מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove וחתימות filter וחתימות
- (-) Remove והולנד filter והולנד
- כתבי (8) Apply כתבי filter
- יד, (8) Apply יד, filter
- יד (8) Apply יד filter
- גרמניה (8) Apply גרמניה filter
- גדולי (8) Apply גדולי filter
- אשכנז (8) Apply אשכנז filter
- מכתבים (8) Apply מכתבים filter
- and (8) Apply and filter
- dutch (8) Apply dutch filter
- german (8) Apply german filter
- letter (8) Apply letter filter
- manuscript (8) Apply manuscript filter
- manuscripts, (8) Apply manuscripts, filter
- rabbi (8) Apply rabbi filter
- signatur (8) Apply signatur filter
הפריט הוצא מהמכירה.
מכתב קצר בחתימת ידו של הגאון רבי "רפאל כהן", אל ראשי קהילות אה"ו. [המבורג], אב תקמ"ד [1784].
מכתב אישור בו הוא מבקש ומאשר להעביר את כספי משכורתו על ידי משרתו: "שלו'[ם] שלו'[ם] כפולה לה"ה האלופי'[ם] הקציני'[ם] המופ'[לגים] דפק"ק אלטונא והמבורג יצ"ו. ימחלו מ"כ [מעלת כבודם] הרמה ליתן למשרתי מוכ"ז [מוציא כתב זה] סך שלשה מאות וחמישים שוק קורנט על שכירו'[ת] שלי. היו'[ם] יו'[ם] ד' י' אב תקמד"ל [תקמ"ד לפרט]. נא'[ם] רפאל כהן".
הגאון רבי רפאל הכהן מהמבורג (חשון תפ"ג-חשון תקס"ד 1722-1803), מגדולי גאוני הדור בזמן ה"נודע ביהודה", ה"שאגת אריה" והגר"א מווילנא. תלמידו המובהק של ה"שאגת אריה" ומרבותיו של רבי חיים מוואלוז'ין. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה במינסק ובכמה ערים בליטא. בשנת תקל"ג עבר לכהן ברבנות פוזנא, ומשנת תקל"ו נתמנה לרבנות אה"ו (איחוד הקהילות: אלטונה, המבורג וונדסבק) בגרמניה. מספריו: "תורת יקותיאל", שו"ת "ושב הכהן", שו"ת "שאלת הכהנים תורה", "דעת קדושים" ו"מרפא לשון", ועוד. תולדותיו נדפסו בספר "זכר צדיק" (ווילנא, תרל"ט).
נולד לאביו רבי יקותיאל זיסקינד כ"ץ אב"ד ריגה ומדינת ליפלנד, ממשפחת הכהנים המיוחסים המכונים כ"ץ [כהן צדק. מצאצאי משפחה זו נמנו רבים מהכהנים המיוחסים בליטא, בהם: רבי זכריה מנדל כ"ץ אב"ד ראדין ורבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", רבי דוב כ"ץ ורבי דוד כהן "הנזיר"]. בגיל 12 כבר נמנה על תלמידיו של קרוב-משפחתו הגאון בעל "שאגת אריה", שכיהן אז כראש ישיבה במינסק, והיה מגדולי תלמידיו. כאשר עזב ה"שאגת אריה" את מינסק בשנת תק"ב נתמנה רבי רפאל לראש ישיבה על מקום רבו, והוא אך בן תשע עשרה. כיהן אח"כ ברבנות ראקוב (פלך מינסק), ובשנת תק"ז עלה על כס רבנות וילקומיר בה כיהן כעשר שנים "והרבה מופלגי תורה הסתופפו בצילו". משנת תקי"ז אב"ד בגליל העליון דמינסק. רבי חיים מוולאזין למד אצלו בימי נערותו (באחת מתשובותיו כותב רבי חיים מוולוז'ין: "אני הקטן שימשתי את הכהן הגדול נ"י בהיותו במדינתנו, ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא שמים". חוט המשולש, סימן ט). בתקכ"ג עלה על כס רבנות פינסק (ובאותה תקופה נפגש עם המגיד ממזריטש, ראה להלן). בשנת תקל"ג עבר לכהן ברבנות פוזנא, ובשנת תקל"ו עלה על כס רבנות ג' קהלות אה"ו, אותן ניהל קרוב לשלושים שנה בחכמה ובתקיפות. נודע במלחמתו עם תנועת ההשכלה של משה מנדלסון, ואף הטיל חרם "על כל איש אשר יקרא את התרגום אשכנזי להחומשים אשר כתב בן מנחם".
