אוסף גדול ומגוון של ספרים, חוברות ופריטי דפוס שונים, שנדפסו בדפוסי כלכתה שבהודו במשך תקופה של כמאה שנה, מראשית הדפוס העברי בכלכתה בשנת תר"א (1840), ועד אמצע המאה ה-20.
אוסף נדיר בהיקפו, המכיל למעלה מ-100 פריטים, בהם ספרים, חוברות, דפים בודדים ולוחות שנה. באוסף מיוצגת ההיסטוריה של הדפוס העברי בכלכתה, החל מראשיתו בשנת תר"א, והוא כולל את מרבית הספרים שנדפסו בעיר בשנים הראשונות להקמתו – שנות הארבעים של המאה ה-19 (לפנינו 22 מתוך 26 הספרים הראשונים שנדפסו בכלכתה ע"י ר' אלעזר עראקי. מס' 1, 3-7, 9-10, 12-17, 19-26 ברשימת יערי), וכמחצית מן הכותרים שנדפסו בכלל בכלכתה. חלק מן הפריטים נדפסו בדפוס רגיל וחלקם בדפוס-אבן (ליטוגרפיה).
מקורו של האוסף בספריית הנגיד והאספן הנודע ר' דוד ששון, והוא שימש כבסיס העיקרי לרישום הביבליוגרפי של דפוסי כלכתה, שהכין החוקר והביבליוגרף אברהם יערי בספרו 'הדפוס העברי בארצות המזרח' (חלק ב', ירושלים ת"ש, כלכתה). עם זאת, באוסף שלפנינו ישנם פריטים רבים שאינם מופיעים ברשימת יערי.
בין הפריטים: • ספר שיר השירים, עם תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום לערבית-יהודית. כלכתה, [תר"א 1840]. יערי, מס' 1. הספר הראשון שנדפס בליטוגרפיה בכלכתה. באותה שנה נדפס ספר שערי קדושה [בדפוס רגיל] ע"י המדפיס ר' אלעזר עראקי. לפי יערי, מסתבר כי ספר שיר השירים קדם להקמת דפוס עראקי. מאז לא נדפס בכלכתה ספר נוסף בליטוגרפיה עד שנת תרל"א. • מסכת אבות, עם תרגום בערבית-יהודית. כלכתה, [תר"ד 1844]. יערי, מס' 15. נדפס על נייר כחלחל. • ספר רזיאל המלאך. כלכתה, [תר"ה 1845]. יערי, מס' 17. נדפס על נייר כחלחל. • קונטרס אמרי שבת, "לברר... איסור הליכות מסלת הברזל בעגלות הקיטור בשבת (נקרא בלשון אנגליז ריל וויה Rail Way)...", מאת רבי חיים יעקב הכהן [פיינשטיין] "שד"ר מעה"ק צפת". כלכתה, [תרל"ד 1874]. יערי, מס' 29. • קוואנין בית הכנסת מגן דוד תכב"ץ [תקנות בית הכנסת מגן דוד בערבית-יהודית]. כלכתה, [תרנ"ד 1894]. יערי, מס' 82. • ספר האחלמה, פתרון חלומות. כלכתה, תרמ"ד [1844]. כתב-יד בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 117. • דף בדפוס ליטוגרפי, עם הפיוט "מלך המפואר ברום הודו ואין צור בלעדו", מאת "בהכ"נ מגן דוד תכב"ץ ביום ראש חודש טבת תרפ"ד". נדפס לכבוד ר' אליהו משה דוויך הכהן במלאת חמישים שנה לרבנותו בביהכנ"ס מגן דוד בכלכתה. יערי, מס' 119.• דף בדפוס ליטוגרפי, בדיו מוזהבת, עם הפיוט "אל רחום שמך, אל חנוך שמך...". יערי, מס' 120. [כלכתה, ללא שנה]. • חוברת בדפוס ליטוגרפי, הפטרת תשעה באב, עם תרגום בערבית-יהודית, מאת "שלום יהושע עראקי הכהן ס"ט מלמד תינוקות כלכתה". [שנה לא ידועה]. יערי, מס' 123. • לוח ללימוד א"ב לילדים, עם הפסוקים שמע ישראל, ועוד. דפוס ליטוגרפי. [כלכתה, תר"ן]. יערי, מס' 124. • "תחל שנה וברכותיה", שני דפים מודפסים בדפוס ליטוגרפי, עם ה"סימנים" לליל ראש השנה. [כלכתה, ללא שנה]. יערי, מס' 132-133. • "תפלה נאה ומסוגל[ת] לאמרה קודם ואחר הדלקת נרות שבת קודש וימים טובים". [כלכתה, ללא שנה]. קונטרס בדפוס ליטוגרפי. יערי, מס' 134. • חוברות תפילה לאירועים שונים (לכבוד המלכה ויקטוריה, להכתרת המלך ג'ורג', ועוד). • כרטיסים עם זמני תפילות בבית הכנסת. • לוחות שנה בפורמט גדול, לתליה על קיר. • ועוד.
