ספר אבני מלואים על שו"ע אבן העזר, חלק ראשון ושני, מאת רבי אריה ליב הכהן הלר, בעל "קצות החושן". לבוב-זולקווא, [תקע"ו-תקפ"ו 1815-1825]. מהדורה ראשונה של שני החלקים.
הקדשה עצמית בכתב-יד בדף המגן הקדמי: "נתן לי תשורה לעת חתונתי שהי' בי"ב לחודש תמוז שנתקב"ץ [=תקצ"ב] העבר, ה"ה כבוד דודי התו' המושלם הנגיד המפואר כש"ת מו"ה קלונימוס קלמן נ"י מזעטיל, יהי' זכרו ברוך, משה אהרן פרידמאן".
שני חלקים בכרך אחד. חלק ראשון: [5], עה, יד דף. [4] דף האחרונים נכרכו בראש הספר, לאחר דף השער. חלק שני: [4], פ, ל, [3] דף. כ-36 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים ובלאי במספר דפים. פגעי עש בדפים האחרונים, עם פגיעה קלה במספר אותיות. כריכה ישנה, בלויה ופגומה.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 186.

ספר אהל יוסף, חידושים על הש"ס, מאת רבי יוסף יוסקה מפודקאמין. אלעקסניץ, [תקכ"ז-תקכ"ח] 1767. מהדורה יחידה.
חתימות בדף השער: "הק' בערמאן אולמאן" [אב"ד זשאמבקרעט], "דניאל כ"ץ גלאנצמאן", ועוד.
[1], לט דף. 33 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. כתם דיו כהה באחד מן הדפים. פגעי עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר, בדף השער ובמספר דפים נוספים. רישומים בדף השער. כריכת עור חדשה.

ספר נחלת צבי, מאת רבי צבי גוטמאכר. לבוב, תרל"ג 1873. מהדורה ראשונה.
כולל ארבעה חיבורים: "נחלת צבי" על מסכת יבמות ו"קן מפורשת" על משניות מסכת קינין, מאת רבי צבי גוטמאכר; "צפנת פענח" ו"שלום בפמליא של מעלה", מאת אביו הגאון רבי אליהו גוטמאכר מגריידיץ.
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. נודע כקדוש ומקובל פועל ישועות, הוציא לאור את חיבורי בנו רבי צבי, שנפטר בחיי אביו. בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" כותב רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".
[1], א-ד עמ'; ב-כח; מב דף. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. נייר יבש ושביר. קרעים במספר מקומות. כריכה ישנה, פגומה.
וואריאנט. בעותק זה נוספו אחרי דף השער שני דפים עם "מפתח לספר צפנת פענח", שלא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה.

ספר חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, מאת רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.
ספרו המפורסם של הגר"ח מבריסק נדפס ע"י בנו הגרי"ז, כ-18 שנה לאחר פטירת המחבר בשנת תרע"ח. ספרו זה, שבו השקיע הגר"ח את תמצית חייו, הוזכר על גבי מצבתו כהבטחה שהספר עתיד לראות אור: "השאיר אחריו ברכה בכתב-יד חבור גדול על הרמב"ם שיראה אור". מסיבות שונות התעכבה הדפסת הספר זמן כה רב. המניעה העיקרית הייתה חסרון 600 דולרים (סכום עתק בימים ההם) שנדרשו להדפסה. בשנות התר"צ יצא רבי יחזקאל אברמסקי, תלמידו המובהק של הגר"ח, ב"קול קורא" לעורר רבנים ונדיבים שירתמו להשגת תקציב להדפסת הספר. בקריאתו זו מגדיר הגר"י אברמסקי את הספר שלפנינו במילים אלו: "בספר הזה נכללו חדושי תורתו שהשמיע ברבים כשלש עשרה שנה בתור ראש הישיבה, בישיבה היותר מובהקה במתיבתא וולזין, שבהם סלל הדרך הנכונה איך להגיע ישר אל הנקודה שבתוך העגול שבכל ענין וענין בהבנת עומק ועיקר היסוד של הדבר הנדון, כשהוא לוטש, מיישר, מזקק ומלבן שרש ההלכה לכל סניפיה וענפיה...".
כשהחלה סוף סוף מלאכת הדפסת הספר, היו כמה ממעריצי תורת הגר"ח שלא הייתה להם הסבלנות להמתין עד שתושלם מלאכת ההדפסה. לכן, על פי בקשתם, כל קונטרס שיצא מהדפוס תיכף נשלח אליהם. ידוע על שלושה שנשלחו אליהם קונטרסים מיד כשנדפסו, היו אלה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"דבר אברהם" מקובנא ורבי יחזקאל אברמסקי.
"כשהופיע בדפוס ספרו של הגרח"ס 'חדושי רבנו חיים הלוי', נתרגש ר' ברוך דוב [ליבוביץ] עד מאד בראותו את הספר, ולחש בשפתיו כמה פעמים: דעם הייליגען רבינ'ס ספר (ספרו של הרבי הקדוש). הוא ציוה להגיש יין לשלחן, ואמר שאלמלי היו מכירים באור הגדול שהופיע עכשיו על פני תבל, היו מובילים את הספר בתופים ומחולות. ולא נתקררה דעתו עד שמצא את ההזדמנות גם לזה. בשעה שחגגו בקמניץ את חגיגת חנוכת הבית של הבנין החדש של הישיבה (בחנוכה של שנת תרצ"ז) והובילו את ספרי התורה של הישיבה לבנין החדש תחת חופה בתופים ומחולות וכלי שיר, צעד ר' ברוך דוב בראש התהלוכה כשספרו של הגרח"ס בידו" (רבי ברוך דוב לייבוביץ, תל-אביב תשי"ז, עמ' פ). בהקפות בשמחת תורה בישיבת קמניץ, רקדו הגרב"ב ותלמידיו עם הספר של רבו המובהק (רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 589).
יצירה בפני עצמה היא ההקדמה המפורסמת שכתבו בניו הגאונים בראש הספר, שגם היא סולת מזוקקת, וכל מילה בה נכתבה בכובד ראש ולאחר התלבטויות מרובות. בהקדמת הספר נדפס שדרך לימודו של הגר"ח היא "עפ"י הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". משפט זה נכתב בהוראת ידיד נפשו של המחבר, המו"צ המפורסם של בריסק רבי שמחה זליג ריגר, אך בני המחבר הססו האם אפשר לכתוב כך. באותם ימים הגר"ח התגלה בחלום לרבי שמחה זליג, ואמר לו שכעת בעולם האמת הוא נוכח לראות שאכן דרך לימודו היא "על פי הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". לאור זאת הסכימו בני המחבר להכניס את המשפט אל הקדמתם. מסופר שאת משפט הסיום "החותמים ברעדה בני הגאון המחבר זצוקללה"ה" כתב הגרי"ז כשידיו נתקפות רעד של ממש (שם, עמ' 592-593, ובהערה 60).
על מעמדו המיוחד של הספר בעולם התורה, מיום צאתו לאור ועד לימינו, ועל התלאות והעיכובים בהדפסת הספר שלפנינו, ראה: ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, פרק טו "ירושה לדורות", עמ' 545-616; א' סורסקי, מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 282-287, 219-221.‎
[1], קיב דף. נייר יבש. 33 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 150.