רבי רפאל הכהן היה נערץ על כל חוגי הציבור באותו דור (מלבד חוגי המשכילים שנלחמו בו והפיצו נגדו ספרי פולמוס וכתבי פלסתר), ולא היה מוכן להתערב במחלוקת המתנגדים והחסידים. עמד בידידות רבה עם הגאון רבי אליהו (הגר"א) מווילנא שהעריצו מאד, אך מאידך נפגש עם המגיד ממזריטש (על פגישה זו ועל יחסו לתנועת החסידות יש מסורות ושמועות שונות ומנוגדות - ראה: הרב י' מונדשיין, במאמרו "הרב ר' רפאל הכהן מהאמבורג ויחסו לחסידות", כרם חב"ד, תשנ"ב, חלק 4, עמ' 117-123; הרב ד' קמנצקי, במאמרו "הג"ר רפאל הכהן והגר"א", ישורון, כא, תשס"ט, עמ' תתמ-תתנז; הרב ד' אליאך, ספר "הגאון", ח"ג, עמ' 915-916 ובהע' 65 שם). רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ בעל "דקדוקי סופרים" כותב עליו: "והיה אוהב נאמן להגר"א אף שבסתר לבבו נטה מעט לדרכי החסידים ונסע להקביל פני הרב ר' בער במעזריטש..." (רנ"נ רבינוביץ, גליונות לספר שם הגדולים, ישורון, כג, אלול תש"ע, עמ' רעג - ראה שם את כל המשך הסיפור על ויכוחיו עם הגר"א בענין זה). מסורת חסידית מספרת כי התוודעותו לחסידות והביקור המפורסם, נעשו בעקבות ביקורו של רבי זושא מאניפולי, שהגיע אליו בשליחות רבו המגיד. לפי סיפור נודע, סירב רבי רפאל לבקשת הגר"א ששלח וביקש ממנו להצטרף ל"חרם" על תנועת החסידות (ראה הקדמת ספר בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' 10).
12X19 ס"מ. שלוש שורות בכת"י. מצב טוב.
מכתב דומה מיום י"א מרחשון תקמ"ה מופיע אצל: הרב ראובן דוב דסלר, שנות דור ודור, כרך ב', ירושלים תשס"ד, עמ' קצז-קצח.
בראש דף השער הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של בן המחבר, רבי אשר אב"ד קרלסרוא (Karlsruhe), שנתנו במתנה (בשנת תקפ"ב? 1822) כפרס הצטיינות לתלמיד צעיר, שהצטיין בבחינתו ע"י רב העיר: "לאות וראי'[ה] שבימי'[ם] האלה העמדתי בכור הבחינה את ילדי עירינו פה מצאתי בתוכם גם הילד שעשועים כ' קאפיל נ"י מברוכסאל, תלמודו שגור בפיו ויודע להבין דברי חכמי'[ם] וחידושים בהלכה ותוס'. נתתי לו במתנה ספר נחמד הזה וחתמתי שמי יום ב' א"ח [אסרו חג] של פסח תקפב"ל – הק' אשר בן הגאון המחבר זלה"ה – החופ"ק קארלסרוא והגלילות יע"א".
הגאון רבי אשר גינצבורג-וואלרשטיין (תקי"ד-תקצ"ז), אב"ד וואלרשטיין ואב"ד קרלסרוא, היה מגדולי דורו, וכבר מימי צעירותו התכתב רבות בהלכה עם גדולי דורו, ה"נודע ביהודה", ה"הפלאה" וה"אור חדש". בן זקונים לאביו הגאון המחבר בעל "שאגת אריה" (תנ"ה-תקמ"ה), וגדול תלמידיו בישיבת מיץ. היה ידוע בחריפותו הרבה עד שאביו הגאון העיד על בנו "שיש לו שכל חריף בתורה יותר ממנו" (הסכמת רבי גדליה ממיץ תלמיד השאגת אריה, לספר גבורות ארי – ראה במסגרת).
כיהן כר"מ בישיבת מיץ ואח"כ בישיבת נידערווערן. לאחר פטירת אביו ה"שאגת אריה" הפצירו בו אנשי הקהילה שימלא מקום אביו כרבה של מיץ, אך הוא סירב בתוקף. משנת תקמ"ח בערך אב"ד וואלרשטיין, בה כיהן כ-25 שנה כרב המדינה. בשנת תקע"ט (1819) עבר לכהן ברבנות קהילת קארלסרוא וכרב ראשי של כל מדינת באדען.
מקים עולה של תורה, מורם ורבם של הרבנים החשובים בקהילות דרום-גרמניה (מחוזות באדן ובוואריה). רבו המובהק של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר", ושל רבי אלי' ווילשטעטר (ממלא מקומו ברבנות קרלסרוא), רבי אליהו הירש פרעגער אב"ד ברוכזול, ועוד.
בימיו נתמעט מאד לימוד התורה באשכנז ורבי אשר יצא להגן על כבודה להרביץ תורה ולהפיצה בקרב נערי ישראל, כמו שהוא כותב על עצמו: "...ולכן גדרתי בעדי ולא אצא, להחזיק בדקי דתינו הקדושה, להיות למשמרת לנערי בני ישראל, לכבוד ולתפארת אלו אשר יעמדו ואראה בעת בחינתם סימן ברכה במשנתם העולה יפה, אחלק להם כבוד ברבים בלי פרס לקרותם לתורה בשם 'החבר', אולי בזה תרב קנאת סופרים בין נערי בני ישראל" (קובץ בית אהרן וישראל, נ, עמ' קסו, בשם קובץ כרם שלמה, שנה ז, גליון ז, עמ' מד).