את הדפוס העברי הראשון בכלכתה הקים יהודי ממוצא תימני בשם ר' אלעזר עראקי הכהן. בשנת תר"א יסד את בית דפוסו, שפעל עד שנת תרי"ז. הספרים שהדפיס מצטיינים בהידור, אף ביחס לספרים עבריים שנדפסו באירופה, ועל אחת כמה וכמה ביחס לדפוס קטן במקום נידח. נראה כי הוא יצק בעצמו את האותיות, ואכן צורת האות שלו שונה מאותיות דפוסים אחרים באירופה. כתימני השתדל להדפיס את ספרי חכמי תימן, ביניהם ספרי ההלכה של המהרי"ץ שנדפסו על ידו לראשונה, ושירי משוררי תימן ב"ספר הפזמונים". ר' אלעזר עראקי לא היה בעל מלאכה בלבד, אלא תלמיד חכם ואיש ספר, שערך, הגיה והתקין את החיבורים שהדפיס ובין היתר תרגם את ההגדה של פסח שנדפסה אצלו, ואף הוסיף עשרים ושנים מפיוטיו ב"ספר הפזמונים" שהדפיס. סמל הדפוס שמופיע בספריו הוא צורת ידי כהנים עם השם "עראקי" או "עראקי כ"ץ". עראקי חדל מלהדפיס בשנת תרי"ז בשל העדר שוק רחב מספיק לספריו. רוב הספרים שהדפיס עראקי נמצאים באוסף שלפנינו.
מלאכת הדפוס העברי התחדשה לאחר מכן רק בשנת תרל"א, ע"י המדפיס יחזקאל בן סלימאן חנין, שהדפיס בסך הכל עשרה ספרים (בהם שני ספרים מאת שד"ר צפת רבי חיים יעקב הכהן פיינשטיין). באוסף שלפנינו ששה ספרים מדפוסו.
בשנת תרמ"א הקים רב בית הכנסת "מגן דוד" בכלכתה, רבי אליהו בן משה דוויך הכהן, בית דפוס משלו בעיר. מאחר והיה כהן וראה עצמו כממשיך של המדפיס הראשון עראקי, התקין לעצמו סמל דומה לזה של עראקי, עם צורת ידי כהנים. בבית דפוסו הדפיס ששה ספרים. באוסף שלפנינו ארבעה ספרים מתוכם.
בשנת תרמ"ח הקים רבי שלמה בן עבאד תווינא מבגדאד, את בית דפוסו בכלכתה. רבי שלמה תווינא היה תלמיד חכם מופלג, וכבר קודם הגיעו להודו, הדפיס ספרים בבגדאד. בבית דפוסו נדפסו ספרים רבים, ביניהם חיבורים רבים של רבי שלמה תווינא עצמו. בית דפוסו היה בית הדפוס הגדול האחרון בהודו, ופעילותו נפסקה בשנת תרס"ב בערך. באוסף שלפנינו 27 ספרים מדפוס תווינא.
