס"ח. בתחילת התשובה נכתב: "תשובה לעיר מלוכה ווארשי" [ווארשא]. התשובה נדפסה לראשונה לאחר פטירת מחברה ה"ישמח משה" (תמוז תר"א), בלמברג, בסוף שנת תרכ"ו, בתחילת ספר השו"ת שלו "השיב משה", ובסופה נדפסה הגהתו של ה"ייטב לב". קיימים שינויים קלים בין הנוסח הנדפס לנוסח שבכתב-היד שלפנינו, הן בגוף התשובה של ה"ישמח משה" והן בהגהתו של ה"ייטב לב".
בנוסף לכך, בתשובה שנדפסה הושמטה פיסקה שלמה על ידי העורך, ה"ייטב לב". פסקה זו מופיעה בסוף התשובה שלפנינו. בעל ה"ישמח משה" כותב: "אין דרכי להשיב בענינים כאלה [של תורת הנסתר] במכתב, רק מפה לאוזן. רק בגופי הלכות בדין גיטין וחליצה, ועיגונא דאתתא, וסוטה, ואו"ה [=ואיסור והיתר], ודיני שבת וי"ט [=ויום טוב], ודיני ממונות, וכדומה בשאר הלכות, הנני תמיד אסקופה הנדרסת מוכן להשיב לכל שואלי דבר, כאשר ישאל איש בדבר אלקים, וח"ו למנוע בר". על פיסקה זו הועבר קו למחיקה על ידי ה"ייטב לב". למיטב ידיעתנו, פיסקה זו לא נדפסה מעולם.
ה"ייטב לב" ירש את כל כתבי זקנו ה"ישמח משה" (כתבים שלא היו ערוכים ומוכנים כלל לדפוס) וארגן את העתקתם, סידורם ועריכתם לדפוס, עם הגהותיו והערותיו. בין השנים תר"ט-תרכ"א הוציא לאור את חמשת הכרכים "ישמח משה" על התורה. על שאר כתבי זקנו הפקיד את חתנו רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ, שערך והדפיס את השו"ת "השיב משה", ואת נכדו רבי משה דוד אב"ד לאפאש, שערך והדפיס את "תפלה למשה" על תהלים, ו"ישמח משה" על נ"ך.
[4] דף (8 עמ'). דפים עוקבים. 42 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי.

האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר, ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש, ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. במחצית ימי-חייו הראשונה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר לבו היה מהסס בעניין הקמיעות האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".

מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, ותשובותיו נדפסו בספר "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.

האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.

תלמוד ירושלמי, סדר מועד, עם הפירושים "קרבן העדה" ו"שירי קרבן", מאת רבי דוד פרנקל אב"ד דעסוי. דעסויא, [תק"ג 1743]. מהדורה ראשונה של הפירושים.
שער כללי לכל הכרך. שער נפרד לכל מסכת.
העותק של בעל ה"שמן רוקח", עם חתימתו ועם עשרות הגהות בכתב-ידו (ראה להלן). לאחר מכן הגיע הספר לידי האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט, אשר חתם בו בעמוד השער בחתימת ידו: "ייט"ב" [=יקותיאל יהודה טייטלבוים].
בראש עמוד השער חתימה מטושטשת: "...מיקאלאש", ובתחתית עמוד השער חתימת ה"שמן רוקח": "נאום הצעיר אלעזר חופ"ק הנ"ל".
בדפי הספר עשרות הגהות למדניות, חלקן ארוכות, בכתב-יד קדשו של רבי אלעזר לעוו, בעל "שמן רוקח". רוב ההגהות חתומות בסופן בשמו: "אלעזר" או "הצעיר אלעזר". בחלק מהגהותיו מציין ה"שמן רוקח" למקומות אחרים בספריו שהדפיס בשנות התק"ס, בהם דן בהרחבה בנושא הנידון, כגון: "ומה שכתבתי בספרי שב שמעתתא" (שבת ג/2); "עמ"ש [=עיין מה שכתבתי] בס'[פר] שב שמעתתא" (יומא ח/2); "כאשר כתבתי באריכות בספרי תורת חסד" (סוכה ז/1); "ועיין בחידושי שבארתי בזה באורך" (מגילה י/2).
למיטב ידיעתנו, ההגהות שלפנינו לא נדפסו.
בדף המגן האחורי – רישום בעלות ארוך, בסגנון מליצי, בכתב-ידו של רבי יצחק מאושפיצין, תלמידו של ה"שמן רוקח". רישום הבעלות נכתב ב"יום ה' ג' דחוהמ"פ [=דחול המועד פסח] תקפ"ב פ"ק מיקאלאש". בשולי רישום זה הוסיף רבי יצחק מאושפיצין "שיר נאה ומסוגר, על תנועה, בדלת וכן בסוגר". בסוף השיר כתב רבי יצחק: "...בשיר הזה... נחתם שם הגאון בראשי תבות לאורך השיר, וכן לרחבו בצד פזמון".
[3], נב; [1], כט; [1], לה; [1], כב; [1], טו; [1], יג; [1], י; [1], יא; [1], טו; [1], יח; [1], יא; [1], י דף. 34 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים ובלאי. קרעים בדף השער ודף שאחריו, עם פגיעה קלה בטקסט, חלקם משוקמים בנייר דבק. חותמות. כריכת עור חדשה.

הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז), מגאוני דורו המפורסמים, כיהן רוב שנותיו כאב"ד בשש קהילות חשובות בגלילות מורביה, בוהמיה והונגריה. בשנים תקפ"ב-תק"צ כיהן ברבנות מיקלאש שבהונגריה. רוב ימיו כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. על פי המסופר, היה הוגה בתורה אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושים רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר עוד כי במוצאי יום כיפור היה שוקד על תלמודו כל הלילה, מבלי שטעם מאומה עם צאת הצום, והיה זוכה כל שנה בלילה זה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כח תפילתו שהייתה נשמעת. בשנת תקצ"ג התעוור כתוצאה מפגיעת ברק. על אף זאת, המשיך ללמוד מאז ועד לפטירתו. בשנים אלו ראו את כח זכרונו האדיר וכיצד סדורה כל התורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בהתפעלות רבה: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם – "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו. 

האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.

ספר לחם יהודה, על הרמב"ם, חלק ראשון, מאת הגאון רבי יהודה עייאש. ליוורנו, [תק"ה 1745]. מהדורה ראשונה.
העותק של האדמו"ר מסיגט רבי חנניה יו"ט ליפא טייטלבוים בעל "קדושת יום טוב" ושל בניו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר ורבי חיים צבי אב"ד סיגט.
בדפי הבטנה רישומים מליציים, חתימות וחותמות של "חיים צבי ט"ב [טייטלבוים] / M. Sziget / Teitelbaum H. ", הכותב שהספר שייך לאביו הגאון הקדוש רבי חנניה יו"ט ליפא ט"ב.
חותמות בעלות שונות של אחיו – האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, עם הכתובות: "אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א", "אב"ד דק"ק ארשאווא והגליל".
ספר זה היה שייך קודם לכן להגאון רבי שלמה גאנצפריד מאונגוואר בעל "קיצור שולחן ערוך". בשער הספר מופיעה חתימתו: "שלמה גאנצפריד". חתימות נוספות בשער: "הק' שמואל [זנוויל?]"; "יוסף מרדכי הכהן" [כנראה, רבי יוסף מרדכי כהנא אב"ד טעטש, בעל "דברי צדיקים", נפטר בסיגט בשנת תרנ"ו. נכדו של רבי יוסף מרדכי כהנא ראב"ד סיגט שנפטר בשנת תקצ"ד. ראה אודותיו פריט קודם].
בעמוד הריק שבסוף החלק הראשון מופיעה רשימת מפתחות בכתב-יד (יתכן והיא בכתב-ידו של רבי שלמה גאנצפריד).
[4], קיח, [1] דף. 31 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים. סימני עש קלים. כריכה ישנה, עם שדרת עור חדשה.

הגאון הנודע רבי שלמה גנצפריד (תקס"ד-תרמ"ו), ראב"ד אונגוואר עיר מולדתו, משנת תר"י עד פטירתו בשנת תרמ"ו ועמד בראש מערכות הרבנות האורתודוקסית בהונגריה. בהיותו בן שמונה שנים מת עליו אביו רבי יוסף (שהיה דיין ומו"ץ באונגוואר), וחינוכו עבר לידי הרב צבי הירש הלר [ר' הירשלי חריף] מחבר הספר הידוע "טיב גיטין". חיבר עשרות חיבורים חשובים, אך עיקר פרסומו בא בשל ספרו המפורסם "קיצור שולחן ערוך", אשר זכה למהדורות רבות מאז שיצא לראשונה באונגוואר שנת תרכ"ד [ב"אוצר ישראל", ניו יורק תרס"ט, נכתב שעד זמנו יצאו לאור כחצי מיליון טפסים מספר קיצור שו"ע, ועל פי ד"ר יצחק ריבקינד הופיעו ממנו עד שנת תש"כ למעלה ממיליון טפסים]. ספרו הראשון "קסת הסופר" על הלכות כתיבת סת"ם יצא לאור בשנת תקצ"ד בעיר אפען, הספר זכה להסכמת מרן ה"חתם סופר" אשר כתב כי לא יתנו קבלת סופר לתלמידים עד שיהיו בקיאים בספר הזה ואף עיטרו בהגהותיו. 