מתלמידיו בימי זקנותו היה מקבל המתנה שלפנינו: הגאון רבי יעקב קאפל משה הלוי לוונשטיין מברוכזול, שלימים כיהן כרבה של ק"ק גאיילינגען (Gailingen) והסביבה. בימי נעוריו למד בישיבת קרלסרוא אצל רבי פילטא אפשטיין, רבי אהרן עטלינגר ובנו רבי יעקב עטלינגר (בעל ה"ערוך לנר"). אח"כ למד ר' קאפל בישיבות רבני הערים מיינץ והאנוי, ובשנת תקפ"ה עבר ללמוד בישיבת ווירצבורג. בקובץ כרם שלמה (חשון תשמ"ב, עמ' נז) התפרסם מכתב בעל ה"ערוך לנר" (שכיהן אז כר"מ בישיבת אביו בקרלסרוא) אל רבי אברהם בינג ראש ישיבת ווירצבורג, בו הוא ממליץ על רעו רבי קאפל הנ"ל: "...ואנכי ידעתי את האיש הזה ואת שיחו, כי רוב ימי נעורינו היינו חברים בלמדו פה אצל כבוד אאמ"ו נר"ו, ותמיד מול חכמה ומדע פניו, ויגדל סעיפיהן על הישיבה דק"ק מיינץ ואצל הגאב"ד דק"ק האנוי, עד אשר היה לעץ רענן" (הובא במאסף ישורון, ח, אדר תשס"א, עמ' תשעט). לימים קיבל רבי יעקב קאפל כתב סמיכה לרבנות מאת רבו הראשון רבי אשר וואלרשטיין (ראה קובץ כרם שלמה, שנה ב, גליון ח).
[1], נב, נא-נו דף; מד; מח דף. 32 ס"מ. נייר איכותי ושוליים רחבים. מצב טוב, משתנה. קרע בראש דף השער (עם שיקום נייר עתיק). כתמים וכתמי רטיבות. מעט בלאי. קרעים בשולי כמה דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה מקורית עם שדרת עור. בבטנת הכריכה מסמכים בכתב יד (הדפים הנ"ל לא הופרדו ולא נבדקו).
מאות דפים בכתיבה אוטוגרפית של מחבר, עם מחיקות והוספות רבות. חיבור שלם ומקורי מאת מחבר שלא זוהה על ידינו, המזכיר בתוך דבריו את עירו פרנקפורט דמיין. כפי הנראה, מדובר באחד מגדולי התורה בעיר פרנקפורט, בשנות הת"ק - בתקופת כהונתו של רבי פנחס הורוויץ בעל ה"הפלאה" כרבה של העיר.
סגנון החידושים מגוון, כולל גם חידושים על דרך הרמז: גימטריות רבות ועניינים על פי קבלה, ועוד. הכרך כולל חידושים על סדר התורה, מבראשית ועד הסוף; חידושים על משניות - סדר זרעים ומועד; חידושים על הש"ס - על מסכתות רבות; ביאורים על תהלים, מגילת אסתר, ועל ספרים נוספים בתנ"ך; ביאורים על הגדה של פסח; ועוד. בראש דפים רבים בספר מופיעה הכותרת "ליקוטים", ובהם חידושים שונים על התפילה, פיוטים ומנהגים, ועוד. במספר מקומות מזכיר הכותב את עירו פרנקפורט ואף מתעד את המנהגים בעיר וטעמיהם. לדוגמה, בדף קנא/1: "ובתנ"ך הנדפס פה פ"פורט מביא...". בדף קעו/2: "המנהג דקורין פרשת נרות דבפרשת בהעלותך ביום שמיני דחנוכה... וכאן בק"ק פראנקפורט לא נוהגים, משום...". בדף רסה/2: "כאן בפ"פורט הי' המנהג דביום השבת הי' מאחרין לכנוס לבית הכנסת עד שהי' קורין ק"ש אחר הזמן ג' שעות על היום...". בדף רעג/1: "פה פ"פ המנהג שלא לאמרו ככתוב על יד נביאך, והיינו משום...".
בין היתר מתעד המחבר (בדף קעז/2 ובדף רסה/2) מנהג ידוע בקהילות אשכנז, המכונה "יאהר'ס קדיש" [הקדיש של השנה], לנגן את ה"קדיש" בחג שמחת תורה עם כל ניגוני השנה: "טעם של המנהג דבשמחת תורה מנגנים כל ניגוני של שנה כולה נ"ל והיינו, מכיון..." (ראה על מנהג זה בספר מנהגי מהרי"צ הלוי [דינר, בני ברק תשע"ו], חלק א', עמ' שצד-שצה).