במקביל לדפוסים הממוסדים, נעשו בכלכתה מספר הדפסות עממיות בדפוס-אבן (ליטוגרפיה). כבר בשנת תר"א, השנה שבה נוסד בכלכתא הדפוס העברי הראשון, הדפיס יצחק בן יעקב מבגדאד ספר שיר השירים עם תרגום יונתן ותרגום בערבית-יהודית בליטוגרפיה. כשנוסד דפוס עראקי לא נזקקו עוד לליטוגרפיה והדפסה ליטוגרפית שניה נעשתה רק בשנת תרל"א, ולאחר מכן במהלך השנים נעשו הדפסות נוספות. באוסף שלפנינו 11 פריטים שנדפסו בליטוגרפיה.
73 ספרים, חוברות וקונטרסים, 20 לוחות שנה (כרטיסי קרטון, חוברות, ולוחות קיר), 8 דפים בודדים (חלקם בדפוס ליטוגרפי. אחד קרוע וחסר ברובו), 7 כרטיסים עם זמני תפילות. סה"כ 108 פריטים. גודל ומצב משתנים. בחלקם פגמים או חסרון דפים. בחלקם חתימות ורישומי בעלות.
רשימה מפורטת תשלח לכל דורש.
מקור: אוסף משפחת ששון.

דף (שני עמודים כתובים, 54 שורות) בכתב-ידו של רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" – חידושים על שלחן ערוך יורה דעה, בהלכות תערובות, סימנים קא ו-קה.
תוכן הדף שלפנינו נדפס ברובו בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה), בשינויי עריכה קלים. שתי השורות האחרונות שבעמוד הראשון, וכן שורה ראשונה ומספר מילים בשורה השניה שבתחילת העמוד השני, לא נדפסו שם (וכפי הנראה לא נדפסו גם במקום אחר).
הדף שלפנינו הוא מתוך כתב-היד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ההפלאה. בשנת תרנ"ה מסר רבי אפרים זלמן את כתב-היד לרבי סנדר חיים מקאזאווע, שיעתיקו לצורך הדפסה. על כך מעידים גדולי הרבנים והאדמו"רים בהסכמותיהם הנלהבות לספר, ביניהם ה"דרכי תשובה" ממונקאטש ומהרש"ם מבערז'אן. ה"דרכי תשובה" כותב בהסכמתו על חשיבות כתב-היד שלפנינו: " מה אעידה ומה אדמה לו לגודל יקרת ערך הכת"י, אם כי מצער הוא [קטן הכמות], עכ"ז [=עם כל זה] ותחי נפשי".
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" (תצ"א-תקס"ה), בצעירותו כיהן ברבנות בערים וויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ובה כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממעזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [=הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, זיטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממעזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות", נעוצה באשמת המעתיקים של כתב-היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. אך טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס בעל ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות שמקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה, ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא בשם ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
כאמור, בשנת תרנ"ה החלו להדפיס את חידושי ה"הפלאה" על שאר מסכתות הש"ס והשלחן ערוך. אז נדפס הדף שלפנינו. בשנת תר"ס נדפסו בווילנא שלושה חלקים נוספים מכתבי-ידו של ה"הפלאה" על מסכתות הש"ס ובשנת תשנ"ד נדפסו שני כרכים נוספים. המדפיסים בווילנא כותבים בהקדמתם ששלושת הכרכים שהם מדפיסים על הש"ס מורכבים משני כתבי יד של ה"הפלאה" שנשלחו אליהם, "ושני הכתבי יד מההפלאה מעידים זה על זה, כי שניהן ביד סופר אחד נכתבו". אחד משני כתבי היד מקורם מרבי אפרים זלמן הורוויץ, היורש של כתב היד שלפנינו.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מרדכי טברסקי מרחמסטריווקא. ירושלים, [שנות התר"ע?].
נשלח לרבי אברהם בערינזאן. מכתב קבלה ותודה על תרומה בסך 11 דולר. במכתב ברכות רבות לתורם: "ישא ברכה מאת ד' אלף פעמים ככה, ויצליח בהצלחה מרובה במלאכתו ונשיאת חן בעיני אלקים ואדם, ויתברך בבריאות גו"נ [=גוף ונפש] ורפו"ש על חלישת הלב... ועיניו תחזינה עונג ונחת גדול מכל צאצאיו, ושילכו בדרך הישר בעיני אלקים ואדם, והצריכים לזיווג ישלח להם השי"ת זיווג הגון... ואריכת ימים ושנים חיים טובים ונעימים כה"י [=כל הימים] אמן... המעתיר בעדו להוושע בכל מיני ישועות ברכות וטובות...".