האדמו"ר הקדוש רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים (תקצ"ו-תרס"ד), בנו וממלא מקומו של רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה"ייטב לב". תלמיד אביו ומגדולי תלמידיו של רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז. רבו ה"דברי חיים" אמר פעם לאביו ה"ייטב לב" כי "עשאו כלי שלימה". מסופר כי הרב הקדוש משינאווא אמר עליו "...שהוא בקדושה מבואו לעולם הזה, עד צאתו לעולם הבא". לאחר פטירת אביו נתמנה על מקומו ברבנות העיר סיגט וכמנהיג עדת החסידים אחריו. תחת הנהגתו גדלה חסידות סיגט ומספר חסידיו נאמד באלפים. היה מגדולי מנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש, קנאי ללא פשרות ומתנגד חריף לתנועה הציונית. לאחר פטירתו נדפס חיבורו "קדושת יום טוב" על התורה והמועדים. בניו הקדושים הם האדמורי"ם רבי חיים צבי טייטלבוים בעל ה"עצי חיים", שמילא את מקומו כאב"ד ואדמו"ר בסיגט, ורבי יואל טייטלבוים בעל "ויואל משה" שכיהן כאב"ד ואדמו"ר בסאטמר.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.

נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.

ספר תולדות אדם, חידושים על סוגיות הש"ס, מאת הגאון הקדוש רבי משה דוד אשכנזי. ירושלים, [תר"ה 1845]. דפוס רבי ישראל ב"ק [תלמיד רבי ישראל מרוז'ין ורבי לוי יצחק מברדיטשוב].
העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה צאצא של המחבר. בעמוד השער ובעמוד האחרון חותמות בעלות של האדמו"ר, עם הכתובת: "אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א".
בשער הספר הקדשה עצמית ארוכה (וקצוצה) בכתב יד וחתימת רבי יעקב מרדכי מליזענסק, הכותב שקיבל את הספר מעזבון המחבר בתנאי שאם צאצאי המחבר יבקשו את הספר בחזרה, יהיה מחויב להחזירו לידיהם: "זה הספר ניתן לי במתנה מע[זבון] הרב המחבר זצוק"ל ע"פ האפ[וטרופסים?], דהיינו, א' – שלא אמכור ושלא את[ן] במתנה לזולתי. ב' – שאם יבא מ[כתב ממשפחתו?] של המחבר שישלחו להם הספרים [--?] מחויב אנוכי להחזיר, ולראי' באת[י עה"ח] הק' יעקב מרדכי מליזענסק אי[...]".
המחבר, הרב הקדוש רבי משה דוד אשכנזי אב"ד טאלטשווא-צפת (תקל"ד-תרט"ז, אישים בתשובות החת"ס, עמ' ש) בעל "תולדות אדם" ו"באר שבע", חותנו של האדמו"ר בעל "ייטב לב" מסיגעט ואביו של רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב. לגזעו הקדוש מתייחסים האדמור"ים מסאטמר-סיגט ומקלויזנבורג. כבר בגיל צעיר נתקבל לאב"ד העיר טולטשווא, ובמשרה זו כיהן כארבעים שנה. עלה לצפת בשנת תר"ד והיה ממקימי הישוב החסידי בצפת שלאחר הרעש. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, הדפיס את ספרו שלפנינו בדפוסו של רבי ישראל ב"ק בירושלים. את הספר חיבר בשנות השלושים לחייו, ורבי יעקב מליסא בעל "חוות דעת" כותב עליו בהסכמתו לספר: "הרב הגאון המפורסם מ' משה דוד... האי גברא לא צריך לדידי ולדכוותי, אך רצונו של אדם זהו כבודו ואין מסרבין לגדול". ביתו ובית מדרשו בצפת שוקמו ע"י נכדו האדמו"ר מקלויזנבורג, וכיום שוכנים בהם מוסדות צאנז בעיה"ק צפת.
מקבל הספר הוא רבי יעקב מרדכי מליזענסק וצפת. חתימתו מופיעה במכתב שנשלח לבעל ה"דברי חיים" מצאנז ע"י ראשי העדה החסידית בצפת, ונדפס בספר "ארץ הצבי" (וינה, תרמ"ג, עמ' 184).
[2], קמב דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וסימני עש, עם פגיעות בטקסט והדבקות נייר (בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים). חותמת ורישומים. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 603; ש' הלוי, מס' 33.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.

נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.

על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר

במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).

ספר מגלה עמוקות, רנ"ב אופנים לביאור תפלת "ואתחנן" עפ"י הקבלה, מהגאון רבי נתן נטע שפירא אב"ד קראקא. זולקווא, [תק"ס 1800]. מהדורה שלישית, על פי מהדורת פיורדא [תנ"א 1691], בתוספת "מראה האופנים" – מפתח לפסוקי המקרא.
העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בשער ובדפי הבטנה חותמות בעלות של האדמו"ר, עם הכתובת "אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א".
חתימה עתיקה במרכז השער: "משה [ט?]---". יתכן שזו חתימת הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה", וספר זה עבר בירושה במשפחות צאצאיו, כמו ספרים אחרים מספרייתו שהגיעו אל האדמו"ר רבי יואל מסאטמר בירושת בית-אבות.
[9], א, א-מב, מא-מב, מה-נב, נ-נא, [2], נז-עג, [2] דף (מספור דפים משובש. דפים יג-יד נכרכו בסדר הפוך). 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים (כתמי רטיבות לאורך הספר). בלאי. חיתוך דפים עם פגיעה בגבול הטקסט והכותרות בדפים רבים. חותמות. כריכת עור חדשה.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.

נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.

על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר

במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).