תיעוד נוסף של מנהג ייחודי אחר, "חמצדיגען ברכו" [ברכו של חמץ], לפיו שרים את ה"ברכו" של ערבית במוצאי חג הפסח בניגון של ימי הסליחות (דף קעז/1): "בליל מוצאי י"ט של פסח אחרון מנגנים ברכו בלשון נעימה והתעוררת[!] כמו בימי'[ם] נוראים, והיינו משום דמבואר הוא דחמץ הוא בדמיון יצהר"ע [יצר הרע], מש"ה מנגנים בנגון זה להיות עי"ז מתעורר, ולהיות מוזהר מן יצהר"ע [יצר הרע], ולאמץ לבבנו לעבודתו ב"ה" (ראה על מנהג זה בספר מנהגי מהרי"צ הלוי, חלק א', עמ' קעד).
בין דפי הכרך נמצאו מספר דפים בכתב-יד, טיוטות ורשימות שונות של חידושים. באחד הדפים רישום ארוך ומעניין, על יוזמת המחבר לתקן לוח. על פי רישום זה ניתן אף לתארך את תקופתו: "אנוכי הרואה בכל מוצאי שבת קודש שערורי'[ה] וערבובי'[ה] קבוצת תלתלים מדלת העם מקיימים בבית אלהי-ם נהלך ברגש, מתרגשים ומבהילים ודוחקים להקדים ולהתפלל תפלת חול, עשות חילולים תחת הילולים, במקום הספת[!] מחול לקודש, מבקשים הוספת קודש לחול, ואין גם אחד שעומד בפרץ לעמוד נגדם, באומרם, שכבר ראו כוכבי לילה, ובאמת ראיות האלה מטעת המה... על זאת נערתי חצני לעשות לוח בדקדוק גדול זמן זריחת וביאת השמש ועת עמוד השחר ובין השמשות ולילה מן כל ח' יום של כל ימי השנה שלהם 1800, וממנו תוכל לצייר ולשער על כל שנה ושנה שלהם, במה דהם מונין לחמה, דהלוך סיבובה בגלגולה שוה כל ימי עולם, ובאשתקד שנה שעברה כבר עשיתי פיתוחי לוח חותם על שנה 1799...".
בדפים האחרונים - מפתחות לתוכן כתב-היד שנעשו ע"י המחבר. בדף רפד/2 רישום בלועזית (חתימת המחבר?).
א-קמב, קמב-קנב, קנב-קעד, קעד-קעז, קעט-רפד דף (הדף הראשון ריק). סה"כ 285 דפים כתובים + [5] דפים בודדים. נייר איכותי. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מריחות דיו. בלאי בפינות בדפים שבתחילת הספר ובסופו, עם פגיעה בטקסט. דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה מקורית, פגומה ומנותקת.
מצורפת חוות דעת מומחה על כתב היד.
כתבי-היד נכרכו כנראה בראשית שנות התק"צ. על הכריכה נכתב באותיות מוזהבות: "זרע יצחק - תולדות אברהם". הכרך מכיל חומר תורני והיסטורי רב ערך, מחכמי ופרנסי אמשטרדם בשנות הת"ק. להלן פירוט כללי של תוכנו:
· חידושי ש"ס וחידושי סוגיות. דרשות בהלכה ובאגדה: לסיומים, למעלת התורה והשלום, למועדים והספדים. אוטוגרף בכתב ידו של הגאון רבי יצחק איצק הלוי מלעמגא, מגדולי חכמי אמשטרדם, ואב"ד גרונינגען. אמשטרדם, [תק"ן בערך].
בדף פב/ב מוזכר "מאדמ"ו הגאון נר"ו" [יתכן שהכוונה לרבי שאול אב"ד אמשטרדם, או לבנו ממלא מקומו רבי יעקב משה לעוונשטאם].
[1], פח דף, [1 דף מפתחות]. כתב-יד אוטוגרפי של רבי יצחק מלעמגו.
· חידושי תורה ודרשות. זכרונות משפחתיים וקהילתיים. רשימות נימולים (פנקס מוהל). זכרונות והעתקות מסמכים ומכתבים בעניני ארץ ישראל. רשימות על מורו ורבו רבי יצחק מלעמגא. צוואות והספדים. בכתיבת יד "הרב הצדיק" רבי אברהם פרינץ מאמשטרדם (תקכ"ח-תרי"א), מראשי פרנסי הקהילה ומייסד הפקוא"מ, פקיד ומשגיח ראשי על כל עניני ארץ ישראל. [תק"ע-תר"ט, 1810-1849].
147 עמ' כתובים. כתב ידו של רבי אברהם פרינץ. (יתכן שחלק מהחתימות על העתקות המסמכים הן אוטוגרפיות – מקוריות - ולא של המעתיק).