בסוף מכתבו מבקש האדמו"ר מהתורם "לעוזרי ותומכי מהמצב הנורא אשר אנו נמצאים בו". מסגנון הדברים נראה שהמכתב נכתב בשנות מלחמת העולם הראשונה (תרע"ה-תרע"ח), בהן סבלו יהודי ירושלים חרפת רעב.
האדמו"ר רבי מרדכי (ר' מוטל'ה) טברסקי (ת"ר-תר"פ). בנו של האדמו"ר הראשון מרחמסטריווקא רבי יוחנן טברסקי, וחתן-דודו האדמו"ר רבי דוד מטולנא. בזיווגו הראשון היה חתן הרב הקדוש רבי חנינא ליפא שפירא מז'יטומיר-סלאוויטא. עוד בחיי אביו הסתופפו במחיצתו קהל חסידים, ולאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ה כיהן בצוותא באדמו"רות ברחמסטריווקא יחד עם אחיו [מהם החלה מסורת אדמו"רי רחמסטריווקא לכהן שני אחים יחדיו באדמו"רות, לנהל שולחנות ולקבל חסידים בצוותא]. בשנת תרס"ו עלה לירושלים, והיה מהאדמו"רים החשובים בעיר הקודש. מאכלו היה בצמצום רב ובכל זאת היו פניו מאירות וזורחות. בחול המועד פסח תר"פ נפצע ע"י פורעים ערביים בדרכו לכותל המערבי, ולאחר מספר שבועות עלתה נשמתו השמימה.
[1] דף. 17 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים. המכתב גזור בשוליו השמאליים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול.

ארבעה דפים (שמונה עמודים), פירושים על משניות מסכת מעשר שני – "מעשה ארג" ו"פני זקן", בכתב-יד קדשו של המחבר – האדמו"ר המקובל רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין אב"ד זידיטשויב וקומרנא. [קומרנא, תר"ח 1847?].
לפנינו ארבעה דפים (עוקבים), כתובים בכתב-יד קדשו של האדמו"ר, בכתיבה אוטוגרפית עם תיקונים ומחיקות בגוף הטקסט. הדפים מכילים את פירושי האדמו"ר לסוף פרק ג' ותחילת פרק ד' של מסכת מעשר שני, בסידור טיפוגרפי של הפירושים זה לצד זה בטורים מקבילים. בראשי הטורים מופיעות כותרות עם שמות הפירושים: "ע"ע" [=עצי עדן], "מ' ארג" [=מעשה ארג].
האדמו"ר מקומרנא חיבר שלושה פירושים על המשניות: פירוש "עצי עדן" המקיף כמעט את כל ששת סדרי המשנה (מסתיים באמצע מסכת "אהלות") וכולל תמצות מקוצר של מפרשי המשנה (מחולק לשני ביאורים: "עץ החיים" ו"עץ הדעת" על פי תורת הסוד); ושני פירושים נוספים לסדרי זרעים וטהרות: פירוש "מעשה ארג" על התלמוד ירושלמי והתוספתא הקשורים למשניות; ופירוש "פני זקן", ובו המסקנות ההלכתיות של המשנה על פי דעת הרמב"ם. הפירושים נדפסו לראשונה בלמברג בשנים תרכ"א-תרכ"ב, וכוללים ביאורים ורמזים למשנה ולהלכותיה על פי סודות הקבלה.
בדף הראשון שלפנינו (בעמוד השני), בפירוש "פני זקן", בסוף פרק ג', כותב המחבר דברים מעניינים: "והר"ש [רבינו שמשון משאנץ] דחק עצמו הרבה בדברי ר"ש [רבי שמעון], ומתוך לחץ ודוחק הלך הרב להגיה... אבל זה כאב לב, וכי בכל מקום שלא יגיע יד וכח שכלנו להבין, נמחוק ונגיה... וזהו שליחות יד לימחוק כזה, בפרט לאיש קדוש כמותו".
האדמו"ר המקובל האלוקי רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין אב"ד זידיטשוב וקומרנא (תקס"ו-תרל"ד), מגדולי מעתיקי השמועה של תורת הבעש"ט. בן-אחיו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. חביב היה על גדולי החסידות: "החוזה מלובלין" (שהיה אף שדכנו), הרב מאפטא, רבי משה צבי מסווראן, דודו רבי משה מסאמבור, רבי ישראל מרוזין ועוד. מחבר ספרי חסידות וקבלה רבים, ובהם גם הפירוש "היכל הברכה" על חמשה חומשי תורה, על פי סודות האר"י והבעש"ט. חומשי "היכל הברכה" הנם מספרי היסוד של ההגות החסידית ותורת הקבלה. חביבות מיוחדת הייתה לחיבוריו אצל אדמו"רים מכל החוגים (בית זידיטשוב, ה"דברי חיים" וצאצאיו, ה"צמח צדק" מליובוויטש ועוד) ששיבחו את מעלת וקדושת דברי הסוד שבפירושיו.
[4] דף (שמונה עמודים כתובים). 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

מכתב בחתימת האדמו"ר רבי משה הלברשטאם אב"ד שינאווא. שינאווא, טבת תרס"ו [1906].
כתוב בכתיבת סופר וחתום בחתימת ידו של האדמו"ר. נכתב על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. בראש העמוד מופיעה הכתובת: "משה הלברשטאם אבד"ק שינאווא יצ"ו"
מכתב המלצה עבור רבי יעקב ישראל שמרלר מצפת, שנאלץ לנדוד לחו"ל בשביל טיפול רפואי. האדמו"ר מפרט במכתב את ייחוסו של רבי יעקב ישראל אל הצדיקים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי מאיר מפרמישלן. את מכתבו מסיים האדמו"ר בברכה: " וזכות אבותינו הק' נ"ע יגן... להצילכם מכל רע, ולהשפיע עליכם ברכת חיים ושלום". בסיום המכתב חתימת האדמו"ר: "הק' משה הלברשטאם".
האדמו"ר רבי משה'לי הלברשטאם משינאווא (תר"ג-תרע"ט), מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי יחזקאל משינאווא. קדוש ופרוש מנעוריו, ומעולם לא ישן חצי שעה ברציפות. אביו הקדוש אמר עליו שנולד כולו רוחניות. סבו ה"דברי חיים" בירכו באריכות ימים, ואכן האריך ימים כ-76 שנה, למרות היותו כל ימיו חלוש וידוע חולי. לאחר פטירת ה"דברי יחזקאל" בשנת תרנ"ט כיהן על מקום אביו כרב העיר שיניווא ואדמו"ר. בשנת תרס"ד עבר לכהן בעיר צאנז כרב וכאדמו"ר. צדיקי דורו חרדו לקראתו ונהגו בו כבוד רב. חסידות שינאווא היתה ידועה בתקיפות ההנהגה ובמלחמה בעוקרי הדת. השתתף באסיפות ציבוריות ידועות והיה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה. מצאצאיו יצאו שושלות חשובות של רבנים ואדמו"רים.
פטירתו מן העולם היתה פלאית. נכדו האדמו"ר רבי אביש קנר סיפר כי כבר יום לפני הסתלקותו החל האדמו"ר להתכונן לפרידתו מן העולם, כשהוא מייחד ייחודים ולא נתן לאיש להסתכל בפניו. תלמידו הקדוש רבי אברהם יהושע פריינד הרב מנאסויד הסתתר בפינת החדר, אך האדמו"ר הרגיש בזה וביקש ממנו לצאת מן החדר. תלמידו האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זכה לאחר פטירתו להטביל את גופו הקדוש במקוה טהרה. נטמן בעירו צאנז באוהל הקבר של זקנו בעל ה"דברי חיים".
[1] דף. 21 ס"מ. כתמים. קרעים בסימני הקיפול. שוקם בגבו בשיקום מקצועי.