הגאון רבי יצחק איצק (סג"ל) הלוי מלעמגו (תק"ח-תקס"א), מגדולי חכמי "בית המדרש עץ חיים" של ק"ק אשכנזים באמשטרדם, תלמיד רבי שאול אב"ד אמשטרדם ורע וידיד של בנו הגדול רבי יעקב משה. היה מגדולי ה"לומדים" הקבועים בבית המדרש, וכיהן כ"מגיד שיעור" וראש ישיבה. בשנת תק"ס עבר לכהן כרב אב"ד בעיר גרונינגען ואגפיה.
על עזבון כתבי ידו עברו תהפוכות רבות, ונכתבו על כך מאמרים וספרים רבים. חיבורו הגדול "תולדות יצחק" פירוש על התוספתא, שתלמידו רבי אברהם פרינץ (שכיהן אחרי רבו כמגיד שיעור וראש הישיבה) צירף דוגמא ממנו לספר "ליקוטי צבי" אמשטרדם תקס"ט, נעלם ונתגלה לציבור רק במכירות פומביות, תחילה בשנת תר"ל (1870) בבית המכירות פרידריק מולר באמשטרדם (פריט 944), בשלשה כרכים בתבנית פוליו, המכילים כ-1600 דף. בשנת תרמ"א (1881) הוצע שוב אותו כתב-יד למכירה כחלק מעזבונם של לוי גוטשלג וונפריד מהאג, בבית מכירות של ה"ג בום (פריט 156). בשנת 1900 בערך, הגיע כתב-יד זה לגנזי ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם.
בשנת 1965 הוציא מר י' אונדרוויזר (Joseph Onderwyzer) ספר באנגלית בשם "Mavoch" (מבוך), בו תיאר בצורה ציורית [ומוזרה] את חיפושיו ברחבי העולם אחר אותו כתב-יד של החיבור הענקי על התוספתא ועל גילויו ברשימה פנימית של ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם. ספר זה עורר בשעתו פולמוס בעתונות ובכתבי העת. בסופו של דבר, בעקבות אותו פולמוס, התחיל צוות עורכים בהוצאת הפירוש. עד כה יצא כרך אחד על מסכת מגילה, ירושלים תשס"ב, בהוצאת "מכון אופק". בראש הכרך הובא מאמר ארוך לתולדות המחבר ותקופתו בבית המדרש באמשטרדם.
לפנינו גילוי על ראשיתו של ה"מבוך": בעמ' 76 במחברתו, מספר רבי אברהם פרינץ על רכישת כתב היד על ידו, במכירת עזבונו של רבי יצחק ב"ר מרדכי מלעמגו, בן אחותו של רבי יצחק. הוא מספר כי הוא זה שכרך את הספר בשלשה כרכים, "ובכל כרך רשמתי שמו באותיות מוזהבות", ומתאונן על כך שאין לו את האפשרות הכספית להוציא את כל הספר לאור. בעמ' 86 שנכתב בתקופה מאוחרת יותר חוזר ומספר רבי אברהם, כי לאחר שראה שאין ביכולתו להדפיס את הספר, כרך אותו בשלשה חלקים כדי שבני משפחת רבו יוכלו להגות בו (נראה שהחזיר את שלשת הכרכים לבני משפחתו של רבי איצק מלעמגו).
המחברת שלפנינו בכתיבת יד קדשו של רבי יצחק מלעמגו, איננה ידועה כלל, והיא תגלית בפני עצמה. רבי אברהם פרינץ כותב עליה בעמ' 86 ועל עוד מכתבים "אשר כורכו בספר הזה". כנראה, שהכרך שלפנינו לא הופיע באותן מכירות פומביות במאה ה-19 בהן נמכרו שלשת הכרכים האחרים של רבי יצחק מלעמגו.
בנוסף, ביומן זכרונותיו ודרשותיו של רבי אברהם פרינץ, אנו מוצאים פרטים חדשים על קורות ימי חייו של מורו ורבו המובהק, רבי יצחק מלעמגו, שלימדו תורה וגידלו בביתו כבן, לאחר שהתייתם מהוריו.
ליומן זכרונותיו של רבי אברהם פרינץ חשיבות רבה, שכן הוא חושף פרטים לא ידועים בקורות ק"ק אשכנזים באמשטרדם, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. ביניהם פרטים על השתלשלות יסוד ה"פקידים ואמרכלים" [פקוא"מ]. על פי הנכתב הדבר החל בעזבון של יהודי שהקדיש שליש ממנו לעניי ארץ הקודש. יורשיו בקשו למנוע את קיום הצוואה, אך רבי אברהם יחד עם רצ"ה לעהרן פעלו לגביית העזבון, ומתוך כך השתלשלה הקמת הפקוא"מ (עמ' 81-82).
העתקת מסמכי הפקוא"מ הנמצאים פה אף היא איננה ידועה, שכן בספר "אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם", ירושלים תשכ"ה, התפרסמו רק האגרות שנשלחו מאמשטרדם לירושלים, ואילו לפנינו נמצאים העתקי האגרות שנשלחו מארץ ישראל לאמשטרדם. החומר לא נבדק עדיין כראוי, רק נציין מעט מתוכן המכתבים: מכתבים בחתימות רבי טוביה ב"ר שלמה, ר' נתן נטע ב"ר מנחם מנדל, ר' אברהם שלמה זלמן שפירא (צורף) וחתנו רבי אריה ב"ר ירחמיאל גזבר ונאמן. מכתבי רבני חברון, טבריה וירושלים.
מכתב מליוורנו ובו העתק אגרת תלמיד הגר"א, רבי ישראל משקלוב, לרבי שלמה זלמן צורף, בענין השליחות לחיפוש עשרת השבטים (מכתב זה הוא גילוי חדש בפרשה עלומה זו - ראה מאמר ד"ר אריה מורגנשטרן, סיני, ק', עמ' תקנב-תקנד).
רבי אברהם פרינץ כתב במשך השנים בכרך זה רשימות דברי תורה ודברי מוסר, הספדים על צאצאיו שנפטרו על פניו, צוואה שכתב בגיל 60 ובגיל 64. בעמ' 86 נרשם ש"בסיון תקצ"ח הגעתי לכלל שבעים לאורך ימים טובים". בצוואה משנת תר"ט נרמז על כך שהוא בן 80 (עמ' 119), כך שיש לפנינו עדות על זמן לידתו בשנת תקכ"ח או תקכ"ט. ר' אברהם פרינץ נפטר בשנת תרי"א (1851).
סה"כ כ-200 דף (חלקם ריקים). 19.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי, מצב טוב מאד. כריכת עור מקורית עם כיתוב ועיטורי זהב, במצב טוב מאד, שיקום קל של הדבקת קרע בגב הכריכה. אקס-ליבריס.
תשובה בדברי תורה בסוגיית "ביקור הקרבן" וענינים נוספים, שנשלחה "לחתני הרב נ"י" [כנראה, לחתנו רבי ישראל מאיר פריימן אב"ד פילעהנע – ראה להלן], והוא חותם בסופו "כ"ד חמיך הקטן יעקב".
ה"ערוך לנר" מעתיק לו מ"ליקוטיו" למסכת פסחים [ספר חידושיו על הש"ס]: "...כן כתבתי בלקוטי. ומזה תראה חתני נ"י כי כוונתי לדבריך ויפה כתבת ובפרט בהקושיא... שהוא באמת קושיא עצומה ושמעתי אותה זה איזה שנים מת"ח א' מקעניגסבערג (שמו כעת נשכח ממני)...".
המכתב ללא תאריך, אך בתוך הדברים מציין ה"ערוך לנר" ספרים חדשים שנדפסו בשנים תרכ"א-תרכ"ח. הוא מביא את דברי הנצי"ב בספרו "העמק שאלה" על השאילתות: "מה שכתבת שמהשאלתות ראי'... כן כתב ג"כ הפי' העמק שאלה מהגאון אב"ד דק"ק וולאזין נ"י הנדפס מחדש על השאלתות..." [השאילתות חלק בראשית שמות, נדפס בשנת תרכ"א]. והוא מביא את חידושי הר"ן על מסכת שבת שנדפס "כעת" בווארשא: "שזה איזה שנים כתבת לי פי'[רוש] מתניתין דשבת על... והבאת ראי'[ה] מירושלמי נגד פי' רש"י, וישר בעיני הפי'[רוש] מאוד, וכתבתיו אז לר"ע לעהרען נ"י [רבי עקיבא לעהרן מאמשטרדם] בשמך, וכתב לי ששמע פי' זה בשם הגר"א ז"ל, ושוב ראיתי מהגאב"ד דק"ק לעמבערג נ"י [בעל ה"שואל ומשיב"] בהסכמה שנתן לפי' בן הגאב"ד דק"ק ווירצבורג נ"י על הערוך [ספר למוד ערוך, לרבי שלמה במברגר], שהזכיר ג"כ פי'[רוש] זה והלעיג עליו. אמנם כעת נדפס בווארשא פי' הר"ן על שבת... ומצאתי שם פי'[רוש] זה בשם רבינו יהונתן ז"ל, ושוב הביא פי' רש"י וסיים 'והראשון עיקר'. נזכרתי עתה בזה, באשר שזה מקרוב כתב לי חתני וגיסך הרב מ"ה זלמן כהן נ"י פי' זה ששמע מלמדן אחד וכתבתי לו כנ"ל..." [ספר חידושי הר"ן על שבת, נדפס בוורשא שנת תרכ"ב, והסכמתו הנ"ל של רבי יוסף שאול נתנזון אב"ד למברג, נדפסה בספר "למוד ערוך" על מסכת שבת, פיורדא, תרכ"ח].
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב, 1789-1872, אוצר הרבנים 9805), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים.
בשנת תקפ"ח בערך נתמנה כראש ישיבה ורב ב"קלויז" בעיר מנהיים, ובשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר מדייני המבורג; רבי אליהו מונק מדייני אלטונה ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם.
מחבר הספרים: "ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים. כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רט"ז; ח"ג, פ"ז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
מקבל המכתב שלפנינו הוא כנראה חתנו הגאון רבי ישראל מאיר פריימן (תק"צ-תרמ"ד), אב"ד פילעהנע ואוסטרובה (מחוז פוזן), מחבר ספר "ענפי יהודה" על ספר "והזהיר". התכתב רבות עם חמיו ה"ערוך לנר" בסוגיות שונות, וחלק מאותן התכתבויות נדפסו בשו"ת בנין ציון, בעיקר בחלק השלישי במהדורה החדשה של "ליקוטי תשובות - בנין ציון" (הוצאת "דבר ירושלים", ירושלים, תשס"ב). תשובה זו שלפנינו לא נדפסה במהדורה החדשה של בנין ציון. אולם באותה מהדורה מופיעה תשובה אחרת שנשלחה לרבי שלמה במברגר, בחודש אלול תרכ"ח (שו"ת בנין ציון, חלק ג' - ליקוטי תשובות, סימן קכא), ובה ביקורת והשגות על דברי ה"שואל ומשיב" בהסכמתו הנ"ל לספרו של הרב במברגר, שנדפס באותה שנה. מתוך אותה תשובה מתברר כי קודם לכן התכתב הערוך לנר עם חתנו רבי ישראל מאיר פריימן בענין זה, וקטעים מאותה התכתבות שלפנינו מובאים באותה תשובה. מסתבר אם כן, שמקבל המכתב שלפנינו הוא חתנו רבי ישראל מאיר פריימן הנ"ל, והמכתב שלפנינו נכתב לפני חודש אלול תרכ"ח.
[1] דף. 21 ס"מ. 2 עמ' כתובים, כ-40 שורות. נייר מכתבים דק וכחלחל, מצב טוב. קמטים וכתמים קלים.
ששה-עשר הדפים בכתב היד שלפנינו, כוללים את פירושי רש"ר הירש: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק יט, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק יב; ואת תרגום הפסוקים לגרמנית: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק כב, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק כח.
אוטוגרף המחבר, עם מחיקות והוספות. 32 עמ' גדולים בכתב-יד צפוף וקטן. עיקרו של הטקסט הוא הפירוש הארוך של רש"ר הירש. בשולי הגליונות מסביב: תרגום פסוקי התורה לגרמנית. הגליונות מכילים גם הוספות ותיקונים לפירוש. [נוסח הספר המודפס תואם לתיקונים, וכנראה זו המהדורה המוגהת של הפירוש כפי שנמסרה לדפוס בשנת תרל"ו (1876). בכתב היד מופיעות הדגשות, שהודגשו גם בספר המודפס]. החיבור יצא לאור בחיי המחבר בפרנקפורט בין השנים תרכ"ז-תרל"ח, ואח"כ נדפס במהדורות רבות, ובכמה שפות.
הגאון הצדיק רבי שמשון ב"ר רפאל הירש - הרש"ר הירש (תקס"ח-תרמ"ט 1808-1888), מנהיגה הגדול של היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומייסד ה"קהילות הנפרדות". תלמיד החכם ברנייס מהמבורג, ורבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" מאלטונה. מגיל 22 החל לכהן ברבנות באולדנבורג, בעמדין ובניקלשבורג. בשנת תר"י נקרא ע"י אחת-עשרה המשפחות החרדיות בפרנקפורט דמיין לעמוד בראש הקהילה החרדית החדשה "עדת ישורון". הרש"ר הירש היה הראשון לעמוד בפרץ מול ההידרדרות המהירה של יהדות גרמניה, והקים מחדש בעשר אצבעותיו את היהדות האורתודוקסית בגרמניה. סמכותו ההלכתית והתורנית, הקנתה לו את המעמד הבלתי מעורער של מנהיג היהדות הדתית במערב אירופה. פעל רבות לביסוס קהילות נפרדות בערים שונות ברחבי גרמניה, וחינך דור שלם לתורה ולמצוות, באמצעות דרשותיו, ספריו ומאמריו ("אגרות צפון", "חורב" ועוד), שנאמרו ונכתבו במקורם בגרמנית, ועד היום נדפסו ונדפסים במהדורות רבות, בתרגומים לעברית ולשפות אחרות.
גולת הכותרת של חיבוריו הוא פירושו הגדול לתורה, הכולל רעיונות הגות עמוקים של מחשבת אמונה ומוסר. יצירה המשמשת עד היום לבסיס רעיוני לספרי הגות ולדרשנים רבים. חיבורו זה עוסק בפרשנות המקרא עפ"י דברי חז"ל והפרשנים הראשונים, בשילוב רעיונות מקוריים של המחבר, על חובת האדם בעולמו, כאשר בבסיס הדברים עומדת ידיעה עמוקה בתורת הנסתר - "הגם שאינו מזכיר כלל ספרי קבלה בפירושו, מ"מ כבר גילו דעתם יודעי ח"ן שפירושו לחומש הושפע עמוקות מספר הזוהר..." (שמש מרפא, ניו יורק תשנ"ב, עמ' שח-שט). לפי עדות עד-ראיה, במחברות ההכנה לפירוש נמצאו מובאות רבות מספרי הזוהר (שמש מרפא, שם עמ' שט – כתב היד שלפנינו הוא מהמהדורה הערוכה לדפוס, בה הושמטו ציוני המקורות למובאות אלו). בפירושיו הנוגעים סוגיות הלכתיות ניכרת ידיעתו הבהירה והמקיפה בכל סוגיות הש"ס, כולל עניני קדשים וטהרות. מסופר כי ה"כתב סופר", שנפגש איתו בימי צעירותו, התפעל מלמדנותו הגדולה ומהיקף ידיעתו בש"ס ופוסקים, ואמר: "...על איזה ענין שדברנו בכל מקום בש"ס ופוסקים היתה שגורה בפיו" (שמש מרפא, עמ' רצ). בהסכמות ספר השו"ת שלו "שמש מרפא" (ניו יורק, תשנ"ב) כותבים גדולי דורנו על חשיבות חיבורי הרש"ר: "חיבוריו המפורסמים, אשר בכולם היתה מגמתו להראות גודל ואמיתת תורתינו הקדושה... ולהעמיד הדת מבלי לזוז בשום שינוי ממסורת אבותינו ורבותינו" (לשון הגרא"מ שך בהסכמתו שם); "גאון המחשבה, גדול העצה ורב העלילה להעמיד הדת על תלה" (לשון הגרי"ש אלישיב בהסכמתו שם).
[16] דף, כתובים משני צידיהם. 28-29 ס"מ. נייר דק ואיכותי, חלק מהדפים על נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים ושפיכות דיו. קרעים ובלאי עם מעט פגיעה בטקסט. ללא כריכה.
בשולי המכתב, תחת חתימתו, הוטבעה גם חותמת-השעוה של רבי עזריאל הילדסהיימר.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסוימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
מקבל הסמיכה: הגאון רבי מאיר הלוי אויסטרליץ (נפטר תרע"ג), כיהן כדיין באייזנשטאט ואב"ד אבאני ועפעריעש. בנו של הדיין באייזנשטאט רבי בנימין זאב וואלף הלוי אויסטרליץ, וחתן הגאון רבי יחזקאל משה פישמן אב"ד מישקולץ.
דף כפול, 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים.
נשלח אל השר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית, יחד עם ספר תפארת ישראל על סדר קדשים [שנדפס בקניגסברג 1850]. המכתב פותח בברכת "שנת ברכה והצלחה", ומסיים: "...דברי מאהביכם ומוקיריכם המברך אתכם בברכת השנים ובגמר חתימה טובה עם שמחת יו"ט – הקטן ישראל ליפשיץ".
בגוף המכתב מודה רבי ישראל למשפחת מונטיפיורי על השתתפותם בהוצאת הספר ומציין שהזכיר את שמות השר ואשתו לברכה, בשערי הספרים: "הנני מקריב לכם בזה את ספרי סדר קדשים אשר חנני ד'... הביטו וראו נכבדי את שמותיכם לברכה עליו... על השער... וזכות התורה הקדושה... וזכות לומדי בספרי הקדוש הזה יעמוד לכם זוג הנכבד, והיה זכרכם לברכה בקרב הארץ מקצה נהר ריין עד גבול רוסי' וטורקי', אשר עד שם - התהלה לאלדי ישראל – נפוצו ספרי אלו, וכזוהר הרקיע יאירו כמאורות שמכם על שערי תפארת ישראל...".
הגאון רבי ישראל ליפשיץ (תקמ"ב-תרכ"א), נודע בחיבורו הגדול "תפארת ישראל" על ששה סדרי משנה, שהתקבל בכל תפוצות ישראל ונדפס במאות מהדורות עד ימינו. בן הגאון רבי גדליה ליפשיץ בעל "רגל ישרה" ונכד הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד קליווא. גאון מופלא, מגדולי יהדות אשכנז. ישב כל היום ועסק בתורה, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין תחת מעילו העליון, ונודע כאיש קדוש וירא-אלוקים. שימש ברבנות יותר מיובל שנים, בקהילות דעסוי, דאנציג ועוד. מלבד חיבורו "תפארת ישראל" על המשנה, חיבר עוד חיבורים רבים, של דרשות, חידושים ופסקי הלכות.
דף כ-27 ס"מ. כ-24 שורות בכתב ידו וחתימתו, בכתיבה קליגרפית נאה. נייר מכתבים תכלכל-אפרפר דק. מצב בינוני-טוב. קרעים וקמטים. הדבקות נייר דבק.